"המלחמה יצרה צימאון רוחני עצום, ופה נכנס התפקיד שלנו"

את השיחה החגיגית עם הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, אנחנו מקיימים בלשכה שלו בנתניה. על אף שברוב ימות השבוע הוא נמצא בלשכה בירושלים, הרב בר מקפיד לשמור על קשר רציף עם העיר שבה כיהן במשך עשור. "כל עוד לא נבחר רב עיר חדש במקומי, מישהו צריך לחתום על תעודות הכשרות והנישואין", הוא מסביר בפשטות כשהוא עובר על ערמות המסמכים של ערב החג, "מערכת הכשרות שבניתי פה במו ידיי היא מודל לחיקוי שאני לוקח איתי גם לרבנות הראשית, לכן אך טבעי שבינתיים אמשיך לנהל את העניינים לפרטי פרטים. אני נמצא פה חלק מהזמן ומעורה בכל מה שקורה, זה הרבה יותר טוב מאשר שיגיע מישהו מבחוץ שלא מכיר את המערכת".

המציאות שמחוץ ללשכת הרב הראשי רחוקה מלהיות שגרתית. זוהי השנה השלישית שבה עם ישראל נכנס לחג הפסח מתוך מערכה ממושכת שמטלטלת את המושגים הכי בסיסיים של חג החירות. "כשנמצאים בתוך המלחמה, לפעמים קשה להבין מה קורה", אומר הרב בר בשיחה עם 'בשבע', "הכול מרגיש כמו צעקות גדולות". למרות הכאב, הוא מבקש להביט אל מעבר לערפל הקרב ולזהות את הניסים הגלויים. "המתבונן רואה שבשנתיים הללו נעשה פה סדר עולמי חדש", הוא קובע. "תראה מה הקדוש ברוך הוא עשה: איפה חיזבאללה? איפה חמאס? איפה הסורים והחות'ים? הכול השתנה, מהביפרים ועד ליכולות המבצעיות המדהימות".

הרב נזכר בביקור שערך בבסיס חיל האוויר תוך כדי הלחימה, רגעים שבהם הסטטיסטיקה היבשה נכנעה לאמונה פשוטה. "הטייסים אמרו לי שמבחינה סטטיסטית, כל מטוס שמיני לא היה אמור לחזור. ובסוף? כולם חזרו בשלום. קצין החימוש הראשי סיפר לי איך הוא ידע מתי באמת יוצאים להפצצות: הוא ראה את כל הטייסים – גם אלו שנחשבים רחוקים – יושבים יחד וזועקים 'שמע ישראל'. שם, בתוך תא הטייס, מבינים שזה לא רק צבא וטכנולוגיה. שם מבינים שהכול זה ניסים".

מבחינתו, המלחמה היא לא רק רצף של אירועים ביטחוניים, אלא מהלך אלוקי רחב הרבה יותר. "אלמלא 7 באוקטובר היינו יכולים להפציץ היום את איראן? המעצמה הענקית הזאת, עם כל המשאבים שלה?" הוא תוהה רטורית, "הכול זה גלגול של המציאות הזאת שיצרה סדר עולמי חדש. הגמרא מספרת שלעתיד לבוא האומות יבואו לבקש שכר, והפרסים – האיראנים של היום – יגידו שעשו מלחמות בשביל עם ישראל. הקדוש ברוך הוא ישיב להם: 'מלחמות – אני עשיתי'. דרך המלחמות ריבונו של עולם מנהל את המגמה של העולם".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

איפה הרבנות הראשית פוגשת את המציאות הזאת?

"המלחמה הזאת יצרה צימאון רוחני עצום", אומר הרב בהתרגשות, "אנחנו רואים את זה בכל הרבדים. ציבור חילוני לגמרי מחפש לשמוע דברי תורה והרצאות. הייתי לא מזמן בחנוכת מקווה ביישוב שאין בו אפילו משפחה דתית אחת – אבל הם רצו רוחניות, רצו מקווה. אני עובר ליד בית הנשיא ורואה שוטרים גלויי ראש הולכים עם ציציות בחוץ. מה זה מראה? שיש לאנשים רעב לרוח. הנבואה של 'לא רעב ללחם… כי אם לשמוע את דברי ה" מתגשמת לנגד עינינו".

לדבריו, הציבור הישראלי עבר תהליך של התבגרות. "לאנשים נמאס מהפוליטיקה של האולפנים. בציבור הרחב יש רוממות רוח גדולה והם פנויים ובנויים לשמוע דברי נצח. אני מרגיש שהיה צימאון כזה במלחמת ששת הימים אבל הוא קצת התפספס אז. היום הציבור רוצה להגשים את זה, ופה בדיוק נכנס התפקיד שלנו".

איזה מענה הרבנות נותנת לצימאון הזה בפועל?

"יחד עם עמיתי, הראשון לציון הרב דוד יוסף, אנו נמצאים כל הזמן בתנועה. נכון, עכשיו במלחמה קצת קשה יותר בגלל המגבלות של פיקוד העורף על התקהלויות, אבל אנחנו יורדים המון לשטח ומעודדים אחרים לרדת גם כן. יש כל כך הרבה פניות – בזומים, בכינוסים קטנים, בכל מקום שמתאפשר. הצימאון כל כך גדול שאנחנו לא מצליחים להספיק לתת מענה לכל מה שצריך. עם ישראל רעב למשהו עמוק יותר".

כשרות שאפשר לסמוך עליה

השיחה בלשכה בנתניה חוזרת באופן טבעי לסוגיה שהשאירה כאן את הרב בר – מערכת הכשרות. כמי שבנה בעיר מודל שנחשב להצלחה ארצית, לרב יש משנה סדורה לגבי עתיד הכשרות הממלכתית בישראל. "אני מאמין שרבנות מקומית יכולה לתת מענה לכשרות שהוא לעיתים עדיף על זה של הבד"צים הפרטיים", הוא אומר בביטחון, "למערכת רבנית יש גב, יש משגיחים, יש מפקחים ויש מערך גיבוי וטכנולוגיה. הנהלים של הרבנות הראשית הם הטובים ביותר שקיימים, והתפקיד שלנו הוא לא להחליף את המרא דאתרא בכל עיר, אלא להיות שם כדי לסייע לו ולהעניק לו את הכלים".

הבשורה האמיתית שהרב מתכנן להביא נוגעת לשקיפות מול הצרכן, במיוחד בתחום הייבוא. "היום, כשאתה רואה על מוצר מיובא 'באישור הרבנות הראשית', הצרכן לא תמיד יודע מה זה אומר – האם זה כשרות רגילה? האם זה מהדרין? האישור הנוכחי בעיקר מעיד שיש גוף כשרות אמיתי ומפוקח מאחורי המוצר, אבל זה לא מספיק".

מה התוכנית לשינוי המצב?

"השאיפה שלי היא להקים ברבנות הראשית שתי רמות ברורות: כשרות רגילה ומערכת מהדרין. הצרכן חייב לדעת בדיוק מה הוא קונה והאם המוצר עומד בנוהלי המהדרין המחמירים של הרבנות הראשית. זה יעשה סדר גם מול היבואנים – מי שמתלונן על חומרות יתר, יוכל לבחור במסלול הכשרות הרגיל. זה יפתור המון חיכוכים ובעיות, ובעיקר ייתן לצרכן את המענה המקצועי שהוא ראוי לו".

מדוע לא לאמץ את המודל המצליח מנתניה, הכולל שלוש רמות כשרות, בכל רחבי הארץ?

"הרבנות הראשית לא באה לכפות על רבני הערים, היא באה לסייע", הוא מדגיש, "אבל את המודל הזה אני בהחלט רוצה להביא לרבנות הראשית. לרבנות יש את הכלים המקצועיים לעשות את הכשרויות הטובות ביותר, הרבה מעבר למה שחושבים".

המהפכה המשמעותית ביותר שהרב מתכנן נמצאת מעבר לים, בצוותי שחיטת הבשר. "היום המצב לא תקין", קובע הרב נחרצות, "היבואנים הם אלו שבוחרים את צוותי השחיטה שלהם. כששוחט מקבל משכורת עתק מהיבואן, נוצר ניגוד עניינים מובנה. למי הוא יקשיב ברגע אמת של ספק הלכתי – לרבנות, או למי שמשלם לו? פרט לכך, הצוותים המצומצמים גורמים לעליית מחירים מטורפת שמתגלגלת בסוף לכיס של הצרכן".

"התוכנית שלי, שנמצאת כבר בשיח עם משרד האוצר, היא פשוטה: לא מפריטים את הכשרות, אלא מחזירים את השליטה לידי הרבנות. אנחנו נבחן כל איש צוות ונוודא שהוא עומד בקריטריונים המחמירים שלנו. אבל השינוי הדרמטי הוא במינוי: הרבנות היא זו שתבחר את ראש הצוות לכל שחיטה בחו"ל. הוא יהיה 'האיש שלנו' בשטח, והוא זה שיחזיק בסמכות לעצור את השחיטה בכל רגע אם יראה בעיה. רק החתימה שלו תאשר את הבשר. כך נבטיח שגם הפן ההלכתי וגם המחיר לצרכן יהיו בפיקוח אמיתי, בלי תלות בבעלי אינטרסים".

אחת הרפורמות המדוברות ביותר בתחום הכשרות היא ניתוק הזיקה בין המשגיח לבעל העסק, כדי למנוע תלות כלכלית. המודל שנוסה בערים כמו פתח תקווה – העסקת משגיחים דרך חברות כוח אדם חיצוניות – נראה על פניו כפתרון אידיאלי, אך הרב בר מצביע על המורכבות המעשית שבדבר. "הנושא הזה נמצא כרגע בדיון בבג"ץ, והמדינה היא זו שצריכה להציג פתרון כולל", הוא מסביר, "למודל של חברה חיצונית יש פלוס גדול של אי־תלות, אבל יש לו גם מינוס משמעותי: חברה היא גוף שרוצה להיות רווחי. במקומות שבהם פועלת חברה, אני רואה לפעמים ששעות ההשגחה לא מספיקות לדעתי. כשזה מנוהל דרך הרבנות המקומית, המרא דאתרא הוא זה שקובע את מספר השעות לפי הצורך ההלכתי נטו. אם יש אטליז שדורש פיקוח צמוד יותר כי בעל העסק מעורר שאלות, אנחנו נשית עליו יותר שעות השגחה בלי שיקולי רווח של חברה כזו או אחרת".

שיתוף פעולה בלי פוליטיקה

סוגיה בוערת נוספת שמונחת לפתחו של הרב הראשי היא הניסיון להפריט את מערך הכשרות ולפתוח אותו לתחרות בין גופים שונים. מול הקולות הקוראים לשוק פתוח, לרב בר יש עמדה נחרצת. "למה את משרד הבריאות לא מפריטים?" הוא תוהה, "הגוף היחיד שפועל בלי אינטרסים זרים הוא הרבנות המקומית. ברגע שאתה הופך את הכשרות למצרך שכל אחד יכול למכור, אתה מאבד את כוח ההרתעה. אם רב פלוני יסיר כשרות בגלל ליקויים, בעל העסק פשוט ילך לגוף אחר שיסכים לתת לו אישור. במצב כזה אין באמת כשרות".

לדבריו, הסכנה הגדולה ביותר טמונה באובדן השליטה והפיקוח בשטח. "זה אסון נורא כשגוף מהצפון נותן כשרות למלון בתל אביב. אין לו שם צוות פיקוח, אין לו משגיחים שזמינים בשבת, והוא לא באמת יודע מה קורה במטבח. כרב עיר בנתניה, אני מכיר את הנפשות הפועלות לפרטי פרטים. אם מעדכנים אותי באמצע הלילה על בעיה בעסק מסוים, אני יודע מיד לזהות אם המקור הוא במשגיח, בבעל העסק או שזו בכלל טעות. רב מקומי חי את השטח".

הרב בר חושף נדבך נוסף בפיקוח, שלדבריו ילך לאיבוד ברפורמה: הציבור. "חלק גדול מהפיקוח מגיע מהצרכנים עצמם. תושבי העיר מכירים את הרב ואת המשגיחים. הם אלו שמתקשרים לספר: 'ראינו פה מצב כזה וכזה' או 'נתקלנו בבעיה שם'. כשמגיע גוף חיצוני כאורח לרגע, הקשר הזה מתנתק. הפיקוח הצמוד של הרבנות המקומית הוא הערובה הטובה ביותר לכשרות אמיתית, והניסיון לשנות את זה יסודו בטעות".

כשאנחנו שואלים את הרב בר מדוע לא להשאיר את הבחירה לכוחות השוק, כפי שהציבור בוחר מותגים אחרים, הוא משיב בנחרצות של מי שמכיר את המעבדה מבפנים. "יש דברים שהציבור פשוט לא יכול לראות בחותמת", הוא מסביר, "קח למשל עלי ירק. כאן בנתניה הקמתי מעבדה מיוחדת שבודקת את התוצרת. אני רואה חותמות שאנשים סומכים עליהן, ובבדיקה אצלנו הן פשוט לא עוברות את הסף. הציבור יכול לבחור מה שהוא רוצה, אבל כרבנות ראשית האחריות שלנו היא לומר: אי אפשר לבנות מערכת כשרות בלי פיקוח צמוד ובלי לחיות את השטח. זה לא מודל שמתבסס על אמון עיוור במותג, אלא על עובדות".

בתוך עולם המידע הדיגיטלי, בולט ארגון 'כושרות' שמדרג וממליץ על רבנויות ומוצרים. הרב בר רואה בפעילותם צד חיובי, גם אם הוא עצמו אינו צרכן של האתר. "אני חושב שהם עושים עבודה טובה בסך הכול. הם גוף שרוצה לשדרג את המערכת ולתת מידע לצרכנים. אני לא עובד איתם ישירות, אבל העבודה שלהם מגבירה את המודעות לכשרות נכונה לפי פרמטרים מקצועיים, וזה דבר מבורך".

בעודנו משוחחים, הטלפון מצלצל. על הקו סגן שר החקלאות, משה אבוטבול. הנושא: מכתב הנחיות הלכתי חדש שהוציא הרב בר בנוגע לאיסור כלאיים בכרמים – סוגיה שעלתה לאחרונה ומעוררת שאלות דאורייתא של ממש. "זה היה רגע של קידוש השם", מספר הרב בר לאחר השיחה, "סביב השולחן שלי ישבו כולם: נציגי העדה החרדית, הרבנות הראשית, מכון התורה והארץ, הרב רווח והרב אפרתי. גופים שלפעמים נראים רחוקים זה מזה, ישבו יחד תחת קורת הגג של הרבנות הראשית כדי לגבש נוסח הלכתי מוסכם. בסוף, כולם חתמו על הניסוח שלי".

לדברי הרב הראשי, השיתוף הזה הוא קריטי לא רק למען ההלכה, אלא גם למען החקלאים. "אני מנסה להיות פרקטי. שאלתי את המפקחים בשטח והם אישרו לי שההנחיות שהוצאתי ניתנות ליישום ולא יפגעו בחקלאים מעבר לנדרש. משרד החקלאות דואג לחקלאים, אבל גם אנחנו דואגים להם – הרי בלי פתרון הלכתי מוסכם, התוצרת שלהם פשוט לא תיכנס לשוק המהדרין".

הקשר הזה עם הגופים הפרטיים, ובמיוחד עם העדה החרדית, הוא מוטיב חוזר בעבודתו. "אנשים יתפלאו לשמוע, אבל אנחנו משתפים פעולה המון. הם מבינים שהבסיס חייב להיות הרבנות הראשית. זה קרה ברפורמת החלב שדרשה תיאום מדויק, וזה קורה ביומיום. לפני כמה שנים היה כאן בנתניה מפעל קוסקוס גדול שהתגלו בו בעיות של חרקים. הזמנתי את נציגי העדה החרדית ואמרתי להם: 'אני מוריד את הכשרות עד שנמצא פתרון טכנולוגי'. הם מיד התגייסו ואמרו: 'אם הרב מוריד, גם אנחנו מורידים'. הבאנו מהנדסי מזון, פתרנו את הבעיה בצורה מדידה ובדיקה, והחזרנו את הכשרות יחד. כשעובדים בשיתוף פעולה מקצועי, בלי פוליטיקה, כולם מרוויחים – גם המפעל וגם הצרכן שרוצה כשרות בלי פשרות".

שני רבנים לא מספיקים

אחד המוקשים המורכבים ביותר שהמתינו לרב בר עם כניסתו לתפקיד הרב הראשי היה פסיקת בג"ץ המחייבת את הרבנות לאפשר לנשים להיבחן במבחני ההסמכה. מדובר בסוגיה שנגררה שנים בבתי המשפט, אך הגיעה לנקודת הכרעה דווקא במשמרת שלו. הרב לא מסתיר את אכזבתו מההחלטה. "הגשנו ערעור מפורט, ישבנו בערב יום כיפור עם הפרקליטות והצענו הצעות ראויות, אבל התחושה היא שדחו אותנו על הסף בלי להעמיק בטיעונים שלנו. בלב התשובה שהגשנו לבג"ץ ריכזנו את עמדותיהם של כל הרבנים הראשיים לדורותיהם, מהראי"ה קוק זצ"ל ואילך, כדי להבהיר את המבנה ההלכתי של מוסד הרבנות".

בתגובתו לבג"ץ, הרב בר מבצע הבחנה הלכתית ומשפטית קריטית. "צריך להפריד בין עצם המבחן ובין קבלת תעודת כושר לרבנות. השופט סולברג כתב על חשיבות תלמוד תורה לנשים, אבל הוא לא נדרש לשאלת הכושר. המבחן הוא אולי פרמטר אחד, אבל תעודת רבנות דורשת תנאים אחרים לגמרי – כמו שימוש (התמחות מעשית) וקריטריונים הלכתיים שאינם רלוונטיים לנשים. המבחן כשלעצמו אינו מקנה את התעודה הזאת, ואין ביניהם קשר".

הרב בר חושף כי פעל להרגעת הרוחות גם בתוך עולם התורה, מול רבנים שחששו מהמהלך. "ניגשתי לאחד מגדולי ישראל שחתם על מכתב מחאה נגדנו. הסברתי לו את המציאות ההלכתית והמשפטית, והוא ענה לי מיד: 'מצוין!'. הוא אפילו כתב מכתב הבהרה חדש. בסוף, כל הסערה הייתה על חמש או שש נשים שביקשו להיבחן על הלכות אבלות. זה לא מקנה להן שום תעודת רבנות, וגם לא חמישים מבחנים אחרים. המבחן הוא אולי כלי לקבלת נקודות זיכוי מהמדינה, אבל הוא רחוק שנות אור מהסמכה לרבנות, שדורשת תנאים הלכתיים שאינם קיימים שם".

יש החוששים שזהו פתח לשינויים עתידיים ברבנות.

"אין כאן שום פתח", פוסק הרב, "מי שירצה לשנות את ההלכה בעוד עשר שנים, יעשה זאת בלי קשר למה שקורה היום. אנחנו עומדים בפרץ ושומרים על הגדרות ההלכתיים של הרבנות. בעשר השנים הקרובות, כל עוד אנחנו כאן – אין שום חשש לזליגה או לשינוי במהות של תעודת הרבנות בישראל".

אחד הנושאים שמעסיקים את הציבור מאז הבחירות האחרונות הוא שיתוף הפעולה בין שני הרבנים הראשיים הנבחרים. הרב בר מבקש להבהיר שהחיבור הוא הרבה מעבר לפורמלי. "מרן הראשון לציון הרב דוד יוסף ואני עובדים בשיתוף פעולה הדוק בצורה שאין לתאר", הוא מדגיש, "כל החלטה וכל צעד נעשים בצוותא, מתוך אמון מלא".

ברקע נשמעים לא פעם קולות הקוראים לאחד את התפקיד לרב ראשי אחד, כפי שקורה ברבות מערי ישראל. מה דעת הרב?

"העבודה ברבנות הראשית היא כל כך עצומה, שאם היו ארבעה רבנים – עדיין הייתה לנו עבודה עד מעל הראש", אומר הרב בחיוך שמהול בעייפות של יום גדוש, "בימים רגילים רשימת הבקשות שמגיעה למזכירות יכולה להגיע ל־150 או 200 פניות ביום. אנשים פשוט לא מעריכים את כמות העבודה שמוטלת עלינו. אז אם אתה שואל אותי אם צריך שני רבנים? לדעתי צריך שמונה כדי לעמוד בעומס ובלחץ של עם ישראל שפונה ומבקש".

לדבריו, המודל של רב אשכנזי ורב ספרדי הוא טבעי כשמדובר בשני אנשים, אך הצורך המהותי הוא פשוט בידיים עובדות שיענו לצימאון הציבורי. "גם ברבני ערים אני חושב שצריך שניים. הסיבה שראשי ערים מסתפקים באחד היא בדרך כלל שיקולי תקציב, הם מעדיפים להפנות את הכסף למקומות אחרים. אבל מבחינת היקף העבודה והצורך של הציבור בכתובת רבנית זמינה – התקן של שני רבנים הוא הכרחי".

למה היו מסובים בבני ברק

בתחילת המלחמה שלחו הרבנים הראשיים מכתב מחאה חריף לשרת התחבורה, מירי רגב, בגלל טיסות החילוץ שבוצעו בשבת. האם קיבלתם מענה?

"אנחנו לא ביקשנו שהיא תגיב", מבהיר הרב בר, "באופן כללי אנחנו לא מדברים נגד אלא בעד. לא שרת התחבורה היא הנושא כאן אלא השבת. אין ספק שפיקוח נפש, ואפילו ספק־ספיקא של פיקוח נפש, דוחה את כל התורה כולה. אבל במקום שאין בו פיקוח נפש – לא ייתכן שיחללו שבת. המחאה שלנו הייתה על כבודה של השבת, שהיא הכתר של עם ישראל בכל הדורות. אנחנו מקווים שבפעם הבאה הגופים הממלכתיים ישכילו להתייעץ עם הרבנות הראשית. אנחנו נגישים מאוד ואפשר בקלות לשאול ולוודא מה ראוי לעשות ומה לא".

האם הרבנות הראשית נדרשת להביע עמדה גם בסוגיות הלכתיות ומוסריות מורכבות שעולות מהשטח, כמו סיכון חיילים בחיפוש אחר נעדרים או שירות נשים ביחידות קרביות?

"לרבנות הראשית יש אוטוריטה על נושאי הרבנות בצבא, ובפועל הרב הצבאי הראשי או סגנו מתייעצים איתנו פעמים רבות. כל מקרה נבחן לגופו. יש דברים שהם פותרים בעצמם בתוך המערכת, ויש מקרים שמגיעים לפתחנו לדין ודברים. סוגיית רון ארד, למשל, לא הגיעה לפתחנו במקרה הזה, אבל בנושאים אחרים אנחנו בהחלט נדרשים ומייעצים יחד עם הגורמים הרלוונטיים".

בנושא שילוב נשים ביחידות קרביות, עמדת הרב נחרצת ומתבססת על ניסיונו האישי בשטח – היותו ר"מ לשעבר בישיבת הסדר, שבעצמו עשה מסלול הסדר ושירת כלוחם בנח"ל ועשרות שנים במילואים. "קולן של הרבנות הצבאית וישיבות ההסדר צריך להישמע כאן בגאון", הוא אומר, "לא יכול להיות שמצד אחד דורשים שירות צבאי, ומצד שני יוצרים מציאות שחייל דתי לא יוכל לשרת. זה מתחיל במגורים משותפים באותו מאהל, שזה דבר בלתי אפשרי, ומגיע עד לשירות בנגמ"ש או בטנק שהוא כמעט בלתי נתפס מבחינה הלכתית. כמי ששירת בצה"ל והיה ר"מ בישיבת הסדר שנים רבות, אני אומר בכאב: אין מספיק התחשבות בצרכים של החייל הדתי. אם רוצים לגייס – בבקשה, תתחשבו. אל תשלחו מד"סית לחיילים דתיים, תנו להם את המזון הרוחני שלהם, ואל תחייבו אותם בהופעות שנוגדות את רוח ההלכה. הכול עניין של רגישות בסיסית".

כשאנו שואלים על הסוגיה הבוערת של גיוס חרדים, הרב בוחר להשיב בזהירות: "לא אכנס לפרטים, אבל אני יכול לומר שאנחנו פועלים בנושא הזה מאחורי הקלעים יחד עם גדולי ישראל. ברור לכולם שלימוד התורה הוא זה שהחזיק את עם ישראל בכל הדורות, ואלו שיושבים ולומדים צריכים להמשיך בכך. הצבא מצידו חייב להתאים את המסגרות למי שמתגייס, ואני מאמין שאפשר למצוא פתרונות. הניסיון מלמד שכל מה שנעשה בשקט, הרחק מהתקשורת והאולפנים, יש לו סיכויי הצלחה גדולים הרבה יותר".

לסיום, מבקש הרב הראשי לחתום במסר של תקווה לקוראים, מתוך סיפורם של התנאים בליל הסדר בבני ברק. "אנחנו רגילים לשאול למה הלכו כולם לבני ברק, לעירו של רבי עקיבא", מציין הרב בר, "רבי עקיבא היה זה שתמיד שׂחק כשכולם בכו. כשראו שועל יוצא מקודש הקודשים והתנאים בכו, הוא צחק כי הוא ראה לא רק את החורבן, אלא את הנבואה שתבוא בעקבותיו: 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים'. הסיפור בבני ברק התרחש שנה או שנתיים אחרי החורבן. הכול היה חשוך, עלטה גמורה. שנה קודם עוד הקריבו קורבן פסח, ועכשיו הרומאים שולטים ואין מקדש. בתוך החושך הזה, רבי עקיבא הראה להם איך מכל המכות הללו עתיד להפציע אור חדש. כשבאו התלמידים ואמרו 'הגיע זמן קריאת שמע של שחרית', בחוץ עוד היה לילה, אבל בתוך הבית כבר היה אור. אנחנו נמצאים היום במצב דומה. מלחמות, אזעקות, מיליוני בני אדם במקלטים – קשה לראות את האור בתוך המציאות הזאת. אבל לנו היום קל יותר מהתנאים – אנחנו כבר רואים את השחר מפציע. אנחנו מתפללים לריבונו של עולם שנזכה לראות את האור הגדול זורח במהרה. אנחנו כבר באמצע השחר, והלוואי שנזכה לראות אותו ממשיך ובוקע עד הגאולה השלמה".