שיר מהתופת: בר קופרשטיין ואלייצור ב"מלחמה האחרונה"

במשך שנתיים ארוכות, עמוק מתחת לאדמת עזה, בתוך עלטה מוחלטת ותנאים בלתי אנושיים, נכתבו מילות השיר שיוצא כעת לאור. "המלחמה האחרונה", הסינגל החדש של הזמר והיוצר אלייצור יחד עם שורד השבי בר קופרשטיין, הוא לא עוד שיר ברדיו; הוא עדות חיה ונושמת, מסמך אנושי מטלטל שנולד בין קירות הבטון הצרים של מנהרות חמאס.

קופרשטיין, שחזר לביתו לפני כחמישה חודשים לאחר תקופה ממושכת בשבי, בחר במוזיקה כדרך לעבד את הגיהנום שעבר. ברגעים הקשים ביותר, מול רעב כבד וקור מקפיא, הוא מצא נחמה אחת בלבד: מחברת ועט. שם, בתפילה חרישית ובידיים רועדות, הוא פנה ישירות לבורא עולם בבקשה אחת: "אבא, אל תעזוב אותי לבד".

הבחירה באלייצור כשותף ליצירה לא הייתה מקרית. הזמר והיוצר, המוכר בזכות סגנונו החשוף והשילוב הייחודי בין עולם הראפ וההיפ-הופ לבין עולם האמונה והתפילה, היווה את הצינור המדויק עבור קופרשטיין לעיבוד החומרים הגולמיים שכתב בשבי. אלייצור, שמביא איתו הגשה מחוספסת אך מלאת חמלה, מעניק למילותיו של בר מעטפת מוזיקלית שאינה חוששת לגעת בפצעים הפתוחים. השניים עבדו יחד באולפן במשך שבועות ארוכים, מזקקים את התחושות לכדי דואט שמרגיש כמו שיחה בין שני אחים לצרה – האחד שחזר מהתופת והשני שמשמש לו כקול וכמגן בעולם שבחוץ.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד רוח השריון: הפצועים והלוחמים שרים את הפסקול של החיל

עוד מאת יוסף ארנפלד צפת לובשת חג: פסטיבל הכליזמרים ה-39 יצא לדרך

הקליפ המלווה את השיר משחזר בצורה ויזואלית מצמררת את סיפורו האישי של בר – מרגע החטיפה האלים, דרך השהות במנהרות ועד לחזרה המורכבת לחיים. אחד מרגעי השיא ביצירה מתאר אירוע אמיתי שחווה בר בשבי: הרגע שבו, מתוך החשיכה המוחלטת, בקע לפתע קולה של אמו ממקלט רדיו קטן. האם העבירה לו מסר של תקווה וביקשה ממנו לא להישבר – רגע שהעניק לו את הכוח להמשיך להילחם על חייו.

מילות השיר חושפות את המאבק הפנימי הבלתי פוסק של מי שמנסה "לא להשתגע" כשהזמן עוצר מלכת. בר כותב על התחושות הפיזיות של הרצפה הקרה בבקרים, אך גם על הצלקות הנפשיות שנותרו פתוחות: "במראה אני רואה רק חצי בן אדם… אצלי הכל דפוק, הרגש מנותק", הוא שר בכנות שוברת לב, מתאר את הנתק הרגשי המלווה את הניצולים גם לאחר שזכו לחופש.

לצד הכאב התהומי, השיר ספוג באמונה יוקדת. הפזמון, "אני מתפלל שזאת תהיה המלחמה האחרונה", הופך להמנון של תקופה – כמיהה לאומית ופרטית לסיום הסבל. השיר מציג דו-שיח אינטימי וחשוף עם בורא עולם, שבו קופרשטיין מנסה להבין את פשר השליחות שלו בעולם לאחר ששרד כנגד כל הסיכויים. היצירה מסתיימת בקטע דיבור מרגש שבו בר חותם את סיפורו: "איש פעם אמר לי שיש לי שליחות בעולם הזה, אולי זה להציל אנשים, אולי זה לאחד", הוא אומר בקול חנוק, "אבל יש לי בקשה אחת – אם לקחת לי את האושר, תביא את הגאולה".

חמישה חודשים אחרי שחזר מהשבי, בר קופרשטיין לא רק מגשים חלום מוזיקלי, אלא מעניק קול לעשרות אלפי ישראלים שמתפללים יחד איתו שזו אכן תהיה המלחמה האחרונה.