ברית החלשים: מה באמת עומד מאחורי האיחוד של בנט ולפיד?

קו אחד מחבר בין כל שיתופי הפעולה שקיימו נפתלי בנט ויאיר לפיד ב־14 השנים שהם מכירים, מאז שנכנסו בפעם הראשונה למערכת הפוליטית – לקו הזה קוראים "אין ברירה". למרות הניסיון לפזר חיוכים באותה פגישה שקדמה למסיבת העיתונאים של השניים השבוע, וגם בתמונות שצולמו לאחריה, ולמרות הפרגונים ההדדיים והבדיחות של "נרביץ בכם יהדות" שזרק בנט לפעילים של לפיד, ברית האחים המחודשת שנרקמה השבוע היא בעצם ברית החלשים. החיבור האמיתי שאותו רצה בנט הוא בכלל זה שתוכנן להתבצע עם מפלגתו של גדי איזנקוט, ועוד קודם לכן עם אביגדור ליברמן. אלא ששניהם אמרו לו "לא". אצל ליברמן זו ההחלטה שקיבל, שאם הוא לא מוביל ונמצא בראש אזי הוא מעדיף להישאר עם ישראל ביתנו שלו, ואצל איזנקוט זו יותר התחושה ששום דבר לא בוער כרגע.

עובדה, ככל שחלף הזמן הוא רק התחזק יותר ויותר. לאן יש לו למהר? אבל לבנט בהחלט היה לאן למהר. מי כמוהו מכיר היטב את חשיבות הבייס הפוליטי, ואיך סקרים מפנקים, כשאין לך בייס כזה, יכולים להתהפך עליך ברגע. הרי זהו סיפורו של בנט בערך מאז מערכת הבחירות השנייה שבה הוא רץ – חזק בסקרים וחלש בבחירות. וכשהמצביעים שלו הם ברובם מצביעי מחאה, שאומנם חונים אצלו כרגע, אבל הם גם חנו אצל גנץ בשנה הראשונה למלחמה והם חנו אצל לפיד בשנה שלפני המלחמה. אלו לא מצביעי בייס שורשיים שהולכים איתך בגלל מי שאתה ובגלל מה שאתה מייצג. אם מחר יגיע מועמד אחר שייתפס כבעל סיכויים גבוהים יותר להחליף את נתניהו, הם יעברו אליו בלי למצמץ.

בנט הבין שהנכס היחיד שבו הוא מחזיק הוא אותה תפיסה שקיימת בשנה האחרונה שרק הוא יכול מול נתניהו, ולכן זה היה קריטי בעבורו לשמור על עצמו כמועמד הבולט היחיד של המחנה. ברגע שהוא יאבד את המעמד הזה, הוא יכול להישחק למספר חד־ספרתי נמוך של מנדטים, ואפילו עד כדי נפילה מתחת לאחוז החסימה. במקרה של בנט זה או 20 מנדטים פלוס או אחוז חסימה, אין באמצע. ואת התהליך שהחל להתגבר בשבועות האחרונים, של עלייה עקבית של גדי איזנקוט וירידה מקבילה של בנט, גם הוא עצמו ראה. המגמה הייתה ברורה.

זה אירוע שמסוכן לכל אחד שנתפס בהתחלה כמוביל מחנה (השלב הזה שבו הוא מתחיל להיחלש), אבל אצל בנט זה מסוכן שבעתיים, כי איזנקוט נתפס הרבה יותר טבעי במחנה המרכז-שמאל מאשר בנט. ייתכן מאוד שבעוד חודש הרמטכ"ל לשעבר היה תופס את ההובלה, וחיבור של בנט ולפיד היה הופך ללא רלוונטי יותר. זה היה עכשיו או לעולם לא. ושוב, באופן אמיתי זה גם היה החיבור היחיד שעמד על הפרק. לאחר שאיזנקוט הודיע לבנט שהוא אינו ממהר, יאיר גולן אינו רלוונטי, ואיווט מסרב לכל חיבור, נשאר רק לפיד. ה"אין ברירה" של הפעם הזאת מצטרף ל"אין ברירה" של הפעם הקודמת, כשהדרך היחידה של בנט להפוך לראש ממשלה עברה אז בשילוב הידיים עם לפיד ורע"מ. ומשם אפשר לחזור לשיתוף הפעולה הראשון בין השניים, לברית האחים המקורית מ־2013, כשגם אז הדרך היחידה של בנט להיכנס לקואליציה של נתניהו (שתכנן להשאיר את בנט מחוץ לממשלה) הייתה באמצעות הברית עם לפיד.

אולי יעניין אתכם

עוד בפוליטיקה ראשי המפלגות חייבים להסכים איך לא מסכימים

עוד בפוליטיקה שישה בעקבות אחד: למה כל הפוליטיקאים רוצים את תיק הביטחון?

פתוח לימין

התהייה המתבקשת היא מה האסטרטגיה. כי חיבור שכזה נראה כמו ויתור פומבי של בנט על הסיכוי להעביר קולות מהגוש של נתניהו, ואפילו על הסיכוי להעביר את אלו שמתלבטים בין הגושים. שבירה מובהקת שמאלה, באמצעות החיבור עם לפיד, פוגעת משמעותית בסיכוי לנצח בבחירות את הליכוד ואת נתניהו. שתי תשובות ניתנו לכך השבוע בשיחות הרבות שהחלו בעקבות הרחש־בחש שנוצר במערכת הפוליטית. התשובה הראשונה לקוחה מתחום הכדורגל. קחו מאמן של קבוצה שמתלבט אם לשתף את השחקן המוביל שלו במשחק חצי גמר הגביע, ומסתכן בכך שהפציעה שממנה השחקן סובל תחמיר ותשבית אותו לחלוטין ממשחק הגמר. התשובה לכך תהיה שאם הקבוצה לא תנצח בחצי הגמר, אז בכלל לא יהיה משחק גמר. אם תרצו, בנט הרע במודע את מצבו בהתמודדות מול נתניהו, ובכך גם פגע באינטרס של הגוש שלו, כדי שהוא בכלל יוכל להגיע למצב שהוא מתמודד מול נתניהו.

התשובה השנייה, והיא כבר מגיעה מאנשים ששוחחו עם בנט לאחרונה, מדברת על כך שהקרב על ראשות הגוש מול איזנקוט כביכול מנע מבנט עד עכשיו לחתוך ימינה. ועכשיו, אחרי שהוא סגר את האירוע הזה, הוא יכול להתפנות לעשות את מה שהוא חיכה לו הרבה זמן – לפזר מסרים ימניים, כשהוא כבר לא צריך להילחם מול איזנקוט על קולות המרכז-שמאל. לא ברור עד כמה הטענה הזאת אמינה, לאור ההיסטוריה של בנט ובעיקר על רקע העובדה שסגירת המאבק מול איזנקוט נעשתה באמצעות חיבור למפלגה שנמצאת שמאלה מהמפלגה של הרמטכ"ל לשעבר.

אל תטרידו אותו עם מפלגה

ועכשיו לצלע השנייה של החיבור הזה, יושב ראש יש עתיד חבר הכנסת יאיר לפיד. עד כמה מצבו של יושב ראש האופוזיציה היה קשה אפשר ללמוד מהשיח שהתקיים בין אלו שעסקו בחיבור אפשרי של בנט ואיזנקוט. "לכולם שם היה ברור שאם בנט וגדי מתאחדים, זה חייב לכלול גם את לפיד, כי במצב של חיבור כזה הוא פשוט לא היה עובר את אחוז החסימה", מספרים מי שהיו מעורים בפרטי המגעים. המשא ומתן בין בנט לאיזנקוט אומנם לא צלח נכון לעכשיו, אבל זה כן מראה עד כמה מצבו של לפיד בתוך הגוש נתפס כרע. זה כמעט הפך לעובדה שעליה כולם מסכימים, שאם לפיד היה רץ לבד בבחירות הוא היה מסיים במקרה הטוב עם מספר חד־ספרתי נמוך, לאחר שנטחן עד דק בין יאיר גולן לאיזנקוט, ובמקרה הרע הוא היה מפלרטט עם מחוזות אחוז החסימה. החיבור עם בנט העניק ללפיד את האפשרות היחידה להישאר, באופן לא טבעי, עם מספר דו־ספרתי של מנדטים (בעקבות הסכם החלוקה ביניהם).

מדוע העניק בנט תמורה ענקית שכזו, ובניגוד למספרים האמיתיים של לפיד? כי לא הייתה דרך אחרת מבחינתו להישאר במרוץ לראשות הממשלה. אגב, גם עכשיו לא מובטח לבנט דבר, אבל לפחות הסיכוי להישאר במרוץ קיבל הנשמה לתקופה הקרובה. בכלל, לאורך שנותיו של בנט בפוליטיקה, המפלגה תמיד הייתה מבחינתו במקום השני. מפלגה להתעסק איתה, בעבור נפתלי בנט, זו טרדה מעיקה שאין לו כוח אליה. כך היה בקרבות בתוך מוסדות הבית היהודי, וכך היה כשהוא נדרש לתחזק את חברי הכנסת שלו בקדנציה הקודמת. אין לו כוח לזה. וישנה סיבה נוספת מדוע לפיד זכה לקבל ממנו תמורה שכזו – כי לפיד הוא הראשון בגוש (ואולי יהיה גם היחיד) שהיה מוכן להכיר במנהיגותו של בנט בתוך הגוש. בגוש של נתניהו אין אירוע שכזה. כולם, מקטון ועד גדול, מכירים בבכורתו של נתניהו. אבל בגוש השני כל אחד מכיר בעיקר בעצמו. לא יאיר גולן, לא ליברמן ולא איזנקוט היו מוכנים לדבר על בנט כמוביל הגוש. ועכשיו הגיע יושב ראש מפלגה מתוך הגוש, שהוא גם יושב ראש האופוזיציה ומחזיק בכנסת הנוכחית את המפלגה השנייה בגודלה, ומוכן להכיר בו. כבר אמרנו ברית החלשים.

וישנם גם כאלו שלא מאמינים שזה קרה להם. כמה אנשי שטח מיש עתיד עזבו בשנה האחרונה את המפלגה ועברו לסייע לנפתלי בנט בהנעת המפלגה החדשה שלו. השטח של יש עתיד, שהיה אחד השוקקים והיעילים עד הבחירות האחרונות, הוא כבר לא מה שהיה, ויש כאלה שעזבו. השבוע הם התעוררו בבוקר (יותר נכון משנת הצהריים, כשההודעה התפרסמה אחר הצהריים) וגילו לפתע שהחזירו להם את לפיד. את חלקם זה הטריף. אגב, גם זה דפוס קבוע אצל בנט, לא לספור את אנשי מפלגתו. כך היה כשפירק ביום בהיר אחד את הבית היהודי, וכך היה כשהציב עובדה לחברי סיעתו שהוא מקים ממשלה עם לפיד ומנסור עבאס, וכך קרה גם עכשיו.

מילא אם היה מדובר במהלך כולל של חיבור גדול בתוך הגוש, אבל המהלך הראשון שקורה במפלגתם החדשה הוא לקבל בחזרה, בדלת האחורית, את המפלגה שאותה עזבו? ומי יודע, אולי כל מה שראינו השבוע בכלל נועד ליום שאחרי הבחירות. כי למרות כל מה שאמר לאחרונה ועוד יגיד בעתיד, גם היום מסוגל נפתלי בנט לקחת את אותם שמונה עד עשרה מנדטים, חלקו בחיבור עם לפיד, ולהביא אותם ביום שאחרי הבחירות לתוך קואליציית נתניהו, ולקוות שבכך יכופר לו על מה שעשה בקדנציה הקודמת. יותר מזה, זה אפילו עשוי לקרות ביחד עם לפיד עצמו. הרי כבר שנים שלפיד אינו מסוגל להתגבר על הקושי להיכנס לקואליציה אחת עם נתניהו. אפילו במלחמה מול חמאס, רגע אחרי אסון שמחת תורה, כשעם ישראל עוד סופר את המתים ולא מבין עדיין מה נחת עליו, הוא הודיע לנתניהו שיצטרף לממשלת החירום רק אם ראש הממשלה יוציא ממנה את סמוטריץ' ואת בן גביר. אפילו באירוע נוראי שכזה לפיד לא היה מסוגל להיכנס. לעומת זאת, כשזה תחת נפתלי בנט, שמקבל את ההחלטה ומוביל את האירוע, אולי זה כל מה שלפיד זקוק לו.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]