דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
תוכן שיווקי

המסע המופלא של מכון פוע"ה יחשף בחנוכת הבית

אחרי יותר מ-3 עשורים של פעילות חובקת עולם, מכון פוע"ה עומד בפני ציון דרך משמעותי: חנוכת משכן הקבע החדש בירושלים

סדרת התכניות החדשה של מכון פוע"ה "חיים חדשים" המשודרת בכל יום שישי בבוקר. צילום: מחלקת הסברה ותקשורת
סדרת התכניות החדשה של מכון פוע"ה "חיים חדשים" המשודרת בכל יום שישי בבוקר. צילום: מחלקת הסברה ותקשורת

01נתנאל שמיר

הסיפור ששינה את התפיסה האדריכלית והמהותית של בית מכון פוע"ה החדש, התרחש בכלל במרחק אלפי קילומטרים מכאן, במקסיקו סיטי. לפני כשנה יצאה משלחת מהמכון לחנוך את הסניף המקומי. בבוקר שלאחר הטקס המרגש ישב עמיחי רמר, מנכ"ל המכון, לשיחת סיכום עם הרבנים המקומיים. הם שיתפו אותו במפגש שהיה להם עם אישה המתמודדת עם קשיי פוריות זה זמן רב. היא נכנסה למשרדים החדשים, הביטה סביב, ולפתע פרצה בבכי.

כשהרבנים המודאגים שאלו אותה לפשר הדמעות, היא השיבה משפט שטלטל את הנוכחים ומהדהד עד היום במסדרונות המכון: "למעשה כמעט נשברתי. אבל כאשר אני רואה את המקום היפה והמרשים הזה, הבנתי שאנשים השקיעו, תרמו ובנו בעבורי, כדי שיהיה לי קל יותר במסע המפרך. הדבר הזה נותן לי כוחות להמשיך".

"הסיפור הזה ליווה אותי בכל שלבי התכנון של הבניין החדש בירושלים", מספר עמיחי. "ההבנה הייתה חדה: זוגות שמגיעים למכון לא מחפשים רק פתרון טכני, הפניה לרופא מומחה או פסק הלכה בלבד. הם זקוקים גם למקום שמכבד אותם, שמסביר פנים ושמעניק להם תחושת ביטחון ושותפות בתוך הסערה שהם חווים בחייהם הפרטיים. אנו מלאים הערכה ותודה לתורמים שאיפשרו לנו לעשות את הצעד המשמעותי הזה".

אולי יעניין אתכם

השבוע, בחנוכת הבית שתתקיים בעזרת השם בירושלים, הציבור הרחב לא יראה רק משרדים חדשים ומעוצבים. הבניין החדש יהפוך למרכז חי ונושם – תערוכה של עשייה: 'שותפים למסע החיים' המספרת את סיפורו של המכון שהחל כחלום של איש אחד, והפך למפעל גדול של חסד, רפואה והלכה.

שורשים של חסד: הצוואה של אבא והבדיקה של אמא

כדי להבין את הליבה הערכית של מכון פוע"ה צריך לחזור אחורה, אל בית הוריו של מייסד המכון והעומד בראשו, הרב מנחם בורשטין. המוטיבציה הבלתי נלאית שלו יונקת משורשים עמוקים של הישרדות ותקומה. אביו של הרב, ניצול שואה שלמד בישיבת מיר, הותיר לו צוואה רוחנית מחייבת: "אתה צריך להתעסק בכל מה שאבות אבותיי לא זכו". המילים הללו הפכו למצפן שמכוון את חייו – החל מהעיסוק בענייני המקדש וכלה בהקמת המכון שמשלב רפואה והלכה בצורה מעמיקה.

את הרגישות האנושית ואת ההתעקשות על עשייה לשם שמיים הוא קיבל מאימו. "אמא שלי תמיד הייתה אומרת שכל הזמן צריך לעשות חסדים", נזכר הרב בורשטין בחיוך מהול בגעגוע. "אבל הייתה לה הסתייגות אחת: אסור להגיד שאתה עושה חסד". המסר חלחל עמוק. שנים אחר כך היא עוד נהגה לבדוק "בזכוכית מגדלת" את האותיות הקטנות בפרסומי המכון, רק כדי לוודא שבנה הרב בורשטין לא כותב בטעות שהוא "עושה חסד".

הרוח הזאת עיצבה את אחת ההחלטות הניהוליות והערכיות החשובות ביותר של המכון: השירות ניתן חינם. לא פעם הגיעו יועצים ואנשי עסקים שניסו לשנות את המודל. "מישהו אמר לי פעם שאם אקח רק 50 שקל דמי רצינות מכל פונה, הוא ייתן לי מיליון שקל לשנה", משתף הרב בדילמה. "שאלתי אותו למה, והוא הסביר ש־98 אחוז מהאנשים ישלמו בשמחה, וכך נוכל לסבסד את פעילות המכון. עניתי לו: 'הבעיה היא שני האחוזים שלא ירצו או לא יוכלו לשלם – אני משרת את כל עם ישראל'". הרב סירב להצעה, והמכון נשאר פתוח לכולם – החלטה ערכית שממשיכה ללוות את פוע"ה גם היום, כשהיקפי הפעילות גדלו לאין שיעור.

ההתחלה: ארון על גלגלים ו־300 פניות ביום

הדרך למבנה החדש והמכובד הייתה ארוכה ורצופת אתגרים. בראשית הדרך, לפני כ־35 שנה, המשרד היה בסלון הפרטי בביתו של הרב בירושלים. "לא היה לנו סלון מתאים לקבלת קהל", הוא משחזר את הימים הראשונים. "בנינו ארון מיוחד כזה עם גלגלים בשביל שתהיה פרטיות. כשהיה אירוע משפחתי או משהו, פשוט הזזנו את הארון, והיה לנו סלון נורמלי".

מאז אותם ימים של ארון על גלגלים המציאות השתנתה ללא הכר – אך העיקרון הבסיסי נותר זהה: מענה אישי, נגיש ורגיש לכל פונה. כיום, צוות הרבנים היועצים והמשיבות של המכון מטפל בכ־300 פניות ביום. הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, ומעבר לקו נמצא פסיפס ישראלי מרתק: חרדים מכל החוגים, דתיים־לאומיים, מסורתיים ואנשים שאינם שומרי מצוות.

הסוד טמון בגישה ההלכתית הייחודית שהנחיל הרב בורשטין: התאמה אישית מלאה. "אנחנו לא כופים פסיקה אחידה", הוא מסביר. "אנחנו עונים לכל אחד לפי הרב שלו. מישהו רוצה לפי הרב עובדיה? יקבל תשובה לפי הרב עובדיה. מישהו לפי הרב אליהו? לפי הרב אלישיב? לפי הרב שלמה זלמן אוירבך או חב"ד? כל אחד יקבל את המענה המדויק לו".

כדי להגיע לרמת בקיאות כזו דאג הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהיה מורה הדרך של המכון עוד מראשיתו, להפגיש את הרב בורשטין עם גדולי הדור באופן אישי. "כל שבועיים הוא הפגיש אותי עם 'גדול' אחר, כדי שנכיר לעומק את כולם ונשאל אותם את השאלות הקשות", הוא מספר.

כשאישה משוחחת עם אישה

אחד החידושים הדרמטיים ביותר המאפיינים את מכון פוע"ה בשנים האחרונות הוא השינוי במאזן הכוחות האנושי. המכון, שבעבר זוהה כמעט בלעדית עם דמויות רבניות, התאמץ לשלב במערך הייעוץ נשים שהוכשרו במיוחד לתת מענה בצומת הרגיש של רפואה והלכה.

יהודית גולן, תושבת מעלה אפרים, אם לשבעה ועובדת סוציאלית בהכשרתה, היא אחת מאותן חלוצות. היא משמשת יועצת רפואה והלכה במכון כבר כשנתיים וחצי. גולן מספקת הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של קו ייעודי הפועל בשעות הערב ובו עונות נשים בלבד, בנוסף לשילובן של היועצות בקו המענה במהלך היום.

"יש חשיבות עצומה לכך שנשים עונות לנשים", מסבירה גולן את הרציונל. "ברמה הפשוטה ביותר, זה יותר טבעי ונינוח. נשים רבות אומרות לנו: 'איזה כיף שיש אתכן, זו חוויה אחרת לשאול אישה'. בשיח של אישה לאישה נפתחים דברים שאולי לא היו נאמרים לרב לעולם, ולפרטים הקטנים הללו יש לעיתים משמעות הלכתית מכרעת שמשנה את התמונה כולה".

גולן מדגישה כי היועצות אינן פוסקות הלכה, אלא משמשות כחוליה מקשרת מקצועית ורגישה. "אנחנו יודעות ומכירות את ההלכה ואת הרפואה לעומק, אבל אנחנו לא פוסקות. אנחנו בקשר ישיר ורציף עם הרבנים – ממש 'דלת ליד דלת'. אם אישה שואלת שאלה שמחוץ לסמכות שלי, אני אברר עם הרב ואחזור אליה. המטרה היא להיות צינור – להעביר את הפסק או ההדרכה הרפואית כך שיתיישבו על הלב של האישה".

הייחודיות והחיוניות של המענה הנשי באו לידי ביטוי ביתר שאת במקרים מורכבים שצפו במהלך מלחמת חרבות ברזל, כשמציאות חירום לאומית פגשה מצוקות אישיות עמוקות. גולן משתפת בסיפור מטלטל על קבוצת נשים שהחליטו מתוך התעוררות רוחנית להתחיל לשמור טהרה דווקא בעת המלחמה. אלא שאז הן נתקלו במכשול ביולוגי־הלכתי בלתי צפוי.

"הן שאלו אותי בכאב עצום", משחזרת גולן את השיחות הטעונות, "'אנחנו רוצות לשמור טהרה, אנחנו מבינות שזה הדבר האמיתי וזה הרצון האלוקי, אבל איך ייתכן שבגלל זה לא ניכנס להיריון?'. ומצד שני, הן סירבו לקחת טיפול תרופתי כי הן נשים בריאות לחלוטין.

"במקרים כאלו", היא נאנחת, "נדרשת רגישות אין־סופית. זה לא רק פתרון רפואי או הלכתי טכני, זהו דיון אמוני והשקפתי עמוק על השגחה וניסיון. מילה אחת לא נכונה – והן לא איתך יותר. התפקיד שלנו במצבים האלה הוא להכיל את הכאב, להסביר ולתווך את המורכבות".

העבודה האינטנסיבית הזאת לא נשארת במשרד. גולן מודה שההתמודדות עם שאלות קשות משפיעה עליה גם באופן אישי. "בהתחלה זה היה כבד מאוד", היא מודה. "מגיעים מקרים מורכבים מאוד. למדתי להבין שכל אישה והסיפור שלה, ולכל זוג יש התמודדות. זה הפך אותי לרגועה יותר, מתוך הבנה שזה חלק מהחיים ויש פתרונות". המטרה שלה בסוף כל שיחה היא אחת: "שהאישה תחזור הביתה ותקיים את ההלכה בשמחה. שלא תרגיש רק שקיבלה 'כן' או 'לא', אלא שראו אותה, ששמעו אותה".

מהחביתה במטבח ל"חדר מיון לרגשות"

אבל המהפכה הנשית במכון פוע"ה לא מסתיימת רק בייעוץ הלכתי־רפואי. השנה האחרונה סימנה עליית מדרגה של ממש בהבנה שפוריות היא לא רק עניין לגוף, אלא קודם כול לנפש. לשם כך הוקם מערך תמיכה ייחודי הפועל בשעות הלילה, מעין "חדר מיון לרגשות", שמאיישות אותו נשות טיפול מתנדבות.

רינה אידו, פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית ותיקה מבית אל, היא אחת הדמויות הבולטות במערך הזה. היא מתנדבת בקו המענה הרגשי, אך הסיפור שלה הוא הרבה יותר מזה – הוא סיפור של סגירת מעגל היסטורית, גשר חי בין העבר המאולתר להווה המקצועי.

"היום אני בצד המטפל, אבל הייתי שם", היא משתפת בכנות. לפני יותר מ־30 שנה, רינה ובעלה חוו את קשיי הפוריות על בשרם. בהמלצת הרב מרדכי אליהו זצ"ל הם פנו לרב מנחם בורשטין. "לא היה אז מכון פוע"ה ולא מכללה", נזכרת רינה בחיוך נוסטלגי. "הגעתי אליו הביתה בערב. בזמן שחיכיתי לו בסלון, שמעתי אותו מהמטבח שואל את הילדים: 'מי רוצה חביתה? מי רוצה מקושקשת?'. זו הייתה האווירה, ביתית ופשוטה".

הסוף היה טוב – רינה זכתה ללדת בת ואחריה בנים נוספים, אבל המעגל לא נסגר באמת עד שיצאה לפנסיה. היא הרגישה צורך עז להחזיר טובה ולהתחבר מחדש למקום שנתן לה תקווה. היא החליטה להתנדב, אך הבינה שכדי לתת מענה מקצועי בתחום ספציפי כל כך, היא חייבת הכשרה ייעודית.

כאן נכנסת לתמונה מכללת פוע"ה – הזרוע הלימודית־מקצועית של המכון. רינה, אשת מקצוע מנוסה עם תארים מאוניברסיטאות מובילות, נרשמה ללימודים במכללה והופתעה. "חשבתי שאני מכירה הכול, אבל הלימודים במכללת פוע"ה היו חוויה אחרת", היא מעידה. "הרשימו אותי מאוד הידע המקצועי העצום של הרבנים והשילוב המדויק של הלכה, רפואה והיבטים רגשיים. הייתי חוזרת מהלימודים ב־11 בלילה בהתרוממות רוח".

ההכשרה במכללה היא שמאפשרת לנשות הטיפול בקו הלילי לתת מענה מדויק. "אנחנו כולנו נשות טיפול במקצוענו", מסבירה רינה, "אבל ההכשרה הספציפית בנושא של הפוריות וההלכה נעשתה במכללת פוע"ה. זה נותן לנו את הכלים להבין את השפה, את המושגים הרפואיים ואת הרגישות ההלכתית הנדרשת".

הקו הלילי שהיא אמונה עליו מספק מרחב נשימה קריטי. "זה מעין חדר מיון לרגשות", היא מתארת. "נשים מתקשרות ברגעים של בדידות, לחץ, דכדוך או חוסר ודאות. הכול דיסקרטי לחלוטין. לפעמים אישה צריכה רק מישהי שתקשיב לה עשר דקות, שתעשה סדר במחשבות המעכבות. נשים אומרות לי: 'אם היה לי את זה לפני 30 שנה, זה היה מציל אותי'. זה פשוט צורך אדיר שהמכון זיהה ונתן לו מענה".

הבית החדש: כבוד, פרטיות ו'קדושת החיים'

המשכן החדש והמרווח של המכון לא נבנה רק בעבור נושא הפוריות. הצורך במעבר נבע מכורח המציאות המשתנה והרחבת תחומי העיסוק, שחרגו מזמן מהגדרות המכון המקוריות. "נוסף לנו כל העניין של 'קדושת החיים', הוספנו עובדות סוציאליות, והיה צורך במקום שמאפשר פרטיות לזוגות", מסביר הרב בורשטין את המניע. "אנחנו צריכים מקום שבו אנשים יכולים לשבת, להירגע, לא לעמוד במסדרונות".

מוקד 'קדושת החיים', שעליו מדבר הרב ושצורף לפעילות המכון בשנים האחרונות, הוא אכן דוגמה מובהקת לצורך הזה. מדובר במוקד הפעיל 24 שעות ביממה בכל ימות השבוע, ומעניק ליווי הלכתי, רפואי ורגשי למשפחות שיקיריהן נמצאים במצבים סופניים. הטיפול בפניות אלו – שאלות של חיים ומוות, הנשמה, ניתוק מכשירים והתלבטויות אתיות קורעות לב – דורש כובד ראש ומרחב עבודה שקט וסטרילי. הרבנים במוקד מנתחים מסמכים רפואיים מורכבים, יוצרים קשר עם רופאים בכירים בבתי החולים ומתייעצים עם גדולי הפוסקים בטרם ישיבו למשפחה הדואבת. שאלות כאלה אי אפשר לנהל "על הדרך" – הן דורשות זמן, שקט נפשי ומרחב מקצועי מותאם.

עמיחי רמר, המנכ"ל, משתף במכתב מרגש שקיבל ממנהל עמית, אדם שאינו מגדיר עצמו דתי, אשר נעזר באגף זה בסוף ימיו של אביו. "בנסיבות משפחתיות מצערות זכיתי להכיר את הסיוע של 'קדושת החיים'", כתב המנהל, "לאורך השבועות האחרונים התעוררו סוגיות מוסריות והלכתיות שונות… גם עבורי, כמי שאינו חי חיי הלכה, היה ערך רב להדרכה החכמה והרגישה… זה היה סיוע חיוני ממש". הרב בורשטין מוסיף בסיפוק כי התחום הזה הביא קהלים חדשים למכון, כחלק מהתפיסה הכוללת של "הוספת חיים – בהתחלה ובסוף".

גם מחלקת המחקר של המכון לא קופאת על שמריה. בימים אלו עמלים רבני 'קדושת החיים' על כתיבת ספר יסוד בתחומם, ובמכון מתכננים להרחיב את המחלקה עם חוקרים שיעסקו בסוגיות יישומיות ובשיתוף פעולה עם מכוני מחקר וחוקרים. שיתוף פעולה מחקרי מעניין נרקם בימים אלו ממש עם ד"ר הילה הוכלר מהמרכז הרפואי לניאדו, לבחינת השפעות רפואיות שונות של גלולות למניעת היריון – מחקר שעשוי להשליך על פסיקות הלכתיות בעתיד.

מירושלים ועד מקסיקו סיטי

מעבר להעמקת הפעילות הקיימת, שנת הפעילות האחרונה עמדה גם בסימן פריצת גבולות גאוגרפיים. המכון הבין שכדי להנגיש את השירות לכל האוכלוסייה, אי אפשר לצפות מכל זוג לכתת רגליים ולעלות לירושלים. המענה צריך להגיע עד הבית.

גולת הכותרת הבין־לאומית היא ללא ספק פתיחת הסניף במקסיקו סיטי, המשרת כיום את כל הקהילות היהודיות באמריקה הלטינית, לצד סניף פוע"ה הוותיק בארצות הברית. בעבור הרב בורשטין, יליד אורוגוואי בעצמו, מדובר בסגירת מעגל מרגשת במיוחד. הוא נזכר בסיפור העלייה של משפחתו – אביו שנדר נדר כי אם ייוולד לו בן, הוא יעלה לארץ בבר המצווה שלו, נדר שאכן זכה לקיים.

"רצינו שהרבנים במקסיקו יכירו את הנושאים לעומק ולא יהיו רק צינור להעברת שאלות", מספר הרב על תהליך ההכשרה הקפדני. "התנינו את פתיחת הסניף בכך שהרבנים יגיעו לארץ ללמוד את הדברים בשטח. הם היו פה תקופה ארוכה, למדו את כל הנושאים, ורק אז חזרו למקסיקו ופתחו את הסניף".

גם בזירה המקומית המפה של פוע"ה משתנה. המכון פתח סניפים חדשים בצפון (יקנעם), במרכז (בת ים) ובשומרון (אריאל). היוזמה ביקנעם למשל צמחה מהשטח – תושבת המקום גליה בירנבאום לחצה ודחפה לפתיחת המענה הצפוני. "ראינו שיש חשיבות גדולה שהרבנים ייפגשו פיזית וידונו מאותו מקום, למרות שאפשר לעשות הכול בטלפון", מסביר הרב בורשטין את ההתעקשות על סניפים פיזיים. "המפגש הבלתי אמצעי יוצר דינמיקה של הפריה הדדית שאין לה תחליף".

כמו כן כיום המכון מקיים קורסים מקצועיים ומעניק מענה אישי בשפות רבות – ספרדית, צרפתית ואנגלית, מתוך הבנה שכשזוג נמצא במצוקה רגשית, הכי נוח לו לפרוק את שעל ליבו בשפת האם שלו.

16 שנות ציפייה ומרשם למנוחה

בסופו של דבר, מאחורי הסטטיסטיקות, הבניינים והסניפים עומדים אנשים. זוגות שחווים את המסע המטלטל של הפוריות. בארכיון הזיכרונות של הרב בורשטין שמורים אלפי סיפורים, אבל כמה מהם, מהשנה האחרונה, בולטים במיוחד.

הוא מספר בהתרגשות על זוג שחיכה לילד במשך 16 שנים ארוכות ומייגעות. "לפני כמה שבועות זכיתי להיות בחתונה של אותו ילד שנולד אחרי הציפייה הארוכה", הוא מספר. "היה להם חשוב שאגיע גם לאירוסין וגם לחתונה. זה לראות את המעגל נסגר".

אך לא תמיד הפתרון דורש התערבות רפואית אגרסיבית. לפעמים העין המנוסה של אנשי המכון מזהה שמה שהזוג צריך הוא הרבה יותר פשוט. "יש זוגות שאמרתי להם: 'אתם צריכים לנוח, ואז יהיה היריון באופן טבעי'", מגלה הרב. "הם באמת הלכו לנוח, הורידו לחץ, והאישה נכנסה להיריון. אנחנו נותנים את הליווי לכל אורך הדרך, לפעמים הליווי הוא רפואי ולפעמים הוא נפשי־התנהגותי".

מבט לעתיד: טכנולוגיה בשירות הרגש

המעבר למבנה החדש הוא רק יריית הפתיחה לתוכניות העתידיות. החזון של הרב בורשטין והמנכ"ל עמיחי רמר, כך הם מספרים, הוא להפוך את המכון למרכז ידע חינוכי וחווייתי, המשלב את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר.

בשנה האחרונה, בהובלת ההנהלה המקצועית של המכון, השקיע המכון משאבים אדירים בפיתוח מערכות טכנולוגיות שיאפשרו מתן מענה מהיר ומדויק יותר וכלים חדשניים לתמיכה בזוגות. ואולם גולת הכותרת היא מרכז המבקרים החווייתי המתוכנן לקום במתחם החדש.

המטרה של המרכז היא לפרוץ את מעגל הבדידות. לאפשר לא רק לזוגות עצמם, אלא גם לבני משפחה, אנשי מקצוע והציבור הרחב, להבין את המסע אל הפוריות. המרכז ימחיש את התהליך לא רק ברמה הביולוגית־רפואית, אלא גם ברמה הרגשית והזוגית. "זוג שצועד במסע הזה נמצא לא אחת במבוכה, בבלבול ובסערת רגשות", אומר עמיחי. "אנחנו מאמינים שידע, הבנה ושיתוף יכולים להפוך מסע מטלטל ומפחיד למסע שיש בו תקווה וכוחות משותפים".

בתוך כך בשנה האחרונה בחר המכון לצאת גם אל המרחב הציבורי הרחב, באמצעות סדרת תוכניות ייעודיות המשודרות בערוץ 14, המבקשות להנגיש לציבור הרחב סוגיות מורכבות של רפואה, הלכה ומשפחה בשפה בהירה, רגישה ומכבדת.

לסיכום, הרב בורשטין מבקש להעביר מסר אופטימי לדור הנוכחי, מסר שיהדהד בין קירותיו של הבניין החדש ויעניק תקווה לכל הנכנסים בשעריו: "היום, לעומת הדורות הקודמים, יש פתרון כמעט לכל דבר", הוא פוסק נחרצות. "יש כאלו ששואלים 'למה אני צריך לעבור את הייסורים האלה? אם הקב"ה רוצה – שייתן לי ילדים'. אני עונה להם: אם הקב"ה לא היה רוצה שיהיו לכם ילדים, הוא היה מביא אתכם לעולם במאה הקודמת. אבל הוא הביא אתכם למאה ה־21, לתקופה שבה הרפואה יודעת לתת מענה, סימן שהוא רוצה שתשתמשו בכלים האלה. זו מצווה גדולה להשקיע, להשתדל ולמצוא פתרון, ואנחנו כאן כדי לעזור לכל אחד לעשות זאת בדרכו".

חנוכת הבית הקרובה היא אפוא הרבה מעבר לגזירת סרט. היא הצהרת כוונות של מוסד שממשיך להתחדש, להתרחב ולחפש דרכים נוספות – הלכתיות, רפואיות ואנושיות – להוסיף חיים בעולם.

מה לקרוא עכשיו