כתב וצילם: קובי פינקלר
שעת צהריים בבקעת ערד. ברדיו מודיעים על תקופת הסתיו המתאפיינת בשרבים קצרים אך מעיקים. כשאנחנו יושבים ברובע האומנים של ערד, דומה כי מדברים כאן על ארץ אחרת. האוויר נעים, אין לחות, וכאשר הערב יורד והשמש נטתה לשקוע היו בינינו אפילו שלבשו משהו חם. אז אם אתם רוצים משהו שונה ואחר, עם אווירה של אנשים שלווים שמחפשים צביון שונה לחיים תוך כדי מסלול הליכה קל, אזור ערד נותן בהחלט את כל התשובות.
הדרך לערד עוברת ביער העצים הגדול בישראל. נסור לשם לפני או אחרי הסיור. בשנת 1964 נטעו יערני קרן קיימת לישראל את העצים הראשונים בין הטרשים של דרום הר חברון. נטיעת יער באזור המדברי למחצה, סמוך לגבול עם ממלכת ירדן, נעשתה נגד כל הסיכויים, ולמרות זאת היער הלך והתפתח, עד שהפך לגדול ביערות ישראל. יער יתיר, כך נקרא היער, על שמה של עיר הלוויים ששרידיה נמצאים בתחומו, משתרע כיום על פני כ־30,000 דונם והיד עוד נטועה.
כמה דקות נסיעה משם ואנו בפתחה של ערד. אין הרבה מקומות בארץ שיכולים להציע כזה מגוון של תרבות הנפש. כדי לחוש את האווירה, נמשיך כברת דרך קצרה עד לרובע האומנים, ברחוב הסדן שבאזור התעשייה של העיר.
אולי יעניין אתכם
רובע האומנים
רובע האומנים הוא למעשה האנגרים גדולים שעמדו על סף כיליון, ניתנו ליזמים והם אכן הביאו את המקום לרמה מקסימלית.
נכנסנו לטעימות בשתי גלריות. הראשונה של מיכל אשכנזי, 'דהרמה ערד', מרכז ייחודי המשלב רפואה טבעית הודית עתיקה עם שיטות טיפול מתקדמות מתחום חקר התודעה. במקום תצוגה מרתקת של צמחי מרפא ומינרלים. כאן ניתן להתרשם וללמוד על רפואות טבעיות, עתיקות ומתקדמות ועל השימושים המועילים והעוצמתיים שלהן.
לצידה תרצה טלר (צלחת ביידיש, כמה מתאים) בסטודיו טלר לקרמיקה, שבו מוצעות סדנאות קרמיקה, ציור על קרמיקה ופסיפס לקבוצות ומשפחות, ועוד מגוון סדנאות ומוצרי קרמיקה לבית. מקסים ממש והכי חשוב עובדים, יוצרים ו… לוקחים הביתה. ספל מצויר או מאויר, צלחת או מגש. נפלא.
אגב, בקצה השני של העיר הסטודיו של אילה פרנק, ברחוב תרשיש 11. אילה היא אומנית בוטנית שעוסקת במלאכות יד כמו מקרמה, ליבוד, רקמה, ציור וכלים לבית. 050-5320198.
ועכשיו לטבע. אחרי תצפית על האזור ממצפה מואב (את הסיפור נשאיר להמשך) עלינו לסרוק את המדבר ברכב של מורה הדרך והעיתונאי לשעבר גילי סופר. העסק שלו, המכונה 'בקצה המדבר', מציע טיולי עומק רכובים למדבר ופעילויות לילה בשטח. 052-2314137.
יצאנו איתו לדרך אדום המקראית, או דרך מדבר אדום. "הדרך", מספר לנו גילי תוך כדי נסיעה מרתקת בין כפרים ומתחם ענק של שלושה בתי ספר בדואיים, "היא נתיב קדום שחיבר את יהודה עם אדום. הדרך שימשה מתקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית לפחות כנתיב מרכזי, והשימוש המקומי לצורכי הבדואים המשיך עד אמצע המאה העשרים". הכול מזכיר את תיאורי התנ"ך ופרשיות השבוע.
"כיום", מוסיף גילי, "הדרך משמשת לטיולי מדבר. הנתיב המרכזי ירד ככל הנראה מירושלים לחברון, תל ערד, נחל קינה ונחל חימר עד ים המלח, משם עקפה הדרך ככל הנראה את ים המלח מדרום והמשיכה לכיוון הרי אדום, ולאורכה נבנו כמה מצודות ששמרו על העוברים בדרך ועל מקורות מים לשימוש עוברי הדרך".
בקצה הדרך גילי עוצר ועולה איתנו לחורבת עוזה (ח'ירבת ע'זה), אתר ארכיאולוגי בגבולה המזרחי של בקעת ערד, מעל נחל קינה. החורבה שימשה כמצודה בכל התקופות, ושלטה על דרך עתיקה העוברת בנחל. יש המתארכים אותה אולי אפילו לתקופה הפרה־היסטורית, אך בוודאות דרך זו הייתה קיימת בעולם העתיק.
בעומדו מול הנוף מקריא לנו גילי את פסוקי התנ"ך: "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים". חברים, זה כאן. ההיסטוריה לנגד עינינו.
רוצים עוד? יורדים עם גילי בנסיעה מיומנת עד לבורות המים. "חזרנו אל בורות המים", הוא מזמזם, ומשלשל את החבל עמוק לבור והנה מים זכים עולים. ימות התנ"ך כבר אמרנו?
פיצה טוקיו בערד – לא מה שחשבתם
וכשצריך לאכול אנו חוזרים בחזרה לערד. אלי שעשוע, מנהל התיירות, מבטיח מקום עם סיפור שקיים כבר 46 שנה: קפה טוקיו בלב המרכז המסחרי.
אלכס דוידסון עלה ארצה מארגנטינה עם הוריו אחיו ואחותו אי שם בשנות ה־70. תחילה התיישבה המשפחה באשדוד והיה להם עסק של פיצה. לא רחוק מהם היה חבר נוסף של המשפחה ולו עסק של גלידה בייצור עצמי. קוריטו היה שמו. עברו השנים ומשפחתו של אלכס עברה לערד והקימה שם עסק. את שם העסק לקחו מהחבר, קוריטו, עם שינוי קטן: טוקיו. 46 שנה כבר עובד המקום הנפלא הזה, ולא נס ליחו.
כמו בן 18, אלכס רץ בין השולחנות במרכז המסחרי של ערד, רושם את ההזמנה, נכנס למטבח, מכין בעצמו את הקפה וממהר ללקוח הבא. את רובם הוא מכיר והם אותו.
מקום משובח בהחלט. השם מטעה, זו לא פיצה וגם לא טוקיו, גם לא אוכל יפני, אלא ארוחות בוקר שלא מביישות מלון של חמישה כוכבים במחיר הכי שפוי שיש. מאפים, פיצה לבנה ואפילו שקשוקה ארגנטינאית. אלכס מכין את הקפה כמו את שאר הדברים מכל הלב בכוס רותחת כמו שצריך עם כוס מים מפנקת ליד. הפיצה עשירה ברמות, השירות אדיב ונעים ומחבק.
זאת ועוד. לצידו של בית הקפה־פיצה הקימו אלכס ואחיו מפעל של ממש לגלידות בייצור עצמי. הכול טבעי ללא חומרים משמרים. המגוון עצום ואפשר לאכול בגביע או בכוס. אז בפעם הבאה אל תעשו זאת בדרך ל… או מ… שווה לנסוע במיוחד עד שם. טוקיו בערד של הכרתם. כשר בהשגחת הרבנות המקומית.
עיר של תצפיות
שבענו, ואלי משכנע אותנו בקלות לצאת לנקודות תצפית מרהיבות באזור בתי המלון. נופי מדבר יהודה, ים המלח והרי מואב נפרשים במלוא הדרם. שמו של המקום הוא מצפה מואב.
מרחבת החנייה של התצפית מתחיל שביל הליכה באורך של כ־500 מטרים, במרכזו פסלו המפורסם של יגאל תומרקין "מצפור ערד", ובסופו שולחן אבן עגול עם כיסאות אבן שגם אותם יצר תומרקין. הפסל, הדומה מעט למטוס, משתלב היטב בנוף המדברי.
תצפית נוספת עם ספסל הוקמה לזכרו של סמל רותם דושי משמשית, לוחם בחטיבת צנחנים, שנפל בקרב בכ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו, הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי בחנתון. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
רוצים עוד? לכו לספסל של עמוס עוז בקצה רחוב הנוף. ערד היא עיר של סופרים, הוגים ומשוררים. צאו למסע קסום בעיר רבת יופי המעוררת את רוח היצירה, בין הנופים שסבבו את עמוס עוז והשפיעו על כתיבתו ועל הגותו, בעקבות אישיותו המיוחדת.
לוצ'ה – חלבי איטלקי כשר למהדרין
ברחוב הראשי של העיר נמצאת מסעדת לוצ'ה. רק לפני כמה שבועות הקימו בני הזוג סיבוני עסק לתפארת, עם 75 מקומות ישיבה לארוחה חלבית איטלקית משובחת. פסטות, ריזוטו, קינוחים, רביולי ועוד ועוד באווירה מיוחדת עם שירות נפלא.
אגב, בקצה הצפוני של העיר נמצא מצפה יהונתן, על שם יהונתן שטיינברג, מח"ט הנח"ל שנרצח בשמחת תורה. נסיעה של כמה דקות ממרכז העיר. היכנסו לשם לחבק ולאהוב.
עיר של היסטוריה, אומנים, רוח והרבה אנשים חמים וטובים.