בימים האחרונים הפכה הרחבה שלפני סניף 'פיצה האט' בקניון גנים בפתח תקווה לאתר הנצחה מאולתר. לאורך שעות היום פוקדים לא מעט בני נוער את המקום, מדליקים נרות נשמה, אומרים פרק תהילים ומנסים לעכל את האסון שאירע שם בערב יום העצמאות האחרון. במרכז הרחבה עומדת תמונתו של ימנו בנימין זלקה ז"ל, הצעיר בן ה־21 שנדקר למוות סמוך לפיצרייה שעבד בה, רק משום שביקש מחבורת נערים לא להתיז ספריי שלג על הלקוחות.
זלקה, שהחל את דרכו בסניף כשליח והתקדם עד לתפקיד אחראי משמרת, היה דמות מוכרת בשכונת כפר גנים. הוא בסך הכול רצה לעזור בפרנסת משפחתו, במיוחד בליל החג שבו מרוויחים שכר כפול, ולא דמיין לרגע שמתן שירות ללקוחות יעלה לו בחייו. מנהל הסניף שחזר את רגעי העימות וסיפר כי לאחר שהעובדים ביקשו מהנערים לצאת, הם חזרו כעבור כמה דקות והשמיעו איומים. "חשבנו שזה נגמר", אמר המנהל, "אבל אז נכנס שליח לסניף וסיפר שהעובד נדקר בחוץ".
חקירת המשטרה חשפה תמונה קשה של רצח מתוכנן. לפי הממצאים, הנערים המתינו לימנו בסבלנות מחוץ לסניף כשהוא סיים את המשמרת שלו בלילה. בתגובה לבקשתו הלגיטימית, הם החליטו להפוך לרוצחים. המעשה כלל את כל האלמנטים המשפטיים הנדרשים – הכנה מוקדמת, הצטיידות בסכין, כוונה ברורה והיעדר קינטור מצידו של ימנו. מפרטי החקירה עולה כי כל החשודים המעורבים ברצח מוכרים למשטרה, ולכולם עבר פלילי או רקע של אירועי אלימות. מתברר כי החשוד המרכזי בפרשה נתפס כבר לפני כשנתיים, כשהיה בן 13 בלבד, כשהוא נוהג ברכב ללא רישיון. נכון לכתיבת שורות אלו, החשודים אינם משתפים פעולה בחקירה.
בעקבות האסון כינסו השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ומפכ"ל המשטרה דני לוי פגישה דחופה, ובה סוכם על פריסה רחבה של מאות לוחמי המשמר הלאומי של מג"ב במוקדי חיכוך ובאזורי בילוי בפתח תקווה ובתל אביב. המפכ"ל הנחה על יישום מדיניות של אפס סובלנות וטיפול מסיבי בפשיעת בני נוער, תוך הפעלת כל הכלים המודיעיניים והחקירתיים ומיצוי מהיר של תיקי החקירה נגד מעורבים באלימות.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת יוסף ארנפלד
הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור
עוד מאת יוסף ארנפלד
חשד: כבאי תושב כפר קאסם תכנן פיגועי ענק
עוד באקטואליה
בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות
עוד באקטואליה
העיניים של יהודה ושומרון: חמ"ל JSR יוצא למלחמה בפייק ניוז
עוד מאת יוסף ארנפלד
פיגוע בשומרון: צעיר נפצע קשה, המחבל חוסל
עוד מאת יוסף ארנפלד
השגריר האקבי האשים מתנחלים בטרור; האח השכול הגיב
השר איתמר בן גביר הבהיר כי המערכת מתכוונת להחריף משמעותית את צעדיה. "בהמשך להעלאות השכר, לגל הגיוסים הגדול ולחיזוק המשטרה – מעלים שלב במאבק באלימות", הצהיר השר. הוא הוסיף כי המשטרה יוצאת כעת למבצע רחב בדרום תל אביב ובפתח תקווה, "מאות לוחמי מג"ב, לצד כוחות מתוגברים, יחידות מודיעין וחוקרים, יבצעו פריסה מסיבית במוקדי חיכוך, בגינות ובמרכזי בילוי. המטרה היא אחת: מלחמת חורמה באלימות, ובמיוחד בכנופיות הנוער. יד חזקה. אפס סובלנות. המשילות חוזרת לרחובות – מי שירים ראש, יחטוף".
בחור עם דרך ארץ וכבוד
בזמן שרחבת הפיצרייה מתמלאת בנרות זיכרון, בישיבת אמי"ת אלירז בפתח תקווה – המקום שימנו למד והתחנך בו – מנסים המורים והתלמידים לאסוף את השברים. אחד המורים אף העביר השבוע שיעור לזכרו במקום הרצח, בהשתתפות מאות אנשים. בין המנחמים נמצאת ליאור מעטו, שהייתה המחנכת שלו בכיתה י"ב בישיבה. "ליוויתי אותו באופן מאוד אינטנסיבי בשנה הזאת", היא מספרת, "ושמרנו על קשר אחר כך גם בהודעות, וגם כשהוא והחברים שלו יצאו מהצבא היינו נפגשים. היה לנו קשר קרוב.
"קשה לסכם חיים שלמים בתוך רגע", היא אומרת כשמבקשים ממנה לספר עליו, "אבל ימנו היה קודם כול בחור מהמם. היה לו חיוך שובה ומדבק, הוא היה בחור שמח שחי את הרגע ומלא בחיות. הוא נהנה מכל רגע וידע לשמוח. כשהוא היה נכנס לחדר, נכנסה איתו שמחת חיים. אבל זה לא הגיע ממקום של בלגן והתלהמות, וזו תכונה ממש מיוחדת של ימנו – הנוכחות המורגשת שלו הייתה דווקא בשקט שלו. הוא לא היה אדם רועש או מתלהם, וכל הסיפור של הרצח פשוט כל כך לא קשור אליו. הוא לא אדם שמתרגש מדברים או פונה בבוטות. הוא היה אדם עם דרך ארץ וכבוד; כבוד למורים, כבוד לחברים. הוא ידע להוריד את הראש כשצריך ולשתוק כשלא צריך לדבר. הוא ידע גם לעמוד על שלו, אבל לא ממקום של זלזול, אלא עם המון כבוד למשפחה ולהורים. אחת התכונות הכי בולטות שלו הייתה הנתינה בלב רחב – גם לחברים וגם עזרה בבית בכל דבר קטן שהיה צריך".
ליאור מבקשת להאיר את דמותו גם מנקודת מבט של מורה: "ימנו סיים תעודת בגרות למרות שהוא היה מאוד עמוק בתוך העבודה. הוא עבד בפיצרייה באופן מאוד אינטנסיבי, אבל הוא לא ויתר. אפילו לא הייתי צריכה לבקש ממנו או להתחנן שיבוא ללמוד, זה בא ממנו כי הוא כל כך רצה. הוא הצליח, למרות כל הקושי, לשלב גם את העבודה, גם את החיים וגם את הלימודים. כשהוא סיים תעודת בגרות מלאה בהצלחה, זו הייתה גאווה מאוד גדולה בשבילו. היינו קובעים יעדים, והוא היה עומד בהם כמו שצריך".
הקשר של ליאור עם ימנו היה כה קרוב, עד שבשנה האחרונה היא הפכה לדמות משמעותית גם בעבור משפחתו. "בי"ב הייתי בקשר טוב עם אחותו, ועכשיו בעקבות השבעה אני פה. יש לי פה גם את הכיתה שלי, הבוגרים שלי, שצריך לאסוף אותם". היא מתארת לילה קשה ביום חמישי האחרון: "כשנודע הדבר, ביקשתי רשות לספר לחברים מהכיתה לפני שזה מתפרסם. התאספנו בשעה אחת עשרה וחצי בלילה, כל הכיתה שלו, וישבנו יחד עד שלוש לפנות בוקר. יש הלם גדול. גם כי זה בפתאומיות ואיבדנו חבר קרוב, כי ימנו היה אהוב על כולם. הכיתה שלי מגוונת מאוד, וכולם מצאו איתו דיבור ומקום לצחוק.
"כולנו היינו בהלם מהמקרה המזעזע הזה", היא מוסיפה בכאב, "שום מילה לא תתאר את הזעזוע. ימנו פשוט לא קשור לדברים האלה. זה לא ילד של בלגנים ובעיות, אני ממש יכולה לדמיין איך הוא דיבר וביקש מהם להפסיק בדרך ארץ. זה הלם לאבד תלמיד, משהו שלא חשבתי שאצטרך להתמודד איתו. אלו תלמידים שעברו איתו שש שנים משמעותיות בתיכון, הוא היה חלק בלתי נפרד מהכיתה. למרות שהוא עבד הרבה בפיצרייה, הוא יצא לכל הטיולים והפעילויות והכניס את השמחה והחיות שלו. פשוט היה כיף להיות לידו".
כאשת חינוך, ליאור מנסה להפוך את הכאב למסר בעבור תלמידיה ובוגריה. "כשחזרנו והתאספנו, המסר שלי אליהם היה שמול הרוע והאכזריות הזאת אנחנו חייבים להוסיף טוב ולתקן את עצמנו. הדרך להמשיך את הקיום של ימנו בעולם ואת הקיום של הנשמה שלו היא במצוות ובמעשים טובים. אמרתי לכל אחד לקחת משהו מהאישיות שלו ופשוט להיות 'עוד קצת ימנו': להיות אדם מאופק, עם דרך ארץ וכבוד, אדם שיודע להוריד את הראש כשצריך ולעמוד על שלו ממקום מכבד, אמיתי ויציב. פשוט להיות אדם שמוסיף טוב בעולם".
שכונת כפר גנים בהלם
לצד הזיכרונות מהישיבה התיכונית, גם בבית הספר היסודי 'דעת מבינים' בפתח תקווה מתקשים לעכל את הבשורה. מאיר פרייליכמן, מורה בבית הספר ותושב שכונת כפר גנים ג', לימד את ימנו בשנותיו האחרונות ביסודי, בכיתות ה'-ו'. "הוא היה תלמיד שלי, כשהייתי מורה מקצועי שלו", מספר פרייליכמן, שזוכר היטב את הממשק איתו גם בהסעות ובבית הספר, שבו למדו גם חלק מאחיו. "ימנו היה ילד חמוד, ביישן ושקט. לא אחד ששומעים אותו יותר מדי, ובטח לא אדם של מריבות או קטטות. הילדים בכיתה מאוד אהבו אותו, הוא היה חלק בלתי נפרד מהחבורה".
פרייליכמן, המתגורר מרחק דקות הליכה מזירת הרצח, המשיך לראות את ימנו בשכונה גם שנים לאחר שסיים את לימודיו ביסודי. "יצא לי לראות אותו כמה וכמה פעמים בפיצרייה. בהתחלה הוא היה על אופניים כשליח, ואחר כך ראיתי איך הוא התקדם לעבודה בתוך הסניף עצמו. הוא דאג מאוד למשפחה שלו. אני זוכר גם את אחותו, ירוס, שהייתה מסתובבת פה בבית הספר ודואגת לאחים שלה. הוא היה ילד מקסים וחייכן שבאמת עבד למען המשפחה שלו".
התחושות בשכונת כפר גנים, שנחשבת לשכונה שלווה ואיכותית, קשות מאוד בימים אלו. פרייליכמן מתאר מציאות מטרידה שקדמה לאסון. "ביום העצמאות בבוקר, עוד לפני ששמעתי מה קרה, יצאתי לריצה בכיכר והיא נראתה כמו אחרי הפצצה – ספריי שלג על הכביש, פחיות זרוקות, כיסאות הפוכים. זה נראה ממש כמו פוגרום. לצערי זו לא פעם ראשונה שיש פה התפרעויות של בני נוער שעושים שטויות, כבר בערב יום כיפור שעבר ניפצו כאן זכוכיות של בתי עסק. לא בהכרח מדובר בילדים מהשכונה, אבל זה יצר תחושה מאוד לא נעימה".
מאז הרצח, השכונה כולה כואבת. "כל ערב מגיעים המון אנשים לפיצרייה להזדהות, להדליק נרות ולהניח פרחים ושלטים. בשבת האחרונה היו שם חבורות של נערים עד שעה מאוחרת, ואתמול המחנכים שלו מהישיבה התיכונית העבירו שם שיעור. השכונה לקחה את זה בצורה קשה מאוד, המבוגרים מודאגים והילדים מדברים על זה".
למרות המתיחות, פרייליכמן מנסה לשדר רוגע לתלמידיו בבית הספר ולילדיו הפרטיים, אך לצד זאת גם דורש דריכות. "בבית הספר שוחחנו עם הילדים בכל השכבות על הדרכים שבהן פותרים בעיות ואיך להתנהג אם נתקלים במקרים כאלו – לדווח למבוגר או למשטרה ולהימנע מחיכוכים. אני אומר גם לילדים שלי: ברגע שאתם רואים שדבר כזה קורה, קחו שני צעדים אחורה. אנחנו משדרים שרוב האנשים בעולם לא רעים, אבל צריך להגדיל את הערנות. אי אפשר להכתים את כל הנוער, השכונה הזאת היא שכונה טובה והרוב הגדול של הילדים כאן הם ילדים טובים. המקרה הזה בהחלט לא משקף את פני השכונה".
"מלחמת חורמה באלימות"
גם בלשכתו של ראש עיריית פתח תקווה רמי גרינברג, אירוע הרצח המטלטל של ימנו בנימין זלקה ז"ל עומד במוקד הדיונים מאז אותו לילה קשה. "הגבנו לזה ממש בזמן אמת, באחת ומשהו בלילה כבר היינו במקום יחד עם כוחות המשטרה ונתנו את המענה הראשוני", הוא משחזר בשיחה עם 'בשבע', "ליווינו את המשפחה כמה שנדרש, גם בהלוויה וגם עכשיו בשבעה. אנחנו כבר פועלים להנציח אותו – יש אולם ספורט גדול שאנחנו בונים באזור, וכבר ביום שישי עשינו שם הנחת אבן פינה על שמו. גם את מרוץ הלילה של פתח תקווה, שמתקיים בדרך כלל ביוני, נעשה הפעם לזכרו וכמחאה נגד האלימות. ניתן למשפחה כל מה שצריך".
מעבר לליווי המשפחה, גרינברג עורך ישיבות עבודה דחופות עם כל הגורמים כדי למגר את התופעה. "אנחנו בודקים מה עוד נדרש, מחיזוק עבודת המשטרה ועד עבודה סוציאלית לשם הוצאה של ילדים מאתגרים למסגרות חוץ־ביתיות. עשינו המון, אבל צריך תמיד לנסות לעלות מדרגה, כולל המשך רישות העיר במצלמות". גרינברג, שמגיע מרקע משטרתי, לא חוסך במילים כשהוא מתאר את המורכבות: "אני חי את השטח יום יום, שעה שעה, ואומר בצנעה שאני פרופסור למה שאני עושה. כל הסיפורים ששומעים מסביב הם רק סיפורים. יש בפתח תקווה 80 אלף ילדים במערכת החינוך, ובסוף יש חבורה של כמה עשרות שהם המאתגרים באמת. הם באים ממשפחות מאתגרות, ולהם הדברים הרגילים לא עוזרים".
גרינברג מנתח את הקושי המערכתי מול נוער בקצה הפלילי. "קח ילד שאבא שלו בארגון פשע – זה מה שהוא מקבל בבית. לא מעניין אותו מה תעשה במסגרות החינוכיות, הוא רוצה ללכת בדרכו של אביו. אנחנו רוצים להוציא ילד כזה לפנימייה סגורה כדי לנתק אותו מהבית שלו, אבל זה לא פשוט מבחינת החוק. גם כשהצלחת להחיל על נער כזה חוק עבירה פלילית, בגילי 12 עד 14 זה הולך לשירות מבחן לנוער. המטרה של החוק היא לנסות לשקם ולא להפוך אותם ישר לעבריינים, וזה בסדר, אבל כשהבחור לא משתף פעולה – החוק לא מאפשר להחמיר איתו מיד. גם כשהוצאת אותו למסגרת חוץ־ביתית, הוא יכול 'לפוצץ' אותה אחרי חודשיים והם זורקים אותו חזרה לקהילה כי הוא מקלקל את הילדים האחרים. בינתיים, עד שמוצאים לו מסגרת חדשה, הוא שוב בשטח".
הפתרון, לשיטתו של גרינברג, הוא מלחמה בכל הכלים האפשריים. "הדבר שצריך לראות הוא שלא מרפים מבני הנוער המאתגרים האלה. גם כשהוא חוזר לרחוב, צריך להיצמד אליו ולהטריד אותו – רוכב בלי קסדה? קבל קנס. המטרה היא שהוא לא ירגיש בנוח במרחב הציבורי. אנחנו לא עבריינים, אבל נציק לו בכל היבט חוקי שאפשר כדי שלא יהיה לו נוח. לגבי המעגלים האחרים, אלו שלא בקיצון אבל עדיין משתוללים, פה צריך יותר הסברה בתוך בתי הספר. הכוונה היא לתנועות נוער וסיירת על"ם. בכל הארץ יש אלפי נערים שמידרדרים לאלכוהול ולסמים וזה לא פחות חמור, פשוט על זה פחות שומעים כי אין סרטונים מזעזעים. עשינו כל מה שנדרש, אבל בסוף יש עיר עם 300 אלף תושבים, ויש קומץ שעושה אירוע מזעזע".
כשנשאל מה הוא אומר להורים המודאגים, גרינברג מפרט את עוצמת האבטחה העירונית. "מאז שנכנסתי לתפקיד לפני כמה שנים, יש 15 ניידות אבטחה עירוניות בכל לילה. זה עולה עשרות מיליונים בשנה. הם מסיירים, נועלים גינות, בודקים. נכון, צריך אולי לגרום להם להיות יותר עם 'סכין בין השיניים' ולחתור למגע, למרות שהם מאבטחים בלי סמכויות שוטר, ואנחנו עובדים על זה. הפכנו את אגף הביטחון ואת אגף הרווחה למינהלים כדי להכניס יותר כוחות ניהוליים ולגייס עוד עובדים סוציאליים, אף שיש מחסור ארצי מטורף בעובדי חוק נוער. אנחנו אפילו מנסים להביא פרילנסרים דרך משרד הרווחה, אבל הרגולציה קשה. אותו דבר במשטרה – אנחנו עושים קמפיין גיוס מטורף, אבל הצעירים מחפשים היום כסף גדול בעבודה פשוטה.
"אצלי במשרד יש קלסר של נושאים שוטפים שאני עוקב אחריהם. יש שם רשימה של 25 נערים ששלחתי למשרד הרווחה כבר לפני שנה, כדי לקדם את ההוצאה שלהם למסגרות חוץ־ביתיות כי אין מקומות. לא אופתע אם חלק מהמעורבים בתקרית הם מהרשימה הזאת. בעניין השאלה איפה הייתה המשטרה – באותו לילה היו 40 אלף מבלים בפארק הגדול עם אלפי שוטרים. אי אפשר שיהיה שוטר בכל גינה, למרות שמאבטחי העירייה כן היו בכיכר וטיפלו בדברים, פשוט לצערי הם לא הגיעו בזמן למקרה הספציפי. שום דבר הוא לא מאה אחוז, אבל אנחנו עושים המון. אמרתי לכל הגורמים: אין מגבלה תקציבית. כל תוכנית אפקטיבית שתביאו – נאשר מיד. זו מלחמת חורמה באלימות".