"אני לא רואה אותנו עוזבים את רכס ה־70 ברצועת עזה"

בשבועות האחרונים, בזמן שעיני כל הציבור בישראל וגם ברחבי העולם הופנו לנעשה באיראן ובלבנון, ברצועת עזה עברה ישראל לשלב חדש של פעולה. מאז הפסקת האש, שהפכה למעין סיום בפועל של המלחמה בעזה, ישראל החלה להתבצר לאורכו של הקו הצהוב בתוך הרצועה, בקווי הגנה חדשים. לצד זאת, בצה"ל מדברים במקביל על שינוי דרמטי בתפיסת ההגנה של ישראל.

השליטה הצבאית על רצועת עזה, בחלקים שבהם ישראל אוחזת ולא חמאס, מחולקת בין כמה חטיבות. את חלקה הצפוני של הרצועה החזיקה בשלושת החודשים האחרונים חטיבה 205, או בשמה הרשמי – חטיבת 'אגרוף הברזל', חטיבת המילואים של חיל השריון. בעבור החטיבה מדובר בסבב השישי ברצועת עזה מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'. בראשית השבוע סיימה החטיבה את הסבב הנוכחי שלה, לאחר שהגדוד האחרון שעוד נותר בשטח השלים את משימתו. עם סיום הסבב ישבנו לריאיון מקיף עם מפקד החטיבה, אלוף משנה י', כדי לקבל תמונה מלאה על הנעשה ברצועה בתקופה זו.

"מה שקורה היום בעזה מבחינת צה"ל זה אירוע אחר לגמרי ממה שראינו לפני כן", אומר אלוף משנה י', "המשימה של החטיבה הייתה להגן על הקיבוצים שמול צפון הרצועה, אותם קיבוצים שאליהם פלשו המחבלים בשבעה באוקטובר וביצעו את הטבח. אני הייתי באותם מקומות גם בפרוץ המלחמה ובימים שלאחר מכן, ואני יכול להצביע על שורה ארוכה מאוד של הבדלים בין מה שהיה אז למה שקורה היום".

באילו מישורים יש הבדלים?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שר הביטחון: "נישאר בקו הצהוב בעזה כל עוד חמאס לא יסולק"

עוד מאת אסף משניות סערת הפרת פקודות הדת בגבעתי: הלוחמים הוחזרו ללחימה

"קודם כול באופי המשימה. עד הפסקת האש, אופי הפעילות שלנו היה התקפה בלתי פוסקת. הרי תמרנו ברצועה כמעט שנתיים שלמות. עכשיו המשימה היא משימה הגנתית. זה מצריך שינוי חשיבה ואופן התנהלות".

וזה לא בעייתי? הרי בסוף בגלל שהיינו שקועים כל השנים רק בתפיסת התגוננות, אפשרנו לחמאס להגיע לעוצמה שאליה הוא הגיע ולבצע את הטבח.

"אתה צודק, ולכן חשוב להבהיר. אומנם זאת משימת הגנה, אבל שינינו את כל התפיסה של מה זה אומר. היום אנחנו קוראים לזה משימת הגנה התקפית. אנחנו מבינים שהגנה אפקטיבית עושים בעזרת פעולות התקפיות. זו לא התגוננות, אלא קרב הגנה".

ומה זה אומר בפועל? כי עד המלחמה דיברו על חומות חכמות, הצבת חיילים לאורך הגבול בהיקפים שונים ודברים בסגנון הזה. מה קורה היום?

"קודם כול, השינוי המשמעותי הוא שכיום אנחנו יושבים על רכס ה־70. למעשה מדובר ברכס ששולט גם על יישובי העוטף, אבל גם על המרחב של עזה עצמה. זאת הנקודה הגבוהה ביותר בשטח. כשפיזית אנחנו עומדים על הרכס שמשקיף מלמעלה על מקומות כמו זייתון, שבהם החטיבה עצמה נלחמה, אי אפשר שלא להבין שאין אפשרות להגן על היישובים ללא אחזקה מלאה של הרכס".

זאת התפיסה של צה"ל הגדול, או שלכם הקצינים והמפקדים שנמצאים בשטח?

"זאת התפיסה שאנחנו מקבלים מלמעלה. הבנה שאין אפשרות להגן בלי להחזיק בשטח. זאת כבר לא אותה הגדר שהייתה לפני הטבח. הגדר היום היא בסך הכול עוד רכיב הגנה, אבל ההגנה לא מתבססת עליה. העיקר הוא שכל הכוח של החטיבה עומד על רכס ה־70, ולמעשה הוא עומד בחיץ בין עזה לבין היישובים. זאת כבר הגנה חזקה מאוד. לצד זה יש גם איסוף מודיעין נרחב, פטרולים עם רכבים משוריינים, פטרולים רגליים ורכבים צבאיים רגילים. לזה צריך להוסיף גם חקר והשמדת תשתיות, בדגש על תשתיות תת־קרקע. כל זה מייצר מודל הגנתי אחר לגמרי ממה שהכרנו עד היום. הרבה יותר אפקטיבי, הרבה יותר יוזם והרבה יותר מוצלח".

אבל כל זה תלוי בכך שצה"ל יישאר על רכס ה־70.

"נכון. אני לא רואה אותנו עוזבים את הרכס הזה. המטרה היא להחזיק בו שנים ארוכות. לכן אנחנו עושים שורה ארוכה של צעדים, כדי שנוכל לתפעל את ההחזקה של השטח למשך שנים. זה לא אירוע נקודתי. מכיוון שאי אפשר באמת להגן בלי זה, אני לא רואה אותנו עוזבים את הרכס".

"עולם אחר משהכרנו"

ההחלטה להחזיק ברכס ה־70 לאורך שנים היא כנראה אחת ההחלטות החשובות ביותר שהתקבלו בצה"ל בכל הקשור לאחזקת רצועת עזה. יש לזכור כי הסיטואציה ברצועה מורכבת למדי. מצד אחד, טראמפ ומועצת השלום ממשיכים לחתור למימוש הסכם הנקודות משמחת תורה האחרון, אלא שמהצד השני לחמאס אין כוונה לעמוד בו, בדגש על סעיף ההתפרקות מהנשק. הדד ליין שהציב הממשל בוושינגטון לחמאס חלף כבר בשבוע שעבר, וכצפוי לא חלה התקדמות בנושא.

בצה"ל מקפידים להדגיש כבר תקופה ארוכה כי הם לא סומכים על קיומו של ההסכם על מנת להסיר את האיומים הנוכחיים והעתידיים מעזה. כפי שתיאר זאת אלוף משנה י', לאורך כל רחבי הרצועה פועלים כוחות צה"ל במטרה להרוס תשתיות תת־קרקע שנותרו בשטח. לאורך הרצועה יש הבדל ברמת השליטה וניקוי השטח, כאשר בצפון הרצועה כל השטח שבין הגדר לבין הקו הצהוב נחשב כמטוהר ממחבלים. בדרום הרצועה תמונת המצב מורכבת יותר, ושם יש גם כעת היתקלויות מול מחבלי חמאס.

בחודש ינואר האחרון פרסמנו ב'בשבע' כי עדיין יש מחבלים מעבר לקו הצהוב, סמוך לשטח ישראל. ב', מפקד פלוגת נצח יהודה שהייתה מוצבת אז בשטח, סיפר כי "אחד הדברים שגילינו לאורך הדרך זה שבמקומות שבהם יש 'הריסות שלמות', כלומר קיר עומד או מקום שאפשר להסתתר מאחוריו, המחבלים מנצלים את זה כדי לפרוס מזרון ולהמשיך לחיות בשטח. הם צריכים בסך הכול אוכל, לא נצליח לגלות אותם והם יכולים להישאר שם שבועות. כדי שהם לא יוכלו להישאר בשטח, אנחנו צריכים להרוס הכול כדי שגם הריסות שלמות לא יישארו, אחרת מחבלים נשארים בשטח. הם מסתתרים בפירים של מנהרות ויש להם שם ציוד רב. אבל הם מנסים לברוח, לעבור לצד שבשליטה עזתית של הקו הצהוב. יש מקומות שבהם זה קל להם יותר לביצוע, ויש מקומות שבהם הם לא מצליחים לעשות זאת. בדרך כלל, במנהרות שסמוכות לקו הצהוב יותר קל להם לעבור את הקו, כי המרחקים קצרים יותר. במקומות שהם בעומק השטח שלנו מאוד קשה להם", אמר אז מפקד פלוגת נצח יהודה.

בחמשת החודשים שחלפו מאז, אומר השבוע אלוף משנה י', המצב השתנה מאוד. "אין היום מחבלים שאנחנו יודעים עליהם בשטח שבין הקו הצהוב ליישובי ישראל בגזרה שאנחנו היינו בה. אי אפשר היום לחצות את הקו מכיוון העיר עזה והכפרים המקיפים אותה לתוך תחומי הקו הצהוב שבשליטת ישראל. זה פשוט לא אפשרי. כל מי שמנסה, מיד מורידים אותו. חיסלנו בסבב הנוכחי עשרות מחבלים שניסו להיכנס למרחב הקו הצהוב".

ומי שכבר היה קודם לכן בפירי המנהרות שבתוך הקו הצהוב?

"אנחנו לא איתרנו מחבלים בשטח הזה, ועבדנו באינטנסיביות כדי להרוס את כל תשתיות התת־קרקע. מדובר בעבודה סיזיפית מאוד. בשביל לעשות את זה בצורה יסודית ולוודא שלא נשאר שום דבר, צריך לעבור על כל מטר בשטח. אז בכל מה שמצאנו בשטח הזה, ומצאנו, לא נתקלנו במחבלים. המחבלים שמנסים להגיע הם מהצד העזתי".

אנחנו יודעים שחמאס ניסה בעבר לאתגר את ישראל שוב ושוב, כשהוא שלח ילדים וזקנים לפרימטר, וככה הצליח לכרסם בו לאט לאט. זה גם המצב כיום?

"אנחנו לא יורים על ילדים שחוצים את הקו הצהוב או על זקנים. אבל אנחנו כן תופסים אותם באופן מיידי, מתחקרים אותם כדי לגלות מי שלח אותם, ואז משחררים אותם חזרה לכיוון העיר עזה. זה עולם אחר ממה שהכרנו עד היום".

מבצע לסיכול הברחות

אני רוצה לחזור לרגע לפירים ולתשתיות התת־קרקע שאיתרתם. מה ההיקפים שלהם?

"בחודשיים וחצי שהיינו בגזרה השלמנו את תפיסתו של מה שמכונה 'הקיר המערבי'. זה ציר של שישה קילומטרים, שבו וידאנו שאין שום ציר תת־קרקעי שחוצה מכיוון מערב לכיוון מזרח. כלומר שאין תת־קרקע שעוקפת את הקו הצהוב. בנוסף לכך השמדנו יותר משבעה תוואי תת־קרקע שאיתרנו בזירה. רוב התוואים הם באורך 100-70 מטר, אבל היו גם של 800 מטר".

יש הבדל גדול בין תוואי תת־קרקע של 70 מטר, שהוא אירוע נקודתי טקטי, לבין מנהרה של 800 מטר שהיא כבר ציר הימלטות ואירוע שיכול להתפתח לאסטרטגי.

"בהחלט. זה אכן לא אותו הדבר. ובשטח מצאנו גם תוואים קצרים וגם תוואים ארוכים. אבל צריך לומר משהו שישבר את האוזן. אנחנו לא מדברים פה על מנהרות כמו שהיו בתחילת המלחמה, או אפילו לאורך רוב שלבי התמרון. גם תוואי שאנחנו מוצאים, רובו כבר הרוס. המשימה של הכוחות בשטח כיום היא להשמיד אותו בצורה מלאה. היום מרבית תוואי התת־קרקע שמהקו הצהוב ועד רכס ה־70 מושמדים".

השמדת תוואי התת־קרקע היא רק חלק מהפעילות האינטנסיבית של הדחפורים וכלי ההנדסה ברצועה. חלק אחר, חשוב לא פחות, הוא הריסת התשתיות שמעל הקרקע שיכולות להוות איום עתידי. "אחד הדברים שאנחנו מתמקדים בהם הוא יצירת שטחי השמדה לאורך הקו הצהוב. זה אומר שאנחנו משמידים כל מה שנמצא מעל לקרקע שמאחוריו אפשר להסתתר. בשביל לעשות את זה בצורה אפקטיבית צריך הרבה כוחות הנדסיים בשטח, והעבודה של החטיבה היא לאבטח את אותם כוחות".

מה המשמעות של שטח ההשמדה שצה"ל יוצר בשטח?

"כשאמרתי לך שהיום אין אפשרות לעבור מהצד המערבי של הקו הצהוב לצד המזרחי שלו, זה בגלל אותם שטחי השמדה. הרעיון הוא שלא ניתן יהיה להתקרב לשטח בלי שהתצפיות או החיילים בשטח יראו את אותם מחבלים. זה כלי מאוד משמעותי. ברגע שאין איפה להסתתר לאורך הדרך, היכולת לחדור הופכת לקשה יותר ויותר".

ואתם רואים ניסיונות הולכים וגוברים לחדור?

"תראה, בצד השני יש אויב. חמאס לא הודיע על התפרקותו מנשקו. הוא נשאר שם והוא ממשיך לנסות לתקוף אותנו, או לכל הפחות להתארגן מחדש לקראת תוכניות שכאלה. המטרה שלנו היא לוודא שהוא לא יצליח בכך".

בצד השני, כפי שאומר אלוף משנה י', אכן יש אויב עיקש. חמאס מנסה להמשיך ולהתחמש, אך גורמים שונים בצה"ל אומרים ל'בשבע' בימים האחרונים כי האפשרויות לעשות זאת אינן רבות במיוחד. צירי ההברחה המרכזיים, אלה שהיו מתחת לציר פילדלפי, נמצאים בשליטת ישראל, עובדה שמקשה מאוד על חמאס בהצטיידות מחודשת. גם מחרטות לייצור עצמי הפכו לעסק מורכב ומסובך לתפעול, בעיקר בגלל המחסור בציוד נדרש.

לצד זאת, בישראל זיהו כבר לפני תקופה כי מרכז הכובד בתחום ההתחמשות של חמאס הועבר בחודשים האחרונים לסיוע שנכנס מדי יום לרצועה, וחלקים נרחבים בו נופלים לידי חמאס. באמצעות אותן משאיות, יותר מ־400 מדי יום, מוברח לרצועה גם ציוד ישיר לצורכי התחמשות, וגם ציוד בעל שימוש כפול: אזרחי מחד וצבאי מאידך.

לפי מידע שהגיע ל'בשבע' בימים האחרונים, בצה"ל מתכוננים להעלות שלב במאבק נגד הברחת הציוד לצורכי התחמשות לרצועה, ובשבוע הבא אמור לצאת לדרך מבצע שנועד לייצר מנגנון פיקוח אפקטיבי על המשאיות הנכנסות. במידה שהמבצע יוכרז כהצלחה, בצה"ל מתכננים ליישם אותו כתוכנית עבודה קבועה. פרטי המבצע עצמו חסויים.

בתוך כך, בצה"ל ממשיכים לפעול להקמת עיר האוהלים בדרום הרצועה, צפונית לרפיח. לפי מידע שהגיע לידי 'בשבע' תוכניות העבודה כבר אושרו ברובן, וגופים שונים כבר נבחרו לצורך הקמת העיר. גם בדרום הרצועה ממשיכים באותה עבודה לניקוי השטח.

יותר תשתיות, פחות כוח אדם

עומס המשימות והפעילות ברצועה גם בימים אלה, שבהם אין תמרון, מציב בפני צה"ל אתגר של ממש בדמות ניצול נכון של כוח האדם הנדרש על מנת לעמוד במשימה. זאת במיוחד לאור דבריו של י', שעל פיהם התפיסה הצבאית היא שלא ניתן יהיה לעזוב את רכס ה־70 אם רוצים להגן היטב על היישובים. י' מסביר כי בשל כך, בצה"ל עובדים על בניית תשתיות שיסייעו בהפחתת כוח אדם כדי לבצע את המשימות.

"זה הכרחי, במיוחד בגלל שאנחנו מדברים על שנים קדימה. אי אפשר להמשיך שנים עם היקפי משרתי המילואים, וגם אי אפשר לשים את כל הכוח הסדיר של צה"ל רק בגזרת עזה. לכן צריך לוודא שאנחנו מייצרים את התשתיות שיאפשרו ביצוע של כל המשימות בפחות סד"כ".

מה כוללות אותן תשתיות?

"אנחנו בעצם בונים מחדש את תוואי השטח שמעל לקרקע בכל המרחב של הקו הצהוב. אלה פעולות שמבוצעות בשיתוף פעולה מלא מצד שורה של גופים בצה"ל. הרעיון הוא שכמה שיותר איומים פוטנציאליים לא יהיו קיימים, כך שהיקפי האיומים יפחתו ונוכל להחזיק את השטח עם פחות סד"כ".

וזה בכלל אפשרי? גם אם בונים מחדש את כל המרחב בצורה שתהיה נוחה לנו, זה אכן יוביל להורדת הצורך בסד"כ עצום כל כך?

"בעיקרון כן, אבל צריך לחלק את זה לכמה חלקים. ישנו החלק הראשון של משרתי המילואים. מדובר בקבוצה הכי איכותית שאפשר להעלות על הדעת. בחטיבה אנחנו קוראים להם אנשי האחוז האחד. הם באמת הטופ של הטופ של החברה הישראלית, שעזבו הכול שוב ושוב כדי להגן על המדינה. הצורך בצמצום הסד"כ נועד כדי שכל אותם אנשים, שהקריבו כל כך הרבה בעולמות האזרחיים שלהם בשנים האחרונות, יוכלו לחזור לחיים. כשקוראים למישהו למילואים, אם הוא לא יבוא אין מי שיבוא, וצריך להבין את זה, ולכן צריך למצוא את הדרך שבה לא נצטרך לקרוא לאותם משרתים לכל כך הרבה ימים. ובחלק השני נמצאים משרתי הסדיר, וגם בסיפור שלהם צריך לראות שאפשר לפרוס את הכוחות בצורה כזו שגם תספק הגנה מקצועית ואיכותית, וגם תכסה את כל האזורים. לכן אנחנו עובדים קשה, כדי שנוכל לעשות זאת לאורך זמן".

מה גורם לך לחשוב שאכן מדובר על אחיזה לאורך זמן, ולא בצעד שבעוד כמה חודשים יתהפך וישראל תיסוג מהשטח שבו הייתם בחודשים האחרונים?

"תראה, מה שהדרג המדיני יחליט זה משהו שאין לי או לכל קצין אחר בצה"ל דרך לשלוט בו. אני יכול להגיד לך רק מה שרואות עיניי. אנחנו בונים היום מוצבים קבועים לאורך הציר. מוצבים שבהם לחיילים יש תנאי מחיה טובים, כך שניתן יהיה לשהות שם תקופות ארוכות. מוצבים כאלה בונים כשאין כוונה לסגת משטח מסוים, כי זה דורש עבודה רבה ולא מעט משאבים. אם החליטו להשקיע את זה, כנראה זה הקו. ושוב, זה גם הגיוני והכרחי. כשעומדים על הרכס, ורואים את כל היישובים הירוקים והמשתקמים בעוטף עזה מצד אחד, ואת החורבות של עזה והסביבה שלה מהצד השני, ברור לכל איש צבא שקו הרכס הוא קריטי בשביל שהחורבן שנמצא בצד העזתי לא יחזור שוב לצד שלנו".