דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
תוכן שיווקי

"לא רק שיקום, אלא צמיחה"

נשיא האקדמית חמדת, פרופ' חיים שקד, מסביר איך הופכים את הכאב למנוע צמיחה אזורי

צילום: יובל אגסי
צילום: יובל אגסי

יוסי אשרי

בשביל פרופ' חיים שקד, נשיא המכללה האקדמית חמדת, המלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר קיבלה פנים ושם מהר מאוד. בתוך הכאב הלאומי הגדול, המכללה מצאה את עצמה בלב דרמה אנושית סביב אחד הסטודנטים הזרים שלה, ביפין ג'ושי בן ה־23, תלמיד תוכנית 'משתלמים בחקלאות', שנחטף לעזה. בריאיון הוא מתאר את השנה שחלפה בין תקווה לייאוש, ואת הרגע שבו הפכה אי־הוודאות לסגירת מעגל טראגית.

לדברי פרופ' שקד, השנה האחרונה עמדה בסימן של סגירת מעגל כואבת במכללה. הסטודנט החטוף של חמדת היה מקרה יוצא דופן בתוך רשימת החטופים, מכיוון שהיה אחד משני חטופים בלבד שגורלם לא היה ידוע לאורך כל תקופת החטיפה. שקד מסביר כי בעוד שחטופים רבים הוגדרו כחללים זמן רב לפני השבתם, ואחרים הוכרו כחיים בזכות אותות חיים, הסטודנט שלהם נותר במצב מעורפל. "היה חשש כבד מאוד לחייו, אבל לא הייתה שום הוכחה שהוא כבר לא בין החיים", הוא נזכר.

התקווה הזאת, שהחזיקה את המשפחה ואת קהילת המכללה לאורך חודשים ארוכים, הגיעה לקיצה רק לאחרונה. עם התקדמות עסקאות השבת החטופים, התברר סופית כי החשש הכבד היה מוצדק והסטודנט חזר כחלל. למרות הכאב על אובדן התקווה, שקד מדגיש כי עצם השבת הגופה היא חסד אחרון למשפחה: "לקבל אותו כחלל ולהביא אותו לקבורה זו סגירת מעגל שסיימה לפחות את תקופת אי־הוודאות".

אולי יעניין אתכם

היה זה תהליך פרידה בין־לאומי. בישראל נערך לו טקס פרידה מכבד בנמל התעופה בן גוריון, סמוך לאנדרטה שבמקום, ומשם הוטס למולדתו נפאל. פרופ' שקד מספר כי שם בוצע הטקס המסורתי של שריפת הגופה, הליך שהיה קריטי למשפחתו כדי להשלים את הפרידה לפי אמונתם. באותה שנה, עוד לפני שהתברר גורלו הסופי, אירחה המכללה את אימו ואחותו של הסטודנט שהגיעו לראשונה לישראל. בביקור מצמרר הן ראו את המקום שבו למד, את החדר שבו ישן, ואת הרגעים האחרונים שלו כפי שתועדו במצלמות האבטחה של קיבוץ עלומים.

כשפרופ' שקד נשאל על השפעת האירוע על המכללה, הוא מבקש לעמוד על ההבדל בין היחס של כל אחד מאיתנו לחטופים כקבוצה ובין היחס לחטוף יחיד שהכרנו לפני כן. הוא מתאר חוויה אחרת לגמרי שנוצרת כאשר מפתחים קשר לסיפור ספציפי. "ניסיתי להעלות אותו למודעות ככל האפשר כדי שלא יישכח, למרות שאין לו פה משפחה", הוא אומר. העובדה שהיה למכללה חטוף שהוא "שלהם" יצרה תחושה עמוקה של שייכות בקרב כל קהילת המכללה. "מצד אחד זה עצוב שהוא לא חזר בחיים, מצד שני זו סגירת מעגל עם מישהו שהרגשנו אליו קשר קרוב במיוחד. רצינו שכל סיפורי החטופים ייגמרו בטוב, אבל פה היה לנו מישהו ספציפי שהרגשנו אליו קשר מיוחד".

הסיפור של הסטודנט מנפאל הפך בשביל המכללה האקדמית חמדת לסמל של ערבות הדדית ואנושיות בתוך המלחמה. בשביל פרופ' שקד וקהילת המכללה, סיומה של תקופת אי־הוודאות והבאת הסטודנט למנוחת עולמו במולדתו היו המעשה האחרון של חסד עם מי שהגיע לישראל ללמוד, והפך לחלק בלתי נפרד ממשפחת המכללה.

 

פרופ' חיים שקד, נשיא המכללה האקדמית חמדת עם נשיא המדינה ורעייתו. צילום: אבי חיון

מפתח לתקומה

בשנתיים המאתגרות האחרונות, המושג "פדגוגיה של חוסן" הוא הרבה יותר מסיסמה אקדמית בשביל פרופ' שקד. מדובר בתוכנית עבודה אסטרטגית ובמצפן שהנחה את המכללה ואת האזור כולו. השיטה הזאת, שדוגלת במתן כלים פנימיים להתמודדות עם משברים, היא זו שאפשרה לצוותי החינוך ולסטודנטים לצלוח את טלטלות התקופה, לשמור על רציפות תפקודית ולמצוא כוחות במקום שבו אחרים ראו רק שבר. כעת, בעיצומו של תהליך השיקום האזורי בשנת 2025, פרופ' שקד מבקש לקחת את הניסיון שנצבר ולהפוך אותו לזווית ראייה מרעננת על תקציבי התקומה: המטרה כבר אינה רק לתקן את מה שנפגע בשנתיים האחרונות, אלא להשתמש בחוסן שנבנה כדי להצמיח משהו חדש, חזק וטוב יותר.

לדבריו, שיקום משמעותו החזרת המצב לקדמותו, אך השאיפה כעת היא להפוך את האזור כולו לאטרקטיבי ומשגשג מאי פעם. המפתח להשגת היעד הזה, כך הוא מאמין, טמון בחיזוקה של מערכת החינוך. "אנחנו יודעים שמערכת חינוך היא שיקול חשוב בשביל משפחות בבחירת מקום מגורים. כשאנחנו רוצים להרחיב את מספר המתיישבים ולהביא לאזור משפחות חדשות וחזקות, חיזוק החינוך הוא המפתח המרכזי לחיזוק האזור כולו".

המכללה האקדמית חמדת אינה מסתפקת בתיאוריה, אלא מתרגמת את חזון ה"פדגוגיה של חוסן" לפעילות שטח ענפה בשותפות עמוקה עם מערכות החינוך בנגב – מיישובי העוטף ועד למעגלים המורחבים בערים כמו נתיבות ואופקים. במוקד העשייה עומד המושג "שלומות" (Well-being): מערך של כלים פרקטיים שנועד לחבר את המורים והגננות למקורות הכוח הפנימיים שלהם. הרעיון פשוט אך עוצמתי: כדי שצוותי החינוך יוכלו להיות שם בשביל התלמידים והתלמידות בתקופה מורכבת זו, עליהם להיות מצוידים בעצמם בכוחות נפשיים ובכלים יישומיים.

אחת הדוגמאות המוחשיות והמרגשות ביותר לכך היא השימוש בסדנאות סימולציה, שבמסגרתן נפגשים הצוותים עם שחקנים מקצועיים המדמים סיטואציות נפיצות מחיי היומיום בבית הספר. השחקנית עשויה לגלם אם לתלמיד, מנהלת או קולגה, ובכך מאפשרת למורים להתנסות בצורה מוגנת ומבוקרת בקונפליקטים מורכבים. "המטרה היא לתת להם לבחון מקרוב סיטואציות שהם נקלעים אליהן ולפתח כלים להתנהלות נכונה יותר", מסביר פרופ' שקד. "בתקופה זו, הרוויה בפוסט־טראומה לאומית, היכולת לנהל שיח נכון מול תלמידים, הורים ועמיתים היא קריטית מאי פעם".

בעיני פרופ' שקד, העבודה עם עשרות בתי ספר בנגב היא חלק מהזדמנות היסטורית רחבה יותר. בראייתו, חוסן אמיתי אינו רק עמידות בפני קושי, אלא היכולת להפוך משבר לנקודת זינוק. המטרה הסופית היא להביא את מערכת החינוך באזור למקומות טובים ומתקדמים יותר משהייתה אי פעם, ולהוכיח שהחינוך הוא אכן העוגן האיתן ביותר של התקומה הישראלית בשנת 2025.

לצד הסימולציות, המכללה משלבת למידה עיונית על משמעות החוסן וסדנאות של שיח רגשי. תהליכים אלו נועדו לאפשר למורים לעבד את מה שעבר עליהם, להתחבר מחדש למקורות הכוח שלהם ולגבש לעצמם תמונת עתיד חיובית. "אנחנו פועלים להעצים את צוותי החינוך ולתת להם כלים מעשיים", מציין פרופ' שקד, "כדי שהם יוכלו לא רק לשרוד את התקופה הזאת, אלא לבצע את עבודתם בצורה טובה אפילו יותר מבעבר".

צמיחה בלב הסערה

למרות המציאות הביטחונית המורכבת בדרום, המכללה האקדמית חמדת רושמת נתון מעורר השראה: צמיחה חסרת תקדים במספר הסטודנטים. נדמה שדווקא בעת הזאת, הצימאון למקצועות החינוך והחוסן רק הולך וגובר. "המכללה גדלה, וחשוב להדגיש שזה קורה למרות המצב הביטחוני", אומר פרופ' שקד בגאווה. "אני מאמין שהגידול הזה נובע מההבנה של הסטודנטים ש'פדגוגיה של חוסן' היא לא רק גישה חינוכית נכונה לימים הללו, אלא כלי חיוני לעידן שבו אנו חיים". המספרים מדברים בעד עצמם: יותר מאלף סטודנטיות וסטודנטים חדשים פתחו השנה את לימודיהם לתואר ראשון ושני במכללה – קפיצה משמעותית בהשוואה לשנים קודמות.

אחת התוכניות המרגשות המבטאת את תפיסת החוסן וההזדמנות היא תוכנית 'הזדמנות שנייה'. התוכנית מיועדת לנשים בנות 30, 40 ואף 50, שבצעירותן לא ראו בתואר אקדמי יעד בר השגה. "אלו נשים עם כל הכישורים להצליח, שהחליטו לא לוותר על עצמן ולממש את היכולות שלהן גם בשלב מאוחר יותר בחיים", מסביר פרופ' שקד.

אבל המכללה לא עוצרת כאן, וכבר מביטה אל עבר שנת הלימודים הבאה עם שתי תוכניות חדשות ומבטיחות. הראשונה היא תואר בחינוך בלתי פורמלי, המיועד לאלו המבקשים לעסוק בחינוך מחוץ למערכת הרגילה – בעבודה עם נוער נושר ובמסגרות קהילתיות. הבשורה השנייה, שמתכתבת באופן ישיר עם צורכי השעה בדרום, היא פתיחת תואר שני טיפולי בביבליותרפיה. "הצרכים הטיפוליים באזור שלנו גדלו משמעותית", מציין פרופ' שקד. "אנחנו רוצים להכשיר מטפלות ומטפלים באומנויות, ובאופן ספציפי באמצעות טקסטים. זהו נדבך נוסף במחויבות שלנו לתת מענה מקצועי ומדויק לאתגרי האזור".

מודל והשראה בלב העשייה האקדמית

נדבך נוסף ומרגש בפעילות המכללה הוא הענקת "אות החוסן". מדי שנה בוחרת המכללה להעניק את האות לדמות המהווה מודל והשראה לחוסן בחיים האישיים, וביום שני הקרוב יוענק האות לאלישע מדן. "אני מניח שהקוראים מכירים את סיפורו", אומר פרופ' שקד, "אבל בשבילנו אלישע מבטא את החוסן ברבדים עמוקים מאוד".

הרובד הראשון, לדבריו, הוא עצם היותו איש מילואים ואב לשישה ילדים שיצא לשירות – מעשה המבטא כשלעצמו חוסן ערכי יוצא דופן. אלישע מקבל את האות בשמו, אך גם כנציג של כל משרתי המילואים. הרובד השני נוגע לפציעתו הקשה בבית חאנון, בה איבד את שתי רגליו, ולתהליך השיקום המופלא שעבר מאז. "הוא מופת לנחישות", מסביר פרופ' שקד, "הוא לא ויתר לעצמו והתעקש לחזור להיות אדם תורם ורלוונטי במשפחתו ובחברה הישראלית". הרובד השלישי טמון במסרים שהוא מעביר בהרצאותיו ובכל הזדמנות – מסרים של כוח, תקווה ואחדות בעם.

במכללה מדגישים כי החוסן הוא מערכת תמיכה רחבה, ועל כן הוחלט להעניק תעודת הוקרה מיוחדת גם לרעייתו של אלישע. מחווה זו נועדה להוקיר את החוסן של נשות משרתי המילואים ונשות פצועי צה"ל, המהוות מרכיב קריטי בחוסן הלאומי של כולנו. הפעילות סביב דמותו של אלישע מדן היא חלק בלתי נפרד מהדרך החינוכית של המכללה. המטרה היא להנחיל את מסרי החוסן לסטודנטיות ולסטודנטים בקשת רחבה של דרכים – החל מקורסים אקדמיים ב"פדגוגיה של חוסן" ועד לכלים ערכיים המציבים דוגמה חיה למימוש החוסן במציאות.

פרט לתפקידה החינוכי, המכללה האקדמית חמדת מהווה עוגן כלכלי וחברתי משמעותי באזור. כמעסיק גדול הכולל מאות חברות וחברי סגל אקדמי ומנהלי, המכללה רואה את עצמה שותפה בתהליך חזרת התושבים לביתם ובהתחזקות האזור. "זהו חלק בלתי נפרד מהחזרה של מועצת שדות נגב והעוטף כולו לעצמם", מסכם פרופ' שקד, "מתוך כל מה שקרה, אנחנו צומחים הלאה".

 

מה לקרוא עכשיו