דומה שמעולם לא הייתה סוגיה שפילגה את הציבור הדתי־לאומי כמו סוגיית גיוס החרדים לצבא, ודווקא בזמן שבו היה צפוי איחוד של הציבור הזה לאחר שהוכחה למעלה מכל ספק צדקת דרכו. עמדתו שהסכם אוסלו וההתנתקות הם שהביאו לאסון שבעה באוקטובר – שנים היה זה הקול היחיד הברור שנשמע נגד מדינה פלשתינית, והנה הוא הפך לנחלת הכלל. כולם, למעט שוליים סהרוריים, מבינים שמדינה פלשתינית תסכן את מדינת ישראל ואסור לאפשר את הקמתה. מרבית הציבור הדתי־לאומי תומך בהתיישבות ביהודה ושומרון ושמח על הסדרת ההתיישבות הצעירה ועל בניית מאות יחידות דיור חדשות ביישובים. ולאחר הלחימה הקשה בשנתיים האחרונות כתף אל כתף, כשכולם רואים את התרומה האדירה של בני המכינות, ישיבות ההסדר וחיילי הציונות הדתית ואת המחיר הכבד ששילמו, היינו מצפים לאחדות המחנה.
אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. תנועת מחאת קפלן זיהתה היטב את הבעיה האמיתית והכואבת בסוגיית אי השוויון בנטל, כשצה"ל נטש את עקרון "הצבא הקטן והחכם" וכעת מתברר שחסרים לו אלפי חיילים והוא מגייס למילואים בסבבים בלתי נגמרים אזרחים שקורסים תחת הנטל. תנועת המחאה משתמשת בבעיה זו בציניות כאמצעי לתקוע טריז בתוך הציונות הדתית ולפורר אותה.
מעבר לבעיה העקרונית והניסיון לפתור אותה, יש פה שאלה אחת: האם אתם מעדיפים ממשלת ימין עם החרדים או ממשלת שמאל בחסדי הערבים? ממשלה כמו זו האחרונה כבר הייתה לנו, ואם כן המחסום הזה נפרץ וממשלה כזאת כבר נורמלה. הציבור הדתי־לאומי מתפורר לקבוצות שונות. האחת דבקה בקואליציה ימנית מתוך הבנה שאין ברירה וזו העדיפה מבין האחרות. אחרים חוברים למפלגות שמאל שמבטיחות גיוס שווה לכולם, ועוצמים עיניים מול הסכנות שממשלה כזאת צופנת בחובה, והקבוצה השלישית הולכת שבי אחר מפלגות חדשות שצצות כפטריות אחרי הגשם. רובן מדברות על אחדות ועל גיוס שווה לכול. וכך אנו רואים בני התנחלויות שליבם גס בסמוטריץ' ובמפלגתו כיוון שאינם מצטרפים למקהלת מגדפי החרדים. הם מתעלמים מהמהפכה שהוא חולל בתמיכת ממשלת הימין על מלא בבניית מאות יחידות דיור ביהודה ושומרון, בהסדרת מעמד ההתיישבות הצעירה ובסלילת כבישים לטובת ביטחון התושבים. זה מובן מאליו מבחינתם.
מניסיון העבר אותן מפלגות הן לרוב קיקיוניות, וסופן שמשפיעות מעט מאוד או שלא עוברות את אחוז החסימה. חבריהן עוזבים מאוכזבים את הפוליטיקה ונעלמים מהתודעה הציבורית, או שהם נטמעים במפלגות גדולות יותר, אבל בדרך מחוללות מפלגות אלו נזקים ויוצרות שינויים גאופוליטיים אסוניים ובלתי הפיכים, בבחינת "אבן שטיפש אחד זורק לבאר, אלף חכמים לא יוציאו".
אולי יעניין אתכם
הדוגמאות הן רבות, ולפניכם מעט מהרבה. ממשלת אוסלו, שעל הסכם אוסלו שהביאה אין צורך להרחיב את הדיבור, ממשלת שמאל שבשנת 2000 הבריחה את צה"ל מלבנון והביאה את החיזבאללה למפתן דלתנו, וממשלת השינוי קצרת הימים שהספיקה לתת לחיזבאללה מים טריטוריאליים של ישראל, בלי להביא את ההחלטה להצבעה בכנסת כפי שדורש החוק. די בקדנציה אחת שלהן שתגרום נזק רב.
במיוחד היום סכנות רובצות לפתחנו אם תיבחר ממשלת שמאל, ואזכיר את חלקן: הממשלה הבאה תמנה תשעה שופטים לבית המשפט העליון, ובכך תקבע את יכולת המשילות או אי המשילות של הממשלות אחריה. די לראות את התנהלות בית המשפט העליון בשנים האחרונות כדי להבין איך מינוי שופטים על ידי ממשלת שמאל ישפיע שנים קדימה על תפקוד ממשלת ימין, אם תקום, אחרי שהעם יתפכח. נוסף על כך, מדינה פלשתינית. כרגע יש קונצנזוס בעם נגד היתכנות של מדינה פלשתינית. מוראות שבעה באוקטובר חקוקים היטב בזיכרוננו, אולם בלחץ מדינות אירופה, מדינות ערב ונשיא אמריקני פחות אוהד, ממשלת שמאל עלולה לנהוג כמו רבין בשעתו ולאמץ מתווה כדוגמת אוסלו. מישהו מוכן להמר על כך?
דבר אחר, אחרי אסון שבעה באוקטובר התחילו תהליכי עומק בצבא לשינוי הקונספציות הפרוגרסיביות שהביאו לריקבון המערכת. ממשלת שמאל תחזיר את הגלגל לאחור. שם לא נגמלו מבעיות האקלים, מהתייחסות לצה"ל כאל מעבדת ניסוי לסוגיות מגדריות ולהנחלת מורשת שואה חרפתית שעל פיה גם חיילי צה"ל עלולים להתנהג כמו נאצים. על שינוי הקוד האתי ועל חתירה לניצחון עוד לא התחילו לדבר.
סוגיות כמו ההתיישבות ביהודה ושומרון נדחקו לצד, ואם נדמה לנו שמעמדן הובטח, אל תבנו על זה. ממשלת שמאל תעלה אותן על הפרק ובגדול. אליהן מצטרפות סוגיות חינוך, רווחה, יהדות ועוד. ובנושא היהדות רק אזכיר את תקיפת המתפללים ביום כיפור רגע לפני פרוץ המלחמה. זה היה שיא של שפל ערכי ומוסרי מצד השמאל. אירוע אנטישמי לכל דבר ועניין. אירוע שאיש מן השמאל לא גינה בפה מלא. המרב ששמענו היה גינוי לאלימות "משני הצדדים".
הללו ירכיבו חלילה את הממשלה הבאה.
אם כן ממשלת ימין עם החרדים ועם חוק גיוס בלתי מספק היא האופציה הגרועה פחות. אל תהמרו על עתידנו, ואל תאמרו "מקסימום, קדנציה אחת תהיה ממשלת שמאל. מה כבר יקרה?!". ובכן, יקרה הרבה ובאופן בלתי הפיך. ובדיוק כמו באוסלו, זו תהיה בכייה לדורות. וחוק הגיוס? כל מה שהושג יתמסמס, כי אין כמו כפייה לפגוע במוטיבציה, בדוק.
ד"ר פארן היא חברת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי
