מנהג עתיק במחוזותינו לחפש את המטבע שנפל מתחת לאור של הפנס. כך קורה גם בסיפור חוק הגיוס וסביב השאלה אם יש או אין לו היתכנות לעבור בכנסת. ובכן, התשובה לשאלה הזאת, בעיקרה, אינה נוגעת לעמדתם של השר אופיר סופר או של חברי הכנסת יולי אדלשטיין ודן אילוז. האירוע המקורי שהוביל לכך שהסיכוי להעביר את חוק הגיוס שואף לאפס בכלל מחזיר אותנו שנה אחורה, לחודש דצמבר בשנה שעברה. אל המליאה נכנס במבט כואב ראש הממשלה נתניהו, היישר מבית החולים, כדי להצביע בעד חוק הרווחים הכלואים. סיבת הגעתו של נתניהו, לאחר ניתוח שעבר להסרת הערמונית ובעיצומה של תקופת ההחלמה, נבעה ממרד ההצבעות של השר בן גביר וסיעת עוצמה יהודית.
אלא שבין לבין התרחש אירוע דרמטי נוסף שאת ההשלכות שלו חווה נתניהו ממש בימים אלו. שר השיכון לשעבר יצחק גולדקנופף מאגודת ישראל הוביל אז את חברי הפלג החסידי להצבעה נגד חוק הרווחים הכלואים, כחלק מהמחאה על כך שחוק הגיוס לא התקדם. אלא שאז, בשעות שלפני ההצבעה בכנסת, עשה ראש הממשלה דבר שלא העז לעשות בעבר – הוא התערב בתוך הפוליטיקה הפנים־חרדית ועשה הפרד ומשול לחברי הכנסת של אגודת ישראל. הוא שכנע באמצעות אנשיו את חברי הכנסת ישראל אייכלר ומשה רוט שלא להצביע נגד החוק, בניגוד לקו שהובילו גולדקנופף וחסידות גור, והצליח ליצור פיצול בתוך הפלג החרדי־חסידי. בכירים בחסידות גור שחזרו השבוע את ההלם ששרר אצלם לאחר אותו אירוע. המטרה היום מבחינתם היא כבר לא רק הפלת חוק הגיוס, שאליו הם מתנגדים, אלא משהו גדול בהרבה – הפלת נתניהו.
מבחינת בכירי החסידות, כשנתניהו שכנע חברי כנסת מאגודת ישראל לא להצביע נגד חוק הרווחים הכלואים, הוא עשה דבר הרבה יותר גדול מרק לפעול למען אישור החוק. הוא ערער על הסמכות של הרבי מגור בתוך אגודת ישראל. הוא פיצל את הנציגות החסידית בכנסת. מבחינתם זה מגה־אירוע. ראש הממשלה אף הגדיש עוד יותר את הסאה כשהציע לאייכלר להיות שר השיכון במקומו של גולדקנופף, נציגו של הרבי מגור, כשבמקביל השר מאיר פרוש מחליט להישאר בתפקידו דאז כשר לענייני ירושלים ולא מתפטר בעקבות גולדקנופף. כזה עוד לא היה מבחינתה של חסידות גור.
מדובר באירוע שכבר מזמן לא נוגע לחוק הגיוס אלא לשאלה מי בעל הבית באגודת ישראל. כל השנים היה ברור שחסידות גור היא בעלת הבית, ופרוש היה בשוליים של ההנהגה, וגם אייכלר לא נתפס ככזה שנמצא במקום בולט. ולפתע היוצרות התהפכו. לכן, כדי שכולם יבינו בפעם הבאה שלא מתעסקים איתם, הם יעשו הכול כדי להראות לכולם מי בעל הבית, והפלת נתניהו היא חלק מאותו אירוע. עוצמת ההדף הייתה כה חזקה עד שאפילו חברי הכנסת פרוש ואייכלר, המתונים יותר ואלו שכזכור התבדלו באירוע ההוא, כבר הודיעו הפעם שיצביעו נגד חוק הגיוס ולמעשה יישרו קו עם עמדתה של גור. אולי בזמן שחלף מאז הם הבינו עד כמה האירוע הפך לדרמטי בתוך אגודת ישראל, והם חוששים לגרום לזעזוע נרחב יותר. למה שפרוש יצא לקרב ענק על אישור החוק בקרב מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, כשאין לו מושג איך זה ייגמר בסופו של דבר, בעיקר על רקע הביקורת הקשה כלפי החוק של חלק מהאדמו"רים החסידים? הרי אם החוק לא יעבור בסוף הדרך, פרוש גם יאכל את הדגים הסרוחים על תמיכתו בחוק וגם יחטוף כהוגן מבית על כך שהחוק לא עבר. אז מה הוא צריך את זה.
אולי יעניין אתכם
עוד בפוליטיקה
שישה בעקבות אחד: למה כל הפוליטיקאים רוצים את תיק הביטחון?
עוד בפוליטיקה
"למישהו יש ספק שאנחנו נהיה הכבש בסולחה של ביבי עם השמאל?"
עוד בפוליטיקה
לא זז: וינטר עומד יציב מאחורי חדאד, וגם מאחורי ההחלטה לרוץ עד הסוף
עוד בפוליטיקה
"יש לי חשש גדול מכך שראש הממשלה הבא יהיה גדי איזנקוט"
עוד בפוליטיקה
גם אם לא תעבור את אחוז החסימה, מפלגת הציבור החרדי חייבת לרוץ עד הסוף
עוד בפוליטיקה
השרץ המוכשר: במקום לפסול את אבו שחאדה ורע"מ, בג"ץ שוב הכשיר תומכי טרור
העיניים לפריימריז
במחזה הזה צופים גם חברי כנסת בקואליציה מהצד השני, אלו שלא מתים על החוק אבל מהכיוון ההפוך, שרוצים חוק אגרסיבי בהרבה. קחו לדוגמה את סיעת הציונות הדתית. הרי רק עד לא מזמן הביעו סמוטריץ' ואנשיו עמדה ברורה שמבקשת להעביר חוק בהסכמה עם החרדים. אלא שככל שנקפו החודשים הסנטימנט הציבורי נגד החוק התגבר עוד יותר, וכשהוא רואה את הכיוון של אגודת ישראל ומבין שכנראה גם ככה אין רוב לחוק, למה לפגוע בבטן הרכה של המפלגה, רגע לפני הבחירות, ולתמוך בחוק?
זה לא עניין של פרשנויות וספקולציות, זה נטו עניין של מספרים. ולפי המספרים, אין רוב לחוק הגיוס שהביא יושב ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת בועז ביסמוט. אם ארבעת חברי הכנסת של אגודת ישראל מצביעים נגד החוק, ביחד עם השר אופיר סופר, סגנית השר שרן השכל וחברי הכנסת אלדשטיין ואילוז (כולם כבר הודיעו שכך יעשו), נגמר האירוע. זה מעמיד את יחסי הכוחות על 60 מול 60, וזה עוד לפני ליכודניקים נוספים כמו משה סעדה, אלי דלל ומושיקו פסל ועוד לפני שדיברנו על חברי כנסת מהציונות הדתית. רק מלספור את המתנגדים המובהקים ביותר מגיעים למסקנה שאין רוב. אגב, לכל חבר כנסת בליכוד שנחשב חלש בפריימריז הקרובים יש אינטרס מוגבר להצביע נגד חוק הגיוס. הרי אם יתמוך בחוק, כמו רוב חברי המפלגה, זה משאיר אותו במעמדו החלש בקרב המתפקדים. אבל אם יודיע שהוא מצביע נגד, הוא יזכה בתמיכת אותן קבוצות שמחפשות משהו שונה, אלו שנחשבות קבוצות מיעוט בקרב המתפקדים, אבל יכולות להרים למעלה חבר כנסת אחד או שניים שנחשבים חלשים בקרב שאר קבוצות המתפקדים.
לגמגום יש מחיר
כל זה היה יכול להיראות אחרת לחלוטין, לו רק בצד החרדי לא היו לוקחים את הזמן וכהרגלם גוררים רגליים כשצריך לקבל החלטה נועזת. עד שחברי הכנסת הליטאים העבירו את פרטי מתווה החוק לרבנים, ועד שהרבנים עצמם התחבטו והתמהמהו עם ההחלטה, בינתיים עברו שבועות ארוכים ששידרו הססנות וחוסר החלטיות. ואחרי כל זה, מה הייתה ההחלטה? אור ירוק מהרבנים רק להתחיל בדיוני הוועדה סביב החוק. לא תמיכה ולא בטיח. רק דיונים. ראו בש"ס את הגמגום בצד האשכנזי והחליטו לא להיות שוב אלו שעושים למענם את העבודה. כשחבר הכנסת יעקב מרגי הודיע שש"ס לא תהיה הגוי של שבת בעבור יהדות התורה, ולא תאפשר לחברי הכנסת האשכנזים לספר אחר כך לרבנים שזו ש"ס שהעבירה את החוק, הוא ננזף על כך בתוך מפלגתו שלו.
אלא שבתוך החדר הסגור של ישיבת הסיעה אמר יושב ראש המפלגה חבר הכנסת אריה דרעי דברים דומים לחברי סיעתו, והבהיר שש"ס לא תעשה את העבודה השחורה בעבור יהדות התורה. תתכבד מועצת גדולי התורה של דגל התורה, בראשות הרב הירש והרב לנדו, ותודיע שהיא תומכת בחוק, ואז גם ש"ס תצטרף. או ביחד או כלום. כבר אמרנו מה הייתה התגובה האשכנזית־ליטאית – אישור מקרטע לקיים דיונים בוועדה בלבד. ככה לא מעבירים חוק גיוס שגם ככה בקושי עובר בגרון של רוב הציבור. במקום לבוא עם סכין בין השיניים ולהודיע שמצווה לתמוך בחוק – וכן, להצהיר בבירור שבחור חרדי שאינו לומד צריך להתגייס לצבא – כשהרבנים החרדים משדרים שהם לא מספיק רוצים את זה, אז למה שהציבור המשרת ירצה את זה בשבילם?
בהקשר הזה השר אופיר סופר מהציונות הדתית צדק וטעה בעת ובעונה אחת. לפני שיצא בהצהרה השבוע והודיע נחרצות שיצביע נגד החוק, הוא ניסה לקדם מהלך שיוכיח דמי רצינות מהצד החרדי ובעקבות זאת יהיה ניתן לקדם חוק שיכלול פשרות לטובת הציבור החרדי. אם כוונותיכם אכן כנות, ועוד לפני שעובר חוק בכנסת, תמלאו כבר עכשיו את ארבעת הגדודים הסדירים של חטיבת החשמונאים, שממאנת עד היום להתמלא. תביאו 2,400 לוחמים, שזה מספר נמוך בהשוואה לעשרות אלפי החרדים שנמצאים היום במעמד של תורתו אומנותו, והם ייכנסו כבר עכשיו להכשרה ולמסלול הנדרשים. אותם 2,400 חיילים חרדים סדירים שקולים ל־48 חודשי מילואים בשנה. עבור חיילי המילואים זה יהיה המון, ובשביל הציבור החרדי זה כסף קטן מבחינת המספרים. וזה בעיקר ייצור אווירה אחרת בכל מה שקשור לכנות הכוונות מהצד החרדי ולהגברת האמון עוד בטרם יאושר החוק בכנסת.
בשיחות מקדימות עם השרים סמוטריץ' וסטרוק היה נראה שיש למהלך גיבוי בתוך המפלגה, אלא שבצד החרדי וגם מצד אנשי ראש הממשלה לא נראתה התלהבות מיוחדת. עד כאן החלק שבו השר סופר צדק. החלק שבו הוא טעה היה כשבחר לרוץ ריצת אמוק ומיהר לצאת בהצהרה האישית שלו ולזכות בחיבוק מתבדל משאר הסיעה. לא כך נוהגים בין חברים ובין שותפים. נשארנו עם שאלת ראש הממשלה והאם הוא באמת מקבל תמונת מצב אותנטית עד כמה במספרים אין רוב לחוק בכנסת. אין ספק שהיה מעדיף להגיע לבחירות כשהאירוע הזה מאחוריו. ללכת לבחירות כשהנושא פתוח משדר בעיקר חולשה, על אחת כמה וכמה אם על הנושא הזה תיפול הממשלה. במצב כזה הוא גם לא העביר את החוק, גם הפך אותו לאחד מנושאי הבחירות, וגם הביע עמדה בעד חוק שהולך לקראת החרדים ונגד חלקים רבים בציבור. מצד שני, עדיף להבין כבר עכשיו שאין לך רוב לחוק מאשר להפנים זאת אחרי חודשים ארוכים נוספים של היגררות, הקזת דם והגעה לבחירות מותש ועם הלשון בחוץ, וכמובן בלי חוק.
הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך
לתגובות:
