2025 לא היתה שנה טובה לכלכלה הישראלית. היא פשוט הייתה סבירה, וזה לא כל כך מובן מאליו, שיש שיגידו שזה אפילו הישג בפני עצמו. אחרי תקופה ארוכה של חירום מתמשך, הוצאות צפויות ובלתי צפויות של מלחמה, חוסר ודאות פוליטית וגירעון שרק הולך ומתעצם, עצם המשך הפעילות הכלכלית הוא דבר שיש להעריך. בלי רפורמות או חזון, המשק עשה את מה שהוא יודע לעשות, וזה לשרוד, לתפקד ולהמשיך לייצר ערך. זו לא הייתה שנה של פריצת דרך, וגם קודמותיה לא היו, אבל אפשר להיות אופטימיים עם ההסתכלות לעתיד. השנה, יותר מתמיד, נוכחנו לראות כמה הכלכלה הישראלית חזקה יחסית לניהול שלה.
עם השינויים ברבעון האחרון של 2025 קשה להתחמק מהמסקנה הלא פופולרית שהכלכלה הישראלית תפקדה ומתפקדת. הצמיחה חזרה להיות חיובית, האבטלה נותרה נמוכה, האינפלציה התכנסה ליעד, הריבית החלה בעדינות ובאיטיות לרדת והשקל התחזק אל מול הדולר. ההייטק והשירותים המשיכו להזרים לישראל מטבע חוץ, שוק העבודה נותר הדוק והצריכה הפרטית לא קרסה. בנק ישראל תרם ליציבות עם מדיניות מוניטרית זהירה, בניגוד למשרד האוצר למשל. זה לא סיפור הצלחה יוצא דופן, אלא פשוט הוכחה שהמשק יכול לעבוד גם כשהמערכת מקשה עליו.
רפורמת החלב: צעד ראשון לטיפול ביוקר המחיה
2025 היתה שנה שבה התפנינו, אחרי שנתיים קשות ומתישות של מלחמה, לדבר על יוקר המחיה ולהסכים כי זו הבעיה הכלכלית המרכזית בישראל. חלק קטן מהמערכת, כמו שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ ויו״ר ועדת המשנה להסרת חסמים חבר הכנסת אביגדור ליברמן, התחילו לפנות אליה. בתחום החקלאות, ובפרט במשק החלב, נרשם שינוי כיוון חשוב ומעבר הדרגתי ממערכת של תכנון, פיקוח והגנה לכיוון שמדבר יותר על תחרות וחופש. הרפורמה במשק החלב היא צעד נכון, ואם תושלם היא תוכל להוביל לירידת מחירים ומניעת חוסרים לטובת הצרכן.
אך כדי שהרפורמה הזו תעבוד באמת, היא חייבת לבוא עם ביטול הפיקוח על המחירים. אי אפשר לדבר על תחרות ובו בזמן להמשיך לנהל את המחירים מלמעלה. פיקוח אולי נשמע חברתי, אבל בפועל הוא משמר חוסר יעילות, מגן על שחקנים קיימים ומונע ירידת מחירים לאורך זמן.
אולי יעניין אתכם
עוד בכלכלה
הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37
עוד בכלכלה
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
בנושא ליברמן
סערת ליברמן: הציע שליטה ירדנית ביו"ש. נתניהו: "ידעתי שאתה בשמאל. חזור בך"
בנושא סמוטריץ'
הרב זרביב סירב להצעת סמוטריץ' לשריון במפלגתו
עוד בכלכלה
אחרי שלוש שנות מלחמה, הכלכלה הישראלית חזקה יותר מכלכלות מובילות במערב
עוד בכלכלה
הווארד יוז (HHH) מחליפה מתחמי מגורים בפוליסות ביטוח
הרפורמה במשק החלב מדגישה ומזכירה לנו עד כמה האבסורד עדיין קיים בענפים אחרים ובראשם משק הביצים. זהו אולי השריד המובהק ביותר של כלכלה מתוכננת בישראל, עם מכסות אישיות, פיקוח מחירים ומועצה עם סמכות סטטוטורית שמנהלת את הענף כאילו השנה היא 1956. אין כאן שוק, תחרות או חדשנות ובטח שאין שום דאגה או מחשבה על הצרכן. אין שום סיבה שבשנה הנוכחית בואך השנה הבאה, המדינה עדיין תקבע מי מייצר כמה ביצים ובאיזה מחיר.
אם כבר הוכח שאפשר להתחיל לפרק תכנון מרכזי במשק החלב, אין הצדקה להשאיר את משק הביצים מחוץ לתמונה. ביטול מכסות, פתיחת הייבוא ומעבר לתמיכה ישירה ושקופה במגדלים שזקוקים לכך, הם צעדים מתבקשים.
ברגע שמוותרים על מכסות, מתייתר גם הצורך במועצות חקלאיות במתכונתן הנוכחית. מועצות שנועדו לנהל תכנון מרכזי לא יהיו רלוונטיות יותר בהיעדרו. אין היגיון בכך שגופים סטטוטוריים ימשיכו להחזיק בסמכויות רגולטוריות כשאין יותר מה לתכנן ומה לחלק. הפתרון איננו סגירה, אלא שינוי תפקיד והפיכת המועצות החקלאיות לגופים וולונטריים הפועלים לטובת החקלאים והציבור מתוך בחירה ולא מתוקף חוק.
בשביל להמשיך לצמוח: להוריד מיסים, מכסים ורגולציה
בזירת המטבע נרשמה התחזקות של השקל אל מול הדולר וזה אחד הסימנים הבולטים של הרבעון האחרון של 2025. שקל חזק אינו בעיה, אלא יתרון מובהק לצרכן הישראלי. בזמן שהשקל מתחזק, מוצרים מיובאים כגון מזון, ביגוד, אלקטרוניקה, רכב וחומרי גלם הופכים זולים יותר. כוח הקנייה של משקי הבית עולה, גם אם יוקר המחיה המקומי עדיין גבוה מסיבות רגולטוריות ומבניות. שקל חזק הוא גורם מרסן לאינפלציה ומקטין את הפגיעה בכיס, במיוחד בישראל שמייבאת חלק גדול מאוד מהצריכה שלה.
בהקשר הזה, הפטור ממע״מ על ייבוא אישי שנחתם בצו על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ הוא מהלך שמגביר תחרות בענפי הקמעונאות. הוא מאפשר לצרכנים לעקוף ריכוזיות מקומית ומפעיל לחץ על הקמעונאים המקומיים להוריד מחירים. נכון, המהלך עלול לפגוע בעסקים מקומיים שאינם נהנים מהפטור, אבל הפתרון הוא לא החזרת החסמים לצרכן, אלא הסרת חסמים גם עבור העסקים. תחרות הוגנת נוצרת באמצעות הפחתת מיסים, מכסים ורגולציה, לא באמצעות השוואת מגבלות כלפי מטה.
דבר נוסף שחסר לנו במדינת ישראל הוא טיפול שורש בבעיית פריון העבודה הנמוך שלנו. פריון העבודה הוא כמות הערך שכל עובד מייצר, הוא הבסיס לשכר גבוה, לרמת חיים טובה ולצמיחה יציבה. בישראל הפריון הוא לא נמוך בגלל העובדים, אלא בגלל המבנה הכלכלי, עודף רגולציה, מגזר ציבורי גדול, ובעיקר, בגלל אלו שלא עובדים. ללא עלייה בפריון העבודה, אין דרך לעלייה בשכר או הורדת מחירים לאורך זמן.
2025 הראתה לנו שהכלכלה הישראלית יודעת לתפקד גם בתנאים לא פשוטים, תחת חוסר ודאות, רגולציה כבדה והוצאות ממשלתיות אסטרונומיות, בין אם מוצדקות ובין אם לא. אומנם הכלכלה הישראלית לא פרחה בצורה יוצאת דופן, אבל גם לא נעצרה. היא המשיכה לייצר, להעסיק ולשמור על יציבות בתקופה מהקשות שידעה ישראל מאז הקמתה. מתוך זה עולה מסקנה די פשוטה, שאם גם בנסיבות אלה המשק מצליח לעבוד, יש סיבה טובה להאמין שעם פחות מגבלות, יותר תחרות ופתיחת שווקים רחבה יותר, התוצאה תהיה כלכלה חזקה יותר ורווחה גבוהה יותר לצרכן הישראלי.
הכותבת היא סמנכ"לית ארגון "האינטרס שלנו"
