השבוע הודיעו ראשי ישיבות הסדר ומכינות כי אם ישולבו נשים בחיל השריון, הם יורו לתלמידיהם שלא לשרת עוד בשריון. החלטה זו היא תגובה לפסיקת בג"ץ, שהוציא צו מוחלט המורה לצה"ל לפתוח התנסות נשים בחיל השריון המתמרן כבר בשנת 2026. ההחלטה מבוססת על חובת מתן שוויון הזדמנויות הקבועה בחוק שיווי זכויות האישה ובחוק שירות ביטחון, שלפיהם יש לאפשר לנשים לשרת בכל תפקיד בצבא, אלא אם כן הדבר נמנע בשל "מהותו ואופיו של התפקיד". נקבע כי על הצבא מוטל נטל ההוכחה להראות שמהותו ואופיו של התפקיד אינם מאפשרים שילוב נשים בשריון המתמרן, ומשלא הוכח כך, עליו להמשיך במגמת ההרחבה של שילוב הנשים בכלל התפקידים.
אולם עיון בפסק הדין מגלה כי הצבא, בדרבונו של בית המשפט, מקדם שילוב נשים בניגוד להמלצות של צוות מקצועי שמינה הרמטכ"ל, אשר קבע כי לוחמות סובלות מפציעות ופגיעות בשיעור גבוה בהרבה מחיילים, ושקיימים פערים פיזיולוגיים ותפקודיים ניכרים ביניהם המצריכים הורדת רף הדרישות והפעילות: "כמו כן החליט הרמטכ"ל, כי ייפתחו התנסויות בשירות לוחמות ביחידת החילוץ וההצלה של חיל האוויר (יחידה 669), וכן ביחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם) – יחידות מיוחדות, אשר ההחלטה לגביהן התקבלה בניגוד לעמדת הצוות המקצועי" (עמ' 4 לפסק הדין). מדיניות זו אומצה על ידי שלושה רמטכ"לים עד כה: "הודגש פעם אחר פעם, על ידי שלושה רמטכ"לים שונים, כי הם רואים בסוגיה זו חשיבות עליונה, מה שהביאם גם לחרוג מהמלצות הצוות המקצועי ולהוסיף עליהן" (עמ' 20 לפסק הדין).
עד כמה שהדברים מקוממים, אין להתפלא עליהם, שכן מאז בג"ץ אליס מילר בשנת 1995, שפתח בפני נשים את האפשרות להתקבל לקורס טיס, במשך שלושה עשורים הלכה והתקבעה פרדיגמה משפטית וציבורית המציבה את השוויון כערך כמעט מוחלט, הגובר ברוב המקרים על ערכים אחרים. כדי להתגבר עליו יש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד במיוחד, לשם הוכחת אי התאמתם של התפקידים הנדונים לנשים, ומתברר שאף לאחר שהורם הנטל, הן בית המשפט והן הצבא מתעקשים להתעלם מהעובדות.
בפסק הדין האחרון קבעה דעת הרוב כי על הצבא לפתוח כבר השנה 'פיילוט' לשילוב נשים בשריון המתמרן, למרות שהצבא הציג נתונים ביטחוניים שלפיהם בשל המלחמה המתמשכת, אין לו כעת את המשאבים הדרושים לכך. שוב מתערב בג"ץ בהחלטות ביטחוניות מקצועיות, אך מובן שאין כאן כל נכונות גם לשאת באחריות לתוצאות, כפי שניכר בהתנגדות התקיפה לכלול את בג"ץ במנדט הסמכויות של ועדת החקירה לאירועי שמחת תורה תשפ"ד.
אולי יעניין אתכם
פסיקת בג"ץ אינה מאזנת באופן שקול וסביר את מכלול הערכים והצרכים העומדים על הכף, ויש לשוב ולהאזין לדעת המיעוט בבג"ץ אליס מילר. שם הבהירו השופטים קדמי וטל כי תכליתו הראשונית והעליונה של צה"ל, במיוחד במדינה הנתונה לאיום קיומי מתמיד, היא הגנה על המדינה ותושביה. הם אינם מקילים ראש בערך השוויון, אך סבורים כי יש להעניק משקל משמעותי לשיקולי הביטחון, ולא לפסול אותם בהינף יד כטיעונים חסרי בסיס. היום, לאחר עשרות שנים של ניסיונות בשילוב נשים בתפקידי לוחמה, לא מדובר כבר רק בהשערות סבירות, אלא בנתונים בדוקים ומדידים.
ישנם שיקולים נוספים, חשובים ביותר, הנוגעים לסוגיה זו, ושחיוני לאזן מולם את ערך השוויון. הצבא הוא מסגרת כפויה והיררכית. החיילים אינם יכולים לבחור אם לשרת או לא, ולכן חלה על המדינה אחריות מוגברת שלא לפגוע בזכויותיהם מעבר למידה הנדרשת לשם קיום התכלית הביטחונית.
בין השאר מוטלת על הצבא החובה לשמור על זכותם של המשרתים לבריאות. הצבא מחויב שלא לחשוף את המגויסים לסיכונים בריאותיים ולפציעות שאינם כורח מבצעי. מחקרים שנערכו במשך השנים שבהן שולבו נשים ביחידות לוחמות, מצביעים כאמור על שיעורים גבוהים של פציעות ושברי מאמץ אצל חיילות, הנובעים ממאמץ גופני ומעומסים שאינם מותאמים. שהיית נשים במשך זמן ארוך בטנק, בעת מלחמה ובתנאי היגיינה אישית לא מספקים, עלולה, כפי שגם זאת כבר הוכח, לפגוע בבריאותן של החיילות. אין כל לגיטימציה מוסרית לייצר מדיניות הגורמת לנזק בריאותי נרחב, רק כדי לאתר קבוצה קטנה שתצליח אולי לעמוד ברף הנדרש בשם השוויון.
הצבא מחויב גם לשמור על זכותם של המשרתים לכבוד. בהתאם לכך, לא סביר להציב משרתים ומשרתות בתנאים הפוגעים בכבודם באופן ממושך, אלא אם כן מדובר בצורך ביטחוני הכרחי של פיקוח נפש. חובת הצבא היא לצמצם תרחישים של פגיעה בכבוד, ולא להסתמך עליהם כמדיניות קבועה. משום כך, לא סביר לשבץ גברים ונשים באותו טנק, כיוון שהדבר עלול להביא לכך שהם יידרשו לשהות יחד בטנק סגור במשך ימים.
מעבר לכך, הצבא מחויב להעניק חופש דת. אסור שהשירות הצבאי יהיה מסגרת המפעילה לחץ על אמונתו או על אורח חייו של החייל. אילוצם של חיילים שגויסו בחוק לשרת בתנאים מתמשכים הסותרים את מצפונם ואת פסיקת ההלכה, היא פגיעה חמורה בזכות יסוד זו. כדי לשמור על צבא העם כצבא מאוחד, על המערכת לאפשר שירות התואם את אמונת המשרתים. על פי פקודת השירות המשותף, לא ניתן יהיה לכפות על חיילים שומרי מצוות לשרת בחיל השריון אם הוא יהיה מעורב, שכן הדבר מנוגד להשקפתם הדתית, ואכן, ראשי הישיבות והמכינות כבר הודיעו שלא יאפשרו זאת. כלומר, כדי לאפשר לכמה עשרות נשים לשרת בשריון, יפסיד צה"ל מאות שומרי מצוות. ושוב, מי יישא באחריות לפגיעה זו, שיש לה השלכות ארוכות טווח גם בשירות המילואים?
ערך השוויון חשוב, אך אין לקדש אותו. עליו לקבל ביטוי באופן מאוזן, רק במקומות שבהם אינו בא על חשבון ביטחון המדינה ואינו רומס זכויות אחרות. למעשה, על הכנסת לתקן את החוקים שהתקבלו בשנת 2000 ומעניקים לערך השוויון מעמד מיוחד גם בנוגע לשירות הביטחון, ולומר באופן ברור: הביטחון קודם לשוויון.
הכותבת היא רבנית, דוקטור למדעי היהדות, עורכת דין וחוקרת מכון משפטי ארץ
