דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
תוכן שיווקי

ישראל סדן – הוגה רעיון הישיבה התיכונית (תרפ"ג–תשנ"ו)

החודש אנחנו מציינים 30 שנה לפטירתו של מייסד, בונה ומנהל מוסדות הישיבה התיכונית הראשונה – מדרשית נעם, פרדס־חנה.

כיום פזורות ברחבי הארץ עשרות ישיבות תיכוניות, ישיבות הסדר, ישיבות גבוהות ומכינות קדם־צבאיות. מוסדות אלו עומדים בבסיס צמיחתו של ציבור דתי־תורני רחב, המעורב בכל תחומי החיים במדינה ונושא בגאון את אמונתו. מציאות זו נדמית לנו טבעית, אך ערב הקמת המדינה הייתה שונה בתכלית. החינוך הדתי לאומי נהיה במשבר עמוק: חילון מואץ, אידאולוגיות זרות, בושה בהזדהות דתית, ומיעוט צעירים שהמשיכו בדרך התורה.

ישראל סדן תיאר את המצב בראיון עם תלמידי המדרשיה: תלמידים דתיים נשלחו לגימנסיות כלליות או לתיכונים דתיים, אך בשני המקרים התוצאות היו דומות – התרחקות מהתורה. גם במוסדות הדתיים המובילים אז שרר כישלון בלימוד גמרא וביחס לתורה שבעל־פה. לימוד תורה לא זכה להערכה ציבורית, והליכה לישיבה גבוהה נראתה בלתי מציאותית. התחושה הייתה שעולם התורה הדתי־לאומי עומד בפני כליה.

כבר כתלמיד תיכון זיהה ישראל קוז'ניצקי (סדן) את גודל השעה וחיפש פתרון. יחד עם מיכאל ליברמן, ובעידוד הרב מאיר בר־אילן, הקים כ־שמונה שנים לפני קום המדינה את תנועת "נוער המזרחי". במאמריו הגדיר את דמות "חלוץ הדת" – צעיר עברי המשלב חיי תורה שלמים עם מעורבות פעילה בבניין הארץ והחברה, ושואף להחזרת התורה למרכז חיי האומה. סיסמת התנועה הייתה: תורה, ישראל, ציון.

עם זאת, סדן הבין כי תנועת נוער לבדה אינה יכולה להעניק חינוך רציף ומעמיק. בכתביו הדגיש כי חינוך דתי אמיתי מחייב לימוד תורה אינטנסיבי, אהבת התורה, דבקות במצוות ושייכות לכלל ישראל – וכל זאת דורש מסגרת פנימייתית שבה הנער חי את עולמו הרוחני והלימודי יום־יום. הוא האמין בהקמת דור של תלמידי חכמים בעלי השכלה רחבה, המסוגלים לבחור בכל תחום חיים, מבלי לוותר על זהותם התורנית.

אולי יעניין אתכם

מתוך תפיסה זו הגה סדן רעיון חדשני ונועז: הישיבה התיכונית. מוסד פנימייתי המשלב לימודי גמרא בשעות הבוקר, מקצועות קודש והשכלה כללית ברמה גבוהה בשעות אחר הצהריים, והכנה לבחינות בגרות. מטרתו הייתה לחנך בני תורה משכילים – "אינטליגנציה דתית" – אנשי תורה עם דרך ארץ, שישפיעו בעולם התורה, החינוך, המדע, הביטחון, הכלכלה והחברה.

סדן לא הסתפק בחזון. הוא פעל להגשמתו: נשא דברים בכנסים, כתב מאמרים, ואף טבע את השם "מדרשיה". חברי נעוריו זכרו אותו כהוגה וחולם, אך עם השנים נוכחו לראות בו גם איש מעשה בעל כישרון נדיר למימוש רעיונות. על פי חזונו ייסד והקים בפרדס־חנה את "מדרשית נוער המזרחי" – מדרשית נעם – הישיבה התיכונית הראשונה, שהפכה לאב־טיפוס למוסדות רבים שקמו בעקבותיה.

בשנת תש"ה קרא לרב יהושע יגל לעמוד בראש הישיבה. סדן שם לו למטרה שלא לנעול דלת בפני תלמידים מעוטי יכולת. תלמידים רבים זכו ללמוד במדרשיה בהקלות משמעותיות ואף ללא תשלום. לאחר השואה נקלטו בה בני פליטים מאירופה, ובהמשך בני עולים מתימן, מרוקו וארצות נוספות. עוד בטרם עוצבה מדיניות שוויונית בחינוך, יצר סדן במדרשיה אינטגרציה אמיתית: עניים ועשירים, בני עיירות פיתוח ובני המרכז, כולם זכו ליחס שווה ולחינוך זהה. רבים מבוגריה הגיעו לעמדות מפתח והשפעה בכל תחומי החיים.

בנוסף סדן תרם בכך שהגה את מקצוע "מחשבת ישראל". הוא הגדיר את תכניו, שילב אותו בלימודים במדרשיה, והביא את הרב שאול ישראלי ללמד מקצוע זה ואף להוציא לאור את ספרו "פרקים במחשבת ישראל". בעקבות המדרשיה הפך המקצוע לנחלת כלל מוסדות החינוך הדתי.

עם רפורמת החינוך של 1969, שעלולה היתה לפגוע בישיבות התיכוניות, יזם סדן מהלך נוסף: הקמת חטיבות ביניים ישיבתיות – מכינות לישיבות התיכוניות. חרף התנגדות עזה, עמד על דעתו והקים את המכינה הראשונה בכפר־סבא. מהלך זה חיזק את הישיבות והפך למודל ארצי.

סדן היה מעורב בכל פרט: לימד, בנה תוכניות לימודים, ליווה תלמידים אישית, גייס תרומות, והקים קריות חינוכיות מפוארות בפרדס־חנה ובכפר־סבא. כל חייו הוקדשו למדרשיה ולתלמידיה. הוא ויתר על משרות ציבוריות, חי בענווה ובצניעות, ופעל לשם שמים בלבד.

גדולתו של ישראל סדן ניכרה בהתמדתו רבת השנים בעשייה ללא חיפוש כבוד. בן שבעים כבן עשרים בהתלהבותו, באהבתו ובמאור פניו – איש חזון ומעשה, שחותמו נטבע לדורות בחינוך הדתי־לאומי.

ישראל סדן ז"ל. ללא קרדיט צילום

מה לקרוא עכשיו