דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
תוכן שיווקי

ה־DNA של הרוח: לחלץ מהאפר את סוד הגבורה היהודית

בעוד הזיכרון הלאומי מתמקד בכאב ובאובדן, מרכז 'שם עולם' בכפר הרא"ה מחולל מהפכה תודעתית

הרב אברהם קריגר, ראש מכון 'שם עולם'. ללא קרדיט צילום
הרב אברהם קריגר, ראש מכון 'שם עולם'. ללא קרדיט צילום

יהודית ברנר

 תנסו רגע להיזכר בטקס יום השואה האחרון שבו השתתפתם. סביר להניח שהתמונות שעולות לכם בראש הן של גדרות תיל, קרונות הרכבת החשוכים שהובילו אל הלא נודע, דממה קשה ומועקה שמתיישבת על הלב. במשך דורות, מדינת ישראל חינכה את ילדיה על שפת ה'אין': אין מוצא, אין אונים, אין חיים. התרגלנו להביט בשואה דרך עיניו של התליין, לראות את מה שהנאצים עשו לנו, ולצאת עם המסקנה הקורבנית שהעולם אכזר ואנחנו חייבים להיות חזקים כדי לשרוד.

אלא שהשנה האחרונה טלטלה את המושגים הללו מן היסוד. מאז אותה שבת של שמחת תורה, מילים כמו 'גבורה', 'אפר' ו'חורבן' הפסיקו להיות מושגים היסטוריים השמורים לטקסים רשמיים, והפכו למציאות חיה, כואבת ונושמת. בבת אחת מצאנו את עצמנו מחפשים שפה חדשה שתסביר איך עם שעבר את התופת הגדולה ביותר בהיסטוריה, מוצא שוב את תעצומות הנפש לעמוד מול הרוע.

דווקא בירכתי מושב כפר הרא"ה, במבנה שקט שבין כתליו נשמרים סודותיה של הנשמה היהודית, פועל מקום שמבקש להחליף את סימני הקריאה של הכאב בסימני שאלה של זהות. מרכז 'שם עולם' לא מחפש את המוות, הוא מחפש את החיים שהתקיימו בתוכו. הוא לא שואל איך הם מתו, אלא איך הם בחרו לחיות עד הרגע האחרון. זהו אינו רק מוסד להנצחה, זוהי מעבדה לחקר כוחה של הנשמה, מקום שבו השואה אינה מסופרת ככרוניקה של אובדן, אלא כתעודת זהות של חוסן.

אולי יעניין אתכם

מעבר לקורבנות: לחפש את הרוח

"העולם עוסק בטרגדיה וברוע", פותח הרב אברהם קריגר, ראש המכון והאיש שעומד מאחורי החזון המהפכני הזה. "אנחנו בחרנו לעסוק בעוצמות הנפש ובחוזקות של העם היהודי במצבי קצה. באירוע היסטורי השאלה היא למה אנחנו מתייחסים באירוע, או בשפה מקצועית – מהו הנרטיב: האם בעיקר בכיליון ובאיבוד הצלם של העם היהודי, או שאנחנו מציבים נרטיב המספר את העוצמה וכוחות הנפש והרוח כמרכז. לא ייתכן שהמעטפת והנסיבות הן העיקר, השאלה הנרטיבית היא מה עולה מהן".

בעבור הרב קריגר, הלימוד על כוחות הנפש של דור השואה הוא למעשה לימוד על ה־DNA של העם היהודי, כזה שרלוונטי לימי 'חרבות ברזל' לא פחות מאשר לשנות התופת. "כשאתה לומד על הכוח שלהם, אתה מגלה מה שיש בך. זה חלק מההוויה הנפשית של העם היהודי. לכן יש חשיבות עצומה לעבור שינוי תודעתי – מהמקום הקורבני למקום המעצב, שיש לו משמעות עתידית".

הוא מדמה את הזיכרון הלאומי הישראלי לנושאת מטוסים איטית שקשה מאוד לסובב. "במשך שנים פמפמו את הרעיון שתמיד מתייחסים לסבל. זה קושי עצום לשנות את זה. לפעמים גם מחנכים לא מבינים את ההנדסה התודעתית שהם עברו. כשמדברים על השואה, בעבר הנדסו "צאן לטבח", ואז בא השלב שבו מחפשים את הדמעות ואת הקורבנות. לצערנו לא פתוחים להבין שאנחנו רוצים לדבר על משהו אחר לגמרי, על הכוח שיש בנו היום בזכות מה שהיה שם".

השותפות שהופכת חזון למעשה

אל החזון של הרב קריגר הצטרף כבר מראשית הדרך הרב משה חבה, מנהל המחלקה החינוכית. בעבורו מדובר במלאכת קודש של בניית הזהות הישראלית. "אני מרגיש במרכז משהו מאוד אותנטי ונכון לעם ישראל, בוודאי בתקופה שבה הזהות שלנו עדיין מתעצבת. אנחנו מצליחים לעורר שאלות זהות בעומק משמעותי לכל מי שמגיע אלינו", מספר הרב חבה.

הרב חבה אמון על תרגום הרעיונות המופשטים לתוכניות עבודה בשטח. הוא נמצא שם עם כולם, בני נוער, סטודנטים וחיילים, ובונה בעבורם מסעות ותוכניות שנוגעות בעצב החשוף של המציאות. "היום למשל התחלתי מסע בארץ", הוא משתף תוך כדי תנועה. "אנחנו לוקחים סוגיות כמו אנושיות, אחריות ומנהיגות מהשואה, ופותחים אותן מול מה שיש פה בארץ ישראל היום. הקונטקסט משתנה, אבל השאלות הן אותן שאלות. התלמידים מבינים שההיסטוריה הזאת שייכת אליהם".

הפעילות ב'שם עולם' היא רב גונית להפליא ואינה עוצרת בהרצאות פרונטליות. היא כוללת סמינרים תובעניים, הכשרת מדריכים למסעות פולין ברוח המכון, ופעילויות חווייתיות שמחברות את העבר להווה בדרכים יצירתיות. בחנוכה האחרון למשל, הציג המרכז תערוכת חנוכיות ששרדו את התופת. "כל חנוכייה היא סיפור", מעיד הרב חבה. "בנינו מערך שלם שמסביר למה דווקא חנוכה, חג של גבורה ומורל לאומי, נתן להם תקווה במציאות הכי קשה. פתאום הילדים מבינים שההיסטוריה חיה ובועטת".

מהגטו ועד לעוטף: רצף של חוסן

הדילמות של מרכז 'שם עולם' פרצו מהספרים אל השטח ב־7 באוקטובר. "הנושא הזה התחדד מאוד במלחמה", מסביר הרב קריגר. "יש אנשים שרוצים לבטא קורבנות, ויש אנשים שבאים ואומרים: לצד השוק והמציאות הטרגית, תראו איזה חוסן, ליכוד ורוח יצאו מהחיילים, מהאזרחים ומהמשפחות. זו בדיוק אותה הנקודה. אם נבין את מציאות הכוח, לא נהיה רק קורבניים".

הגישה הזאת משליכה גם על המאבק באנטישמיות הגואה ברחבי העולם. הרב קריגר מאמין שהגישה הישנה של "תראו כמה סבלנו" פשוט לא עובדת יותר. "הדרך שבה ניסינו לעורר רחמים לא החזיקה מים. אנחנו חייבים לשנות משהו – לא להיות במגננה, אלא במתקפה. העם היהודי ביטא תמיד מוסריות ואנושיות, אפשר להגיד עליו שהוא לא בסדר, אך לא ניתן לערער את מוסריותו. אנחנו צריכים להראות את העוצמה שברוח שלנו, לא את החולשה, ואת היותנו עמוד האש למוסריות וערכיות לא מזויפות".

עולם של עשייה: הנגשה לכל קהל

כדי להפוך את המהפכה הזאת לנחלת הכלל, המרכז מפעיל שורה של יוזמות שטח. העוצמה של המקום טמונה ביכולת שלו לפרוץ את חומות הארכיון: הניידת החינוכית "קיום בשבר" חורשת את כבישי הארץ ומביאה את הדילמות של הגטו היישר אל תוך בתי הספר. בד בבד המרכז שולח זרועות לקהילות יהודיות בחו"ל, מווינה ועד דרום אמריקה, ומכשיר צוותי הוראה מקומיים להנחיל את זיכרון השואה בגישה של 'ייעוד יהודי'. אפילו למגזר התורני והחסידי מותאמות יחידות לימוד מודולריות המדברות בשפתם.

לב המכון הוא הארכיון הייחודי, הכולל יומנים, עדויות ופסקי הלכה שנכתבו בתוך התופת. אלו אינם רק מסמכים, אלא חומרי גלם חיים המעובדים ללא הרף לתוכניות חינוכיות. כיום נחשפים למרכז כ־60 אלף איש בשנה, אך בעבור הרב קריגר והרב חבה זו רק ההתחלה. "זה רחוק מלהיות השינוי הגדול שאנחנו שואפים אליו", מדגיש הרב קריגר. "אני רוצה שייקחו את זה למקום המעצב, למקום שיש לו משמעות עתידית".

בתוך רצף העשייה האדיר הזה, עולה קולו של השטח. נורית בן זמרה, מנהלת אולפנת מעלה לבונה ב־28 השנים האחרונות ובת לניצול שואה בעצמה, מרגישה בכל יום את הפער בין הדורות. "אנחנו נמצאים בנקודת פיתול היסטורית", היא מסבירה. "אם פעם התלמידות שלנו גדלו על ברכי הסבא שהיה ניצול שואה, היום מדובר כבר על הסבא רבא. המרחק עושה את שלו, הזיכרון הופך למופשט, והבנות, שחוששות מהמפגש הישיר עם הזוועות, הולכות ומתרחקות".

בדיוק בנקודת הניתוק הזאת נכנס מרכז 'שם עולם' לתמונה ומצליח לחולל את הבלתי ייאמן. בעבור נורית, הבחירה בהם הייתה טבעית. "הבנות הגדירו את זה הכי טוב", היא מספרת בהתרגשות. "הן אמרו שבמקומות אחרים הן יוצאות עם מועקה מהרוע הנאצי, אבל ב'שם עולם' הן פוגשות את העוצמה היהודית. כאולפנה חסידית, החיבור של יהדות לכל פרט ודילמה הוא פשוט מקסים בעינינו".

נורית מתארת רגעים של התעלות בתוך תחנות הזיכרון, כמו הקרון המוצב בנתניה, שבו החוויה אינה נשארת במישור הפיזי אלא הופכת למסע רוחני. "שם הן מרגישות לרגע תחושה של מה עבר על יהודי בקרון, אבל יוצאות עם כוח להמשיך הלאה, לבנות ולהתקדם. זה הסוד של 'שם עולם', הם לא רק מנציחים את מה שהיה, הם מצליחים לחבר את הנוער של היום למורכבות דרך גבורה וקדושה".

הרוח שמעבר לחומר

כשיוצאים מהמרכז אל מול נופי עמק חפר הירוקים, מבינים שהסיפור של השואה, בגרסת 'שם עולם', הוא לא סיפור על סוף אלא על המשכיות אין־סופית. בניגוד למוסדות אחרים, כאן הדגש הוא על ה'יש' ועל האור שהצליח להבקיע מתוך המציאות הקשה.

"אנחנו רוצים שאנשים ייקחו מהמקום הזה משהו אחר", מסכם הרב אברהם קריגר, ראש המרכז, "לא רק זיכרון של אירוע שקרה לפני הרבה שנים, אלא כוח שילווה אותם מחר בבוקר". בסופו של דבר, ההיסטוריה ב'שם עולם' בכפר הרא"ה היא לא מוצג מוזאוני, אלא דלק למנוע של הזהות שלנו – כזה שמבטיח שגם בתוך השבר הגדול ביותר, הרוח תמיד תמצא דרך לנצח.

 

מה לקרוא עכשיו