אלבום עם נשמה יתירה: יעקב שוואקי חוזר לשורשים

מאז פצח בקריירה מוסיקלית ענפה לפני חצי יובל, הקפיד יעקב שוואקי לשלב מדי אלבום מקורי או שניים, גם אלבום קאברים, שיעשה טוב על הנשמה גם למי שפחות מתחבר למוסיקה העכשווית. זה התחיל עם 'שוואקי בשמחה', דרך 'שוואקי בהתעוררות' ועד לסדרת האלבומים המצליחה 'היו זמנים', זאת כמובן לצד אלבומי ההופעות בפריז, קיסריה והיכל נוקיה.

הנוסחה הזאת תחזקה לא מעט את הקריירה שלו בתחילת הדרך, אותה החל כזמר חסידי מן המניין שמנפיק להיטים חורכי פלייליסט כמו 'רחם', 'שהחיינו' ואחרים, אך נחוצה שבעתיים בשנים האחרונות. במהלך השנים עשה שוואקי כברת דרך מוסיקלית. ייתכן שהדבר נבע מפרידה מהמפיק המיתולוגי יוחי בריסקמן שהפך אותו לתגלית המבטיחה, אך לא מן הנמנע שהרצון לעדכן את הרזומה המוסיקלי לטעם הקהל עשה את שלו.

בשנים האחרונות מוציא שוואקי פחות ופחות שירים חסידיים במובן הפשוט של ההגדרה. בשלב הראשון הוא פנה אל ז'אנר אוניברסלי יותר, שבא לידי ביטוי במיוחד באלבום 'מוזיקה' שהכיל שירים במגוון שפות וסגנונות. השלב הבא היה פנייה חדה ימינה, הפעם אל הקהל הישראלי. או יותר נכון: לשירים בעברית מדוברת, לא ממש מהמקורות היהודיים העתיקים. התוצאה היא סדרת המיני-אלבומים שראו אור לאחרונה: גוף ונשמה, דור צמא לאור, ושבת גן עדן.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד מדד האמונה: 42% משומרי השבת החלו לשמור לאחר 7 באוקטובר

עוד מאת יוסף ארנפלד רוח השריון: הפצועים והלוחמים שרים את הפסקול של החיל

חובבי ז'אנר 'שוואקי של פעם' קצת התגעגעו. אשר על כן, השקת פרויקט השבת שהחל שוואקי לטפטף בחודשים האחרונים הייתה כמים קרים על נפש עייפה. למעשה, מדובר בפרויקט הדגל שלו: "The Music of Shabbos" (מוזיקת השבת), אלבום מופת הכולל למעלה מ-100 שירי שבת מכל העדות והסגנונות, שמביא את אווירת השבת לכל בית יהודי, המורכבת מנכסי צאן ברזל של גדולי המלחינים, ר׳ בן ציון שנקר, יוסי גרין, מונה רוזנבלום, משה גולדמן, אייבי רוטנברג ואחרים.

הפרויקט, בהפקתם של שוואקי ודני גרוס, מאגד את צמרת המעבדים במוזיקה היהודית: מונה רוזנבלום, משה לאופר, סוקי ברי, ישראל לאם ויואלי דיקמן ליצירת עשר מחרוזות הסוקרות את השבת מכניסתה ועד יציאתה. לא זו בלבד, אלא החוויה המוזיקלית מקבלת עומק נוסף עם ספר נלווה בעריכת ישראל בסר (בשיתוף "ארטסקרול"), המביא את הסיפורים שמאחורי המילים והמנגינות.

התקווה הגדולה שלי שלא מדובר רק באוסף של שירים נוסטלגיים, אלא הצהרת כוונות אמנותית. בעידן שבו המוזיקה החסידית נוטה לעיתים לאבד את זהותה לטובת מקצבים אלקטרוניים וסאונד פופי מלוטש, שוואקי בוחר לעצור ולחזור אל המוסיקה החסידית השורשית. הבחירה בשירים שהפכו לחלק בלתי נפרד משולחן השבת היהודי בכל קצוות תבל, מעידה על ההבנה כי בסופו של יום, הקהל צמא לרגש אמיתי ולאש קודש של פעם.

מהאזנה למנעד הרחב של שירי האלבום, אין ספק שהוא מצליח לגשר על פערים בין דורות; מצד אחד הוא מעניק לסבים ולהורים את הנוסטלגיה האהובה בעיבודים חדשים ומרעננים, ומצד שני הוא מנגיש לדור הצעיר את הקלאסיקות שמהן צמחה המוזיקה היהודית. החיבור עם הוצאת "ארטסקרול" מעניק לפרויקט נופך ערך מוסף, והופך את ההאזנה לחוויה מוצלחת עוד יותר. ללא ספק זהו רגע שיא בקריירה של שוואקי, המוכיח שגם אחרי 25 שנה, הוא יודע להמציא את עצמו מחדש דווקא דרך התחברות לישן.