קו צהוב, נורה אדומה: "האמריקנים כובלים את ידינו"

יותר מ־11 שנים חלפו מאז שנחטף סגן הדר גולדין הי"ד במהלך צוק איתן, ועד שהשבוע הושב ארצה ונקבר בקבר ישראל. במשך שנים ארוכות ניסתה מדינת ישראל להשיב אותו ארצה, ללא הצלחה. לאורך השנים האחרונות טענו במשפחת גולדין שוב ושוב כי צה"ל יודע איפה הדר נקבר, ובמשך תקופה זו דבריהם התקבלו בחוסר אמון. אך כפי שנפרסם בשורות הבאות, טענותיה של משפחת גולדין היו מדויקות. הפרטים המפורסמים בשורות אלה מתפרסמים באישור הצנזורה.

לפני כמה שנים גילו בצה"ל את המקום המשוער שבו נקבר גולדין, אלא שבאותם ימים לישראל לא הייתה אחיזה בתוך שטח הרצועה כדי להוציא לפועל מבצע חילוץ.

כל זה השתנה עם תחילת התמרון הקרקעי בדרום הרצועה בראשית המלחמה. בצה"ל העריכו כי יעברו כמה שבועות עד שניתן יהיה להיכנס לתוך רפיח עצמה. ההערכות היו כי כיבוש ציר פילדלפי יימשך כשבוע. הנעת התושבים צפונה מרפיח הייתה אמורה לקחת פרק זמן דומה. לבסוף, בתוך ימים ספורים הסתיים כיבוש השטח שמסביב לרפיח. למעשה, בצה"ל הופתעו מאופן הפעילות של חמאס. הציפייה הייתה להתנגדות מסיבית של הארגון, אך היא לא הגיעה, לפחות לא בהיקפים שאליהם נערכו בצבא. במקום זאת מחבלי חמאס עברו די מהר לניהול לוחמת גרילה בשטח רפיח.

השינוי הזה הוביל לשינוי בתוכניות של צה"ל. בתוך זמן קצר נולד מבצע 'דרור לבן', שנמשך שנה וחצי, עד לשבוע זה. למעשה, בצה"ל הכירו את מבנה המנהרות של חמאס ברפיח. מפת המנהרות בעיר מורכבת ממנהרה מרכזית ארוכה ורחבה, שממנה יוצאות הסתעפויות שהופכות למנהרות. מקצת מהמנהרות הן מנהרות התקפיות שמכוונות לחדירה לשטח ישראל. אחת המנהרות לדוגמה הגיעה עד למרחק של קילומטר בלבד מקיבוץ סופה. בפתחה של מנהרה זו התרחש האסון של גדוד הסיור הבדואי, שבו נפצעו קשה מפקד הגדס"ר וגשש של היחידה. בנוסף אליהם נפצעו עוד 14 לוחמים. תחקיר צה"ל בנושא טרם התפרסם, נכון לכתיבת שורות אלה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שר הביטחון: "נישאר בקו הצהוב בעזה כל עוד חמאס לא יסולק"

עוד מאת אסף משניות סערת הפרת פקודות הדת בגבעתי: הלוחמים הוחזרו ללחימה

מנהרות אחרות שיוצאות מתוך המנהרה הראשית מגיעות למצרים, משם מבוצעות ההברחות לרצועה. חלקן פונות לכיוון צפון הרצועה, ואחרות שימשו לניהול חמאס לאורך המלחמה. באחת משלל המנהרות הללו היה טמון גולדין. פתח אותה מנהרה, כפי שאנו מפרסמים לראשונה, היה כ־50 מטרים בלבד מהמוצב שצה"ל הקים בלב רפיח.

בצה"ל הכירו את הפתח, ולמעשה את המנהרה כולה. בשנה וחצי האחרונות השתתפו מאות חיילים בחיפושים בתוואי המנהרה אחר מקום קבורתו של גולדין. חשוב לציין כי על פי גורמים צבאיים שאיתם שוחחנו, מדובר היה בסיכון מחושב מאוד, כזה שאומנם העמיד את החיילים בסכנה, אך לא סכנה חמורה יותר מאשר זו הטמונה בשהות השגרתית ברצועה.

"לא שלחו חיילים למות ולא שום דבר מהטענות שנשמעות בימים האחרונים. המנהרה הייתה בתוואי שבלאו הכי נועד להריסה. פשוט פיצלו את הקשב. חלק מהכוחות הכינו את המנהרה להריסה, וחלק חיפשו את הדר. השטח בכללותו היה מטוהר", מבהירים הגורמים.

בין הכוחות שחיפשו את מקום קבורתו של גולדין היו כוחות של השייטת ויחידת יהל"ם. סבב החיפושים העיקרי הראשון היה בחודשים יולי ואוגוסט 2024, וגם לאחר מכן נמשכו החפירות באזור. כמה פעמים לאורך המלחמה היו בטוחים בצה"ל כי עומדים לאתר אותו, אך בכל הפעמים התברר לבסוף כי גולדין לא היה טמון במקום שחיפשו בו.

גם בחודשים שלאחר מכן נמשכו החיפושים אחר גולדין בתוואי המנהרה, והתמקדו הפעם בחלק שממנו נחטף במהלך צוק איתן. בחלקה השני של המנהרה ניהלו הכוחות מרדף עקבי אחרי כמה מחבלים שהצליחו לחמוק מכוחות צה"ל פעם אחר פעם. המחבלים הללו הם חלק מ־200 המחבלים שעליהם, תחת לחץ אמריקני, מתנהל בימים אלה משא ומתן בלחץ לשחררם לצד העזתי.

לבסוף אפשרה מדינת ישראל למחבלי חמאס להיכנס לתוואי המנהרה כדי לאתר את גולדין. כשחולץ, התברר כי הוא נטמן באותה מנהרה שממנה נחטף, מרחק מאות מטרים בלבד ממקום החטיפה. ביום ראשון השבוע הועבר ארונו של גולדין לידי ישראל, ולאחר תהליך זיהוי באבו כביר שנערך בשיתוף יחידת הזיהוי של הרבנות הצבאית, הובא הדר גולדין לקבורה בבית העלמין הצבאי בכפר סבא.

הקצינים מעדיפים לשתוק

האירועים שסבבו את החזרתו של הדר גולדין מלמדים רבות על המצב המורכב שבו נמצאת ישראל בכל הקשור לחזית העזתית. מערכת הלחצים הכבדה שמופעלת על ישראל, במטרה לבצע שלל פשרות אל מול חמאס, תקיפה במיוחד. כזכור, בהסכם טראמפ התחייב חמאס להחזיר את כל החטופים שבידיו, חיים וחללים כאחד. כבר ביום החתימה הודיע הארגון כי הוא לא יודע את מקום קבורתם של תשעה מתוכם. בפועל, כפי שידוע כיום, מדובר היה בתרגיל נוסף של חמאס, שכן כרגע נותרו בידיו ארבעה חללים בלבד. גולדין אמור היה להיות חלק בלתי נפרד מאותה עסקה מקורית.

אלא שבחמאס דרשו שתמורת השבת גולדין ישראל תאפשר ל־200 המחבלים הלכודים במנהרות ברפיח לצאת בבטחה לשטח שבשליטת חמאס. ראש הממשלה נתניהו הסכים לעסקה, אך בלחץ ציבורי כבד התקפל ממנה. בביקורו בישראל השבוע אמר חתנו של הנשיא טראמפ ושליחו למשא ומתן ג'ארד קושנר, כי ארצות הברית מצפה שישראל תאפשר למחבלים לצאת מהמנהרות שבהן הם לכודים, כשנשקם יופקד בידיים זרות. באופן רשמי ישראל לא נענית לדרישה, אך מאחורי הקלעים מנסה נתניהו להגיע לנוסחה שהוא יוכל להעביר בציבור הישראלי.

בצה"ל באופן רשמי מתנגדים מכול וכול לשחרורם של המחבלים. כבר חודשים ארוכים שצה"ל מנהל מצוד אחריהם, כשבתחילת המצוד סברו בצבא כי מדובר על שמונה מחבלים בלבד המסתובבים במנהרות ברפיח. לאחר מכן עודכנו לוחמי המילואים שניהלו את המרדף הבלתי פוסק נגדם כי מדובר ב־15 מחבלים. בשלב הבא עודכנו הלוחמים בשטח כי לא ברור בכמה מחבלים מדובר, אבל יש להניח כי מדובר ב־50 ועליהם להתנהל בהתאם. לבסוף התברר כי מדובר ב־200.

גורמים בצה"ל אומרים ל'בשבע' שהמחבלים הללו ימותו, כל עוד לא תתקבל הנחיה אחרת מהדרג המדיני. על פי אותם גורמים, הסיבה שעד כה לא הצליחו לחסל את המחבלים היא שהם מתבצרים בתוך מערכת המנהרות המסועפת ברפיח. המחבלים שוהים עמוק בתוך האדמה, בעומק של כ־50 מטרים, ומאחורי דלתות מבוצרות. צה"ל פועל מולם כל הזמן בשלל אמצעים, שכוללים בין השאר גם את הפצצת הביצורים הללו. בצה"ל סבורים כי זה עניין של זמן, ובשלב מסוים ייגמר למחבלים המזון במנהרות, או שצה"ל יצליח לפרוץ את הביצורים.

הלחץ האמריקני לא מסתכם רק בסוגיית המחבלים הלכודים – הוא מתפרס לכל תחום בסוגיית עזה. מלבד הבסיס בקריית גת, שכבר הוקם, האמריקנים מתכננים להקים בסיס נוסף, הפעם סמוך לעוטף ממש. גורמים מהשטח המעורים בפרטים טוענים באוזנינו כי שום דבר בגזרה לא נעשה ללא אישור האמריקנים.

"זה מצב בלתי נתפס. בדיונים עם האמריקנים נאמרים דברים שלפי ההצהרות הרשמיות של צה"ל הם ייהרג ובל יעבור, אבל אף קצין לא מוכן לדפוק על השולחן ולומר משהו בנושא. הנציגים של צה"ל בדיונים, קצינים בדרגות אלוף משנה ומעלה, לא מוציאים מילה בדיונים האלה. הם משמשים כתפאורה בלבד", אומרים הגורמים.

אולי הם מסכימים עם העמדות האמריקניות?

"בוודאות לא. לאנשים בשטח – ראשי המועצות, אנשי כיתות הכוננות וכן הלאה, הם אומרים בפירוש כמה הם מפריעים להם לעשות את העבודה. אבל הם לא מוכנים לומר את זה בגלוי ובדיונים. בינתיים מתקבלות החלטות מעל לראש שלנו, ולישראל אין בכלל אמירה באירוע".

מה הסיבה לכך?

"כנראה כשמגיעים לדרגות הללו של אלוף משנה ומעלה מתחילים להכניס שיקולים פוליטיים להתנהלות. איזה אלוף משנה שרוצה להתקדם יפתח את הפה כשהוא יודע שמיד אחר כך אלוף פיקוד דרום יעביר את השם שלו לרמטכ"ל כאחד שעושה בעיות? אז הם מעדיפים לשתוק".

באחד מאותם אירועים, לטענת הגורמים, קצינים בכירים בפיקוד דרום אמרו מפורשות שהאמריקנים מפריעים לצה"ל בשטח. זה התרחש במהלך השבעה של רב־סמל ראשון אפי פלדבאום, שנפל ברצועה לפני כשבועיים. אחד המנחמים היה תת־אלוף ברק חירם, מפקד אוגדת עזה. במהלך ניחום האבלים אמר חירם, לטענת הנוכחים במקום, את הדברים הבאים: "הצ'ק שאנחנו משלמים על חופש הפעולה שהאמריקנים נתנו לנו לאורך השנתיים האחרונות כל כך שמן, שאנחנו הולכים עוד לשלם עליו הרבה". בצה"ל מכחישים שהדברים נאמרו.

ההשפעות האמריקניות נותנות את אותותיהן גם בחלקה הצפוני של הרצועה, שם המצב מורכב אף יותר. בחלקים מאזור זה הקו הצהוב, התוחם את השטח שנמצא בשליטת ישראל, עובר קילומטר בלבד מהגבול. הקיבוץ הקרוב ביותר אליו הוא נחל עוז. חיילי מילואים ששירתו בגזרה זו מאז הפסקת האש אומרים ל'בשבע' כי כל העת מחבלי חמאס מנסים לחדור לשטח שבשליטת ישראל, וההנחיה היא לירות עליהם באופן מיידי. עד כה ההנחיה נשמרת בקפדנות.

אלא שמחבלי חמאס לא באמת צריכים לעבוד קשה כדי להיכנס לתוך השטח הצהוב. במסגרת ההסכמים מול הארגון, ישראל מאפשרת למחבלי חמאס להיכנס לשטחי הקו הצהוב במטרה לחפש חללים. אבל למחבלים יש סדרי עדיפויות אחרים. על פי חיילי המילואים שאיתם שוחחנו, המחבלים עורכים חיפושים בעיקר אחר אמצעי לחימה שחמאס טמן בשטח מבעוד מועד. אותם לוחמים מתארים כי הם רואים שוב ושוב את מחבלי חמאס מוציאים את אמצעי הלחימה הקבורים, לוקחים אותם לכיוון הצד שבשליטתם, ולישראל אסור לעשות דבר בנידון כדי למנוע זאת. הסיבה: בישראל לא רוצים לערער את ההסכמים. כך חמאס מחזיר לעצמו עוד ועוד כלי נשק. בדיון שהתקיים בוועדת החוץ והביטחון הודו נציגי צה"ל כי חמאס משקם את עצמו בקצב מהיר, אם כי באופן רשמי צה"ל טוען שהוא לא מכיר את התופעה של חיפושי חמאס אחר אמצעי לחימה.

"לא עמדנו במטרות המלחמה"

במסגרת הניסיונות להראות כי ישראל רשמה הישגים גדולים במלחמה, עלו בשבועות האחרונים שלל אמירות על היקף הריסות מסיבי של מנהרות חמאס ברצועה. אלא שלפי בדיקת 'בשבע' עם גורמים מהשטח וגורמים רשמיים בצה"ל, המצב רחוק מאוד מלהיות מעודד. בצה"ל אכן אומרים כי מנהרות רבות הושמדו במלחמה, וצה"ל ממשיך להשמיד אותן כל העת. כך למשל השבוע הושמדו ארבע מנהרות במרחב ח'אן יונס, בנוסף למנהרה שממנה נחטף הדר גולדין.

אלא שמדובר בטיפה בים. חיילי צה"ל בשטח קיבלו משימה ברורה מאז הפסקת האש: להרוס את תוואי השטח כדי שגם אם הדרג המדיני יורה לישראל לסגת מהשטח הצהוב, לחמאס יהיה קשה לשקם את תשתיותיו באזורים הללו. אלא שהלוחמים מגלים עוד ועוד תשתיות תת־קרקע נרחבות שלא ידעו עליהן קודם לכן. לפי הלוחמים, כמעט בכל מבנה באזור ישנה תשתית תת־קרקעית.

בצה"ל אומרים שבימים אלה, חלק ניכר מהפעילות הצבאית בשטח מוקדש להשמדת תשתיות תת־קרקע, אלא שמדובר במלאכה מורכבת במיוחד. בראשית המלחמה תשתיות תת הקרקע היו נרחבות כל כך עד שניתן היה להגיע דרכן מהעיר עזה ועד למעבר רפיח. בכירי צה"ל אף הגדירו את התשתית המנהרתית ברצועה כ"פלא עולם שמיני".

אבל גם מנהרות שצה"ל מכיר הוא לא בהכרח משמיד. שלוש מתוכן נמצאות באותו מרחב הסמוך למוצב נחל עוז. צה"ל מכיר את המנהרות הללו מתחילת התמרון הקרקעי, אך הוא חוקר אותן מאז. הסיבה: אף אחד בצה"ל לא הצליח להבין למה הן משמשות. מדובר על מנהרות שלמות, שפתחי היציאה של חלקן מטרים ספורים מהגדר, אבל לא עושה רושם שכף רגל אדם דרכה בהן. בצה"ל כאמור טרם השמידו את המנהרות הללו.

"הבעיה הגדולה של ההסכם שנחתם לפני חודש, ואנחנו רואים את זה בשטח מדי יום, זה הפיכת הסכסוך לבין־לאומי. אלה דברים שמדינת ישראל נמנעה מהם במשך עשרות שנים. פעם ראשונה שלשחקנים זרים יש השפעה על המהלכים הצבאיים של ישראל", אומר אלוף משנה (מיל') חזי נחמה ממייסדי פורום מפקדים ולוחמים במילואים.

תמיד הייתה השפעה בין־לאומית על הסכסוך כאן. האמריקנים תמיד היו מעורבים.

"לא בצורה הזאת. היו לחצים בין־לאומיים, אבל לא היה ניהול של המלחמה או של הצד הצבאי בידיים זרות. גם בעופרת יצוקה או בצוק איתן, שנוהלו בצורה כושלת, אנחנו היינו אלה שניהלנו את העסק, לא האמריקנים. האינטרסים של האמריקנים לא בהכרח חופפים את האינטרסים שלנו, וזה יוצר לנו הרבה מאוד בעיות".

איך הגענו למצב הזה?

"ניהול כושל ובזבוז כל האשראי שקיבלנו מהאמריקנים בשנתיים האחרונות, וקיבלנו המון אשראי, במיוחד מאז שטראמפ בבית הלבן. נכשלנו בהכרעת חמאס במשך כל השנתיים האלה, ולמעשה נכשלנו ביעדי המלחמה. לא הכרנו את חמאס, לא בנינו שלטון חלופי ולא פירזנו את הרצועה. זה כישלון".

במציאות אין ואקום, ואנחנו רואים בשטח את חמאס משתקם. זה משהו שאנחנו יכולים למנוע כעת?

"קודם כול, חשוב להבין שחמאס מונה כרגע 40 אלף פעילים, יחד עם הג'יהאד האסלאמי. זה המון. הוא שולט בכל אוכלוסיית עזה ומתחזק מיום ליום. הוא מוציא להורג את כל המתנגדים שלו והוא לא הפסיק לרגע לשלם משכורות לפעיליו במשך כל המלחמה. אז נכון שפגענו בו לא מעט, חיסלנו בכירים רבים והשמדנו תשתיות. בפועל לא עמדנו במטרות המלחמה, ולכן אנחנו נאלצים לאפשר לגורמים זרים לקבל החלטות שהן בניגוד לאינטרס הישראלי. אז אפשר לקוות שנצליח למנוע את השתלטות חמאס מחדש על הרצועה, אבל צריך להסתכל למציאות בעיניים פקוחות ולהבין שזה כנראה לא המצב".

מה למשל ישראל צריכה להתעקש עליו?

"זאת רשימה ארוכה מאוד של דברים. דוגמה פשוטה היא אירוע המחבלים במנהרות ברפיח. בין 150 ל־200 טרוריסטים עם דם על הידיים, חלקם לקחו חלק פעיל בטבח עצמו, ביצעו מעשים מזעזעים, ועכשיו ישראל דנה עם האמריקנים על שחרורם. אם ישראל תשחרר את המתועבים האלה הם יתקבלו כגיבורים בעיר עזה. רק בחודשיים האחרונים הם הביאו לנפילתם של 12 חיילים. על אירועים כאלה ישראל חייבת להילחם, למרות הכבוד שהאמריקנים ראויים לו, כי אם היא לא תעשה את זה זאת תהיה חזרה מלאה לתפיסות של 6 באוקטובר, של קניית השקט. כולנו זוכרים מה המחיר ששילמנו על כך".

הקו הצהוב לא מספק ביטחון

לצד הביקורת שמשמיעים רבים על ההשפעה האמריקנית ההולכת ומתרחבת ועל ההתנהלות הישראלית בנושא, לא כולם שותפים לה באופן מלא. "מאז ומעולם, ישראל תמיד הגדירה לעצמה את הצורך במעצמה ידידותית שתעמוד לצידה. בהתחלה אלה היו הבריטים והצרפתים, וכבר כמה עשרות שנים מדובר באמריקנים. לפעמים זה לרעתנו, כמו אצל ביידן שניסה לעצור את המשך המלחמה, ולעיתים זה לטובתנו, כמו מה שראינו מצד טראמפ בתחילת הקדנציה", אומר תת־אלוף (מיל') ארז וינר, לשעבר עוזר הרמטכ״ל ומפקד מכלול התכנון האופרטיבי בפיקוד דרום.

אבל עושה רושם שכרגע אנחנו הרבה יותר קרובים למחוזות של ימי ביידן שתיארת, מאשר לתחילת הכהונה הנוכחית של טראמפ.

"ברור שאנחנו לא באותו מקום כמו שהיינו עם כניסת טראמפ, יש לחץ על ישראל ואנחנו אף פעם לא רואים בזה משהו אידיאלי. אבל זה לא המצב של ימי ביידן. השאלה כמו תמיד היא כיצד האירוע מנוהל, ובעיניי בסך הכול מדובר על ניהול טוב של האירוע. כל התוכנית הגדולה נכתבה בשיתוף פעולה של דרמר וקושנר. זאת תוכנית שיש לה המון יתרונות למדינת ישראל, אם היא תצא לפועל במלואה".

כרגע זה נראה בעיקר בעיות למדינה, כשידיה כבולות.

"צריך לזכור שיש לנו אינטרסים סותרים. ארצות הברית רוצה להגיע לתוכנית אברהם רבתי, מזרח תיכון חדש אמיתי, חיבורים מהודו ועד אירופה. זאת ההסתכלות של הממשל האמריקני. גם טראמפ וגם נתניהו מסתכלים על התוכנית הגדולה של איך מנטרלים את חגורת הכסף הסיני שיוצרת לכולם המון בעיות. לכן לטראמפ לא חשובים הפרטים, אם הם יסכנו את הסיפור הגדול שלו. אלא שלישראל יש אינטרסים אחרים, לצד הרצון בתוכנית הגדולה, ולאותם אינטרסים הפרטים הקטנים חשובים מאוד. ישראל לא יכולה לאפשר לחיילים טורקים להיכנס לרצועה, למרות שטראמפ כנראה היה מסכים לעשות זאת. אותו דבר לגבי סוגיית המחבלים במנהרות. טראמפ רואה בעזה מטרד, והוא לא רוצה שהמטרד הזה יפריע לתוכנית הגדולה".

ומבחינת נתניהו? הרי אנחנו יודעים על הסכמתו בנוגע לשחרור המחבלים במנהרות.

"אצל נתניהו זה אירוע מורכב יותר. הוא גם מסתכל על התמונה הגדולה, ואומר שהיא חשובה ושישראל צריכה לסייע לתוכנית הזאת לצאת אל הפועל. מבחינתו של נתניהו, 200 המחבלים הללו לא באמת חשובים כל כך. אבל הוא גם פוליטיקאי ישראלי שחי בישראל ונושם את ההוויה הישראלית, והוא מבין שצעד כזה לא יעבור בצורה שקטה בישראל. בינתיים מה שאנחנו רואים זה שטראמפ נותן המון כבוד לנתניהו".

אפשר בכלל לגשר על הפערים האלה בין הממשלים?

"בעיקרון הפתרון מופיע בתוך ההסכם עצמו. אם חמאס יסכים להגליה ולהתפרקות מנשקו – מה טוב, אם לא – הפתרון חוזר להיות צבאי. אני יודע שכולם חושבים שמדובר באיום סרק, אבל צריך להבין שעל השולחן לא נמצא רק האינטרס הישראלי, אלא גם המעמד של טראמפ. הוא חזר שוב ושוב על האמירה שחמאס יפורק, גם לאחר חתימת ההסכם וגם לאחר שאמר בכנסת שהעולם כפה את עצירת המלחמה. אם זה לא יקרה, מעמד ההבטחות שלו ייפגע, וזה בפני עצמו עלול לסכן את התוכנית הגדולה שהוא רוצה. לכן אני מאמין שגם אם זה ייקח עוד קצת זמן, בסוף חמאס יפורק".

למרות קולות כמו של וינר, שדברים דומים לדבריו נאמרים גם מפי נתניהו וסביבתו, תושבים בעוטף לא רגועים. מבחינתם מה שהם רואים בשטח מטריד ביותר. "אנחנו רואים בעיניים שלנו כיצד נבנית התשתית לטבח הבא. הוא אולי יקרה בעוד עשר שנים, ואולי בעוד שנתיים, אבל אנחנו רואים את זה קורה מול העיניים שלנו, ובמקום לעצור את זה מנסים לייפות את המצב" אומר ישי ספז, חקלאי ממושב יתד, ממובילי פורום עוטף ישראל.

למה הכוונה?

"אנחנו רואים מסיבות סיום של המלחמה, חלוקת תעודות הצטיינות שהלוחמים אכן ראויים להן, ושלל אמירות סיכום, אבל כל זה כשלא עמדנו במטרות המלחמה. כבר לאחר צוק איתן היינו מעטים שהדלקנו נורות אזהרה על סיום המערכה אז, ואנחנו עושים את זה גם עכשיו. אבל המערכת הגדולה מנסה לצייר את האירוע כניצחון. בסוף אנחנו אלה שצריכים לחיות עם האיום שנמצא לנו מעבר לגדר".

מה החשש העיקרי שלכם?

"שנחזור לאותה מציאות של 7 באוקטובר. אני נלחמתי ארבעה ימים לבד בקיבוץ בטבח. לבית שלי חדרו מחבלים. היינו פה ממש מעטים, ולא הגיע שום כוח צבאי לעזור לנו. אחרי המחדלים הגיעו המסקנות של כל צמרת צה"ל, והם אמרו לנו – התושבים – שהמסקנה העיקרית היא שאסור לתת לאויב לצמוח מעבר לגדר. וזה נראה שזה בדיוק מה שעושים עכשיו".

איך אתם רואים את זה בשטח?

"קודם כול, כל המלחמה אירחנו בבתים שלנו את כוחות צה"ל. שמענו מהם ממקור ראשון מה מתרחש ברצועה, ואנחנו עדיין שומעים. אבל אנחנו גם רואים. אנחנו רואים את המשאיות נכנסות בלי הפרעה לרצועה, כשצה"ל אומר שהוא לא יכול טכנית לבדוק את כולן. כל זה בזמן שאנחנו יודעים שדרך המשאיות מוברח גם נשק. אז אם זה המצב, למה לא עוצרים את תנועת המשאיות? למה אנחנו עוצמים עיניים? את המנהרות שהרסו, שהן הרבה פחות ממה שמספרים לציבור, אנחנו יודעים שחמאס חופר מחדש ומשקם. מתגאים בקו הצהוב ואומרים שהוא יספק ביטחון, אבל הקו הצהוב הוא רק מעל לקרקע. מתחת חמאס נמצא ונוכח. ככה מתו לנו חיילים ברצועה מאז הפסקת האש. מה הקו הצהוב עוזר לי, אם הם יכולים לעבור מתחתיו ולהגיע לגדר?"