מלחמת הרגע האחרון: כך יצא לדרך מבצע 'שאגת הארי'

ביום שישי בבוקר תפסו שרי הקבינט את הראש. הנה הם מתודרכים מהבוקר עד הערב איך לשמור על שגרה מוחלטת, לא לזרוק מילה למשפחות על מה שצפוי לקרות פה בקרוב, לא לשנות דבר מסדר יומם, ואז הגיעו שגרירות ארצות הברית בישראל והשגריר עצמו וקראו פומבית לאזרחים האמריקנים שנמצאים כאן לעזוב ולעלות על טיסה כל עוד אפשר, לפני שיהיה מאוחר מדי. חלק מחברי הקבינט היו בטוחים שהכול יידחה למועד חדש ולא ידוע, שהרי אין שום סיכוי שהאיראנים לא יבינו ולא יתנהלו עכשיו בהתאם.

אבל כידוע הקב"ה עבד שעות נוספות לפני התקיפה, תוך כדי וגם לאחר מכן, ואיכשהו האמירות הללו לא שינו דבר בהתנהלות האיראנית. בדיוק כפי שקרה במלחמת איראן-ישראל הראשונה, שזכתה לשם 'עם כלביא', גם הפעם צמד המילים סייעתא דשמיא הפך לשגור בפיהם של אנשים שאינם חובשי כיפה או מנהלים אורח חיים דתי. אבל גם להם לא היה הסבר אחר לנפק לדברים שקרו בשבוע הראשון ללחימה, ובעיקר למהלך הפתיחה המהמם שלה.

כדי להבין איך הכול התחיל, צריך לחזור אחורה חודשיים וחצי, לדיון הראשון בנושא שקיים הפורום הביטחוני המצומצם, שמורכב מראש הממשלה נתניהו ומהשרים סער, כ"ץ, בן גביר וסמוטריץ'. במהלך חודש דצמבר התברר לחברי הפורום שאיראן החלה בתהליך הפקת לקחים בעקבות המלחמה הקודמת, כשהעיקרי שבהם הוא להכניס עמוק לתוך האדמה את כל מתקני העשרת הגרעין וגם את תעשיית ייצור הטילים הבליסטיים. מדובר על שני מתקנים שלחלוטין אינם חדירים, אפילו כשמדובר במפציצים האמריקניים. גורמי המקצוע העריכו שבתוך כמה חודשים כל הפרויקט הזה ישלים את דרכו אל מתחת לאדמה. כשזה יקרה, זה יהיה הסוף ליכולת שלנו ושל האמריקנים לטפל בשני הפרויקטים האלה מהאוויר, ומאותו רגע ניכנס לעידן אחר לחלוטין ולרמת איום שלא הכרנו כמותה בעבר. לכולם בחדר היה ברור שלא רק שצריך ללכת למערכה צבאית נוספת מול איראן, אלא שהפעם היא חייבת לכלול את ערעור המשטר, כדי לנסות להפילו. שאם לא כן, האיראנים פשוט ינסו שוב ושוב – ואולי גם מתישהו יצליחו – להוריד את כל הנכסים הצבאיים שלהם לתת־קרקע.

בשלב הזה כלל לא היה ברור שהאמריקנים מוכנים ללכת איתנו את כל הדרך, ולכן הצבא התבקש להכין שתי חלופות – אחת שבנויה כולה על מערכת הביטחון הישראלית, ועליה בלבד, ולצידה כזו שמשותפת עם ארצות הברית. אף אחד לא ידע בשלב הזה אם יש סיכוי להביא את הנשיא טראמפ לקחת חלק בדבר הענק הזה. רק בנסיעה של נתניהו למאר־א־לאגו, שבמהלכה חגג עם משפחת טראמפ את סוף השנה האזרחית, החל בפעם הראשונה השיח מול הנשיא האמריקני סביב הנושא. נתניהו שיתף אותו במודיעין שהצטבר וקיבל ברכת דרך עקרונית לחזור אליו עם תוכנית מגובשת.

אולי יעניין אתכם

עוד בפוליטיקה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד בפוליטיקה ראשי המפלגות חייבים להסכים איך לא מסכימים

קודם לחימה, אחר כך הפיכה

בביקור האחרון של ראש הממשלה בארצות הברית, שהתקיים לפני כמה שבועות, כבר ישבו השניים על תוכניות אופרטיביות ועל מטרות ספציפיות לתקיפה. מה שסייע להביא את טראמפ לאירוע זה מה שהוא ראה במו עיניו מצה"ל במבצע עם כלביא. האמון שנתניהו שידר לו בצבא ההגנה לישראל, והיכולת ליצור אצל טראמפ תחושה שזה יצליח, גייסו אותו לאירוע. הנשיא האמריקני סיים את מבצע עם כלביא בתחושה של עוד. לא במקרה שר ההגנה האמריקני פיט הגסת' הגדיר השבוע את ישראל כשותף טוב, בניגוד לכל מיני מדינות אחרות שעסוקות רק בלדבר. שותף טוב מבחינת האמריקנים הוא כזה שלא נשען על שולחנם, אלא שותף שהוא נכס בעבורם. זה יכול להיות נכס כלכלי של חדשנות וטכנולוגיה מתקדמת, וזה יכול להיות נכס צבאי של ביצוע מוצלח ואמינות.

בביקור האחרון של נתניהו, הנשיא האמריקני הבין שיש פה יכולות עצומות שהן חסרות תקדים. אין צבא בעולם עם יכולת סגירת מעגל של מודיעין ואש כמו זו של ישראל, פשוט אין. לאמריקנים אין ניסיון באיסוף מטרות ספציפיות, בטח שלא בזמן אמת, ובתקיפתן. ונתניהו בא לטראמפ, אחרי שהאחרון כבר ראה בעיניים דברים שנעשו במבצע עם כלביא, ומראה לו שהפעם צה"ל מגיע עם רמת יכולת אפילו גבוהה יותר, ואומר לו "תראה מה עשינו אז ותחשוב מה נוכל לעשות עכשיו, כשהיכולות הללו גדלו עוד יותר".

בפעם הקודמת טראמפ בחר להצטרף רק לקראת סוף המבצע. אחרי זה הוא כבר לקח את כל הקרדיט, אבל בהתחלה הוא לא מיהר להצטרף וחיכה לראות איך צה"ל מתקדם. רק כשזיהה את ההצלחה, החליט להצטרף. הפעם הוא כבר הגיע עם הרבה יותר ביטחון ביכולות של ישראל, והצטרף בהתחלה ועם רצון להיות חלק מההצלחה מהרגע הראשון.

המלחמה כלל לא הייתה אמורה להתחיל השבוע. מבחינה מבצעית, בצבא העדיפו לתקוף לאחר החורף, כדי לכוון למזג אוויר טוב יותר בעבור המטוסים וגם כדי להעניק לכוחות עוד זמן להיערכות. בשבועות האחרונים הגיעו למסקנה שצריך לקצר זמנים. נתניהו הבין שטראמפ סוף כל סוף התגבש עם ההחלטה לקחת חלק בלחימה, ולא רצה לקחת סיכון שיקרה משהו בהמשך שישנה את דעתו של הנשיא. עכשיו הוא איתנו, מי יודע מה יקרה בעוד חודש וחצי.

אבל היה דבר נוסף שהאיץ את תחילת המתקפה – ההתקוממות של העם האיראני. המתקפות העוצמתיות באיראן בחודש יוני בשנה שעברה, סדקו את הדימוי של המשטר בעיני העם האיראני. ולא פחות חשוב מכך, מצבו הכלכלי הורע מאוד בחודשים שאחרי, מה שהוביל לפרוץ המהומות בדצמבר-ינואר. ההבנה שאסור להתרחק יותר מדי מאירועי המהומות ומהדיכוי הרצחני שלהן הייתה סיבה נוספת להזדרז יותר עם פתיחת המלחמה. ואגב, זו גם הסיבה שבהחלט יכול להיות שגם הפעם המחאות לא בהכרח יקרו תוך כדי הלחימה, והמשטר לאו דווקא ייפול במהלכה. כי הציבור, כל ציבור, לא תמיד יוצא בזמן שיורים. בדיוק כפי שהאיראנים יצאו לרחובות רק אחרי מבצע עם כלביא, רק לאחר שנסדק הדימוי של המשטר ובעקבות סנקציות בין־לאומיות שהחלישו אותו עוד יותר, כך ייתכן מאוד שרק לאחר שתסתיים הלחימה יתחיל המרד האזרחי. ולכן אין מה למדוד הצלחה או כישלון דרך השאלה האם במהלך הלחימה הציבור האיראני יוצא לרחובות. יש גורמי מקצוע במערכת הביטחון שממש אומרים בפירוש שאין אפילו מה לצפות שאנשים יֵצאו החוצה תוך כדי פגזים שנופלים ומטוסים שטסים בשמיים.

רק נתניהו יכול

וישנן כמובן רמות התיאום ושיתוף הפעולה בין צה"ל לצבא האמריקני. מעולם לא היו כאלו. גם כשמדינות נלחמו יחד בעבר, הן עדיין יצאו כמדינות נפרדות ובמסגרות שלהן. הפעם מדובר בשני צבאות שיושבים על אותם מחשבים ועל אותן מערכות ולא מסתירים כלום זה מזה. "אנחנו רואים את מה שהם רואים, והם רואים את מה שאנחנו רואים", תיארו השבוע חברי הפורום הביטחוני המצומצם, "זה ממש צבא אחד".

הנה דוגמה אחת, כמוה יש אין־ספור. במבצע עם כלביא, חיל האוויר שלנו עבד רק עם המתדלקים שלנו. במלחמה הזאת יש עשרות רבות של מתדלקים אמריקניים באוויר. מדובר בתחנות דלק מעופפות שמשמשות את שני הצבאות במשותף, מה שמגביר באופן דרמטי את הירי על איראן. בהתחלה המיקוד היה במערכות ההגנה האיראניות, במשגרים ובטילים, כדי להקל על המטוסים וכדי להפחית את הירי לעבר ישראל ולעבר הבסיסים האמריקניים. ככל שחולף הזמן עוברים להתמקד במטרות שלטון, כדי לקדם את הפלת המשטר. בשבועות הקרובים תופצץ באיראן תחנת משטרה אחרי תחנת משטרה, מחוז אחרי מחוז, עיר אחרי עיר, כדי לגרום לכך שלא יישארו גורמי דיכוי נגד המחאה הבאה.

וצריך להגיד ביושר – אין היום אדם אחר בעולם שיכול היה להביא את טראמפ לשיתוף פעולה שכזה מלבד נתניהו. וגם זה חלק מאותה סייעתא דשמיא. מתי קרה בעבר שנשיא המעצמה הגדולה בעולם מפנה את ציבור עוקביו לצפות בריאיון טלוויזיוני שקיים ראש מדינה אחרת? נתניהו וטראמפ קרובים זה לזה בגילם ויש להם מנטליות דומה. נתניהו הוא אמריקני על מלא, והוא פשוט יודע לעבוד עם טראמפ ולדבר איתו בצורה הנכונה. אפשר לאהוב אותו ואפשר שלא, אבל אי אפשר שלא להכיר תודה על כך שבעת הזאת הוא ראש הממשלה שמדבר עם האיש החזק בעולם.

ועוד מילה אחת על אחד המשפטים שנשמעו בלגלוג מאז אסון שמחת תורה. הביטוי "ממשלת ימין על מלא", שנזרק לחלל האוויר בכל כך הרבה הזדמנויות ובכל כך הרבה זלזול, כדי להדגים עד כמה האסון הגדול ביותר שעברנו כמדינה קרה בממשלה הימנית ביותר שהייתה וכדי לטעון שזה פייק ימין. זה נכון שכדי שהממשלה תתעורר היה צריך לעבור אסון נורא בדרך, אבל ממשלת הימין על מלא היא זו שיצאה פעמיים למתקפה חסרת תקדים באיראן, הכחידה את כל הנהגת חמאס וחיזבאללה, ונמצאת היום בעומק סוריה, בחצי מעזה ובעמדות שולטות בלבנון.

בישיבה הדרמטית שקיימו השרים בשישי בלילה הזכיר ראש הממשלה באופן טבעי את מגילת אסתר ואיך לפני 2,500 שנה העם היהודי היה במצב דומה, כשנרקמה תוכנית להשמדתו. "ראינו אז את יכולת היהודים להתאחד, וכך גם עכשיו", הוסיף נתניהו. "אדוני ראש הממשלה", פנה אליו שר האוצר סמוטריץ', "אם נמשיך את הסיפור מלפני 2,500 שנה, מיד לאחר מכן החלה גם בניית בית המקדש". אכן, יש עוד בהחלט לאן לשאוף.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]