מקלחת של אלף כוכבים: המסע הדוקומנטרי בעקבות ישיבת חומש

עבור הבמאי יואב אליצור, חומש לא הייתה מקום חדש. כמי שתיעד במו מצלמתו את ימי הכאב של הגירוש מצפון השומרון בקיץ תשס"ה, המקום היה חקוק בזיכרונו כפצע פתוח, כיישוב פורח שהפך לעיי חורבות. לכן, כאשר קיבל שיחת טלפון מפתיעה, 14 שנים אחרי אותו פינוי, ובה הזמנה לבוא ולצלם את הישיבה הפועלת במקום – הוא הופתע. עצם הידיעה שישנם חיים פועמים על ההר, קרוב לעשור וחצי אחרי שחוק ההתנתקות אמור היה למחוק כל זכר יהודי ממנו, נשמעה לו כמעט דמיונית.

אליצור, יחד עם הצלם אלי זינגר, החליט להיענות לאתגר. מה שהתחיל כהבטחה ליומיים של צילומים בודדים, הפך למסע תיעודי שנמשך שנים. אליצור מצא את עצמו מיטלטל בדרכים עקלקלות, מסתכן במעבר דרך מחסומים צבאיים וחומק מעיניים עוינות, רק כדי לגלות שחומש היא לא רק ישיבה – היא עולם מקביל.

התוצאה של המסע הזה היא "תוכנית חומש", סדרה דוקומנטרית בת שלושה פרקים ששודרה לאחרונה בערוץ 14, בתמיכת קרן קולנוע שומרון ומרכז מורשת גוש קטיף. הסדרה מספקת הצצה נדירה, כמעט אנתרופולוגית, לחייהם של בחורי הישיבה על ההר.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד רוח השריון: הפצועים והלוחמים שרים את הפסקול של החיל

עוד מאת יוסף ארנפלד צפת לובשת חג: פסטיבל הכליזמרים ה-39 יצא לדרך

אליצור, תושב היישוב עפרה, מספר בגילוי לב כי עד שהגיע לחומש החשיב את עצמו כ"מתנחל" לכל דבר. אולם המפגש עם הבחורים שחיים ללא חשמל, ללא מים זורמים ובמה שהם מכנים בציניות יהודית "מקלחת אלף כוכבים" תחת כיפת השמיים, שינה את תפיסתו. מול החלוציות הפראית והחשופה של חומש, הוא הרגיש פתאום בורגני. הסדרה מלווה את הבחורים ברגעי השגרה – אם ניתן לכנות כך חיים בתוך אוהלים ארעיים שמתפרקים ומוקמים מחדש אחרי אינספור פינויים ליליים של כוחות הביטחון.

לב הסדרה פועם סביב דמויות המפתח של הישיבה, אך דמות אחת מטילה צל כבד ומרגש על היצירה כולה: יהודה דימנטמן הי"ד. המצלמה לכדה את יהודה בלא מעט סצנות לפני הרצח הנורא בכניסה לחומש, כשהוא מעורב בכל נימי נפשו בביסוס הישיבה ובאחיזה בהר.

התיעוד של יהודה, רגע לפני שהפך לחלק מדפי השכול של עם ישראל, הוא מסמך מצמרר. הרצח שלו לא רק זעזע את המדינה, אלא העלה את חומש בחזרה לראש סדר היום הציבורי. אליצור מודה כי למרות ביקוריו הרבים במקום לאורך השנים, רק דרך העדשה הוא הצליח לעכל את עומק מסירות הנפש. גם רבבות האנשים שהעפילו להר בעצרת הזיכרון במלאת השבעה לרצח, התקשו לתפוס כיצד בתנאים כאלו – של קור מקפיא ורדיפה מתמדת – צומחת כזו רוח של גבורה.

החלק האחרון בסדרה נוגע במה שנראה עד לפני שנים ספורות כחזון אחרית הימים: ביטול חוק ההתנתקות בכנסת. הצילומים מתעדים את רגעי האופוריה – הריקודים ברחבת הכנסת, החיבוקים עם חברי הכנסת וההבנה שהגלגל התהפך. מאז שצולם הסרט, המציאות בחומש דהרה קדימה. המגורים הארעיים הוחלפו במבנים קצת יותר קבועים, ועשרות משפחות קבעו שם את ביתן. רגע השיא של המהפך הזה הוא אולי פתיחתו של גן ילדים רשמי של המועצה האזורית שומרון – חותמת סופית לכך שהמקום הפך ליישוב חי וקיים.

העוצמה של 'תוכנית חומש' אינה טמונה רק בסיפור המעשה, אלא גם בשפה הוויזואלית שיצרו אליצור וזינגר. המצלמה של אלי זינגר מצליחה להעביר את התחושה הפיזית של ההר: את הקור החודר בעצמות ואת הגשם המטפטף בלילות החורף, את האור הרך של הזריחה מעל הרי השומרון, ואת הניגודיות הבלתי נתפסת בין הפסטורליה של הטבע לבין האכזריות של הפינויים הליליים. הצילום המוקפד הופך את התנאים הבלתי אפשריים – האוהלים הקרועים והמקלחות המאולתרות – לפריים קולנועי שמהדהד את סיפוריהם של חלוצי העליות הראשונות. המצלמה אינה רק מתעדת, היא הופכת לעדה חיה למאבק על כל סנטימטר של אחיזה בקרקע.

"תוכנית חומש" היא הרבה יותר מסדרה על ישיבה, מאחז או גבעה חדשה; זהו מסמך דוקומנטרי מרתק שמשחזר את רוח המעפילים של המאה ה-21. זהו פרק מפואר בספר תולדות ההתיישבות, אך כפי שמרמז סיום הסדרה – העלילה רחוקה מלהסתיים. בפריים האחרון נראה אריאל הורוביץ, מאברכי הישיבה, כשהוא מצביע לעבר הר עיבל. שם, בשלוחה חדשה של הישיבה, כבר נכתב הפרק הבא של האחיזה היהודית בשומרון.