מכורים לדיבה המרה – השמאל מצא עוד דרך להשתיק את הימין

לאחרונה הרשיע בית משפט השלום בתל אביב את שלום אזרד בן ה־74, תושב ראש העין, בהטרדת הדס קליין, עדת התביעה בתיק 1000 במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אזרד פרסם שלושה פוסטים ברשת החברתית X, במהלך עדותה של קליין בבית המשפט המחוזי, ובהם כינה אותה בין היתר "גנבת" ו"מרשעת שקרנית".

נדמה היה כי קליין רק חיכתה לכך. עם פרסום פסיקת בית המשפט, היא חגגה בראש כל חוצות את הניצחון בעוד תביעה מול "מכונת הרעל". מבחינתה, זאת הייתה הזדמנות להעלות על נס את 'חמ"ל דיבה' שהיא עומדת בראשו, "פלטפורמה שתאפשר לתבוע על כל שקר, הסתה ודיסאינפורמציה לקראת הבחירות", כלשון הפרסומים. "מאז שהחלה החקירה בתיק 1000 הפכה הדס קליין לאויבת מספר אחת של מכונת הרעל בישראל, אבל הדס החליטה להשיב מלחמה. היא יצאה להילחם על האמת, לתבוע את כל האלפים ששיקרו ואיימו והסיתו! המפעל שבנתה הדס יחד עם עורכת הדין שלה, ליעד ורצהיזר, הפך לתשתית הכי חשובה למלחמה בשקרים, הסתה וקונספירציות בישראל".

האם אכן מדובר על שקרים, הסתה וקונספירציות, או שמא במערכת משומנת ועתירת ממון לתביעות השתקה ודיבה משמאל לימין? תלוי את מי שואלים. מה שבטוח זה שבתקופה האחרונה, הפכו התביעות כלפי אנשי ימין לקמפיין של ממש. לפני כמה חודשים הגישה קליין תביעת לשון הרע על סך כחצי מיליון שקלים נגד עמית סגל וידיעות אחרונות. בכתב התביעה נטען כי בטורו בידיעות אחרונות, ייחס לה סגל ביצוע עבירות פליליות, של 'תדרוך' מעסיקה לשעבר, ארנון מילצ'ן, בטרם חקירתו במשטרה. זאת אף שסגל לא רמז דבר, אלא תיאר דברים כהווייתם והשאיר לקורא המשכיל לעשות לבד את החשבון.

"בטורו של הנתבע ב'מוסף לשבת' אשר עסק, בין היתר, במשפט נתניהו, נכתב כך: לצד העיניים של מילצ'ן, הסתבר בחקירה שכתב האישום בתיק 1000 נשען כמעט אך ורק על עדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של מילצ'ן. המשטרה אפשרה לה, לא בטעות כנראה, ללוות את מילצ'ן משדה התעופה ובמשך 24 שעות לתדרך אותו לפני שהעיד. באקט הזוי במיוחד, חקירת העד שנועד לאמת את גרסת קליין תואמה דרכה. לשם השוואה, את העד ארי הרו המשטרה לקחה אישית משדה התעופה כדי למנוע ממנו לדבר עם אחרים שיזהמו את גרסתו", צוטט בתביעה. "ברור כשמש כי בדברי הבלע הנ"ל – המייחסים לתובעת ביצוע עבירות פליליות של ממש – יש כדי להשפיל את התובעת, לעשותה מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצד הבריות, ואף לפגוע במשלח ידה. על כן הם מהווים לשון הרע כלפיה, ברף החמור ביותר", נכתב.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד סגירת חשבון: מחבלי הלינץ' בשומר החומות יפצו את הקורבנות

עוד מאת יוסף ארנפלד בי"ד חב"ד לבית המשפט: פנו הבנייה ליד בית העלמין בחברון

עמית סגל לא לבד. גם ינון מגל, יותם זמרי, משה כהן־אליה, אור רייכרט ואחרים 'זכו' במהלך החודשים האחרונים לקבל תביעות דיבה מצד גורמים בשמאל. כך למשל, עמותת 'עתיד כחול לבן' הגישה לבית המשפט תביעת לשון הרע בסך 640 אלף שקלים נגד פרופ' משה כהן־אליה, בטענה כי הפיץ פרסומים כוזבים שלפיהם פעילות העמותה מומנה על ידי ממשלות זרות – ובראשן הממשל האמריקני הקודם. כהן־אליה, מצידו, הגיש תביעה נגדית על סך 300 אלף שקלים, בטענה כי עצם משלוח מכתב ההתראה נגדו היה "מהלך מופרך שנועד להשתיק ביקורת לגיטימית". בינתיים, מתוך הבנה שאיחוד כוחות יסייע להתגבר על צרת הרבים, הוא הקים את קרן 'לא תסתמו לי את הפה', ש"תהווה חומה בצורה למען חופש הביטוי, למען הזכות להשמיע ביקורת כנגד מתנגדי הדמוקרטיה וסותמי הפיות הקפלניסטים", כלשונו.

אם הם ישתיקו אותי – הם ניצחו

אחד מהנתבעים במסגרת קמפיין ההשתקה המתמשך, הוא הקריקטוריסט אור רייכרט, שפרסם כרזות של יאיר גולן בתור פעיל חמאס, כשהוא רומז שאמירותיו של גולן מעניקות רוח גבית לארגון הטרור. "הגשתי תביעת לשון הרע בסך 300 אלף שקל נגד אור רייכרט, שפרסומיו מהווים גם הסתה פרועה", עדכן לאחרונה חבר הכנסת יאיר גולן, יושב ראש מפלגת הדמוקרטים. "כבר שילמנו מחיר כבד מדי על הסתה כזו – ונראה כי בסביבת נתניהו לא למדו דבר. במכונת הרעל חייבים להיאבק, ואנחנו נמגר אותה מתוכנו בכל הכלים שברשותנו. מי שמרעיל ומסית – ישלם", הוא הצהיר.

אמירות סטיריות וקריקטורות זה לא ז'אנר שאתה המצאת. מה כל כך הרגיז אותם?

"שום דבר לא מרגיז אותם", אומר אור רייכרט בשיחה עם 'בשבע'. "זה פשוט חלק מקמפיין לקראת הבחירות. יאיר גולן רוצה להוביל את השמאל בבחירות. כדי לצבור אהדה, הוא רוצה להראות לכולם שהוא נלחם בימין ונלחם במכונת הרעל. לפי דעתו אני מכונת הרעל, כמו שהוא אמר בפודקאסט: אני אתבע את כולם. המטרה שלו היא להראות לכולם שהוא נלחם למען השמאל נגד האנשים שבאמת משפיעים על דעת הקהל בישראל".

לדבריו, הקריקטורות הללו בסך הכול מציגות את גולן דרך העיניים של חמאס כמשל. "בכל העולם הערבי השתמשו במשפטים שלו, שמדינת ישראל רוצחת תינוקות כתחביב – נגד מדינת ישראל. לפי דעתי, הוא עושה נזק בל ישוער למדינה. כולם מבינים את זה, כולם רואים את זה. כסאטיריקן שמבקר אישי ציבור, בסך הכול העצמתי את זה על ידי סאטירה. זה בעצם המטרה שלי. אין לי יכולת להפוך מישהו ללא לגיטימי, והוא מחזיר את עצמו ללגיטימציה – אין דבר כזה. זאת ביקורת שעוברת דרך סאטירה. כמו שארץ נהדרת עושה, וכמו שכל הקריקטוריסטים עשו מאז ומעולם. למעשה, במקום מתמודד עם הביקורת העניינית, הוא מנסה להשתיק את הביקורת".

רייכרט מודע לכך שמדובר במהלך שיטתי, שאליו הולך השמאל בכל הכוח. "השיטה הזאת יכולה לעבוד, אם אנשים באמת אומרים דברים שהם דיבה, אבל לא כסאטירה", הוא מבהיר. "כלומר, אם אני אומר על מישהו שהוא גנב, רוצח, שודד – ואני לא יכול להוכיח את זה, זה באמת דיבה. אבל אם אני אומר שמישהו נותן נשק לאויב כמטפורה, ומצייר את זה כמטפורה בקריקטורה, אז בעצם אני מסביר בכלי ויזואלי מה הוא עשה. לכולנו ברור שיאיר גולן לא נתן נשק לאויב, אלא נתן את היכולת לאויב שלנו להשתמש במילים שאומר אלוף לשעבר בצה"ל נגד מדינת ישראל. זה חמור מאוד. וזה בעצם הנשק, דהיינו המטפורה. לקחת את זה ולהשתמש בזה נגד הצייר עצמו, זה להשתיק את הביקורת החמורה כלפיו".

יש בכלל סיכוי לתביעה שלו?

"מקרים כאלה התבררו כבר בבתי משפט. אבל לפי דעתי, זו בכלל לא המטרה שלו. זה לא משנה אם יש לו קייס או אין לו קייס. המטרה שלו היא להראות שהוא נלחם בימין. זאת האסטרטגיה שלו לקראת הבחירות כשהוא מכוון להיות ראש השמאל – לא שום דבר אחר. הוא רוצה להראות שהוא הלוחם הגדול נגד הימין, נגד מכונת הרעל. עברתי על הרבה מאוד סרטונים שלו מהשנתיים-שלוש האחרונות. כמעט בכל ריאיון שלו או בכל נאום שהוא נושא, הוא מראה כמה הוא נלחם נגד מכונת הרעל. בכל מקום הוא יוצא נגד מכונת הרעל. זה בעצם מכניס לכולם לתודעה שיש בכלל דבר כזה שנקרא מכונת רעל – כאילו משהו מאורגן, למרות שזה לא, והוא זה שנלחם בה.

"למעשה", קובע רייכרט, "יאיר גולן ייצר אויב דמיוני, ואז הוא גם מראה לכולם שהוא נלחם בו. זאת אסטרטגיה ידועה בקרב אסטרטגים פוליטיים. אתה מציב אויב, ואז אתה נלחם בו. יש בזה גרעין קטן מאוד של אמת. זאת אומרת, אני לא מכונת רעל חס ושלום", הוא מבהיר, "אבל מי שמסתכל מבחוץ, אומר: אוי ואבוי! מה זה? כל הזמן אומרים עליו דברים רעים, כל הזמן עושים עליו קריקטורות. זה נראה כאילו זה דבר מאוד רע, כאילו זה דבר שקורה בצורה מאורגנת, למרות שזה לא".

איך אתה מתמודד עם כתב התביעה?

"יש לי עורך דין, ובקרוב אנחנו נוציא את כתב ההגנה שלנו. כמו כל בר־דעת, אני מאמין שאין פה כלום ושום דבר".

זה מרתיע אותך לעשות עוד קריקטורות מהז'אנר הזה?

"לא רק שאני עושה הפוך, אלא כבר עשיתי. כבר ציירתי את יאיר גולן משתיק אותי. אם הם ישתיקו אותי, הם ניצחו. הם לא יכולים לנצח, משום שהאמת אצלנו".

הפיצוי צמוד לפוזיציה

"זו דרך מתוחכמת לנסות ולסתום את הפה לאנשי ימין, במיוחד למשפיענים ואחרים שצברו איזשהו כוח במדיות החברתיות, מתוך ניצול של יתרון כספי, כלכלי, של ארגוני השמאל על אותם משפיענים", מאשר עורך הדין מיכאל דבורין, מומחה לתביעות לשון הרע ולשעבר יועץ משפטי לליכוד. "הם מנסים למצוא פרופיל של איש פשוט, שבעבודה קשה, בהומור, דעתנות וסרקזם מצליח לצבור קהל עוקבים של כמה עשרות אלפים, אבל אין לו את האמצעים להתגונן בתביעות של מאות אלפים. הם מנצלים את העובדה שייצוג משפטי בתביעות לשון הרע עולה עשרות אלפי שקלים לתיק. לכן הרבה פעמים אנשים יעדיפו להתנצל, לפעמים אפילו לשלם פיצוי שלא מגיע, ובלבד שלא יצטרכו לשלם את הקנס הזה. התשלום כולל קודם כול עורך דין שייקח מהם עשרות אלפי שקלים רק על זה שהם הביעו את דעתם.

"באופן הזה, אחים לנשק, שהוא ארגון מאוד שנוי במחלוקת בציבוריות הישראלית, מנסים למנוע את אמירת הדעות כלפיהם על מה שהם עוללו לנו לפני שבעה באוקטובר, על הסרבנות וכן הלאה. כך הם חושבים שהציבור יירתע. אם מספיק אנשים ידעו שהם חוטפים תביעה, והם לא ידברו והם לא יכתבו – אחים לנשק יוכלו להמשיך ולהיות בחברה הישראלית". על אף האמור לעיל, מדגיש עורך הדין דבורין כי כל אחד ואחד מהגולשים צריך לדעת שהוא אחראי על מה שהוא כותב. "אי אפשר להשתולל עם קונספירציות או עם כל מיני דברים הזויים, אם אין ביסוס".

השאלה היא אם הקייסים האלה הם אמיתיים, או שרק מנסים להפחיד דרכם.

"לפעמים יש עילות תביעה", הוא מבהיר. "לפעמים אנשים משמיצים. ברשת, האצבע קלה מאוד על ההדק. אפשר לראות כל מיני קונספירציות. החוק אומר שכל דבר העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם, הוא לשון הרע. אנשים לא ערים לזה עד הסוף. כל אחד צריך לדעת שאם יש לו 30-20 אלף עוקבים, הוא כאילו מחזיק עיתון קטן. הוא יכול למלא אצטדיון עם כמות העוקבים שלו. זה מחייב אותו לאחריות מינימלית על מה שהוא מפרסם.

"בעבר פרסמתי בלי סוף. מעולם אף אחד לא איים עליי. למה? כי אני יודע איך לכתוב. אנשים צריכים לדעת להיות זהירים. אפשר להביע דעה בתום לב, גם אם היא יותר קיצונית או יותר שנויה במחלוקת, כל זמן שרואים שהיא דעה", הוא מחדד. "אבל אם הם מביעים עובדה, אם הם אומרים: השר הזה והזה המושחת, שקיבל כספים לכיסו – אז "המושחת" זה אולי הבעת דעה, אבל "שקיבל כספים לכיסו" זו כבר קביעת עובדה שצריך להוכיח אותה. אם לא מצליחים להוכיח שהוא קיבל כספים לכיסו, זה לשון הרע, ואין שום הגנה. פחות או יותר שם המשחק. אנשים צריכים להיזהר. מאידך, צריך לדעת שהצד השני החליט לקחת את תביעות הדיבה כפרויקט על מנת להרתיע את הציבור".

אם בימין יקימו חמ"ל דיבה, כמו בשמאל – האם יצליחו להגיע לאותן תוצאות?

"ייתכן. בתביעות שיש להן את הפרופיל הגבוה יותר, ובהן לא רוצים לוותר. אם בן אדם ידע שזה לא יוצא לו מהכיס, הוא יוכל לנהל את הקרב על חופש הביטוי בצורה ראויה ורצינית יותר. כי שוב, הקרבות האלה עולים המון כסף. לפעמים הם חשובים מאוד, אבל מי ינהל אותם? מי ישלם את הכספים האלה? כשיאיר גולן תובע צייצנית – יש פער מטורף בין היכולות והכספים שלו לבין שלה. אז מה היא צריכה לעשות? היא צריכה להיכנע? היא צריכה להתנצל ולא ללכת להליך? ואם כן, היא עכשיו תוציא על זה כסף? זה יושב על זה".

יחד עם זאת, האבחנה של עורך הדין דבורין היא כי השמאל מנסים לנצל עוד סנטימנט, שבכל זאת בתי המשפט מפלים לרעה אנשי ימין אל מול נסיבות דומות של אנשי שמאל. "למרות שזה לא כל כך פשוט לראות, אבל בגלל שאני עוסק בתחום, ויש לי הרבה מאוד תיקים, אני רואה את זה. בתיקים שאני מנצח – שיש לי עילה טובה, אז אני מקבל פחות מאשר בתיקים שאני מפסיד ויש לי עילה רעה. כך למשל את המקרה של הלל ביטון רוזן, שקיבל בשבוע שעבר 80 אלף שקל הוצאות לחובתו בתביעה שהוא תבע. אני לא חושב שאיש שמאל היה מקבל את הסכומים האלה. לעומת זאת, כשייצגתי את שיקלי נגד משגב – ניצחנו. הפיצוי היה 20 אלף שקל, ועוד הוצאות. זה בדיחה. ייצגתי עוד מישהי שהייתה ראש הלשכה של אשת ראש הממשלה. גם כן ניצחנו, הכול נהדר, התנהל תיק שלם. בסוף יצא 30 אלף. זה לא כסף. אם המפסיד היה לקוח שלי – עם אותו תיק, זה היה מסתיים ב־80 אלף או 100 אלף שקל.

"זה לא סוד שבמערכת המשפט ככלל יש סנטימנט שהוא קצת יותר פרו־שמאלי. הרי על מה כל הרפורמות?", הוא מזכיר. "קצת מנצלים את זה. כך למשל תביעה שהוגשה נגד משה כהן־אליה – היא נפתחת בתיאור שלו כמתנגד של מערכת המשפט, שמופיע בערוץ 14, ומרבה לתקוף את השופטים. למה הם כותבים את זה? זה לא קשור לתביעה נגדו. כי הם מנסים לייצר אווירה שמדובר באויב של מערכת המשפט, ועכשיו תקשיבו גם איך הוא משמיץ".

אז הפתרון הוא – חכמים, היזהרו בדבריכם?

"אני מאמין בזה גם ללא קשר ללשון הרע. אני מאמין שאתה יכול להגיד מסר חד וחריף, וככל שתהיה יותר בריטי, ותשתמש במילים יותר עדינות שיביעו את המסר החריף, כך תגיע ליותר קהלים ותצליח יותר. אם כל הזמן תהיה בוטה וקיצוני, אנשים לא יקשיבו לך. הבוטות שלך תפריע להם והמסר לא יעבור".