דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
תוכן שיווקי

בנות השירות הלאומי בלב מערך החירום ב'שאגת הארי'

בשיאו של מבצע 'שאגת הארי' בנות השירות הלאומי לא נשארות במרחב המוגן. הצצה למענה הראשוני של השירות הלאומי בלב המערכה

צילום: דוברות מד"א
צילום: דוברות מד"א

מבצע 'שאגת הארי', שאנו כעת בשיאו, שינה את פני העורף הישראלי בתוך ימים ספורים. המבצע, שנועד להסיר את האיום האיראני באמצעות לחימה עזה מעבר לגבולות המדינה, גרר תגובה קשה בדמות מטחי טילים כבדים שהורידו מיליוני ישראלים למקלטים בכל רחבי הארץ. בתוך המציאות הזאת מצאו את עצמם כוחות החילוץ וההצלה בקו הראשון של המערכה האזרחית. בתוך האמבולנסים הלבנים של מד"א ובמרכזי השליטה של רשות הכבאות וההצלה, ניצבות צעירות חדורות מטרה המשרתות במסגרת השירות הלאומי־אזרחי. בעבורן, המלחמה היא לא רק כותרת בחדשות, אלא רצף של קריאות חירום והחלטות דרמטיות שמתקבלות בשניות.

"ברגע שצריך אותי – אני קמה והולכת"

אילנה ברגר (21) מבית שמש היא פרמדיקית בשירות לאומי במגן דוד אדום מטעם עמותת 'שלומית'. היא נמצאת בעיצומה של השנה השנייה במסלול פרמדיקים ייחודי ומפרך של שלוש שנים בסך הכול. "השנה הראשונה לא נחשבת שירות לאומי", היא מסבירה את המבנה המקצועי של התפקיד המורכב. "בעצם עושים קורס פרמדיקים שבנוי מכמה שלבים, ואיפשהו לקראת סוף ההכשרה מתחילים שירות לאומי, בעצם בשנה השנייה, ואז עושים שנתיים שירות". רק לפני כחודשיים השלימה אילנה את כל ההכשרות וההסמכות הנדרשות, וכיום היא כבר משמשת פרמדיקית וראש צוות. ברוב המשמרות שלה היא מוצבת בניידות הטיפול הנמרץ (נט"ן).

"אנחנו מגיעים לכל קריאה שיש", מספרת אילנה על השגרה המורכבת בצל המבצע. "גם בחירום יש לנו מקרים של שגרה – אצל אנשים חולים. המצב במדינה נמצא תמיד איפשהו ברקע, אבל בסוף אנחנו מטפלים בכל אחד, לא משנה איפה ומתי". היא מתארת את השירות כדבר שמעניק לה משמעות אדירה, במיוחד בתקופה כה טעונה: "אני חושבת שבאמת לא הייתי יכולה לעשות משהו יותר טוב. אני מרגישה שזה שירות ממש משמעותי, שאני באמת נותנת מה שאני יכולה ועושה מה שאפשר כדי לעשות טוב לאחרים ולהיות שם בשבילם ברגעים הכי קשים שלהם. וזה באמת מעצים אותי, שאני יכולה לעזור לאנשים האלה".

אולי יעניין אתכם

התפקיד של אילנה כפרמדיקית במד"א דורש ממנה להיות זמינה הרבה מעבר לשעות הרשמיות. "גם כשאני לא במשמרת ולא עם אמבולנס צריך להיות בכוננות, כי תמיד יכול לקרות משהו", היא מדגישה. "וברגע שצריך אותי, אני קמה והולכת". הידיעה שהיא יכולה להיקרא לדגל בכל רגע, הפכה בעבורה למציאות חיים.

אלא שבאחד הימים המלחמה הגיעה ממש עד אליה. אילנה הייתה בביתה בבית שמש, מתכוננת למשמרת ערב, כשלפתע נשמעה אזעקה עולה ויורדת. "הייתה אזעקה, נכנסנו עם המשפחה לממ"ד, ואז התחלתי לקבל דיווחים על נפילה באזור בית שמש", היא משחזרת את רגעי הדרמה בעקבות פגיעה ישירה של טיל מאיראן שגרמה לקריסת מבנה – אירוע שלצערנו גבה את חייהם של תשעה תושבים. בתחילה המידע היה חלקי בלבד, וככל שהתקבלו עוד קריאות התברר כי מדובר באירוע גדול שדורש כוחות רבים מבית שמש ומהערים מסביב. "התחילו להזניק פרמדיקים, חובשים וכוננים מתוך העיר והסביבה כדי שיגיעו ויסייעו בטיפול בשטח, ובאיזשהו שלב אמרו גם לי להגיע".

אילנה נסעה לזירה ותפקדה בה במשך שלוש שעות תחת לחץ עצום. "עשינו מיון רפואי (טריאז') של כל הנפגעים וקצת סדר בזירה. היו שם פצועים שהענקנו להם טיפול בשטח, וחלק מהפצועים פונו לבתי חולים". האחריות שמונחת על כתפיה של אילנה היא כמעט בלתי נתפסת ביחס לגילה. "בסוף אני, בתור פרמדיקית, אחראית על חיים של בן אדם, וכל מה שקורה בתוך האמבולנס וכל מה שקורה עם מטופל שהוא תחת טיפול שלי – זה באחריותי". למרות גילה הצעיר, היא מוצאת כוח בנתינה: "בסוף אני עדיין ילדה בת 21 ולא חוויתי יותר מדי בחיים האלה, אבל זה הכי מספק שיש, גם עם הפחד".

בתקופה שבה אנשים מסתגרים בבתיהם בשל המצב הביטחוני והיעדר ההתקהלויות, אילנה מזהה צורך אנושי בסיסי נוסף מעבר לטיפול הרפואי. "כשכל המצב במדינה ברקע, אנשים שמרגישים בודדים פשוט צריכים מישהו שיקשיב להם וידבר איתם, וגם זה חלק מהתפקיד שלנו".

הניצחון על הטרשת: "שמה את הפחד בצד"

סיפורה של נועה דלבחה (21) מהרצליה, גם היא פרמדיקית מד"א במסגרת השירות הלאומי מטעם עמותת 'שלומית', הוא עדות לכוח רצון שגובר על כל מכשול פיזי. נועה הגיעה לשירות הלאומי לאחר שבכיתה י"ב חלתה בטרשת נפוצה וקיבלה פטור רפואי מצה"ל. "הייתי אמורה להתגייס כרגיל, אבל לא מגייסים עם טרשת נפוצה", היא מספרת בכנות. בשל בעיות בוועדות הרפואיות והזמן הארוך שנדרש להתנדבות לצבא, היא החליטה לא להמתין. "גם ככה רציתי להיות פרמדיקית בצבא, אז הלכתי על זה דרך השירות הלאומי, כי ראיתי פרסומות של מד"א".

המשיכה לעולם הרפואה בערה בה מגיל צעיר, וכיום היא נמצאת בעיצומה של השנה השנייה לשירותה, משלבת משמרות יומיומיות בנט"ן באזור הרצליה וכפר סבא. נועה אינה עוצרת כאן. היא כבר רשומה לשלוש אוניברסיטאות ללימודי רפואה, חלום שהיא נחושה להגשים למרות כל האתגרים. המציאות של מבצע 'שאגת הארי' תפסה אותה בסיטואציות מורכבות בשטח. "פעמיים תפסה אותי אזעקה בבית של מטופל, בלי מרחב מוגן. הכי טוב שהיה לי זה מול חלון, וזה קצת באסה", היא משתפת במתח הכרוך בעבודה בזמן אמת.

באחד המקרים הדרמטיים ביותר, בדיוק כשהחלו האזעקות נועה טיפלה במטופל שאינו מסוגל לקום ממיטתו. "היה לי מטופל שתפסה אותי אזעקה בתוך הבית שלו, והוא לא מסוגל לקום מהמיטה", היא משחזרת את האירוע המטלטל. "עד שהעברתי אותו למיטה של האמבולנס כבר נגמרה האזעקה והתחילו הבומים. ירדנו איתו לחדר המדרגות, לאזור הכי מוגן שיש, וטיפלנו בו שם. חיכינו שהמצב יירגע ויצאנו".

זו לא הפעם הראשונה שבה נועה מוצאת את עצמה בלב אירוע חירום. במהלך שירותה השתתפה בטיפול בפצועים בפיגוע שאירע ביפו. ניידת הטיפול הנמרץ שבה נסעה הייתה בין הראשונות שהגיעו למקום. "הגענו כניידת שנייה", היא מספרת. "הפרמדיק בניידת הראשונה פיקד על הזירה, ואני פיניתי את אחד המטופלים, שהיה במצב קשה, לבית החולים איכילוב". במהלך הפינוי נשמעו אזעקות נוספות, והצוות המשיך בטיפול גם תחת האיום הביטחוני.

היכולת לתפקד תחת לחץ כזה דורשת הפרדה מוחלטת בין הרגש למקצוע. "את עם האחריות, והפחד – את שמה אותו בצד", מסבירה נועה את הפילוסופיה שלה בשטח. "אין לו מקום. אין לי איפה להכניס אותו". העבודה בניידת הטיפול הנמרץ בתקופה זו מורכבת גם מהיבטי ציוד ומיגון, כאשר לכל ניידת יש קסדות ושכפ"צים מוגדרים לצוות ולמטופל. למרות הסיכון והאזעקות, היא מעדיפה להיות בלב העשייה. "אם תהיה זירת נפילה, אני אשמח להיות שם. אני מעדיפה להיות שם ולצבור ניסיון מאשר להיות בבית ולדעת שאני יכולה לעזור ואני לא עוזרת".

עבור נועה, המשמעות של השירות טמונה גם ברגעים האנושיים הפשוטים ביותר: "לא כל המטופלים באמת צריכים אותך רפואית, לפעמים אנשים רק צריכים שתהיי שם ותקשיבי, וצריך להבין שגם זה חלק מהמקצוע. זה מספק ונותן משמעות".

"מסלול השירות הלאומי במד"א הוא תפקיד שמציל חיים באופן יומיומי", מספר לנו פרופ' אלי יפה, סמנכ"ל קהילה במד"א. "הצעירות והצעירים שמצטרפים אליו מקבלים אחריות אמיתית כבר מגיל צעיר, לומדים לפעול במצבי חירום מורכבים, לקבל החלטות מקצועיות תחת לחץ, ולהיות שם בעבור אנשים ברגעים הקריטיים ביותר של חייהם. עד היום מאות בנות ובני שירות לאומי סיימו בהצלחה את המסלול הזה, והם חלק בלתי נפרד ממערך ההצלה והטיפול הרפואי של מד"א. זהו מסלול שמכין את הדור הבא של מצילי החיים, שמוביל את המדינה במצבי חירום ומקרב את הצעירים למקצועות הרפואה ברמה הגבוהה ביותר".

הקול שמאחורי הקשר: "הם סומכים עלייך"

בחזית אחרת של המערכה, בתוך משל"ט (מרכז השליטה) של כבאות והצלה של מחוז צפון, משרתת נויאל אברהם (19) מקריית אתא. נויאל נמצאת בשנה הראשונה לשירותה כסמב"צית במוקד 102 מטעם האגודה להתנדבות. היא הגיעה לתפקיד כמעט במקרה, לאחר שחיפשה תקנים באפליקציה של האגודה והרגישה חיבור מיידי. "הייתי בסיירת, וזה משהו שהיה אמור להימשך חצי שעה, ופשוט נגררתי שעתיים בלי לשים לב לזמן. ידעתי שזה המקום שלי", היא מספרת על הרגע שבו הכול התחבר. מה שמשך אותה היה השילוב בין המענה המקצועי לבין התחושה שגם בשיחות הקטנות ביותר ניתן לעשות שינוי.

תפקידה במוקד קריטי לניהול המענה האזרחי: "הסמב"צים מתחלקים לשניים, יש מוקדנים שהם עצמם מקבלים את השיחות, מסווגים את האירוע עצמו, לוקחים את כל הפרטים כמובן, וישנם המשגרים – אלה שאחראים להוציא את הכבאיות למקום". עם תחילת מבצע 'שאגת הארי', המוקד עבר למתכונת חירום מאומצת שדרשה מהם הרבה יותר. "שובצנו למשמרות של 12 שעות – זמן ארוך יותר מהרגיל שבו את עובדת, שומעת שיחות ועונה לאנשים", מספרת נויאל על השגרה החדשה.

בזמן המבצע, הקריאות במוקד נהיות מורכבות ודרמטיות, והופכות את נויאל לצינור המידע המרכזי שבין האזרח לכוחות בשטח. "קוראים לנו למקרים של שרפות, חילוצים ואירועי חירום שונים. אנחנו המענה הראשוני לאנשים שקרה להם הנורא מכול". נויאל היא בת השירות היחידה במחוז צפון, ובכל משמרת היא מרגישה את האחריות הגדולה המוטלת על כתפיה. היא מודה כי החששות שלה אינם פיזיים, אלא מקצועיים. "חשוב לי להיות טובה במה שאני עושה, לא לטעות במענה לאזרחים", היא משתפת בכנות. "הם באמת סומכים עלייך, את לא יכולה לאכזב אותם".

המוטיבציה שלה נובעת מהגיבוי המלא שהיא מקבלת מהמפקדים ומהצוות סביבה: "בכל תדריך אומרים לנו שיש סיבה שאנחנו פה ושסומכים עלינו. אומרים לנו 'אנחנו יודעים שאתם יודעים את העבודה', וזה מה שנותן לי את הרוגע". נויאל מסכמת את חשיבות השירות הלאומי במבט של מי שרואה את צורכי המערכת מקרוב: "צריך אותנו, את בנות השירות, וצריך לתת מעצמנו למען המדינה – זה באמת חשוב".

חוסן נבנה מתוך אחריות

שלושת הסיפורים הללו מצטרפים יחד לתמונה רחבה יותר של השירות הלאומי בישראל כיום. מה שנתפס בעבר לא פעם כתפקיד משלים או משרדי בלבד, הפך בשנים האחרונות לחלק ממשי ממערך החירום של המדינה. צעירים וצעירות בתחילת דרכם מוצאים את עצמם בעמדות שבהן האחריות גדולה, ההחלטות מהירות וההשפעה על חיי אדם ממשית.

התהליך הזה לא החל רק במבצע 'שאגת הארי'. מאז פרוץ המלחמה לפני כשנתיים וחצי פועלים אלפי בני ובנות שירות במערכי החירום של המדינה – בבתי חולים, במוקדי חירום, בעמותות, בשירותי הרווחה, במערך הכבאות וההצלה, במד"א ובגופים ציבוריים נוספים. בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם מציאות ביטחונית מורכבת ומתמשכת, הנוכחות שלהם מאפשרת למערכות רבות להמשיך לפעול גם תחת עומס חריג.

מנכ״ל רשות השירות הלאומי־אזרחי ראובן פינסקי גאה בבנות השירות, שנותנת מעצמן יותר בתקופה שכזו. "בחירום ובשגרה השירות האזרחי עומד בחזית האזרחית ונותן עוצמה וחוסן למדינת ישראל ואזרחיה. ההתגייסות הגדולה של משרתות ומשרתי השירות הלאומי תחת אש מעוררת השראה ונותנת תקווה ואמונה גדולה בכוחות העצומים של הדור הצעיר במדינת ישראל".

הוא מוסיף כי "במצבי חירום, כאשר אזרחים פונים לעזרה או כאשר מתרחשים אירועים מורכבים בשטח, כוח האדם הזה הופך למשאב משמעותי. בני ובנות השירות משתלבים במשימות מבצעיות, תומכים בכוחות המקצועיים ומסייעים להעניק מענה מהיר יותר לציבור".

הסיפורים של אילנה, נועה ונויאל הם שלושה מתוך אלפים. יחד הם מדגישים את התפקיד שהשירות הלאומי ממלא בשנים האחרונות בעבור מדינת ישראל ותושביה – לא רק כמסגרת התנדבותית לצעירים, אלא כחלק מהמערך האזרחי שמסייע לחברה הישראלית במצבי חירום במטרה לשמור על רציפות תפקודית גם בתקופות מורכבות במיוחד.

 

מה לקרוא עכשיו