סופו של הקצב מטהראן

עלי ח'מינאי, המנהיג העליון של איראן מזה כ-36 שנים, נולד בשנת 1939, כבנו השני מתוך שמונה של איש דת שיעי עני. למרות עוניה של המשפחה, בני ח'מינאי נחשבו לבעלי ייחוס מבחינה דתית. עלי ח'מינאי התהדר בתואר 'סייד' שמשמעותו ייחוס כצאצא ישיר של מייסד האסלאם, הנביא מוחמד. להבדיל אלפי הבדלות כמובן, כדי להבין את משמעותו של הייחוס מבחינה דתית, אפשר להקביל זאת לכוהנים המיוחסים ביהדות לשושלתו של אהרן הכהן, ומתוקף כך יש להם ערך שונה מבחינה דתית-הלכתית. עיר הולדתו משהד היא העיר השנייה בגודלה באיראן, אחרי הבירה טהראן.

ח'מינאי הצעיר חונך מילדות על ברכי האסלאם השיעי, וכבר בילדותו השתייך לזרם השיעי התריסרי 'אג'תהאד' שעל פיו חכמי הלכה מוסלמים רשאים לגזור ולקבוע חוקים חדשים שלא מופיעים בקוראן ובספרות הדתית הקיימת. מאמיני הזרם השיעי-תריסרי, הזרם העיקרי באסלאם השיעי, מאמינים בהתגלותו של האימאם ה-12, או בכינויו 'האימאם הנעלם' שנעלם במאה ה-9. על פי אמונה זו, האימאם הנעלם עתיד להתגלות בבוא העת בתור 'מהדי', שיגאל את העולם ויחיל על כולו את האסלאם ומורשתו של הנביא מוחמד.

לאור ההיסטוריה האישית, ברור איך הזדהה ח'מינאי כבר מגיל צעיר עם מטרות המהפכה האסלאמית שהיה עתיד לקחת בה חלק, אך לא די בכך כדי להסביר איך הגיע לראש הפירמידה של המנגנון עצמו. בסוף שנות ה-50 הוא נשלח ללימודי דת אצל בכירי הכמורה השיעית בעיר קום שבמרכז איראן. אחד ממוריו בשנים אלה היה האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, שחיבב את ח'מינאי הצעיר וראה בו בעיקר פוטנציאל פוליטי. למעשה, ח'מינאי הצעיר מעולם לא בלט או הצטיין באופן מיוחד בלימודי הדת ולא נחשב למוביל בקרב חוג ה-'עולמא', שהנמנים עליו השלימו הכשרה בת מספר שנים במרכזי לימוד ייעודיים ללימודי דת מפי אנשי כמורה שיעים בכירים.

ח'מינאי הצעיר והאמביציוזי הבין שעתידו כאיש דת מוביל אינו סלול, לכן מתחילת שנות ה-60 השקיע את מירב מאמציו בפעילות פוליטית נגד משטרו האוטוקרטי של השאה החילוני ובני משפחתו, בדגש על קידומו של מורו האייתוללה ח'ומייני וביסוס מעמדו בדרך למהפכה הגדולה ב-1979.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אוריה שילת בצעד תמוה: שר השיכון זימן לשימוע את מנכ"ל רמ"י

עוד מאת אוריה שילת הומור מגויס

במהלך שנות ה-60, לאורך תקופת פעילותו הפוליטית נגד שלטון השאה, נעצר ח'מינאי מספר פעמים אך תמיד שוחרר לבסוף. בשנת 1975, כ-4 שנים לפני נפילת השאה ועלייתו של ח'ומייני, נעצר ח'מינאי על ידי המשטרה החשאית לתקופה של מספר חודשים שבסופם שוחרר תחת מגבלה אחת – נאסר עליו להטיף ולמסור שיעורים דתיים או פוליטיים. למרות קרבתו לאייתוללה ח'ומייני, אנשי השאה נכשלו בזיהוי הפוטנציאל שלו ושחררו אותו פעם אחר פעם להמשיך בפעילותו הדתית והפוליטית ביתר שאת.

במהלך המהפכה בה הוגלו השאה ובני משפחתו, היה ח'מינאי כבר אחד מאנשי סודו הקרובים ביותר של המנהיג העליון הראשון של משמרות המהפכה, האייתוללה ח'ומייני. את מקומו כיד ימינו של המנהיג קנה ח'מינאי בעבודה מאומצת ובפעילות פוליטית אינטנסיבית. למרות שמעולם לא הצטיין כאיש דת, בחר בו ח'ומייני ב-1980 לתפקיד האימאם של תפילות יום שישי בעיר קום, תפקיד בעל השפעה דתית ופוליטית רבה. בשנת 1981, תחת מנהיגותו של האייתוללה ח'ומייני, כבר נבחר ח'מינאי לנשיאה של הרפובליקה האסלאמית.

בכל נאומיו לאורך השנים נראה ח'מינאי כשהוא מניף לקהל את ידו השמאלית, בעוד ידו הימנית מכוסה מתחת לגלימה. ידו הימנית הייתה מושבתת בעקבות ניסיון חיסול אותו שרד בשנת 81' – מטען שהוטמן בטייפ קטן במסגד בטהרן כמעט סיים את חייו והשבית את ידו הימנית.

לאחר מותו של ח'ומייני ב-1989 ולאחר מאבקי כוחות פנימיים מונה לבסוף עלי ח'מינאי לתפקיד המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית. בתחילת כהונתו הוא לא זכה להכרה ולכבוד נרחבים כמו קודמו, ועבד קשה כדי לבסס את מעמדו הדתי והפוליטי. החל מאמצע שנות ה-90, מצא ח'מינאי נושא שיאחד באופן מוחלט את תומכיו – השנאה ליהודים, למדינת ישראל ולציונות. במשך השנים הטיף בנאומיו כי ישראל היא מקור כל הרוע והאיום המרכזי על הרפובליקה האסלאמית. לשיטתו, ישראל היא 'השטן הקטן' המשרתת את 'השטן הגדול' ארצות הברית במטרתה להפיל את הרפובליקה האסלאמית, ולכן יש להשמידה בכל מחיר. כך הושקעו ונרתמו מירב המשאבים, הכוחות והמוחות לפיתוח אמצעי לחימה קונבנציונליים ובלתי קונבנציונליים להשמדתה של ישראל, כפתח להפלת ארה"ב והמערב כולו.

לאחר המתקפה הרצחנית של חמאס על יישובי עוטף עזה בשמחת תורה תשפ"ד, כתב ח'מינאי בעברית בחשבון הטוויטר הרשמי שלו: "תבוסת יום השבת 7 באוקטובר – אי אפשר להתרומם ממנה, הבאתם את הפורענות הזאת לעצמכם". טבח השביעי באוקטובר היה אמור להיות חלק מתוכנית-על איראנית להשמדתה של מדינת ישראל, בה שותפים חמאס מעזה, חיזבאללה מלבנון ותומכיהם מיו"ש ומערביי ישראל. התוכנית של ח'מינאי להשמדת ישראל הובילה למהלכים גאו-פוליטיים שהביאו לבסוף למפלתו – ונהפוך הוא.
זהו סופו של הקצב מטהרן שטבח בבני עמו רק לפני כחודשיים וחצי בכ-30,000 מפגינים, והביא לרציחתם ומותם של אלפי ישראלים ויהודים.
באבוד רשעים רינה.