המתקפה על ישיבות ההסדר והשירות הלאומי היתה ידועה מראש

קשה היה לפספס את המתקפה שהציבור הדתי לאומי ספג בשבוע האחרון. למי שבכל זאת הצליח לא להיחשף לאירוע, מתחילת השבוע הותקפו משרתי ישיבות ההסדר ובנות השירות הלאומי. וככל שחלפו הימים המתקפות על עצם קיום המפעלים החשובים הללו רק הלכו וגברו.

הכל התחיל במכתבם של רבנים מרכזיים בציבור הדתי שהזהירו את צה"ל מהרחבת הפיילוט לשילוב לוחמות בשיריון. הטענה המרכזית שלהם היתה כי המהלך הזה יוביל את חיילי ישיבות ההסדר החוצה מחיל השיריון, בדיוק כמו שקרה בחיל תותחנים. המתקפה על בנות השירות הלאומי היתה על עצם שירותן, כאשר המתקיפים טענו כי השירות הלאומי הוא בעצם השתמטות משירות המדינה.

עוד נעסוק בהמשך הטור על עצם הטענות שעלו במתקפות, שכן בינן לבין המציאות אין ולו טיפת אחיזה. אך קודם לכן אין מנוס מלהדגיש את מה שיש כאלה שעדיין מסרבים לומר בקול: היה צריך להיות נאיבי מאוד בשביל לא לראות את המתקפה הזאת מגיעה בשיא עוצמתה. מהמתקפה הזאת בדיוק הזהירו כל אלה שזעקו על הדברים של ינון מגל. לא היה צריך להיות נביא כדי להבין שההשתלחות שלו תפתח את הסכר ותוביל לגל עצום של מתקפות על המגזר הדתי. התירוצים המתפתלים והניסיונות לעשות דיוקים בדבריו ולהעמיד אותם באוקימתות כאלה ואחרות כאילו מדובר בסוגיה בגמרא היו מהרגע הראשון התעלמות מהמציאות שפשוט זעקה לנו מול העיניים. מגל התיר את הרסן, וכל אלה שכבר שנים עושים ככל יכולתם להפוך את הציבור הדתי למצורעים קפצו על המציאה.

הם גם לא ממש הסתירו זאת. בלב הסערה על תרומתן של בנות השירות הלאומי, כתב העיתונאי רועי שרון, מתאגיד כאן את הדברים הבאים: "רק לינון מגל מותר לתקוף את השירות הלאומי?". תהייתו בטוויטר של שרון, מבכירי הכתבים הצבאיים בארץ, פשוט תיארה בדיוק את מה שרבים מהתוקפים הבינו בעצמם. אחרי ההקרבה העצומה של יוצאי ישיבות ההסדר בפרט והציבור הדתי בכלל, ששילמו במלחמה מחירים באופן שלא פרופורציונלי בשום צורה לחלקו היחסי של המגזר הדתי באוכלוסיה, עכשיו כבר אפשר לתקוף אותם. אחרי הכל, אם מבית הם מותקפים, למה שהמשקיפים מבחוץ יישארו בצד?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שבוע וחצי לבחירות: יותר נעלמים מערכים מוחלטים

עוד מאת אסף משניות השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה

את אלה שמהרגע הראשון ראו לאן הרוח נושבת ניסו להקטין ולצייר כהזויים. ניסו להגדיר אותנו, אלה שמהשנייה שדבריו של מגל נאמרו התריעו מהנזק האדיר שהוא יצר, כאלה שהורסים את המחנה הלאומי. ניסו לספר לנו שההתעלמות היא זאת שמלכדת את השורות במחנה ותוביל לכך שהעסק לא יתפורר בין הידיים. אותנו תקפו, נגדנו יצאו, ובנו זלזלו. ניסו להגיד לנו שאסור לנו לדבר כי "לא תרמנו למחנה ולו את קצה הציפורן של מה שתרם מגל למחנה". אז כהרגלה בקודש, דרכה של האמת להיחשף. מי שצדקו לאורך כל הדרך היו אלה שהזהירו מפני ההשלכות של המתקפה של מגל. מי שקירב את המחנה לסף קריסה לא היו אלה שמחו כנגד דבריו של מגל. זה היה מגל עצמו, ובעקיפין, אלה שהגנו עליו. עכשיו צריך לעבוד קשה כדי להחזיר את השד לבקבוק.

המתקפות נכשלות במבחן המציאות

ועכשיו לגוף הטענות שעלו במסגרת המתקפה. נגד ישיבות ההסדר נטען כי תלמידי ישיבות ההסדר זוכים לפריבילגיה שלא קיימת לאף ציבור אחר. אף קבוצה במדינה לא מקבלת את האפשרות לשרת שירות מקוצר, נאמר שוב ושוב. אם נסכם את הטענות שעלו, אלה הנקודות המרכזיות: הפריבילגיה הזאת עולה בפחות כוח אדם, מה שמצריך יותר משרתי מילואים, ולמעשה דופק את החברה הישראלית כולה. לכן שישיבות ההסדר ישבו בשקט, כי גם ככה אין הצדקה להמשך קיום המסלול, שלא יעזו לפתוח את הפה כנגד שילוב לוחמות בשריון מתמרן, כי בסוף חסר חיילים בגלל אורך השירות של ישיבות ההסדר.

הבעיה המרכזית היא שאין מילה אחת נכונה בטענות הללו. נפרק ונרכיב מחדש: בודאי שיש עוד ציבורים שזוכים לאותה הפריבילגיה בדיוק כמו הציבור הדתי. מדובר בכל מי שמשרת במסלול גרעיני נח"ל. הסיבה לכך, אגב, מאוד פשוטה. מסלול ההסדר בנוי בהעתק כמעט מושלם למסלול גרעיני הנח"ל. ההבדל המשמעותי הוא באורך השירות הלא פעיל, או השירות ללא תשלום, כאשר תלמידי ישיבות ההסדר משרתים פי שניים לעומת משרתי גרעיני הנח"ל.

גם הטענה כי מדובר בכל משרתי המגזר תלושה מהמציאות. בסוף, רוב הציבור הדתי לא מתגייס לשירות הסדר. בשנה מדובר על בערך אלפיים וחמש מאות משרתים, כאשר חלקם מוותרים על המסלול וממשיכים לשרת שלוש שנים שלמות. רובם, כידוע, משרתים בשירות קרבי. שוב, הרבה מעבר לחלקו היחסי של הציבור הדתי באוכלוסיה. הטיעונים כנגד אורך השירות של ישיבות ההסדר והמחיר שזה גובה מהחברה הישראלית ראויים לגיחוך, לאור העובדות בשטח.

אבל חשוב לומר בסוגיה הזאת עוד שני דברים חשובים. האחד, סיבת קיומו של מסלול ההסדר הוא שמדינת ישראל רואה במסלול ערך ציוני מהמעלה הראשונה. היא רואה חשיבות יתרה בלימוד תורה, ולימוד תורה שמשתלב באופן מוחלט יחד עם שירות מדינת ישראל והחיים האזרחיים. לא לחינם מפעל ישיבות ההסדר זכה כבר לפני שנים לפרס ישראל לתרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. מדינת ישראל רואה במפעל ישיבות ההסדר ערך חשוב מאוד שהיא מוכנה לקצר את השירות הפעיל של המשרתים בו לטובת קיומו. בדיוק כמו שהיא עושה במסלולים אחרים, כדוגמת גרעיני הנח"ל.

הדבר השני שחשוב להדגיש הוא תפיסת הביטחון של מדינת ישראל מיומה הראשון. כשדוד בן גוריון ניסח את תפיסת הביטחון של המדינה, הלוגיקה היתה ברורה למדי: צה"ל הוא צבא מילואים. תפקידו של הצבא בסדיר הוא להחזיק את השטח בזמני שגרה, כשגם בתפקיד זה הוא אמור להיעזר בכוחות מילואים. כך היה מהיום הראשון להקמת המדינה. אך החלק החשוב ביותר בתפיסת הביטחון של ישראל במישור סדרי הכוחות הוא התפקיד של כל אחד מהחלקים, הסדיר והמילואים בשעת חירום.

לפי תפיסת הביטחון הרשמית במדינה, תפקידו של הצבא הסדיר בשעת חירום הוא להחזיק את הגבולות ולבלום את האויב עד להגעת חיילי המילואים. זה היה נכון ביום כיפור, וזה היה נכון ב7 באוקטובר. זה היה נכון בכל אחת ממלחמות ישראל או מהמבצעים הביטחוניים שישראל יצאה אליהם לאורך השנים. תפקידו של הצבא הסדיר חשוב מאין כמותו. וסביר להניח שאם היו יותר כוחות בעוטף בפרוץ המלחמה המראות המזעזעים שראינו והמחירים הכבדים ששילמנו היו קטנים יותר. אבל ללא צבא מילואים אין למדינת ישראל שום סיכוי לעמוד באיומי הביטחון שלה.

ובמישור הזה ברור לכל אדם עם יושר פנימי כי תרומתם של חיילי ישיבות ההסדר ויוצאי ישיבות ההסדר היא מהגבוהות ביותר שיש בישראל. למעשה, ישנה רק עוד קבוצה אחת באוכלוסייה שמתגייסת לשירות מילואים יותר מאשר יוצאי ישיבות ההסדר. מדובר ביוצאי המכינות הדתיות. לצבא שיודע כי הוא בנוי על צבא מילואים, המשך התמיכה הנדרשת במסלול ההסדר, מתוך ידיעה כי יוצאי המסלול ימשיכו להתגייס אפילו עשורים אחרי סיום שירותם הפעיל, היא לא פריבילגיה למגזר, אלא השקעה מאוד טובה למערכת הביטחון.

"ללא משרתות השירות הלאומי ישראל לא היתה עוברת את המלחמה"

גם הטיעונים כנגד בנות השירות הלאומי סובלים מאותה הבעיה שיש בטיעונים כנגד ישיבות ההסדר. הם פשוט לא מתכתבים עם המציאות. אבל במקום שאני אתאר זאת, אתן לשרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, מי שהשירות הלאומי נמצא תחת אחריותה, להסביר עד כמה השירות הלאומי חשוב למדינת ישראל ועד כמה אי אפשר באמת לדמיין את המדינה בלעדיו. את הדברים אמרה השרה אורית סטרוק בכנס ירושלים שהתקיים בשבוע שעבר.

"מה שהבנות שלנו עושות בשירות הלאומי זה החוסן האזרחי של מדינת ישראל. את השנתיים האחרונות של המלחמה לא יכולנו לעבור לולא הבנות האלה שהיו בכל מקום בשביל המשפחות השכולות, בשביל משפחות החטופים, בשביל הפצועים ובשביל שכונות שחטפו טילים. הבנות שלנו משרתות במשרד הביטחון, במשטרה, בשב”כ, במפא”ת ובמל”ל. יש בנות שפיתחו אמצעי לחימה למלחמה הזו. מי שלא מבין מה זה שירות לאומי שיילך ויראה את מיטב הבנות שעושות עבודה נהדרת" אמרה השרה סטרוק על הבמה.

האמת היא שסטרוק אפילו עשתה הנחה בחשיבות של בנות השירות הלאומי. בזמן שהמדינה לא ידעה לתת מענה הולם למשפחות המפונות, בנות השירות הלאומי היו שם ונתנו את המענה. בזמן שהמדינה לא נתנה מענה מספק למשפחות המילואימניקים, בנות השירות הלאומי מנעו את קריסתן של עשרות אלפי המשפחות. כשסטרוק מדברת על שירות במפא"ת, היא רומזת לתפקיד הקריטי שלקחו בנות השירות הלאומי בפיתוח הטילים והמערכות שליוו את צה"ל לאורך המלחמה. אפשר ללכת תחום תחום ולראות שבכל מקום שבו יש שירות לאומי, בנות השירות תורמות בצורה שלא ניתן לדמיין בכלל.

הטיעון היחיד הנכון שנאמר כנגד השירות הלאומי הוא העובדה כי השירות פתוח היום כמעט באופן בלעדי לבנות הציבור הדתי, בעוד לציבור החילוני אין את הבחירה הזאת. זאת טענה נכונה. העניין הוא שאני לא מכיר מישהו במגזר הדתי שלא בעד להרחיב את השירות הלאומי הרבה יותר מהמצב כיום, ולאפשר גם לבנות הציבור החילוני לקחת חלק במפעל העצום והחשוב הזה כל כך. מה שכן, את היוזמה הזאת לא ח"כים דתיים יכולים לקדם. אם הח"כים הדתיים יובילו את המהלך הוא ייתפס כפטרונות על הציבור החילוני. לכן היחידים שיכולים לקדם את המהלך הזה הם חברי כנסת חילונים. יש בכנסת כמה עשרות כאלה.