בנימין ליפקין
השקט בחדר הזה מטעה, כמעט מכעיס בעוצמתו. מבט ראשון על מרכז השליטה הארצי של איחוד הצלה על סף הכניסה לירושלים עשוי להעניק תחילה תחושה מוטעית לחלוטין של משרד הייטק שגרתי ביום עבודה נינוח. מסכי ענק, המכסים קירות שלמים, מרצדים במיליוני נקודות חן של מפות חיות, גרפים צבעוניים ותזרימי נתונים בלתי פוסקים.
יש כאן תנועה תמידית אך שקטה של אנשים, וטון דיבור רגוע, כמעט מונוטוני, של תורני המוקד היושבים בעמדותיהם. אין כאן צעקות דרמטיות כפי שניתן לדמיין. אין היסטריה גלויה. אבל כשמתקרבים, כשהרגל דורכת על השטיח מקיר לקיר הבולע את הרעש, האווירה משתנה לחלוטין. האוויר הופך סמיך, כבד ממתח דרוך. זהו שקט אופייני של קפיץ מתוח עד קצה הגבול, שקט של צלף לפני לחיצה על ההדק, שקט של מנתח לפני החתך הראשון. אלא שכאן הירייה היא הצלת חיים והחתך הוא הפתח לתקווה. כאן לא מנהלים נתונים יבשים. כאן מנהלים את הגורל הישראלי, שנייה אחר שנייה.
"תביט על השעון בפינת המסך", לוחש לי דוד סלח מנהל אגף מוקדים, אדם שפניו הערניות אינן מסגירות את העובדה שהוא מסיים עוד משמרת דרוכה. עיניו לא זזות מהמסך הראשי המציג את תמונת המצב הארצית. "זמן המענה שלנו לשיחה נכנסת הוא בין שתיים לשלוש שניות".
אולי יעניין אתכם
המספר הזה, שתיים־שלוש שניות, נשמע טכני, אולי אפילו נתון שיווקי קר, עד שמנסים לספור אותו באמת, בקול רם, כשמישהו בצד השני זקוק לעזרה. אחת. שתיים. שלוש. ארבע. זהו זה. בתוך שבריר הזמן הזה עולם מלא קורס בצד השני של הקו. בשניות הללו מישהו צועק בטירוף, מישהו בוכה בייאוש, או נורא מכך – מישהו שותק, שתיקה מוחלטת של פחד מוות, שתיקה שאומרת שאין לו כבר כוח לצעוק. ובארבע השניות הגורליות הללו המוקדן צריך לקלוט את המיקום המדויק, לא אחת מתוך גמגום או בכי, להבין את אופי האירוע, להרגיע את המדווח המבוהל – ולשגר אליו את המלאך הכתום הקרוב ביותר. זה לא פס ייצור של מפעל. זו מלאכת מחשבת אנושית, עדינה ומדויקת, המגובה בטכנולוגיית קצה שנועדה לתמוך בה אך בשום פנים ואופן לא להחליף אותה.
מאחורי המהירות הפנומנלית הזאת, שנראית כמעט על טבעית, עומד צבא של ממש. צבא של חסד. 8,100 מתנדבים הפרוסים בכל נקודה על מפת ישראל, ממושב אליפלט שבצפון הרחוק ועד אילת שבדרום. הם לא כוח עזר חיצוני, הם הקהילה עצמה. הם השכנים שלנו שגרים דלת מול דלת, הקולגות לעבודה שיושבים בשולחן הסמוך, האנשים שחולקים איתנו את התור בסופרמרקט או את הספסל בגינה הציבורית.
תוך כדי הסיור במוקד נכנס המשנה למנכ״ל 'איחוד הצלה', אלי פולק. ביקשתי שיספר לנו על תנופת העשייה בימים אלו כאשר ישנם אירועי שגרה ומלחמה במקביל. ״לאיחוד הצלה יש מטרת על והיא הגעה לכל אירוע רפואי בתוך 90 שניות״, אומר פולק. ״כשהקמנו את הארגון לפני כעשרים שנה זה היה נשמע כמו חלום רחוק, אבל בשנים האחרונות באזורים רבים אנחנו כבר נמצאים שם. הודות לפעילות של נשיא ומייסד הארגון אלי ביר מסביב לשעון, בכל שנה אנחנו פותחים עשרות קורסי חובשים, מכשירים נהגי אמבולנסים ורוכשים ציוד בעשרות מיליוני שקלים על מנת שכל מתנדב ב'איחוד הצלה' יהיה מאובזר ברמה הגבוהה והמקצועית ביותר כדי שיוכל לתת את המענה הנדרש בעת הצורך. ראינו את המסירות של מתנדבי 'איחוד הצלה' במלחמת שאגת הארי בשבועות האחרונים, כאשר הם היו הראשונים להגיע לכל זירת נפילה ולתת מענה רפואי ראשוני למאות נפגעים. יחד עם מוקד מבצעי מקצועי, מתנדבים עם לב ענק ותורמי הארגון שמאפשרים את כל הפעילות הזאת מבחינה כלכלית אנחנו בדרך הבטוחה להגיע ליעד של הגעה בתוך 90 שניות לכל אירוע חירום רפואי".
מערכת חיזוי אירועים
כשהקריאה נכנסת למוקד, המערכת הממוחשבת המתוחכמת, בסינרגיה מושלמת עם המוקדן האנושי, כבר יודעת מי מהם נמצא בטווח אפס, מי מהם יכול להגיע ברגל, באופנוע או ברכב בתוך דקות ספורות. "כל מחוז מפעיל כאלף מתנדבים", מסביר לי קצין משמרת ותיק, אדם שב־14 שנותיו במוקד ראה, שמע וניהל כל תרחיש אימה אפשרי, מפיגועים המוניים ועד אסונות טבע, והצליח לשמור על שפיות ועל קור רוח מעורר השתאות. "המטרה שלנו ברורה, חקוקה על הקיר באופן וירטואלי: עד 90 שניות להגעה לזירה. זה היעד. אנחנו לא מתפשרים על זה. אנחנו מבינים, מתוך ניסיון כואב, שכל שנייה שהשעון מתקתק היא שנייה שבה הנזק המוחי הופך לבלתי הפיך, שבה הדימום הופך לקטלני, שבה התקווה הולכת ודועכת".
כדי לעמוד ביעד התובעני הזה, המוקד משתמש בנשק סודי, פרי פיתוח טכנולוגי מתקדם: מערכת חיזוי אירועים מבוססת בינה מלאכותית (AI). המערכת הזאת, המנתחת נתוני עתק משנים עברו ומהשעות האחרונות, מגיעה לעיתים לעד 90 אחוזי הצלחה בניבוי עומסים ומיקומי אירועים פוטנציאליים. היא יודעת לנתח את אופי האירוע ולצפות היכן, בסבירות גבוהה, יתרחש האירוע הבא – האם זה יהיה ציר תנועה פקוק בשעת עומס, או אזור חגיגות המוני ואפילו אזור נפילת טיל משוער. "בפורים, למשל, יומיים בלבד לאחר פרוץ מבצע 'שאגת הארי', המערכת נכנסה לכוננות שיא. אנחנו יודעים שכל 60 שניות, כמו שעון שוויצרי, ייפתח אירוע חדש. אנחנו נערכים לזה מראש, מזיזים כוחות לנקודות אסטרטגיות, צובעים את המפה בצבעי אזהרה", אומר הקצין, עיניו בוחנות גרף המציג את ההסתברות לאירועים בשעה הקרובה.
זהו ניהול קרב לכל דבר, אסטרטגיה וטקטיקה המשולבות יחדיו, אלא שהאויב כאן אינו צבא זר, אלא מלאך המוות שמנסה לגזול חיים. האתגר האמיתי, כך מספרים לי כולם, מהמוקדן הצעיר ועד למנהל הבכיר, הוא לא האירוע הבודד, קשה ככל שיהיה, אלא הרגע שבו הכול קורס בבת אחת, כשהשגרה מתרסקת לרסיסים. מתחילת הלחימה הנוכחית ניהל המוקד מאות זירות של נפילות רקטות, התמודד עם אלפי נפגעים בזירות שונות, ועיבד יותר מ־50 אלף שיחות חירום כולל קריאות השגרה, רבות מהן תחת אש.
המספרים מבהילים, כמעט בלתי נתפסים: "תחשוב מה קורה כשנכנסות 50 שיחות בו זמנית על אותה נקודת נפילה", מתאר אחד האחמ"שים, ידיו מחוות על מסך המציג עשרות קווים אדומים מהבהבים. "יש מתח עצום באוויר, הלחץ במוקד עולה בבת אחת. אבל המערכת יודעת להתפצל, לעבוד במקביל. האתגר הכי גדול באירוע חריג הוא לשמור על השגרה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שמישהו שחטף התקף לב ברמת גן יחכה כי יש נפילה באשדוד. אנחנו חייבים, פשוט חייבים, להמשיך לתפקד בשני המסלולים הללו באותה רמת דיוק ומהירות".
מיפוי תלת־ממדי
באירועי קיצון אלו, כשהכאוס מאיים להשתלט, הטכנולוגיה הופכת להיות העיניים והאוזניים של המפקדים במוקד. "מסך שליטה ובקרה, הכול חייב להיות מיידי, בלי שום עיכוב", מסבירים לי מול קיר מסכים עצום המציג תמונות לווין, מפות טופוגרפיות וצילומי שטח. כשיש זירת הרס כתוצאה מנפילה או אסון, העין האנושית, המבוהלת והמוגבלת, עלולה להחמיץ פרטים קריטיים. כאן נכנסים לתמונה הרחפנים. אלו לא צעצועים להנאה, אלא כלים מבצעיים מתקדמים המצוידים במצלמות תרמיות המסוגלות לזהות חום גוף מתחת לשכבות של בטון והריסות, גם באישון לילה ואפילו בתנאי ראות קשים.
"אנחנו מבצעים מיפוי תלת־ממדי מלא של הזירה בתוך פחות מעשר דקות מרגע ההגעה", מתאר מנהל טכנולוגי בגאווה מהולה באחריות. "הכול נעשה בתיאום הדוק ומלא מול פיקוד העורף. המידע הזה קריטי להבנת מצב המבנה, לאיתור לכודים ולתכנון דרכי גישה בטוחות". הדרמה מגיעה לשיאה כשמדובר בראשי נפץ שלא התפוצצו, פצצות מתקתקות בלב אזור עירוני. "זה מצב רגיש ונפיץ, תרתי משמע. אנחנו חייבים לוודא שכוחות ההצלה יפגעו בעצמה או באחרים בטעות. הטכנולוגיה עוזרת לנו אפשרות לדעת מה מחכה להם, לכל הכוחות – משטרה, כיבוי אש, צבא – ולתת להם תמונת מצב מדויקת לפני שהם דורכים בזירה המסוכנת".
במקביל, הטאבלטים שבידי הכוננים מעבירים מפות מדויקות של זירות ההרס ישירות למשטרה, ומצלמות המותקנות על גבי האמבולנסים משדרות בלייב, בסטרימינג ישיר למוקד, ומאפשרות לקציני המשמרת להבין את הזירה, לראות את הפצועים, את חומת הבטון שקרסה, את האש המשתוללת, ולא להסתמך רק על דיווחי טלפון קטועים, מבוהלים ולעיתים סותרים.
נגד כל הסיכויים
אבל מעבר פרט לביטים, לפיקסלים, לרחפנים ולבינה המלאכותית, הלב הפועם, הנשמה החיה של המקום הזה, הוא עדיין השיחה האנושית, הקשר הישיר בין אדם לאדם ברגע של מצוקה. כאן מתרחשת אומנות ההדרכה הטלפונית, מלאכה עדינה הדורשת קור רוח של פלדה ואמפתיה. "אנחנו מצילי חיים מעבר לקו, פשוטו כמשמעו", אומר לי מוקדן צעיר, שרק סיים משמרת מפרכת והחיוך עדיין לא מש מפניו. "התפקיד שלנו הוא לשמר את המצב הקיים ולמנוע הידרדרות, עד שיגיע כונן פיזית למקום. אלו הדקות הכי ארוכות בחיים של המדווח, ואנחנו שם איתו". הסיפורים שרצים כאן בין תורני המוקד, בזמני ההפוגה הקצרים, נשמעים לעיתים כמו תסריט מופרך, אבל הם המציאות היומיומית.
קצין המשמרת נזכר, בקול רועד קמעא, ב"מקרה מצער, לידת בית שהסתבכה קשות". הסיטואציה הייתה קריטית, סכנת חיים מיידית ליולדת ולעובר, כל דקה קריטית. "לחשוב מחוץ לקופסה זה לא רק סלוגן אצלנו. זה חלק מהדי־אן־איי, זה כלי עבודה. רופא מיילד בכיר שהמוקד העלה על הקו להתייעצות, במקרה או שלא במקרה, לקח את הפיקוד. הוא נתן הדרכה טלפונית מפורטת, רגועה ומדויקת, שלב אחר שלב, לבעל המבוהל שהיה בשטח. הרופא הפך להיות הידיים שלו, העיניים שלו. זה נגמר בבכי של אושר, בחיים חדשים שבאו לעולם נגד כל הסיכויים".
במקרה אחר, מוקדן מתחיל הדריך בקור רוח מדהים אמא מבוהלת שתינוקה נחנק מגוף זר, הנחה אותה לבצע את תמרון היימליך בתינוקות, עד לרגע המיוחל של הוצאת הגוף הזר והבכי הראשון שהחזיר את הנשימה לכולם. "זה חיבור קריטי, קשר דם וירטואלי", מהנהן האחמ"ש. "בין אם זה חנק, תאונת דרכים קשה עם פציעות ראש, או חובשת שנדרשת בדחיפות מטעמי צניעות בקהילה חרדית. אנחנו מבצעים התאמה מיידית. המוקד מגוון, מכיל את כל החוגים, הדתות והמגזרים, וזה המקור הכי חזק לכוח שלו, ליכולת שלו להגיע לכל לב ולכל בית".
אין מקום לטעויות
כדי להגיע לרמות המקצועיות הגבוהות הללו, לרמת דיוק כמעט כירורגית תחת לחץ, הנהלים במוקד נוקשים, קפדניים ובלתי מתפשרים, כמעט צבאיים. כל מילה, כל פעולה וכל לחיצת כפתור מוגדרת בנהלים כתובים. קורס חניכה למוקדן חדש הוא מסלול מכשולים תובעני, הכולל שש משמרות חניכה אינטנסיביות לכל קורס, שבהן החניך מתרגל תרחישים אמיתיים תחת בקרה מוקפדת של חונך ותיק שאינו מסיר ממנו את עיניו. אין מקום לטעויות, אין מקום לתוצאה משוערת.
כשאני שואל על ההיערכות המיוחדת בצפון המופגז ובעצם בימים האחרונים בכל הארץ, בדרום, בצפון, בירושלים ובמרכז, הפנים מתרחבות בחיוך מודאג אך נחוש, חיוך של מי שיודע שהאחריות כבדה אך הוא מוכן לה. "יש צוותים מתוגברים בכל רחבי הארץ, אנחנו לא לוקחים סיכונים. אנחנו מבצעים רוטציה מתוכננת של כוחות כדי לשמור על רעננות הכוננים. כמו כן דבוקת צוות ברחובות מוכנה לכל תרחיש, גם להסלמה רחבה. אנחנו ממוקמים בצפון באליפלט, שהוא לא ממש קרוב לגבול הפיזי אך מצד שני קרוב מספיק לצפת ולטבריה. אנחנו שם, פרוסים, מוכנים, דרוכים. מחכים לפקודה או לקריאה".
בסוף הביקור הארוך, המטלטל והמרתק, אני מביט שוב בנתונים היבשים המופיעים על מסכי הענק, אך כעת הם נראים אחרת לגמרי. אלו לא סתם מספרים בדוח סטטיסטי. אלו פעימות הלב של המדינה. 110 אלף שיחות מאז תחילת השנה האזרחית. כמעט 2,400 פניות ביממה. השנה שעברה הסתיימה עם יותר מ־800 אלף אירועים. המוח האנושי מתקשה לעכל את היקף הסבל, את כמות הכאב המרוכזת בנתונים הללו, אך הוא מתקשה עוד יותר לעכל את היקף החסד, את הנכונות האין־סופית של אלפי אנשים לעזוב הכול ולרוץ להציל חיים.
קצין המשמרת מחייך חיוך עייף, חיוך שאומר הכול בלי מילים, כשאני נפרד ממנו לשלום. "רק ב־10 דקות שבהן דיברתי איתך, נפתחו עוד 17 אירועים חדשים", הוא אומר. עיניו, שכבר חזרו למסך, מחפשות את הנקודה הכתומה הבאה שתהיה הקרובה ביותר לחיים שצריך להציל. כאן, במרכז השליטה של 'איחוד הצלה', בין מסך למסך, בין קריאה לקריאה, בין ייאוש לתקווה, מתקיים הנס היומיומי, המרגש והעוצמתי ביותר של החברה הישראלית. הנס שבו אדם זר לחלוטין מחליט, בתוך פחות מחמש שניות, שחייו של האחר חשובים לו יותר מהכול, יותר מנוחותו, יותר משנתו, לעיתים אפילו יותר מביטחונו האישי. הנס הזה הוא הדופק האמיתי של המדינה, והוא פועם כאן בעוצמה אדירה ומסרב להיפסק.