מפמ"רית חדשה, עליהום ישן: סערת מינוי ד"ר דוקוב-רויטמן

במסדרונות משרד החינוך, מינויי מפמ"רים (מפקחי מרכזי מקצוע) הם בדרך כלל אירוע אפור, כמעט טכני. אלו הם מינויים מקצועיים של אנשי חינוך האמורים לפקח על התכנים והפדגוגיה של מקצועות הלימוד, הרחק מאור הזרקורים ומהכותרות הראשיות. אולם השבוע הכלל הזה נשבר ברעש גדול, כאשר ההודעה על מינויה של ד"ר יעל דוקוב-רויטמן, מנהלת אולפנת "אמונה אלישבע", לתפקיד המפמ"רית על לימודי האזרחות במערכת החינוך, הציתה סערה פוליטית ואידיאולוגית חוצת רשתות.

המינוי, שבכל יום אחר היה עובר תחת הרדאר התקשורתי, הפך בשעות האחרונות לזירת קרב, בעיקר בקרב הצד השמאלי של המפה הפוליטית, שם רואים בבחירתה של דוקוב-רויטמן ניסיון ל"חינוך מחדש" של המערכת הממלכתית.

אור קשתי, כתב החינוך של עיתון "הארץ", היה מהראשונים "לברך" על המינוי בנימה ביקורתית חריפה. קשתי הזכיר כי את עבודת הדוקטורט שלה כתבה דוקוב-רויטמן על "העברת ערכים בין דורית בתנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון". "זה הרקע האידיאולוגי של המפקחת על לימודי האזרחות", קבע קשתי, והוסיף ציטוט מטור שפרסמה לפני כשנה וחצי על מגילת רות, נשים וגבורה: "מאימהות הדור הזה תמשיך שרשרת הדורות של עם ישראל. כאשר הן קוראות: ה' עמכם. כולנו נענה: יברככן ה'". לטענתו של קשתי, "המטרה היא לחנך מחדש את החינוך הממלכתי".

העיתונאית ענת קם החריפה את הטון והגיבה לציוץ של קשתי במילים קשות. לטענתה, לא מדובר רק בחינוך מחדש, אלא בניסיון "לחנכו מחדש לאכילת מוות", כלשונה. קם הוסיפה פרשנות משלה לדמויות המקראיות: "רות ונעמי, שתיהן אלמנות שאיבדו את האיש שלהן, ושתיהן אימהות שכולות, ששכלו ילדים. שתיהן נשים שמפונות מבתיהן, שהולכות משדה מואב לבית לחם, ואף לא אחד מעוניין להתקרב אליהן… נראה כי כמו רות – אמה של מלכות, כך הן אימהות הדור הזה – דור ה-z (הכה מושמץ)".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

אל הדיון הצטרף גם רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון, שראה במינוי הוכחה לאפליה מובנית במערכת. "והנה כל תורת האפליה על רגל אחת: איש חינוך מהזרם הממלכתי לא יכול להתמנות לתפקיד ניהולי בחינוך הממלכתי-דתי, אבל איש חינוך מהזרם הדתי יכול להתמנות לתפקיד ניהולי בחינוך הממלכתי", טען הוד.

הוא המשיך ופירט את חוסר האיזון, לשיטתו: "וזה לא נגמר שם: עמותות חרד"ליות פועלות במאות בתי ספר ממלכתיים, אבל עמותות חילוניות לא פועלות בבתי ספר דתיים. בחינוך הממלכתי מלמדים (וטוב שמלמדים) מורים דתיים, אבל בחינוך הממלכתי-דתי לא מלמדים מורים חילונים. בחינוך הממלכתי-דתי יש תוספות שעות לטיפוח זהות וערכים: שעות רב, תפילה ויהדות, אבל בחינוך הממלכתי אין שום תוספת מקבילה, לא לדמוקרטיה ליברלית, לא ליהדות הומניסטית, לא לתרבות ורוח. לחינוך הדתי יש מועצה משלו, שמשמשת כמתוות הדרך ושומרת הסף שלו – היא מחליטה מה ייכנס לבתי הספר – ויש מנהל משלו, שמשמש כמשרד חינוך עצמאי בתוך משרד החינוך הכללי. והחינוך הממלכתי פרוץ לחלוטין. שתי מדינות לשני עמים".

מנגד, יש מי שמזהה בביקורת הזו דפוס קבוע של עליהום תקשורתי. "זה תמיד אותו הדבר. זה חלק מתופעת 'קץ הדמוקרטיה' ו'הדמוקרטיה המדרדרת' המדומיינת", מאבחן בנחרצות פרופ' אשר כהן, מי שכיהן בעבר כיו"ר ועדת המקצוע באזרחות. לדבריו, הסערה הנוכחית היא רק חוליה בשרשרת של ניסיונות סיכול אידיאולוגיים. "ברגע שמתפרסם מינוי למפמ"ר, ליו"ר ועדת המקצוע, או אפילו כשיוצאת תוכנית לימודים או ספר חדש שלא מתאימים לאג'נדה שלהם – מתחיל העליהום", הוא אומר.

"הטיעונים תמיד חוזרים על עצמם: 'הוא דתי', 'הוא ימני', 'ההיא ניהלה אולפנה', 'ההיא כתבה דוקטורט על יו"ש', 'תוכנית הלימודים פוגעת בדמוקרטיה' או 'הספר נכתב בייעוץ קהלת'. המטרה ברורה: לנסות לבלום שינויים ולזרוע פחד בקרב הממונים החדשים". פרופ' כהן, שמכיר את הזירה מקרוב, נזכר כי חווה מתקפות דומות בעבר: "כך עשו כשהתמניתי ליו"ר ועדת המקצוע, כך עשו לתוכנית הלימודים שאושרה בימיי, וכך עשו לספר החדש. ללא יוצא מן הכלל, זה תמיד אותו סיפור".

באשר לביקורת הספציפית על עבודת המחקר של ד"ר דוקוב-רויטמן, לכהן יש זווית אישית ומפתיעה: "כעת רומזים או אומרים במפורש שעצם נושא הדוקטורט שלה – העברת ערכים בין-דורית ביהודה ושומרון – הוא בעייתי. אני זה שהנחיתי אותה בדוקטורט, והמבקרים הרי אפילו לא קראו אותו. אם היו טורחים לקרוא, היו מגלים שם מרואיינים שאצלם העברת הערכים ממש לא עבדה והם התרחקו מדור ההורים. אבל הם לא צריכים לקרוא, והם לא זקוקים למחקר. הם עובדים על דימויים וסיסמאות ריקות מתוכן כדי לפסול אנשים או להזהיר מפניהם".

מה לגבי הטענה שהתנועה היא תמיד חד-כיוונית – מהחינוך הממלכתי-דתי לממלכתי, ואף פעם לא להפך?

"מקצוע האזרחות הוא היחיד המשותף לכל המגזרים במערכת החינוך", מסביר פרופ' כהן, "ולכן לא ברור מדוע נציגי כל המגזרים לא יוכלו להתמנות לתפקיד. חשוב להבין: לא ממנים כאן אישה דתית למגזר הממלכתי הלא-דתי בלבד, אלא ממנים מפמ"רית שאחראית על כלל המגזרים כאחד. בדיוק כפי שבעבר כיהנה בתפקיד יעל גוראון, מפמ"רית חילונית, שהייתה המפקחת גם על החינוך הממלכתי-דתי".