מורדים מול משמרות המהפכה: סיפור המחאות באיראן

מאז פרצו המחאות באיראן, נדמה שהעולם עוקב בנשימה עצורה אחרי מטוטלת הדמים בטהרן. בעוד שבמערב היו מי שחשבו שהנה, המשטר עומד ליפול, המציאות בשטח הראתה שמשמרות המהפכה עדיין מצליחים לעמוד על הרגליים. אך מתחת לפני השטח, כך טוענת המומחית לאיראן ד"ר תמר עילם גינדין בראיון לפודקאסט 'בשבע עיניים', מתחולל שינוי עומק שאינו דומה לשום דבר שראינו ב-45 השנים האחרונות.

אחת הנקודות המרכזיות שמעלה ד"ר עילם גינדין בראיון היא תחושת הנטישה של העם האיראני מצד הממשל האמריקאי, תחושה שעיצבה את אופי המחאה. "האכזבה של העם האיראני עמוקה מאוד, והיא נובעת במידה רבה ממה שנתפס כהפרת אבטחה של ממשל טראמפ", היא מסבירה. "האיראנים ראו בהצהרות הלוחמניות של טראמפ ובמדיניות 'המקסימום לחץ' סוג של גיבוי, קריאה פומבית לכך שהם יכולים לצאת לרחובות והמעצמה הגדולה בעולם תעמוד מאחוריהם. מתוך ההבנה הזו, הם אכן יצאו והקריבו את חייהם, אבל כשרגע האמת הגיע והדיכוי הפך לרצחני – העזרה האמריקאית פשוט לא הגיעה. הכותרת המרה של המחאה הזו היא שאנשים מתו ברחובות בזמן שהמערב נותר לעמוד מהצד".

אם בעבר המחאות באיראן היו סקטוריאליות או מוגבלות לאזורים גיאוגרפיים, הפעם מזהה ד"ר עילם גינדין תופעה של "קונצנזוס לאומי" סביב דמותו של רזא פהלווי, בנו של השאה. "בניגוד לכל הפעמים הקודמות, המחאות הללו הצליחו לגבש סביבן מנהיג אופוזיציה בולט ומוסכם", היא מציינת. "זה אירוע חוצה עמים אתניים וגבולות גיאוגרפיים. ראינו תופעה מדהימה: אפילו קבוצות בדלנים, אלו שעד היום חלמו להקים מדינות עצמאיות מחוץ לאיראן ולהתפצל ממנה, קראו הפעם בשמו של פהלווי. הם קראו לו לבוא ולמלוך. מהערבים בדרום ועד הזרמים שקרובים לשלטון – כולם מאוחדים בדרישה לחזרתו של ה'שאה' כסמל ליציבות ולאחדות פרסית".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שר הביטחון: "נישאר בקו הצהוב בעזה כל עוד חמאס לא יסולק"

עוד מאת אסף משניות סערת הפרת פקודות הדת בגבעתי: הלוחמים הוחזרו ללחימה

לדברי ד"ר עילם גינדין, המפתח להבנת הנפש האיראנית טמון ב"מטוטלת הזהויות". המאבק התמידי בין הזהות המוסלמית לזהות הפרסית-חילונית הגיע לנקודת רתיחה. "השלטון מושך לכיוון אחד, והעם מגיב במשיכה אגרסיבית לצד השני", היא מתארת. "בתקופת השאה, כשניסו לכפות חילוניות ולפגוע בכוחם של המסגדים, העם הפך למסורתי יותר כאקט של התרסה – אפילו חילונים גמורים נמנעו משתיית יין בימים קדושים. היום, כשמשטר האייתוללות מושך לקצה האסלאמי, העם הופך לחילוני באופן מופגן. הם גאים בהיסטוריה הפרסית שלהם, לא בזהות השיעית. זה מגיע למצב שבו האיראנים מתנערים מהאסלאם עצמו".

החלק המרתק ביותר בניתוח נוגע לשימוש בסמלים עתיקים מהמיתולוגיה הפרסית כדי לתאר את המציאות הפוליטית המדממת. המפגינים לא רק זועקים סיסמאות דמוקרטיות, הם מנהלים קרב מיתולוגי. "יש קשר הדוק בין המיתולוגיה והאמונה הפרסית העתיקה לבין מה שאנחנו רואים היום ברחובות", מדגישה ד"ר עילם גינדין בראיון ל'בשבע עיניים'. "המוחים משתמשים בתמונות ובסט מונחים הלקוחים היישר מהאפוסים הפרסיים. חמינאי, למשל, מושווה למלך המיתולוגי 'זהאכ', דמות שטנית שעל כתפיה צמחו שני נחשים שצריכים להזין אותם בכל יום במוחות של צעירים – דימוי מצמרר לדיכוי הצעירים באיראן כיום. אפילו שריפת המסגדים מקבלת פרשנות של טיהור, כמו עלייתו באש של עוף החול הפרסי".

את הראיון היא מסכמת בציטוט שממחיש את עומק השבר: "כשמוסלמים מחוץ לאיראן אומרים להם 'מוסלמי אמיתי לא יכול לשמוח כשמסגד נשרף', המוחים האיראנים עונים להם ביושר מדהים: 'אתם צודקים, אנחנו באמת לא מוסלמים. האסלאם נכפה עלינו לפני 1,300 שנה, ועכשיו אנחנו חוזרים הביתה'".

הפרק המלא עכשיו בספוטיפיי, יוטיוב מיוזיק, ויוטיוב