מלחמת "שאגת הארי" היא לא עוד סבב לחימה. היא עימות ישיר בין המדינה היהודית לבין משטר האייתוללות בטהרן, עימות על זכות קיומה של מדינת ישראל.
במשך שנים בנה המשטר האיראני טבעת אש סביב מדינת ישראל כדי להביא לחיסולה. טבעת אש זו אמנם ניזוקה קשות במהלך השנתיים האחרונות, אך השאיפה לשקם אותה לא נעלמה. עם פרוץ המלחמה נגד איראן השתנתה הדינמיקה: ישראל עברה מפעולות בלימה לפגיעה ישירה במרכזי הכוח של המשטר באיראן.
אחד המהלכים הבולטים של המשטר האיראני מתחילת העימות הייתה הרחבת זירת הלחץ אל מדינות המפרץ. תקיפות, איומים והפעלת שלוחות נועדו לייצר מנוף אזורי ולהביא לידי תחושת חוסר יציבות אצל המדינות המפרציות, מתוך ההערכה שאלו יפעילו לחץ על ארצות הברית לבלום את המערכה ויכפו חזרה אל שולחן המשא ומתן. זהו שיקול מחושב: אם אי אפשר להכריע את ארה"ב ואת ישראל ישירות, יש לערער את היציבות במזרח התיכון כולו כדי ללחוץ על וושינגטון לשנות מדיניות.
ההנחה בטהרן הייתה שמדינות המפרץ יחששו מהתלקחות אזורית כוללת אלא שמהלך זה חשף דווקא את אופיו האמיתי של המשטר האיראני עצמו: את נכונותו להבעיר את האזור כולו כדי להבטיח את הישרדותו. בכך הוא חיזק את התובנה האזורית שהוא המקור לחוסר היציבות באזור.
אולי יעניין אתכם
אולם אם היעד האסטרטגי של מלחמת 'שאגת הארי' הוא אכן הפלת המשטר באיראן, לא די בחיסולים ממוקדים ובהפצצת יעדים צבאיים. צריך לערער את חמשת עמודי התווך עליהם נשען משטר האייתוללות, ואלו הם: שליטה תודעתית, מסגרת שלטונית פורמלית, עוצמה פיננסית, כוח ביטחוני פנימי נחוש וכן כוח צבאי עוצמתי אל מול האיומים מבחוץ.
שליטה תודעתית: מתבטאת בראש ובראשונה במונופול על השידור הציבורי ועל מערכי התעמולה. הפצצת רשות השידור ופגיעה בשליטה במסרים אותם השלטון מבקש להעביר מערערת את מנגנון ההפחדה ואת יכולת המשטר לנהל תעמולה המשפיעה על התודעה בזמן משבר.
מסגרת שלטונית ובראשה הפרלמנט האיראני: מספקת לכאורה חזות חוקית למהלכים שמתקבלים בפועל במעגלים סגורים. הפצצת הפרלמנט והשבתת המנגנונים השלטוניים כגון בניין המועצה לשמירת האינטרסים הלאומיים, המועצה של חכמי הדת ועוד משבשות את מראית העין של תפקוד מדיני תקין.
המסגרת הפיננסית: הפצצת הבנק המרכזי, תשתיות הייצוא ושדות הנפט והגז (בתיאום מראש עם ספקיות האנרגיה בכדי לשלוט על המחירים בשוק העולמי) פוגעות בעורק החמצן של המערכת. ללא תזרים כספי סדיר, יתקשה המשטר לממן את מנגנוני הביטחון ואת שלוחותיו האזוריות. נטרול פיננסי הוא מהלך אסטרטגי שמטרתו לשחוק את יכולת ההישרדות של המשטר לאורך זמן. ללא יכולת פיננסית אין למשטר אפשרות לתחזק מיליציות, לשלם משכורות לכוחות המזויינים ולשרוד את המלחמה.
הכוח הביטחוני הפנימי: במציאות האיראנית פועלים כמיליון אנשי ביטחון סדירים ומתנדבים, במסגרת משמרות המהפכה ובארגונים מסונפים להן כגון כוחות הבסיג', מנגנון שנועד לשלוט ברחוב ולדכא מחאה. כל ניסיון רציני לחולל שינוי משטר חייב להביא בחשבון את ממדי הכוח הזה ואת פריסתו הגיאוגרפית. בהתחשב לכך יש להפציץ באופן מקסימלי את בסיסי הבסיג' ומשמרות המהפכה, ובמקביל על ידי הזרמת אמל"ח אל תוך איראן לחמש את הכוחות המתנגדים למשטר כדי שיוכלו להילחם בכוחות המשטר בשטח.
המרכיב האחרון הוא העוצמה הצבאית: משטרים כמו של סדאם חוסיין וקדאפי לא נפלו רק בגלל ההתקפות האוויריות של ארה"ב ובנות בריתה, אלא הם הופלו סופית על ידי הכנסת כוחות לשטח. גם מדינת ישראל לא הצליחה להפיל את חיזבאללה באמצעות חייל האוויר בלבד. לכן סביר להניח כי אין מנוס ובשלב מסוים מלהכניס כוחות רגליים לאיראן.
כללו של דבר, מלחמות מודרניות מוכרעות לא רק בשדה הקרב אלא בריסוק מערכות השלטון: תודעה, כלכלה, לגיטימיות והמונופול להפעיל כוח כלפי פנים וכלפי חוץ. נפילת משטר אינה תוצאה של מהלך אחד, אלא של שחיקה מצטברת של כלל מרכיביו. מלחמת 'שאגת הארי' מסמלת את המעבר מניהול איום לרצון לשנות מציאות. הפלת המשטר באיראן מחייבת הסרת כפפות בכל הממדים הרלוונטיים לשרידותו. השאלה איננה רק כיצד מנהלים מלחמה אלא כיצד חותמים עידן.
הכותב הוא זוכה פרס ביטחון ישראל ומייסד תנועת "מולדת יהודית"
