העולם צריך לדעת שאיראן מבצעת פשעי מלחמה

הטור השבוע אמור היה לעסוק בנושא אחר לגמרי, בחוק הגיוס. אבל רצף הפגיעות של הימים האחרונים, ובמיוחד האסון בערד, חייבו להפנות את הקשב חזרה למלחמה, ולא לנספחיה, חשובים ככל שיהיו.

הפגיעה הישירה בערד ובדימונה, בתוספת שלל הפגיעות והנפילות של הימים האחרונים החל מיום שלישי שעבר, מחייבת להעלות את השאלה האם הגענו לקצה גבול היכולת שלנו ביירוטים.

השאלה הזאת לא נולדה משום מקום. כבר בשבוע שעבר החלו הדיווחים כי ישראל פנתה לארה"ב ואמרה לה שהמיירטים שלנו הולכים ונגמרים. בצה"ל הכחישו זאת, אך מאז הדיווחים כמות הפגיעות הולכת ועולה.

חשיבות יכולת היירוט קריטית להמשך המלחמה וליכולת שלנו לעמוד במטרות שהצבנו לעצמנו. בראש המטרות, במיוחד כפי שהציבור הישראלי רואה זאת, מדובר על הפלת המשטר האיראני. ללא זה הציבור ירגיש כי למרות ההישגים הגדולים בשדה הקרב, ברמה האסטרטגית לא חל שינוי משמעותי כלשהו. הדבר יפגע קשות באמון הציבור בדרג המדיני, ויפגע קשות באמון שהציבור ייתן לממשלה, ולא משנה איזו ממשלה זו תהיה, שתבקש ממנו שוב את האמון.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הפר הבטחה: איגוד השחמט העולמי כפה הפסד טכני ביום כיפור

עוד מאת אסף משניות גל הירש: "להתעקש על ערך הניצחון מבלי לשגות בקונספציות"

היכולת להשיג את המטרות תלוי בהצלחת היירוטים

החשיבות של המשך ההצלחה ביירוט הטילים שנשלחים לעבר ישראל היא לא רק לגבי מערכות עתידיות, אלא גם להמשך המערכה הנוכחית. כבר שלושה שבועות שכולם מהללים, ובצדק רב, את החוסן של הציבור הישראלי. כשרואים כתבי חדשות מחו"ל מדווחים על המצב ברחובות בישראל, קשה שלא לראות כמה הם המומים מכך שלמרות הטילים הבליסטיים, שכנראה חוץ מאוקראינה אף מדינה לא ספגה כמויות שכאלה מזה עשורים, הציבור הישראלי ממשיך לחיות ולנהל סוג של שגרה.

אבל החוסן הזה תלוי בכך שהציבור ידע שגם אם יהיו שיגורים לעבר העורף הישראלי, כפי שיש כל יום ומספר פעמים ביום, מערכות ההגנה של ישראל יעשו את העבודה ויבלמו את הטילים. ברור שאין 100 אחוזי הצלחה, אבל ככל שהיקף הפגיעות ילך ויעלה, החוסן הציבורי ירד, ובצדק הציבור ידרוש לעצור. לא בגלל שהשגנו את המשימה, אלא בגלל שלא יהיה אפשר להמשיך בצורה הזאת. הדרג המדיני והצבאי, שכבר לפני שבוע ויותר אמרו כי יכולות השיגור של איראן נפגעו משמעותית והיקף השיגורים צפוי לרדת, חייבים להקדיש מאמצים רבים כדי לחזור לאחוזי היירוט וההצלחה של ראשית המלחמה.

בהקשר הזה חשוב לומר משהו נוסף: הציבור הישראלי כבבר מתורגל במציאות המטורפת בה הוא מטווח שוב ושוב בטילים. זה מצב שמדינה מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה כמובן, אבל במקביל לכך הוא חישל את החברה הישראלית. זה מצד אחד הוביל לחוסן ציבורי ויכולת של הציבור לנהל סוג של שגרה, אבל מצד שני הציבור הישראלי גם צבר הרבה ניסיון. הציבור היום לא צריך פרשנים צבאיים, גנרלים לשעבר שלרוב טעו בכל הערכות שלהם, כדי לנתח את המציאות הביטחונית. הוא יודע שאם יש עליה בפגיעות, סימן שיש שחיקה של יכולות ההגנה שלנו. הצהרות של דובר צה"ל שמנסות לצייר תמונה הפוכה נתקלות, ובצדק רב, בחוסר אמון מלא. גם למצב הזה אסור להגיע, וגם לסוגיה הזאת הדרג הצבאי והמדיני צריך להסית קשב.

המערכה המדינית מתפספסת לחלוטין

בשדה הקרב באיראן, וגם בלבנון, ישראל רושמת הישגים גדולים. גם אם המטרות האסטרטגיות שלנו, הפלת משטר האייתוללות ופירוקו של חיזבאללה, עדיין לא נראות באופק, העבודה שכוחות צה"ל עושים בשתי החזיתות הללו ראויה לכל התשבחות. בניגוד מוחלט לכך, בחזית המדינית אנחנו קופאים על השמרים.

הכישלון לא נובע מחוסר מאמצים של ישראל, שכן משרד החוץ עובד בלי סוף בחזית הזאת. הכישלון נובע מהתמקדות במערכה הלא נכונה. משרד החוץ מתגאה בכל יום מחדש על עוד ועוד מדינות, בעיקר פרו ישראליות מובהקות, שמכריזות על משטר האייתוללות כארגון טרור. אלא שזה הישג מיותר.

השקעת המאמצים המדיניים בהגדרת המשטר האיראני כארגון טרור זה ניהול המלחמה של אתמול. זה לא באמת משנה משהו או משפיע על המלחמה. אבל בזמן שהקשב מופנה לזה, הוא לא מופנה להתמודדות מול מקומות שבהם באמת אפשר וצריך לפעול.

מדובר כמובן בעובדה שאיראן משגרת טילי מצרר על ישראל. מדובר בשורה של פשעי מלחמה שהמשטר האיראני מבצע כמה פעמים ביום. שימוש בטילים כאלה מהווה הפרה מובהקת של החוק הבינלאומי, והעובדה כי הירי מכוון לריכוזי אוכלוסייה מהווה עוד סעיף בפשעי מלחמה. אלא שישראל לא מכוונת את פעילותה המדינית למישור הזה.

לו ישראל הייתה מנהלת מערכה מדינית מוצלחת, היא הייתה משקיעה את מירב המאמצים לייצר חזית דיפלומטית נגד איראן בגין שיגורי טילי מצרר על ישראל. מדובר בשורה של פשעי מלחמה שהמשטר האיראני מבצע כמה פעמים ביום. שימוש בטילים כאלה מהווה הפרה מובהקת של החוק הבינלאומי, והעובדה כי הירי מכוון לריכוזי אוכלוסייה מהווה עוד סעיף בפשעי מלחמה.

אלא שישראל כמעט ולא פועלת במישור הזה בחזית הבינלאומית, ובטח שלא בצורה אינטנסיבית. אין שום סיבה בעולם שבכל ערוץ חדשות חשוב ברחבי תבל לא יישמעו מספר פעמים ביום הטענות כנגד השימוש בטילי מצרר. בסוף, דעת הקהל העולמית מתעצבת רבות בערוצי החדשות וגופי התקשורת השונים.

בנוסף, חובה לנהל קמפיין רשתות חברתיות בדיוק על הנקודה הזאת, שכן צעירים, הקהל שאולי הכי חשוב לישראל להגיע אליו, צורכים את התוכן שלהם בפלטפורמות הללו. אוקראינה ניהלה קמפיין נהדר דרך הרשתות החברתיות על הפשעים שרוסיה ביצעה ועדיין מבצעת במלחמה שם. אין סיבה שישראל לא תעשה זאת גם כן.

לרתום את הנשק שמשמש נגדנו-לטובתנו

הרובד הנוסף הוא הרובד הדיפלומטי הרשמי. ישראל צריכה לדרוש דיונים במועצת הביטחון של האו"ם על הפשעים הללו, לייצר חזית אחידה עם המדינות המופגזות במזרח התיכון ולהוביל דיונים כאלה בפורומים הבינלאומיים.

צעד נוסף בתחום הזה הוא הגשת בקשה לחקירה בהאג על פשעי מלחמה. ישראל עצמה לא יכולה לעשות זאת, כי היא לא מכירה בהאג, אבל ידידותיה בעולם בהחלט. רק בשבוע שעבר הצטרפו ארה"ב והונגריה להליך נגד ישראל בכל הקשור למלחמה בעזה, במטרה להגן על ישראל. אין סיבה שלא לבקש סיוע משלל המדינות התומכות בנו בשביל לפתוח בחקירה בינלאומית כנגד איראן.

ברור לי שיהיו רבים שיטענו שזה בזבוז אנרגיה על כלום. אבל זה לא נכון. דרך הפורומים הבינלאומיים העולם הערבי והמדינות העוינות לנו מאמללים את ישראל פעם אחר פעם. הגיע הזמן שאנחנו נדע לרתום את הכלים שלרוב משמשים למערכה נגדנו-לטובתנו.