דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
תוכן שיווקי

חזית טכנולוגית: המשימה הלאומית של HIT

בעוד אלפי סטודנטים מגויסים לחזית, מכון טכנולוגי חולון רותם את הבינה המלאכותית כדי להבטיח שאיש לא יישאר מאחור.

מכון טכנולוגי חולון. צילום: ביה בר קליש
מכון טכנולוגי חולון. צילום: ביה בר קליש

יוסי אשרי

מדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המורכבות והמאתגרות בתולדותיה. מלחמת 'שאגת הארי' הכתה גלים בכל רובדי החברה הישראלית, מהכלכלה והביטחון ועד לחוסן הנפשי של כל אזרח. עולם האקדמיה, המהווה את קטר הצמיחה והעתיד המדעי של מדינת ישראל, מצא את עצמו בקו החזית של העורף. סטודנטים ומרצים גויסו בהמוניהם, שגרת הלימודים הופרה, רגע אחרי פתיחת הסמסטר, והמוסדות נדרשו להמציא את עצמם מחדש – שוב – כדי להבטיח שאף סטודנט לא יישאר מאחור, תוך שמירה על רמה אקדמית בלתי מתפשרת.

בריאיון מיוחד מספר נשיא המכון, פרופ' אדוארד יעקובוב, על ניהול המשבר בזמן אמת, על השותפות הגורלית עם התעשיות הביטחוניות ועל המחויבות העמוקה לדור העתיד של המהנדסים והמדענים בישראל.

איך אתם מתמודדים עם המלחמה? אנחנו רואים סבב רודף סבב, איך מצליחים לנהל מוסד אקדמי במציאות כזאת?

אולי יעניין אתכם

"כדי להסביר מה אנחנו עושים, חשוב לי להדגיש את שיטת העבודה שלנו: אנחנו פועלים בפורום הנהלה רחב שכולל את הנהלת המכון וממלאי תפקיד נוספים, וגם את נציגי אגודת הסטודנטים. המטרה שלנו היא לקדם יחד פתרונות בתקופה הבעייתית הזאת. זו לא תקופה שגרתית, וזו לא 'עוד מלחמה', אלא מציאות שבה אנחנו חוזרים שוב ושוב למצב לחימה, ואנחנו חייבים להבין איך מתקדמים יחד".

"כך למשל, כשפרצה המלחמה ב־28 בפברואר, התכנסנו כבר במוצאי שבת לישיבת חמ"ל כדי להבין את המשמעויות. רק שבוע קודם לכן, ב־22 בפברואר, פתחנו את סמסטר ב', ואחרי שבוע אחד בלבד של לימודים נאלצנו לעצור. החלטנו על הפסקה בשל הנחיות פיקוד העורף, וגם בדקנו את הנתונים וגילינו שרבים מהסטודנטים ומהסטודנטיות נמצאים במילואים, בשירות קבע או בתעשיות הביטחוניות והצבאיות".

"בהתאם להנחיות פורום החירום של המל"ג וכדי לתת מענה ראוי לאלפי הסטודנטים המשרתים, גיבשנו במכון מתווה גמיש בתיאום עם אגודת הסטודנטים. לכל אלו שלא בשירות בכוחות הביטחון ויכולים ללמוד, המשכנו את סמסטר ב' בלמידה מרחוק", מסביר פרופ' יעקובוב. "זה מאפשר לסטודנטים הללו לחזור לשגרת למידה ושמירה על החוסן וכמובן לא לסכן את חייהם בדרכים".

לצד זאת, סטודנטים שנדרשו למילואים או לשירות קבע, סטודנטים שעובדים בתעשיות ביטחוניות ואחרים שפשוט לא מסוגלים להתפנות ללמידה בימים אלו – בשבילם המכון מפעיל מערכת תמיכה ייעודית שכוללת פתיחה מחדש של הסמסטר ביום שאחרי המלחמה. "המתווה השני הוא לפתוח מחדש את סמסטר ב' אחרי סיום המלחמה לכל אלו שבמילואים, בקבע ובתעשיות הביטחוניות, וכן לסטודנטים שלא יכלו בתקופה מורכבת זו להתפנות ללמידה", הוא אומר ומוסיף כי המענה כולל גם מקרים הומניטריים: "נניח שיש משפחה ברוכת ילדים או אילוצים אחרים שלא מאפשרים לסטודנטים להצטרף, אנחנו נותנים גם להם את המענה הזה".

האקדמיה של התעשייה: רבע ממהנדסי החשמל בארץ

פרופ' יעקובוב רואה במכון נדבך קריטי בביטחון הלאומי והכלכלי של ישראל. "אנחנו מכשירים מהנדסים, מדענים, אנשי טכנולוגיה ורפואה דיגיטלית במקצועות שהמדינה הכי זקוקה להם", הוא מבהיר. "חשוב לציין שרבע ממהנדסי החשמל והאלקטרוניקה בארץ בכל שנה מגיעים מהמכון. אנחנו פרטנרים אסטרטגיים של חברת החשמל ושל התעשיות הביטחוניות כמו התעשייה האווירית, רפאל, אלביט ואינטל. יש לנו הרבה בוגרים שם, ובכל שנה מתקבלים נוספים".

החשיבות האסטרטגית הזאת מציבה בפני הנהלת המכון דילמה מקצועית יומיומית. פרופ' יעקובוב מספר כי השתתף באופן אישי בפגישות עם הסגל האקדמי בכל פקולטה כדי לחדד את המשימה: "הסברנו לסגל מה אנחנו מצפים מהם. המצב מורכב מאוד, אבל המטרה היא לא רק לבנות תנאים שיאפשרו לסיים את הלימודים, אלא לשמור גם על הרמה האקדמית. בכל פעם מחדש יש דילמה: איך להעביר את השיעורים, מה לדרוש בבחינות וכיצד להעריך את הישגי הסטודנטים במצב החירום שאנו שרויים בו. זו מערכת שלמה שעובדת יחד – הנהלה, סגל אקדמי ומינהלי, ואגודת הסטודנטים שמביאה את הצרכים מהשטח. כפי שהצלחנו במלחמות הקודמות, נצליח גם הפעם. 'אף אחד לא יישאר מאחור' זו לא סיסמה, זו המציאות".

האתגר הגדול ביותר הניצב לפתחו של המכון אינו רק לוגיסטי אלא אנושי, אל מול מציאות שבה עם ישראל מתמודד בשנים האחרונות עם שרשרת אירועים מטלטלת. החל ממגפת הקורונה ועד למערכה צבאית מתמשכת – עולה השאלה כיצד סטודנט שנקרא שוב ושוב לשירות מילואים מצליח לשמור על רצף לימודי בלי שסיום התואר יידחה ללא קץ.

"זהו אכן אתגר גדול", משיב פרופ' יעקובוב. "יש לי סטודנטים שהיו 600 ימים במילואים ברצף. לכן אנחנו מספקים להם קודם כול מערכת נפרדת לכל אחד על בסיס בחירה אישית. בנוסף לכך, הקמנו מערכת שיעורים מוקלטים בשיטה אסינכרונית, ובכל פקולטה פועל מערך שלם של מלווים שיושבים עם הסטודנטים ובונים להם מערכת שיעורים ובחינות מותאמת אישית".

פרופ' יעקובוב אינו מתעלם מהמחיר הנפשי הכבד שגובה המציאות הזאת. "זה מאוד מאוד קשה. אם נוסיף לזה את הפוסט־טראומה גם של המרצים, גם של הסטודנטים ושל החברה כולה ואת המתח המתמיד, ברור שהמצב בעייתי מאוד. במובן מסוים המצב הפך לשגרתי, למרות שהוא רחוק מכך. חובתנו היא לראות כל אחד מהסטודנטים ומהסטודנטיות שלנו אישיות נפרדת שחובתנו לשרת, ולדאוג שהם יקבלו את המידע השימושי ביותר לעתידם ולעתיד המדינה, תוך שמירה על חוסן נפשי במצוקות הזמן".

6,000 ילדים: מרכז החוסן של HIT

אחת הנקודות הרגישות ביותר היא החזרה לספסל הלימודים לאחר השירות. סטודנטים רבים חוזרים מהחזית כשהם מתקשים להשתלב מחדש בשגרה האקדמית, לעיתים תחת צילה של פוסט־טראומה או דיכאון. כאן נכנס לתמונה מרכז החוסן של המכון, שאותו מובילה דקנית הסטודנטים.

"לד"ר לימור סהר־ענבר, דקנית הסטודנטים, יש צוות של אנשי מקצוע שיודעים לדבר עם כל סטודנט וסטודנט", מסביר הנשיא. "הם מעניקים שיעורי עזר וגישה למערכות תומכות למידה. זו מערכת לא פשוטה כשמדובר ב־6,000 סטודנטים שמתוכם ישנם רבים הזקוקים לתמיכה ולסיוע, אבל עד היום הצלחנו ונמשיך להצליח. הגישה שלי היא לחשוב מה הייתי עושה בשביל הבן או הבת שלי, ואותו הדבר אני עושה בשביל הסטודנטים במכון. יש לי 6,000 ילדים, בנות ובנים, וכל אחד מהם זכאי לקבל את המקסימום בתנאים שמתאימים לו. זו חובתנו, אחרת לא עשינו כלום".

הקשר ההדוק של המכון עם המשק הישראלי מקבל משנה תוקף בימי לחימה. הסטודנטים של HIT אינם רק לוחמים בחזית, אלא מהווים חלק מכוח האדם הטכנולוגי של ישראל בזמן אמת. "הסטודנטים שלנו לא רק משרתים, חלק ניכר מהם מועסקים תוך כדי הלימודים בתעשיות ביטחוניות וצבאיות", מציין פרופ' יעקובוב. "רבים מהם, במיוחד אלו שלומדים לתואר שני – חלקם במסלול עם תזה הקיים בשלוש פקולטות – נמצאים בשירות קבע. מטבע הדברים הם לא תמיד זמינים ללימודים בתקופה הזאת, אבל מי שיכול – מצטרף. הם יכולים לצפות בשיעור מוקלט או לשאול את המרצה בטלפון לפני או אחרי ההרצאה. אנחנו כאן כדי לגשר על הפערים הללו".

ניהול מוסד אקדמי בסדר גודל כזה תחת אש מחייב אופרציה מסועפת ומדויקת. פרופ' יעקובוב מסביר כי בכל פקולטה הוקם חמ"ל ייעודי ומונו אחראים אקדמיים ומינהליים המלווים את הסטודנטים באופן אישי, בהתאם להתמחותם ושנת הלימודים שלהם. "יש כתובת מדויקת למי לפנות", הוא מבהיר. "אנחנו עורכים תיאום ציפיות ואוספים את כל הבעיות שעולות פעם בשבוע. כנשיא המכון אני מחויב אישית להצלחת הסטודנטים ומכנס פורומים רחבים עם הרקטור, המנכ"ל והדקנים כדי להבין מה עוד אפשר לעשות".

לדבריו, המפתח להצלחה טמון בגמישות: "בזמן מלחמה כולנו עובדים כפליים כי המשימה הזאת חיונית למדינה כולה. ננצח רק כשנהיה ממוקדים ביעדים ונדע לפתור בעיות תוך כדי תנועה. אין לנו פתרונות סטטיים, הפתרונות שלנו דינמיים ומשתנים בהתאם לצרכים האישיים של הסטודנטים ושל המרצים, שגם הם מתמודדים עם קשיים בבית. התרגלנו לזה במובן החיובי והשלילי כאחד. הייתי מעדיף שלא נצטרך לצבור ידע כזה, אבל זו המציאות ונעבור אותה ביחד".

"אנחנו רואים בסטודנטיות ובסטודנטים שלנו את הילדים שלנו. כל אחד מהם תורם וימשיך לתרום לחיזוק המדינה. מטרת קיום המכון היא חיזוק החברה, הכלכלה, התעשייה ומערכות הביטחון של ישראל. זה המוטו שלנו. אהבת ישראל היא הדי־אן־איי המשותף שלנו", הוא מזכיר. "לא מספיק להכשיר מהנדסים ומדענים, חובתנו להכשיר אזרחים טובים ונאמנים למדינה. כל מי שמגיע למכון יודע שהמוטו הוא שכולנו יחד. אצלנו לא תשמעו חילוקי דעות בקמפוס, אלא רק עיסוק בלימודים ובמטרה המשותפת: חיזוק מדינת ישראל".

בינה מלאכותית בשירות המילואימניקים

אם נשיא המכון מופקד על האסטרטגיה הכוללת, הרי שעל היישום בשטח מופקדים דיקני הפקולטות וחברי הסגל. בעיני פרופ' גילה קורץ, דקנית הפקולטה לטכנולוגיות למידה ב־HIT, המעבר ללמידה מרחוק הוא לא רק אילוץ טכני, אלא הזדמנות ליישם ראייה הוליסטית שמתחשבת במציאות המורכבת של הסטודנטים והסגל גם יחד.

"המלחמה חייבה אותנו לשנות תהליכי הוראה ולמידה", מסבירה פרופ' קורץ. "קרוב ל־50 אחוזים מהסטודנטים שלנו נקראו לשירות מילואים, וגם הסגל לא חסין, חלקם מגויסים וחלקם הורים לילדים קטנים תחת אש. המטרה שלנו הייתה לאפשר לסגל ללמד ולסטודנטים ללמוד גם תחת התרעות ואזעקות. זו סוגיה חשובה. החלטתי שברגע שיש התרעה, אפילו לסטודנט אחד, עוצרים את השיעור. אנחנו מבינים שהריכוז של כולם, גם של המרצים וגם של הסטודנטים, אינו מיטבי כרגע. כך נוהגים בכל הקורסים במכון".

הפקולטה בראשותה של פרופ' קורץ נחשבת לחלוצה בתחום הבינה המלאכותית (AI), עם מעבדות מחקר, פרסומים אקדמיים והתמחות ייעודית לתואר שני. כשהשטח בוער, הידע התאורטי הפך לכלי עבודה מעשי. "אנחנו משתמשים בכלי הבינה המלאכותית הכי עדכניים כדי לסייע בתהליך הלמידה ולאפשר לכולם ללמוד, כולל המילואימניקים שנמצאים הרחק מהקמפוס", היא אומרת.

החידוש העיקרי שמובילה פרופ' קורץ נועד לפתור את אחת הבעיות המוכרות של הלמידה מרחוק: הקושי לצפות בהקלטות זום ארוכות. "לצפות שעה וחצי בשיעור זום מוקלט זה קשה מאוד, בטח למי שנמצא בשטח", היא מזכירה. "לכן אנחנו רותמים כלי AI כמו NotebookLM וכלים מבוססי Claude כדי להמיר את התכנים והמצגות לפורמטים נגישים יותר. אנחנו יוצרים פודקאסטים או סרטוני וידאו קצרים שמסכמים את עיקרי הדברים. כך, סטודנט שלא היה בשיעור אינו חייב לצפות בשעה וחצי של הקלטה. הוא יכול לצרוך את החלקים שפותחו בשבילו באמצעים אלטרנטיביים וחכמים".

פרופ' קורץ מדגישה כי צוות החדשנות של הפקולטה עוקב כל העת אחר ההתקדמות בתחום הבינה המלאכותית, שמתפתח במהירות אדירה. "אנחנו מפעילים שיקול דעת מקצועי כדי להבין מה באמת מסייע לסטודנט ולסגל. הידע שלנו הוא הכי עדכני שיש, והמטרה היא אחת: להנגיש את ההשכלה הגבוהה לכל מי שמשרת את המדינה, בכל זמן ובכל מקום".

ה־AI בשירות המרצה

כדי להבין איך זה עובד בשטח, פרופ' קורץ פורטת את המהפכה לדוגמאות יומיומיות. בקורס שיטות מחקר, למשל, המרצה כבר אינו מסתפק בהעלאת הקלטה גולמית. "המרצה מוריד את תמלול השיעור, עובר על התוכן כדי לוודא איכות, ורותם את NotebookLM כדי ליצור חבילת למידה שלמה: סיכום טקסטואלי, קולי ואפילו סרטון וידאו קצר", היא מסבירה. "הרעיון הוא שהסטודנט מקבל תוכן איכותי וממוקד שיכול להחליף הרצאה שלמה".

דוגמה נוספת היא של המרצה שיצרה לעצמה "כפילה דיגיטלית" אינטראקטיבית. במקום להעביר את אותו שיעור כמה פעמים, היא הקליטה גרסה קצרה של עצמה באמצעות בינה מלאכותית. "זו לא סתם הקלטה", מדגישה קורץ, "זו מערכת אינטראקטיבית שבה הסטודנטים יכולים לשאול שאלות ולקבל תשובות בזמן אמת מבוטים שהזנו בתוכן הקורס".

אך הפקולטה כבר נושאת עיניים אל השלב הבא: Agentic AI – בינה מלאכותית סוכנותית. בעוד שבוט רגיל רק עונה על שאלות, סוכן חכם מסוגל לבצע פעולות בשביל המשתמש – בדומה לסוכן דיגיטלי שמזמין לכם מקום במסעדה. "הכנסנו את נושא הסוכנים המסייעים בלמידה בקורסים ספציפיים, ואנחנו הולכים לכיוון של 'תאום דיגיטלי'", מגלה פרופ' קורץ. "החזון שלנו הוא ליצור למרצה תאום דיגיטלי מבוסס AI שיוכל ללמד ולתקשר עם הסטודנטים באופן עצמאי במקרה שהלחימה תימשך".

כשנשאלת פרופ' קורץ האם המודל הטכנולוגי של הפקולטה לטכנולוגיות למידה יכול לשמש דוגמה למוסדות אקדמיים נוספים, היא משיבה בחיוב נחרץ, אך מדגישה כי לא מדובר רק בטכנולוגיה, אלא בשינוי תפיסתי עמוק. "אני מאמינה גדולה בלמידה מתמדת", היא אומרת, ומציינת כי המכון כבר ערוך להעמיד את הידע והניסיון שצבר לרשות גופים אחרים. "זה מחייב להבין שמרצה הוא לא רק מי שעומד ומדבר באופן משעמם, גם בזום. המלחמה רק חידדה את הצורך בשינוי מהותי בתפקיד הסגל האקדמי".

אחת הבשורות של HIT בפקולטה לטכנולוגיות למידה היא המעבר מהערכה מבוססת בחינות לשיטת מטלות בשלבים. במקום מבחן מסכם אחד, הסטודנטים מציגים התקדמות לאורך כל הסמסטר, גם בתוך מרחבי הזום המאפשרים עבודה בקבוצות וליווי צמוד של המרצה. "המלחמה נתנה לנו בוּסט של ניסיון שלא התכוננו אליו", מודה קורץ. "נכנסו גורמים חדשים כמו קשיי ריכוז, חוסר פניות ללמידה בגלל המצב ואזעקות שקוטעות את הרצף. היכולת שלנו להמשיך ללמד בתנאים האלה היא חלק מהחוסן הלאומי".

המודל הזה יישאר גם כשהשקט יחזור. "נחזור לקמפוס, אבל נמשיך לשלב למידה מרחוק ולמידה אסינכרונית איפה שזה נכון. אנחנו כבר מזמן לא באוניברסיטה של פעם. התשובה לשאלה אם זה העתיד היא חד־משמעית כן – אנחנו מכשירים את הסטודנטים שלנו להיות לומדים עצמאיים ויוצרים, בדיוק כפי שהמשק והתעשייה דורשים מהם היום".

מה לקרוא עכשיו