יהודית ברנר
הנוף הנשקף מחלון המכונית בדרך דרומה משתנה במהירות. הצהוב של המדבר הופך אט אט למחזה תעשייתי מרשים, כשמתקרבים לאגן הדרומי של ים המלח ולמרחבי הנגב. כאן, בנקודה הנמוכה בעולם, פועם הלב של התעשייה הישראלית. חברת ICL, המחזיקה מספר מפעלים בארץ, רובם בדרום, היא כבר מזמן לא רק חברה להפקת מינרלים. היא שחקן אסטרטגי על לוח השחמט העולמי, זרוע ביצועית של מדינת ישראל שמשפיעה על הביטחון התזונתי של מאות מיליוני אנשים וסלע הקיום הכלכלי של הנגב כולו.
שורשי החברה נטועים בחזון של משה נובומייסקי, שהקים לפני כמאה שנה את 'חברת האשלג הארץ־ישראלית', ומאז הפכה ICL לענקית גלובלית עם יותר מ־40 מפעלים בארץ ובעולם. החברה נסחרת בבורסות של תל אביב וניו יורק, עם מכירות שנתיות של יותר מכ־7 מיליארד דולר, כאשר כ־80 אחוזים ממניות החברה מוחזקים בידי הציבור.
במרכז התנופה הזאת עומד אלעד אהרונסון, אשר נכנס לתפקיד נשיא ומנכ"ל הקבוצה במרץ 2025, ומוביל את החברה בעידן של שינויים טקטוניים, גאופוליטיים וסביבתיים. בשיחה איתו, קל להבין מדוע התעשייה הזאת היא הרבה מעבר לשורת רווח בדוחות הכספיים. "אנחנו לא רק מפיקים מינרלים", מסביר אהרונסון נחרצות. "אנו מספקים פתרונות מתקדמים לאתגרים מרכזיים של האנושות. ICL היא חברה שתורמת לביטחון התזונתי העולמי, לצד פיתוח מוצרים לשימושים קריטיים במגוון תעשיות אחרות, תוך שאנחנו משמשים עוגן כלכלי אסטרטגי במדינת ישראל".
אולי יעניין אתכם
המשולש האסטרטגי: מזון, אנרגיה וביטחון
כדי להבין את גודל השעה, צריך להביט אל מעבר לים. העולם המודרני נמצא ב"מרוץ חימוש" חדש, והפעם אין מדובר בטילים, אלא במינרלים. "המצב בעולם היום הוא מלחמה על השפעה דרך משאבי הטבע", אומר אהרונסון. "מי שמחזיק במינרלים קריטיים כמו אשלג ופוספט, מחזיק במפתח לביטחון התזונתי העולמי. ישראל חייבת להבין שהמשאבים הללו והיכולת להפיק ולייצא אותם הם הנפט של המאה ה־21, מקור של עוצמה מדינית וכלכלית".
אהרונסון מצביע על המגמות העולמיות, ובפרט על חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן ותפיסת "אמריקה תחילה". לדבריו, זו קריאת השכמה לישראל. "כשמנהיגים מדברים על חיזוק התעשייה המקומית כאינטרס עליון, ישראל חייבת להבטיח שהנכסים האסטרטגיים שלה נשארים תחרותיים וחזקים. חוסן לאומי נבנה על תעשייה ישראלית חזקה שהיא שחקן מרכזי בשוק הגלובלי. אם לא נשמור על היתרון היחסי של התעשייה שלנו כאן, נמצא את עצמנו תלויים בענקים מרוסיה, בלארוס או קנדה. עצמאות תעשייתית היא לא פריבילגיה, היא הכרח קיומי".
ודאות לצמיחה עתידית: הסדרת עתיד הזיכיון
אחד האירועים המשמעותיים ביותר שהתרחשו לאחרונה, הוא חתימת ההסכם ההיסטורי בין המדינה ל־ICL. לקראת המכרז הבין־לאומי על זיכיון ים המלח, נחתם הסכם שווי נכסים המוערך ב־2.54 מיליארד דולר, בנוסף להחזר של מאות מיליוני דולרים בגין הוצאות במסגרת פרויקט קציר המלח.
ההסכם קובע את שווי הנכסים שיעברו לידי המדינה בסיום תקופת הזיכיון הנוכחית ב־2030. בעבור אהרונסון, מדובר בהרבה יותר מהסדרה חשבונאית. "הסדרת שווי הנכסים היא קריטית להמשכיות העסקית. הוודאות הזאת מאפשרת לנו לבחון את אופציית הזיכיון החדש אל מול אלטרנטיבות עסקיות נוספות, התואמות את אסטרטגיית החברה, במידה והתנאים שיוצעו במכרז לא יאפשרו היתכנות כלכלית. עתיד העובדים שלנו והתעשייה הישראלית בנגב חשובים לנו ברמה הערכית והציונית, ואנחנו מאמינים שבתנאי מכרז כלכליים, ל־ICL ישנם היכולת, הניסיון והידע למקסם את הערך של הזיכיון הבא בעבור מדינת ישראל, אך נוכל לעשות זאת רק אם התנאים המסחריים אכן יאפשרו זאת".
נראה שהאתגר המונח לפתחה של הממשלה אינו פשוט, ויהיה עליה לאזן בין שיקולים כלכליים, סביבתיים, תעסוקתיים וביטחוניים. תזכיר חוק הזיכיון החדש, אשר פורסם לאחרונה, מציב שורה של מגבלות רגולטוריות וסביבתיות מחמירות, כאשר בצידו המזרחי של הגבול, בפעילות תעשייתית מקבילה מעברו השני של ים המלח, המפעלים הירדנים מתנהלים כמעט ללא מגבלות. "המכרז חייב להכיר במציאות המורכבת ביטחונית וכלכלית", אומרים בסביבת החברה. "הבחירה בזכיין חדש צריכה להיות, מעבר לאינטרס כלכלי, גם בראייה של הבטחת פרנסתן של עשרות אלפי משפחות בנגב והגנה על גבולות המדינה".
להאכיל את העולם: הזרוע הגלובלית של הנגב
הפריסה של ICL בדרום היא נקודת מוצא לשרשרת ערך גלובלית, העוברת דרך חקלאים בכל העולם המגדלים תוצרת חקלאית על בסיס מוצרי החברה, ומגיעה בסופו של דבר לצלחת של כולנו. בעולם שבו האוכלוסייה הולכת וגדלה, ושטחי הגידול החקלאיים הולכים ומצטמצמים, האתגר העיקרי הוא מקסום היבול מאותן יחידות שטח. "דשנים מצליחים להעלות את היבול בעשרות אחוזים, ולאורך השנים יש לפתח דשנים מתוחכמים וחדשניים יותר, שיצליחו להביא לצמיחה ניכרת אף יותר, תוך התמודדות עם תנאי מזג אוויר קיצוניים דוגמת בצורות או שיטפונות", מסביר אהרונסון.
"ICL נחשבת מובילה בתחום ונמצאת בחזית המדעית והטכנולוגית עם אנשי מחקר ופיתוח מוכשרים המפתחים מוצרים מתקדמים באמצעות שילוב טכנולוגיות ו־AI, המאפשרים לזהות מרכיבים ייחודיים שייתנו מענה לאותם אתגרים שאיתם הגידולים מתמודדים". המספרים שמאחורי הפעילות הזאת כמעט בלתי נתפסים: על פי מחקר של BDO, המוצרים והפתרונות של ICL משפיעים באופן ישיר על הביטחון התזונתי של כ־400 מיליון בני אדם מדי יום, כלומר, כחמישה אחוזים מאוכלוסיית העולם כולו. "החזון להזין את העולם הוא מציאות יומיומית אצלנו, מוצרי הדשנים שלנו לבדם מובילים לגידול ניכר בתפוקה החקלאית העולמית, השווה לכ־70 מיליון טון יבול בשנה", הוא מפרט.
אך ההשפעה לא נעצרת בשדה. פתרונות למוצרי מזון מבוססי פוספט של ICL תורמים לשיפור איכותם ואורך חיי המדף של כ־43 מיליון טון מזון. בלי המינרלים המגיעים בין היתר מהנגב ומים המלח, שוק המזון העולמי היה מתקשה לעמוד בביקושים הגדלים, והעולם היה עני יותר ורעב יותר.
קיימות כמצפן: מעבר מחברה של משאבים לחברה של פתרונות
אהרונסון מתאר את מחויבות החברה לאחריות תאגידית ופיתוח בר קיימא. "קיימות היא ניהול מערכת מורכבת של איזונים בין שלושה שיקולים: חברה, כלכלה וסביבה". הוא מבהיר כי רמת החיים המודרנית מחייבת הפקה ועיבוד של מינרלים, אך האחריות שלנו היא לבצע זאת בסטנדרטים המתקדמים ביותר.
לדבריו, החוכמה היא לא להפסיק לייצר, אלא לייצר באחריות. "כולנו נוסעים ברכבים שיש בהם מוצרים שלנו, כולנו משתמשים בטלפונים ניידים וצופים בטלוויזיות שיש בהם מעכבי בעירה מבוססי ברום שלנו, וכולנו צורכים את מוצרי המזון שבגידולם נעשה שימוש במוצרי אשלג ופוספט שאנחנו מפיקים. כחברה ישראלית, אנחנו פועלים תחת רגולציה סביבתית שהיא מהמחמירות בעולם, ברף גבוה משמעותית מהמתחרים שלנו ברוסיה, ירדן או סין. גם הלקוחות שלנו בוחרים במוצרים שלנו בשל תהליך הייצור שנחשב לירוק ומתקדם ביותר שקיים כיום בשוק העולמי".
המחויבות הזאת מתורגמת להשקעות של מיליארדי שקלים בפרויקטים סביבתיים, החל ממעבר לאנרגיה מתחדשת ועד לצמצום דרמטי של פליטות פחמן וצריכת מים שפירים. בעבור אהרונסון, האימפקט הסביבתי הולך יד ביד עם האימפקט החברתי כלכלי שכולל את היכולת לאזן בין הצרכים השונים ולהבטיח את פרנסתן של עשרות אלפי משפחות בנגב, לצד צמצום ההשפעה הסביבתית של המפעלים, והכול מבלי לפגוע בעתיד הכלכלי של הדרום.
העוגן של הדרום: מעבר למעסיק, שותף לחיים
מעבר למספרים ולפריסה הגלובלית, הסיפור של ICL הוא סיפורם של תושבי הדרום. דוח של BDO שופך אור על התרומה העצומה של החברה לכלכלת ישראל בכלל ולנגב בפרט. ICL היא המעסיק הפרטי הגדול ביותר בנגב, עם 4,500 עובדים ישירים וכ־20 אלף משפחות שפרנסתן קשורה באופן עקיף לחברה.
בעבור ערים כמו דימונה, ערד וירוחם, ICL היא העוגן שסביבו נבנים חיים. "אנחנו חיים בתוך קהילה שבעבור העובדים שלנו היא הבית. היינו שם לאורך כל השנים וביתר שאת מאז אירועי השבעה באוקטובר. העובדים שלנו היו מהראשונים להתנדב, והחברה העמידה את כל משאביה לטובת הקהילה והביטחון הלאומי", אומר אהרונסון, "החל מיציאה בימים הראשונים לשדות העוטף שנחרבו במתקפה האיומה, על מנת לספק דשנים ולסייע בשיקום החקלאות באזור שמהווה עוגן למשפחות רבות שם, דרך שיפוץ מגורי העובדים הזרים על מנת שיוכלו לחזור ולעבוד, ועד יוזמה לגיוס של מיליוני שקלים לבית החולים סורוקה אשר נפגע במתקפה האיראנית". גם בימים של שגרה, המחויבות הקהילתית של ICL היא מרשימה: החברה משקיעה עשרות מיליוני שקלים מדי שנה ביוזמות חברתיות ותוכניות פיתוח. עובדי החברה מתנדבים עשרות אלפי שעות בשנה במועדוניות, בתי ספר ופרויקטים קהילתיים. "יוזמה נוספת שאנחנו גאים בה במיוחד משתקפת בתמיכה בעובדי החברה שגויסו למילואים בזמן המלחמה. הצוות שעמד לרשותם הגיע לכל נקודה, מהצפון עד הדרום, ואף קיבלנו על כך את מגן שר הביטחון על תמיכה במשרתי המילואים".
תעשייה ישראלית: חוסן לאומי
כשמסתכלים על האתגרים העומדים לפתחה של מדינת ישראל בשנת 2026, ברור שהתעשייה המקומית היא הרבה יותר ממקור הכנסה. היא עמוד השדרה של החוסן הלאומי. ICL, תחת ניהולו של אלעד אהרונסון, מוכיחה שניתן לשלב בין תעשייה מסורתית לבין טכנולוגיה עילית, אחריות סביבתית וחזון ציוני וחברתי.
המינרלים שמופקים בים המלח ובמישור רותם הם המגן הכלכלי, הביטחון התזונתי והעתיד של מדינת ישראל בתוך המערכת הגלובלית. השמירה על התעשייה הזאת היא אינטרס לאומי מובהק, והיא הדרך להבטיח שהנגב ימשיך להיות המנוע של ישראל עוד שנים רבות.