בשילוב ידיים נדיר: הכנסת הצליחה לגבש חוק לשפיטת הנוחבות

הכותרות שליוו את סוף כנס החורף של הכנסת התמקדו בעיקר בחוק עונש מוות למחבלים שקידמו מפלגת עוצמה יהודית והשר איתמר בן גביר. הסיקור התקשורתי, כמו שכבר הורגלנו, לא ממש טרח להיכנס לנבכי החוק ולסעיפיו השונים, אלא התמקד בעיקר בצהוב שמסביב, כמו בקבוק השמפניה שהניף בן גביר (אירוע טיפשי שלא מכבד את מליאת הכנסת) ובחגיגות המוחצנות שלו ושל חברי סיעתו. בלי להיכנס כרגע לשאלות האם החוק הספציפי הזה הוא החוק הנכון והמדויק שצריך היה להעביר (שהרי ודאי שעקרון עונש מוות למחבלים הוא נכון וחשוב), והאם המתווה שנבחר והחקיקה הרטרואקטיבית יביאו לתוצאה המקווה, מה שבעיקר פוספס מבחינה ציבורית באותם ימים זה החוק לעשיית דין במחבלי הנוח'בות.

כמעט בשקט, ובוודאי ללא סיקור תקשורתי רציני ומעמיק, הסתיים לו תהליך חקיקה ארוך ויסודי, שנמשך יותר משנה, סביב הצעת החוק שמסדירה את העמדתם לדין של מחבלי חמאס שביצעו את טבח שמחת תורה וכלואים בישראל. לא היה עוד חוק כזה בשנים האחרונות, גם ברמת היסודיות והרצינות של כל העבודה הפרלמנטרית שהייתה מאחוריו, ולא פחות חשוב מכך, בשילוב הנדיר כל כך (וחבל שהוא נדיר) בין קואליציה לאופוזיציה, בימים שבהם שני הצדדים אינם מסוגלים להסכים כמעט על שום דבר. החוק הענק והדרמטי הזה עבר בוועדת החוקה לקראת קריאה שנייה ושלישית (במליאה יצביעו עליו לאישור סופי ככל הנראה בפתיחת כנס הקיץ), בלי שראינו בדרך שום פיליבסטר של האופוזיציה ובלי מבול של הסתייגויות שמוגשות בדרך כלל. לפחות על פי התמיכה הרחבה שנרשמה בדיוני הוועדה, החוק אמור לעבור בתמיכתם של 110 חברי כנסת במליאה, כשרק חברי הכנסת הערבים צפויים להצביע נגדו.

זה נשמע כמעט דמיוני כשחושבים על מאבקי האימה שהתרחשו בקדנציה הנוכחית סביב ענייני מערכת המשפט, אבל בלי שאף אחד שם לב הצעת החוק הזאת, שכאמור כל פרט בה הוכנס בהסכמה מלאה, גם כוללת הקמת ועדה חדשה למינוי שופטים. הרי איך ימנו את שופטי ההרכבים שאמורים לשפוט את המחבלים הנתעבים? תוקם ועדה של חמישה נציגים מתחום המשפט, והיא תבחר את השופטים. חכו שתשמעו איך בחרו אותה ומי הוכנס אליה, ומי נשאר מחוץ לוועדה. בוועדה אחת יֵשבו נציג שימנה נשיא בית המשפט העליון לצד נציג שימנה שר המשפטים. זו לא טעות. השופט יצחק עמית והשר יריב לוין לא ממש מדברים, אבל כל אחד מהם יבחר נציג לוועדה שתמנה את השופטים בבתי הדין שישפטו את הנוח'בות. ומי לא תהיה בוועדה הזאת למינוי שופטים? לשכת עורכי הדין. וכל זה בהסכמה מלאה של האופוזיציה.

סנגור נעשה קטגור

אולי יעניין אתכם

עוד בפוליטיקה 12 יום לבחירות: מה יקרה בעשר ודקה?

עוד בפוליטיקה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

איך נס ההסכמות הזה קרה? בהתחלה ניסו לקחת את הוועדה שממנה שופטים צבאיים לבתי הדין ביהודה ושומרון והתחילו לעבוד על פי המודל שלה. אלא שאז גילו שיש לא מעט תיקונים והתאמות שצריך לבצע בעקבות הנסיבות הייחודיות של בתי הדין החדשים שמקימים בעבור מחבלי חמאס. בהמשך כבר הבינו שלמעשה מקימים ועדה חדשה לחלוטין. לדוגמה, אחד מחמשת הנציגים שבוחרים את השופטים באותה ועדה חדשה יהיה מטעם הסנגוריה הציבורית. לאנשי הסנגוריה הייתה דרישה נחרצת – שאנשיה לא יצטרכו לייצג את מחבלי חמאס במשפטים הללו, ואת הבקשה הזאת אכן קיבלו חברי הכנסת. אנשי הסנגוריה הודו שגם היו מעדיפים לא לקחת חלק בוועדה שבוחרת את השופטים עצמם, אבל כאן כבר ביקשו ממנה חברי ועדת החוקה להתפשר, והיא אכן התפשרה. וכך הסנגוריה הציבורית תידרש לבחור סנגור מהשוק הפרטי שיֵשב באותה ועדה למינוי שופטי הנוח'בות.

בדיוק כפי שעשו בסנגוריה, מיד תראו שכל גורם שהיה מעורב בהכנת החוק להקמת בתי דין מיוחדים למחבלי חמאס, כולם לקחו צעד לאחור מהעמדות הקבועות שלהם בימים כתיקונם והסכימו להתפשר. אף אחד מחברי הכנסת או מהגורמים הנוספים שהיו מעורבים בחקיקת החוק לא יצא עם כל רצונו בידו. כדי להגיע להסכמות כולם נאלצו להתפשר. שני הנציגים הנוספים בוועדה שתבחר את השופטים מגיעים מבתי הדין הצבאיים לערעורים – נשיא בתי הדין והמשנה שלו. באופן טבעי, שני הנציגים המסקרנים ביותר הם אלו שהזכרנו בהתחלה – שני שופטים בדימוס, שאחד ימנה נשיא העליון ואחד ימנה שר המשפטים. איך תיאמו את הפרטים בין שני האישים הללו, שכאמור לא ממש מדברים זה עם זה? ועדת החוקה של הכנסת פשוט פנתה בנפרד להנהלת בתי המשפט, כדי לסגור את הפינה מול נשיא העליון, ולשר המשפטים כדי לסגור את הפרטים בהקשר שלו, ובעצם שימשה סוג של מתווך בין לוין לעמית. מי היה מאמין שחברי הכנסת ימצאו את עצמם מתווכים בסכסוכים של אחרים. בכל פעם שהיה צריך לסגור משהו שקשור בחוק מול היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, שלחו למשימה את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו, שהרי כידוע היועמ"שית לא ממש מתה על יושב ראש הוועדה חבר הכנסת שמחה רוטמן, והיא ושר המשפטים גם כן לא בדיוק מחליפים מילה ביניהם.

עת לחשות

בלי טיפת ציניות, זה היה מקסים לראות איך כל המעורבים בקידום החוק הזה, ובעיקר שני היוזמים שלו – רוטמן ומלינובסקי – החליטו מראש שבנושא הזה לא הולכים לריב על דברים שלא חייבים לריב עליהם. לדוגמה, לרוטמן היה חשוב שלא יהיו שופטים מכהנים שישפטו את מחבלי חמאס, אלא ימנו למשימה הזאת רק שופטים בדימוס. העניין הוא שאחרי בדיקה שנעשתה מול הנהלת בתי המשפט, הסבירה האחרונה שאין מספיק שופטים בדימוס על פי הקריטריונים הנדרשים, ורוטמן בתגובה הסכים להתפשר וירד מהדרישה של רק שופטים בדימוס, ובנו מנגנון שיאפשר גם מינוי של שופטים מכהנים.

ואיך קרה הנס הגלוי של הוצאת נציג לשכת עורכי הדין מאותה מיני ועדה למינוי שופטים, וזה למרות שבחלק מהטיוטות הראשונות של החוק היו כאלו שכללו את נציגי הלשכה? שוב, הכול בזכות אותה דינמיקה חיובית שאיתה באו כולם לדיונים. "אתם מבינים שגם שר המשפטים בולע פה כל מיני צפרדעים, כמו מינוי שופט לוועדה על ידי הנשיא עמית", הסביר רוטמן לחברי הכנסת מהאופוזיציה. "ואם אנחנו כבר יוצרים ועדה חדשה, אל תכניסו נציג של אותה לשכה שגם שר המשפטים וגם יושב ראש ועדת החוקה חושבים שבכלל צריך לפרק אותה. בואו לא נהפוך את זה לאירוע פוליטי". ייאמר לזכותה של האופוזיציה שלמרות שהם לא אהבו את זה, הם הסכימו לקבל את זה. כולם הרגישו שהנושא הזה, אחרי מה שעברנו כאן בשמחת תורה לפני שנתיים וחצי, הוא גדול מכולם.

וכך, כשהיה צריך לנהל את הדיונים בוועדת החוקה על הקמת אותה ועדה שתבחר את השופטים, לא הייתה לרוטמן שום בעיה להעניק לחברת הכנסת מלינובסקי את שרביט ניהול הדיון בוועדה, כדי למנוע טענות נגדו שהוא מעורב באופן מיוחד בנושא הרגיש הזה. וכשעלה הפרק בחוק שעוסק בזכויות נפגעי העבירה, הועבר שרביט ניהול הדיון לחברת אופוזיציה אחרת, חברת הכנסת קארין אלהרר מ'יש עתיד', והיא ניסחה את הפרק הזה. וכך קרה בנושאים רבים אחרים, כשכל פעם מישהו אחד זז אחורה ומישהו אחר לוקח את ההובלה.

והיה שם דבר נוסף. האחריות שגילו חברי הכנסת סביב הנושא הרגיש הזה הודגמה פעם נוספת בעוד אירוע. היה נושא בין־לאומי כלשהו שהצריך בירור והתייעצות מסוימת, מפאת הרגישות לא נציין באיזה נושא מדובר. בדרך כלל במצבים כאלו, כשרוצים לטפל בנושא מסוים בדרך שקטה, הפתרון הוא קיום ישיבה חסויה. במקרה הזה היה ברור שישיבה חסויה שכזו רק תמשוך תשומת לב לא רצויה. וחוץ מזה, ישנו חבר כנסת בשם עופר כסיף שעושה לעצמו מנהג קבוע להגיע דווקא לדיונים החסויים האלה. ולכן, מתוך הבנה של רגישות העניין, הוחלט לוותר על דיון בנושא, וכל חבר כנסת שביקש לקבל פרטים וחוות דעת סביב אותו נושא פשוט ניגש בעצמו לגורמי המקצוע הרלוונטיים במשרדי הממשלה השונים וקיבל את הפרטים הנדרשים, כשהוא זוכה לשיתוף פעולה מלא מאותם משרדים שנוגעים בדבר.

מה הלקח מכל סיפור הקמתם של בתי הדין לשפיטת מחבלי הנוח'בה? שאם רוצים להגיע להסכמות, אז אפשר. עובדה, אפילו ועדה חדשה למינוי שופטים (לעניין הזה) הצליחו להקים בקדנציה הזאת, בשילוב ידיים של קואליציה, אופוזיציה, שר משפטים ונשיא בית המשפט העליון. אז למה אי אפשר גם בחיים עצמם, בעת שגרה? אולי, ברוח יום הזיכרון ויום העצמאות, פשוט נחליט שכן אפשר.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]