"חיזבאללה לא יאיים עלינו" – המלחמה בצפון לא תמה

במסגרת פעילות לילית של כוחות חטיבה 769 בדרום לבנון בתחילת השבוע, הושמדו כמה מבנים ששימשו כתשתיות טרור של ארגון הטרור חיזבאללה. מוקדם יותר תקף וחיסל צה"ל במרחב סריפא שבדרום לבנון, בהכוונה מודיעינית מדויקת של אמ"ן ובאמצעות חיל האוויר, את המחבל סמיר עלי פקיה, שעסק בהברחות אמצעי לחימה של ארגון הטרור חיזבאללה למרחבים שונים ברחבי לבנון.

בנוסף לכך צה"ל תקף וחיסל בהובלת פיקוד הצפון ובאמצעות חיל האוויר שני מחבלים מארגון הטרור חיזבאללה במרחבים חומין אל פוקא וא־סואנה שבדרום לבנון. מחבלים אלו מתווספים ל־12 המחבלים מארגון הטרור חיזבאללה שחוסלו מתחילת החודש. פעולותיהם של המחבלים היוו איום על מדינת ישראל ואזרחיה, והפרה של ההבנות בין ישראל ללבנון. כמו כן, בפעילות שהתבצעה בחודש שעבר באותו המרחב, הכוחות איתרו ונטרלו אמצעי לחימה ומטענים ישנים שאוחסנו במבנים אלו. מיותר לציין כי גם תשתיות אלו מהוות הפרה של ההסכם בין ישראל ללבנון.

גל התקיפות בדרום לבנון, שהולך וצובר תאוצה מיום ליום, מעורר לא מעט סימני שאלה באשר ליציבות הביטחונית בגבול הצפוני. זאת בניגוד מוחלט לתחושות שעולות בסיור שערכנו בשטח, שעות ספורות לפני סבב התקיפות הישראלית ביום חמישי האחרון. כחלק מהפסקת האש בין ישראל ללבנון, סיום התמרון הקרקעי בלבנון ונסיגת כוחות צה"ל בחזרה לשטח ישראל, נותרו בשטח דרום לבנון חמישה מוצבים שבהם נשארה שליטה ישראלית. היעד שלנו היה מוצב חממיס, השוכן ברכס הסמוך למטולה, אך בעומק של כחמישה קילומטרים לתוך לבנון.

את הסיור פתחנו בגבול לבנון. השער, שעד לפני שנה לא עלה אפילו בדמיונם של לוחמי צה"ל, נפתח בפנינו כמו שער כניסה של קיבוץ שלו. הוא מוביל אותנו אל חממיס, מוצב חוצה גבול המגן על מטולה, שאותו תופס בימים אלה גדוד המילואים 9208 של חטיבת הנגב. הדרך למוצב משובשת, חלק ניכר ממנה סלול אספלט מתפורר, שריד לתקופת הנוכחות המאסיבית יותר של צה"ל בלבנון לפני כחצי יובל. השקט והפסטורליה שמקדמים את פנינו מעוררים תהיות רבות: האם זו הארץ שמכונה "שוויץ של המזרח התיכון", או שמא אנו עומדים על פתחה של חבית נפץ שמבעבעת מתחת לפני השטח.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד "לרכס עלי טאהר יש לא רק משמעות תפקודית, אלא גם סמלית"

עוד מאת יוסף ארנפלד "מי שלא פועל נגד עלילת דם, דומה לצבא שלא מגיב לירי"

אם מחפשים להבין את ההבדל בתפיסת ההגנה בין הימים שקדמו למלחמה לימים אלה, הוא נעוץ בנכונות לתקוף עם כל זיהוי של איום. סגן אלוף א', מפקד הגדוד, מתאר את שגרת הלחימה של חייליו: "אנחנו מפעילים מערך של איסוף, תצפיות, רחפנים ושאר אמצעים מודיעיניים, וכמובן העיניים שלנו, של הכוחות בחזית. מסתכלים על המרחב ומזהים כל איום שמתקרב ולא נותנים לו לצמוח לידנו, מסכלים תשתיות ואויב ולא נותנים לחיזבאללה להתבסס בחזית".

למעשה, חמשת המוצבים מהווים חיץ בין אזרחי לבנון וחיזבאללה ובין מדינת ישראל. "השינוי הגדול היום לעומת העבר הוא שהיום לא נותנים לשום איום לצמוח לידנו", הוא מאבחן, "לא אוהל, בית או פעילי חיזבאללה בחזית. שום דבר כזה לא קורה ולא יקרה פה. אנחנו לא מזהים את חיזבאללה כמערכת בחזית. הוא התרחק אחורה. כל מיני דמויות שאנחנו משייכים לחיזבאללה, אלה הסיכולים ששומעים עליהם מדי פעם בחדשות. אלה פעילי חיזבאללה שמתקרבים לגבול ברמה כזאת או אחרת ומסוכלים".

בעקבות טיהור תשתיות הטרור בכפרים צמודי הגדר בדרום לבנון, מעדכן סגן אלוף א' כי מרבית תושבי הכפר כילה לא חזרו לביתם. "אין להם חשמל, מים או תשתיות שמאפשרות להם לחזור. יכול להיות שתהיה הסתובבות של אדם כזה או אחר בכפר. כל עוד לא מדובר בפעיל חיזבאללה או בדמות חשודה, מותר להם על פי ההסכם, אבל אנחנו לא רואים הרבה כאלה".

בצה"ל מעוניינים לשמור על המוצבים חוצי הגדר, בלי להיכנס כמובן לשאלות המדיניות שהתפיסה הזאת מעוררת. מבחינת א', האחיזה הזאת הכרחית לטובת שמירת ביטחונם של תושבי הגליל העליון, ומעניקה לו יתרונות גדולים בהגנה. "ההישארות כאן מאפשרת לנו כצבא לממש את המשימה של ההגנה בצורה טובה יותר. יש משמעות מאוד גדולה להחזקת המרחבים האלה מלפנים, ובכך שאפשר להציב את הצבא לפני האזרחים ולא רק כשומר מקו הגבול וקו האזרחים. אני מקווה שזה יימשך כך".

המשימה מעניקה עוצמה

לפני יותר משנה נכנסו שלוש אוגדות לתמרון עצים בתוך השטח הלבנוני, ושינו עד היסוד את מאזן הכוחות. ההצלחה של התמרון ניכרת עד היום בשטח, אם כי בחודשים האחרונים מזהים בצה"ל האצה של השתקמות חיזבאללה במרחב, ומדינת ישראל אף פנתה לוועדה הבין־לאומית עם הוכחות להפרות של חיזבאללה. "לפני 7 באוקטובר חיינו במציאות שחיזבאללה יושב על הגדרות כשהוא חמוש, מסייר, והכפרים מלאים אמצעי לחימה", מזכיר סגן אלוף א', "הכפר כילה, שנמצא כאן לפנינו, היה מלא בפעילים ואמל"ח צבאי של האויב. המציאות הזאת השתנתה לחלוטין בתמרון. כל כפרי המגע נוקו מאויב, תשתיות ואמל"ח. כיום בהגנה אנחנו מבצעים פעולות אכיפה יומיומיות כדי שהמצב הזה לא יחזור".

תושבי מטולה וקריית שמונה יכולים להרגיש בטוחים?

"כן, אנחנו נמצאים בקשר טוב עם תושבי מטולה, ומשתדלים לעשות שם הרבה פעולות הנכחה. אני מעביר את הסיורים שלי דרך מטולה עצמה, למרות שהמשימה שלהם היא לסייר בחוץ, כדי שתושבי מטולה יראו אותם, ירגישו אותם ויוכלו לשאול. אני מדבר עם תושבי מטולה בשיח פתוח וחופשי. אנחנו כאן בסד"כ גבוה, עם מדיניות אש מאוד מאפשרת כדי למנוע כל איום מלהתקרב למושבה".

"המוצב הזה מבטא יותר מכול שהצבא נמצא בעומק, הרבה לפני האזרחים", הוא מרחיב על המיקום האסטרטגי של מוצב החממיס, "אם לא נהיה כאן, חיזבאללה יכול לבוא ולהתיישב כאן. ברגע שאנחנו נמצאים פה, מטולה היא כבר לא יישוב שמוקף מכל עבריו בחיזבאללה, אלא מממשים כאן ריבונות, ולא מאפשרים לאויב להתבסס ולהקים עמדות תצפית".

שותפים רבים יש להצלחת המלחמה בדרום לבנון, אבל יותר מכולם היו אלה המילואימניקים שהחזיקו את הגבול הזה מ־7 באוקטובר ועד היום הזה ממש. סגן אלוף א' מבקש להדגיש שאלה לא רק המילואימניקים, אלא גם ואולי אפילו יותר בני המשפחות שלהם. "האתגר האמיתי הוא של מי שנמצא בבית, האישה והילדים. פעם אחר פעם הם חווים את הניתוק לתקופות ממושכות. הם הגיבורים האמיתיים של המלחמה הזאת. ההבדל העיקרי בינינו ובין חיזבאללה הוא שכשהיה קשה במדינת ישראל, כל המדינה התגייסה. אנשים רצו אל התופת, משפחות נתנו גב, לא ליום־יומיים או שבוע־שבועיים – אלא לשנתיים. הגב האזרחי הזה הוא הדבר הכי חשוב שיש והוא העוצמה של המדינה, הוא זה שיביא את הניצחון. לעומת זאת, בזמן שחיזבאללה ספג מאיתנו אש, הלוחמים והמשפחות שלהם ברחו, הבכירים התרחקו כשהם ראו את החיילים שלהם נפגעים".

"אין ספק שהסבב השישי מאתגר את הלוחמים שלנו, שמתייצבים פעם אחר פעם", הוא מודה, "רק בשנה הנוכחית עשינו כבר 170 ימי מילואים, ועדיין בכל פעם אחוזי ההתייצבות גבוהים מאוד. כל הגזרה מוחזקת על ידי כוחות המילואים, בחטיבת הנגב ההתייצבות היא של 90%. גם אלה שלא מתייצבים, זה אחרי הרבה שיח ותיאום איתנו, כדי למנוע שחיקה. יחד עם זאת, זה קשה. יש הרבה בעלי עסקים שנפגעו קשה במלחמה, ומשלמים מחיר יקר בחיים האישיים בעורף. המשימה מאוד ברורה לאנשים ומאוד מחזיקה אותם, בנוסף ללכידות – הגאווה להשתייך ולהיות בשנתיים האלה במקום הנכון במדינה מעניקה להם עוצמה גדולה ואת הכוח להמשיך".

הפסקת אש מוקדמת מדי

מלבנון יצאתי בתחושות מעורבות. אין ספק שהנוכחות הצבאית בדרום לבנון עדיפה עשרת מונים מהתקבעות על קו הגבול. כשהכוחות נמצאים כבר ממילא בעבר השני של הגבול, חופש הפעולה לסיכול טרור שמנסה להרים ראש הוא אחר לגמרי. שאלת השאלות היא האם הפסטורליה והשקט יישארו איתנו לאורך ימים ושנים, או שמא האינדיקציות שחיזבאללה אכן מנסה להשתקם מעידות יותר מכול כי המערכה הבאה היא רק עניין של זמן.

לאלוף משנה במילואים ז'ק נריה, לשעבר בכיר באמ"ן ויועצו המדיני של ראש הממשלה יצחק רבין, וכיום חוקר בכיר במכון הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, אין בכלל ספק. "מה יותר אמיתי מהצהרתו של נעים קאסם, מזכ"ל חיזבאללה, שאומר 'לכל דבר יש גבול'. כלומר, הוא מסרב לקבל את ההתקפות של ישראל, וכבר מתכנן להגיב. במשך 11 החודשים האחרונים חיזבאללה השלים את שיקום שורותיו", קובע נריה בשיחה עם 'בשבע', "כיום הוא מתקרב למסה קריטית, ישראל מסתכלת עליו ורואה בו איום ממשי. הוא פועל היום להכין את עצמו לעימות מזוין עם ישראל".

לדבריו, בתקופה האחרונה חיזבאללה התארגן מבחינה טריטוריאלית. את המפקדות שהיו לו בדרום לבנון, מדרום לליטני, הוא העביר צפונה. הוא מילא את שורותיו באנשים שגויסו לצורך כך, החליף את המפקדים שחוסלו, פתח מפעלים לייצור טילים מדויקים וכטב"מים, וכמובן ממשיך לנסות להבריח נשק וטילים מסוריה. "מסתבר שסוריה הייתה ועודנה מחסן הנשק הנסתר של חיזבאללה, מתחת לאפו של אחמד א־שרע", אומר נריה.

בתום שנה של התעצמות והתחמשות, מתייצב חיזבאללה מול ממשלת לבנון ומבקש לקבוע את האג'נדה המדינית של המדינה. "הוא דורש שלא יהיה משא ומתן ישיר או עקיף עם ישראל, אין העברת נשק למדינה, וכמובן כל נושא הפקידות", אומר נריה, "יש ויכוח גדול בלבנון לגבי הבחירות הבאות. חיזבאללה רוצה להגביל את הכוח של האלקטורט הלבנוני שנמצא בחו"ל ומהווה 6% מהקולות, וכך הוא מקווה להשיג רוב בפרלמנט. ברגע שזה יקרה הוא יוכל לדרוש את פירוקה של ממשלת לבנון, את פיטוריו של ראש הממשלה נוואף סלאם, לחזור אחורנית כמו שהיה בשנים היותר זוהרות של חסן נסראללה – ולקבוע את סדר היום של ממשלת לבנון".

סוד גלוי הוא שכדי שמכונת המלחמה של חיזבאללה תעבוד, צריך כסף. "מסתבר שכסף מגיע ללבנון בדרכים פתלתלות", מציין נריה, "אם זה במטבעות דיגיטליים – קרוב למיליארד דולר עברו מאיראן ללבנון, וכמובן נשק וסמים שמוברחים מסוריה. בנוסף לכך, משמרות המהפכה באיראן מצאו נתיב עוקף סוריה, שמהווה חסם. הם מקיפים את ערב הסעודית דרך הים, נכנסים דרך ים סוף ותעלת סואץ ומגיעים לביירות ושאר הנמלים בצפון לבנון. כך בעצם הם מתגברים על הקשיים האובייקטיבים שקרו בשטח".

"ממשלת לבנון מצידה יזמה אמירות של הנשיא שהוא מוכן למשא ומתן עקיף, ומוכן לצרף פקידות אזרחית גבוהה לוועדה שאמורה לפקח על הפסקת האש", הוא מוסיף, "בתוך לבנון יש ויכוח פנימי חריף מאוד על קביעת סדר היום הציבורי של המדינה. חיזבאללה עסוק בשתי חזיתות שמאיימות עליו: החזית הסורית – לאחמד א־שרע יש חשבון ארוך מאוד עם חיזבאללה על ההשתתפות שלהם במלחמת האזרחים בסוריה והריגת מאות אלפי סורים. וכמובן החזית מול ישראל, שדרכה הוא רוצה להוכיח את קיומו והמשך ארגונו. זהו הרקע לאמירתו של נעים קאסם כי חיזבאללה נמצא תחת איום קיומי. הוא מבין היטב שאם לוקחים ממנו את הנשק, אין לו שום סיבה להמשיך להתקיים כפי שהוא".

יש בדל של היתכנות שחיזבאללה יתפרק מנשקו?

"הוא לא יתפרק מנשקו לעולם", קובע נריה בנחרצות, "המצב הולך להתנגשות. מאז הפסקת האש ועד היום, ישראל חיסלה קרוב ל־375 פעילי חיזבאללה שפעלו בדרום לבנון. עכשיו היא מרחיבה את ההתקפות לצפון לבנון. אומנם היא עדיין לא פגעה בדאחייה, אבל לא מן הנמנע שזה יקרה בקרוב. הגברת הקצב של ההתקפות רק מראה שישראל לוקחת את המצב ברצינות. אי אפשר להתעלם מזה. זה לא כמו האוהל או הכטב"מים. צריך לשכוח ממדיניות ההכלה".

אומנם ישראל יצרה קשר עם הוועדה הבין־לאומית על ההפרות החוזרות ונשנות של חיזבאללה, אך אלוף משנה נריה קובע כי דיפלומטיה כבר לא תוכל לעזור. "האמריקנים אומרים לממשלת לבנון: אם אתם לא תצליחו לפרק את חיזבאללה מנשקו, הישראלים יעשו את העבודה. אין כאן פתרון דיפלומטי. הפתרון היחיד הוא שישראל תיזום פעולה צבאית כדי לחסל את האיום של חיזבאללה, השאלה היא רק מתי ובאיזה היקף. האיום הזה הוא לא רק נגד ישראל, אלא גם מול ממשלת לבנון. כל עוד הוא קיים בתצורתו הנוכחית, חיזבאללה לא ייתן לממשלת לבנון לעשות שום פעולה מול ישראל בהקשר להסדר מדיני או ביטחוני כלשהו".

הסכם הפסקת האש היה מוקדם מדי?

"כן. מבחינת חיזבאללה הוא מפרש את ההסכם שהושג, כולל החלטה 1071 של מועצת הביטחון של האו"ם, אך ורק באזור שמדרום לליטני, בעוד שאנחנו אומרים שמדובר בפירוק המליציות בכל שטח לבנון. בסופו של דבר, העובדה שאנחנו פועלים בכל לבנון, בצפון, בדרום, במזרח ובמערב – רק אומרת שאנחנו רואים את האיום המתהווה ומחויבים לטפל בו. עדיין לא מדובר בהיקף שהיה במלחמה, שבה חיזבאללה הוכרע והסכים להפסקת אש אחרי שספג יותר מ־1,600 גיחות בשלושה ימים. כשנגיע למצב הזה, זאת הכמות שצריך כדי לפרק את חיזבאללה".