דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
תוכן שיווקי

המנכ"לית שבאה מהשטח

לפני הכניסה לתפקיד מנכ"לית ביה"ח אסותא אשדוד, ד"ר קאופמן מדברת על הסערה שעורר המינוי שלה ועל החזון להפוך את אשדוד למעצמה רפואית

בית החולים אסותא אשדוד. צילום: לירון מולדובן
בית החולים אסותא אשדוד. צילום: לירון מולדובן

יהודית בדנר

השולחן בבית משפחת קאופמן בקריית אונו הוא כנראה אחד המקומות המעניינים ביותר במדינת ישראל לקיים בו דיון על מערכת הבריאות. סביב השולחן יושבת גלית, המנכ"לית הנכנסת של בית החולים הציבורי אסותא אשדוד, לצד בעלה הרופא ושני ילדיהם. הבן לומד ראיית חשבון, אבל הבת כבר סימנה את המסלול שלה: היא לומדת סיעוד, וממשיכה בכך שושלת נשית מפוארת של סבתא אחות, אמא אחות ובת אחות לעתיד.

"זה עובר אצלנו בגנים", מחייכת ד"ר גלית קאופמן (54) כשאנחנו נפגשות רגע לפני שהיא מקבלת באופן רשמי את המפתחות לניהול אחד מבתי החולים המורכבים והדינמיים בישראל. "כשאני מסתכלת על הבת שלי, אני רואה את עצמי לפני שלושים שנה. המשיכה לעולם הטיפול, העניין הרפואי, הרצון להיות שם בשביל מישהו ברגעיו הקשים, אצלנו בבית זה לא רק מקצוע, זה חלק מהזהות".

התאריך 1 בינואר 2026 מסמן בשביל מערכת הבריאות הישראלית הרבה יותר מחילופי שנה קלנדרית. במסדרונות החדשים של בית החולים הציבורי אסותא אשדוד הוא מסמן את תחילתו של עידן חדש, אולי אפילו היסטורי. ד"ר גלית קאופמן נכנסת באופן רשמי ללשכת המנכ"ל, ומביאה איתה מטען שחורג מהסטנדרט המקובל בלשכות הניהול של בתי החולים בישראל.

אולי יעניין אתכם

המסע של גלית התחיל במדים הירוקים של צה"ל. כחובשת, היא מצאה את עצמה נמשכת אל עולם הטיפול והחליטה ללמוד סיעוד. התחנה המקצועית הראשונה שלה הייתה בסיירת של עולם הסיעוד: מחלקת ניתוחי לב וחזה במרכז הרפואי שיבא. שם, בין מכונות ההנשמה לניתוחים המורכבים, היא למדה את השיעור הראשון והחשוב ביותר שלה בניהול. "שם לומדים את הדרמה האמיתית של החיים", היא משחזרת. "ליד מיטת המטופל, בשעות הכי קשות שלו אחרי ניתוח לב, את לא רק אחות. את המשענת שלו ושל המשפחה שלו. הניסיון הזה הוא המצפן הניהולי שלי עד היום".

הכישרון הניהולי שלה לא נעלם מעיני הסובבים, ותוך שלוש שנים בלבד היא קודמה לתפקיד אחות אחראית. משם המשיכה לעבודה עם פרופסור מרדכי שני במכון גרטנר, שם הובילה פרויקטים לאומיים בתחום המחלות הכרוניות והחדשנות. זה היה השלב שבו החלה לחבר בין הטיפול הישיר ובין הראייה המערכתית. היא הקימה מוקדים טלפוניים שנתנו שירות מרחוק לאלפי מטופלים בווידאו, מערכת שקופות החולים עוד לא הכירו אז.

לאחר מכן עברה למכבי שירותי בריאות, שם כיהנה כראש אגף סיעוד וניהלה יותר מ־1,200 אחיות. אבל האתגר הגדול באמת הגיע כאשר מונתה לראש מחוז הצפון של הקופה. במשך חמש וחצי שנים, קאופמן נסעה מדי יום מביתה בקריית אונו לצפון הרחוק ולא נתנה למרחק או לעייפות המצטברת לעצור אותה. "אלו היו שנים של אין־סוף אתגרים", היא מספרת. "ניהלתי תקציבים, צוותים ענקיים, פרויקטים של בינוי וקשרי חוץ. שם הבנתי שניהול הוא מקצוע בפני עצמו, ושכדי להוביל מערכת כזאת צריך לראות את התמונה הגדולה בלי לאבד את הקשר עם השטח. אני לא חושבת שיש ראש מועצה אחד בצפון שלא מכיר אותי. יצרתי קשרים חשובים מאוד".

בתפקידה האחרון כיהנה כמנכ"לית רשת 'בית בלב', שם הובילה רשת ארצית של בתי חולים גריאטריים. "לקחתי את האתגר הזה בשמחה", היא אומרת. "קידמתי שם טכנולוגיות חדשניות בתחום הזקנה ופתחתי בתי חולים חדשים. כל תחנה בדרך הכינה אותי לרגע הזה של להיות מנכ"לית של בית החולים אסותא אשדוד".

משימה רב־ממדית

מינויה של קאופמן לניהול אחד מבתי החולים המורכבים והצומחים בארץ לא עבר בשקט. הוא עורר גלים של ביקורת מגורמים שטענו שמנכ"ל בית חולים חייב להיות רופא כדי להבין את הניואנסים של הטיפול. בשביל חלק מהרופאים, המחשבה שאחות תעמוד בראש הפירמידה ותנהל פרופסורים לרפואה הייתה בבחינת שבירת טאבו של עשרות שנים.

אבל כשפוגשים את קאופמן בעיצומה של תקופת החפיפה, מגלים אישה שלא נבהלת מרעשי רקע. היא מגיעה חמושה בניסיון ניהולי שמעטים במערכת יכולים להציג, ובשקט נפשי שנובע מעשרות שנים של עבודה קשה ומשתלמת. "אם לומר את האמת, פחות נגעה בי הסערה הזאת". היא אומרת בכנות, "אני מכבדת מאוד את הרופאים שלנו, הם חוד החנית של המערכת, אבל בעיניי ניהול בית חולים הוא משימה רב־ממדית. לצד ההיבט הרפואי יש היבטים תפעוליים, בינוי, תקציבי ענק, לוגיסטיקה ושירות. למנהל שהוא לא רופא יש תמיד מנהל רפואי לצידו שעושה את העבודה המקצועית הקלינית. אני באה להביא את הכישורים הניהוליים שלי כדי לתת לרופאים את השקט והכלים הכי טובים לעשות את עבודתם".

בעיניה של קאופמן, תפקידה של מנכ"לית הוא לוודא שיש לרופאים את כל מה שהם צריכים כדי להציל חיים, לקדם את המחקר, להרחיב את השירותים ולהעניק את הטיפול הראוי לתושבי הדרום והשפלה, אבל לא להתערב מבחינה מקצועית. לדבריה, הביקורת הגיעה ממיעוט קטן. "למרות החוזק החיצוני, אני אדם רגיש שיודע להקשיב ואוהב אדם. עם השנים לומדים להבדיל בין עיקר לטפל. המטרה שלי היא לא לנצח במלחמות אגו, אלא שהמטופלים באשדוד והסביבה יקבלו את השירות הכי טוב בארץ".

איך הגבת כשהציעו לך את התפקיד?

"האמת שהופתעתי", היא מודה. "במשך שנים הייתה תפיסה מאוד ברורה שמנהל בית חולים חייב להיות רופא, וכדי לערער על זה צריך הנהלה אמיצה. בעיניי, מנהל טוב הוא קודם כול מי שיודע לנהל. מי שיש לו ניסיון עשיר, הבנה מערכתית, ויכולת לקבל החלטות נכונות. אם הוא רופא – מצוין. ואם הוא לא רופא – זה גם מצוין. לא חייבים לבוא מרקע רפואי כדי להיות מנהל איכותי ומצוין של מערכת מורכבת כמו בית חולים. אני חושבת שהבחירה בי משקפת שינוי חשוב, כזה שמעדיף כישורים וניסיון על פני טייטל מקצועי, וזה לדעתי צעד נכון".

אחד האתגרים הכי גדולים בישראל הוא המחסור בכוח אדם רפואי. איך את מתכננת למשוך רופאים טובים דווקא לאשדוד?

"המחסור בכוח אדם הוא אירוע לאומי. אנחנו באסותא אשדוד במצב סביר יחסית, אבל אנחנו כן חייבים להיות אטרקטיביים. אני צריכה לראות איך אנחנו משמרים את הרופאים המצוינים שכבר כאן ואיך מגייסים חדשים. יש לי ניסיון רב בגיוס ובבניית מסלולי קריירה, ואני מאמינה שכשרופא מרגיש שיש לו גב ניהולי ושנותנים לו את הכלים הכי טובים לעבוד, הוא ירצה להיות פה".

 

ד"ר גלית קאופמן. צילום: לירון מולדובן

חלק מהמרקם הקהילתי

אשדוד, העיר החמישית בגודלה בישראל, זכתה לבית חולים ציבורי רק לפני כמה שנים. בשביל קאופמן, בית החולים הוא לא רק מוסד רפואי, אלא חלק בלתי נפרד מהמרקם הקהילתי של הדרום כולו. "בסוף, אשדוד היא סוג של פריפריה, ואחד הדברים שחשובים לי מאוד זה שנגדל ונרחיב את השירות לטובת הדרום כולו", היא מסבירה.

איך את מתכוונת לעשות את זה?

"אנחנו עושים הרבה ממשקים ושת"פים עם קופות החולים. זה כולל פתיחת מרפאות, עבודה עם מתמחים ורופאים מומחים שיהיו חלק מהקהילה. הקשר עם העיריות באזור הוא קריטי בעיניי. אנחנו נכנסים לאט לאט לכל מה שנדרש כדי לשפר את בריאות האוכלוסייה כאן".

בית החולים אסותא אשדוד הוא מוסד צעיר יחסית, אך הוא כבר הספיק להפוך לעוגן אסטרטגי לתושבי הדרום, במיוחד על רקע אירועי השנה האחרונה ומלחמת חרבות ברזל. בעיני קאופמן, המיקום של בית החולים הוא חלק משליחות ציונית. "הנגשת שירותי בריאות בפריפריה היא לא סיסמה בשבילי, זו דרך חיים", היא מסבירה. בתפקידיה הקודמים קידמה ניידות טיפת חלב ושירותי אשפוז בית במקומות רחוקים. "תושב אשדוד או גן יבנה לא צריך לקבל פחות מתושב רמת אביב. השאיפה שלי היא שאסותא אשדוד יהיה בית חולים שבו המצוינות הרפואית לא נופלת מבית חולים במרכז, אבל הזמינות והחמימות יהיו של קהילה דרומית מחבקת".

קאופמן נכנסת לתפקידה באסותא אשדוד בלי תקופת חסד ובלי זמן הסתגלות. "מנכ"ל הולך ומנכ"ל מגיע, אבל העבודה לא עוצרת", היא אומרת, ומבהירה שמבחינתה הרצף הניהולי והעשייה בשטח קודמים לכל כותרת. כבר בימיה הראשונים בתפקיד מונחים על שולחנה פרויקטים גדולים, כאלה שלא רק מטפלים בצרכים נקודתיים אלא צפויים להשפיע באופן ישיר על פני בית החולים ועל חוויית המטופלים והצוות בשנים הקרובות.

מה צפוי לקרות בטווח הזמן המיידי?

"כבר בחודשים אפריל-מאי הקרובים נצא למהלך של הרחבת מרפאות החוץ, לצד הקמת שירותים רפואיים נוספים שעד היום לא ניתנו כאן", היא מפרטת. אחד המהלכים הבולטים והמרגשים לדבריה הוא פתיחת מלונית ליולדות, שירות שתושבות האזור ממתינות לו זמן רב ושאמור לשנות את חוויית הלידה והשהות שלאחריה. במקביל מתוכננת השקעה רחבת היקף בבינוי, בהקמת מרכזי מצוינות חדשים ובהרחבת המרכזים הקיימים, לצד מאמץ ממוקד לגיוס רופאים ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה. "המטרה", היא מחדדת, "היא לחזק את היכולות הרפואיות של בית החולים, להרחיב את השירותים לתושבי הדרום, ולעשות את זה בקצב מהיר אבל מדויק".

עם הפנים קדימה

קאופמן לא באה כדי לשמור על הקיים ולשבת על מי מנוחות. למרות שהיא נכנסת למערכת שעובדת ועושה דברים נפלאים, היא כבר מסמנת את הצעד הבא. "אני באה לשנות, לשפר ולהרחיב. אני רוצה להביא את עולמות החדשנות שעסקתי בהם כל חיי לתוך המרחב של בית החולים. הטכנולוגיה היא כלי מדהים, אבל היא צריכה לשרת את האנושיות".

רגע לפני שהיא מקבלת את המפתחות באופן רשמי מד"ר ארז ברנבוים, קאופמן מסתובבת במחלקות, מדברת עם הצוותים ומקשיבה. היא לא מתכוונת להסתתר מאחורי הדלת במשרדה החדש. המשימה הראשונה שלה היא להסתכל לצוותים בעיניים ולתת להם תחושת שייכות. "אני רוצה שכל עובד בבית החולים, מהרופא הבכיר ביותר ועד איש הלוגיסטיקה והמנהלה, ידע שיש לו גב. באתי לשרת את תושבי אשדוד. אני רוצה שכולם ירגישו שזה הבית שלהם", היא אומרת בנחישות.

הריאיון שלנו מסתיים, וקאופמן כבר ממהרת לפגישה הבאה. בינתיים, במסדרונות של אסותא אשדוד הקצב לא עוצר לרגע. יולדות חדשות מגיעות, ניתוחים מתבצעים, ומטופלים ממתינים בלובי לתורם. זהו דופק יומיומי שמזכיר לנו שבית חולים הוא קודם כול מקום חי ופועל, גם כשההנהלה מתחלפת. בתוך המציאות האינטנסיבית הזאת, הכניסה של ד"ר גלית קאופמן לתפקיד היא כמו סימן לדרך חדשה.

הדרך הזאת נשענת על שילוב לא שגרתי אבל מדויק. מצד אחד שושלת משפחתית וחיבור עמוק לשטח, ומצד שני ניסיון ניהולי במערכות ענק שיודעות להניע תהליכים. לבית החולים באשדוד, שמבקש להמשיך ולצמוח כעוגן מקצועי ואנושי לתושבי הדרום, נראה שזה בדיוק מה שצריך עכשיו.

פרט לניהול היבש, המינוי של קאופמן מביא איתו גם מסר שמהדהד בכל המערכת. הוא מוכיח שאפשר להגיע לעמדות ההשפעה הבכירות ביותר בזכות ניסיון ועבודה קשה, ללא קשר למגדר או למקצוע המקורי שממנו צמחת. לאלפי נשות ואנשי סיעוד במערכת הבריאות, דמותה של קאופמן היא הוכחה חיה לכך שהשטח והניהול הבכיר הם לא שני עולמות נפרדים.

רגע לפני שהיא סוגרת את הדלת ויוצאת לעוד יום עמוס, קאופמן מסכמת את המסלול שלה בנחישות שכל כך מאפיינת אותה: "אפשר להתחיל ליד מיטת החולה ולהגיע הכי רחוק שאפשר. רק צריך לא לפחד לחלום".

 

מה לקרוא עכשיו