כאן בונים ניצחון

מתי שיינברג

שנתיים וחצי חלפו מאז אותה שבת ששינתה את פני האזור, ושדרות של היום היא עיר בתנועה מתמדת. לצד המראות המוכרים של עיר דרומית שוקקת, ניכרים היטב גם עקבות המערכה והזיכרון של הימים הקשים, הפינוי הארוך והקרבות שהתחוללו בתוכה. היום, כשהתושבים כבר עמוק בשגרת יומם והמוסדות פועלים במלוא המרץ, שדרות מנסה לאזן בין הרצון להמשיך ולצמוח לבין הצורך המהותי בשינוי המציאות הביטחונית מעבר לגדר.

בתוך המציאות המורכבת הזאת, ראש העיר אלון דוידי מציב קו ברור של חוסן, הנשען על תפיסת עולם ארוכת שנים. מבחינתו, הרוח של העיר היא המפתח לעמידה הממושכת במערכה שסופה טרם נראה באופק. "לפני שנים רבות קיבלנו החלטה פנימית אסטרטגית: שדרות חייבת לנצח, בכל תרחיש ובכל מחיר. שדרות והעוטף הם מהמקומות הכי טובים לגור בהם בארץ ישראל. יש כאן אנשים נפלאים ואנשים ציונים. גם כיושב ראש אשכול נגב מערבי, וודאי גם כראש עיריית שדרות, אני מנצל כל דקה יחד עם התושבים וההנהגה, לעשות את המקום הזה עוד יותר טוב".

דוידי מצביע על הצורך בשינוי התפיסה הביטחונית, ומדגיש כי עמדתו בנושא הייתה נחרצת עוד לפני אירועי שבעה באוקטובר. "הסמכות על החלטות ביטחוניות היא לא בידיים שלנו. את דעתי, שמדינת ישראל הייתה צריכה להשמיד את חמאס ולמעשה להקדים תרופה למכה, אמרתי כבר מזמן, הרבה לפני שבעה באוקטובר. לצערי, לבסוף עברנו את מה שעברנו, וחווינו הרג ורצח וחטיפות ופציעות וגלות מהעיר שלנו".

אולי יעניין אתכם

עוד בתוכן שיווקי "מערכת החינוך אלרגית לעוד רפורמה ועוד רפורמה"

עוד בתוכן שיווקי מה המפלגות באמת מתכוונות לעשות עם מערכת החינוך?

את המשך המערכה הוא רואה כחובה כלפי החטופים ולמען הביטחון העתידי, תוך יצירת מציאות חדשה בשטח. "אני עם אלה שלחצו ותמכו בראש הממשלה להמשיך את הלחימה, כי באמת חשבתי שחייבים, ושזה מה שיחזיר את כל החטופים הביתה. מעבר לזה חייבים לייצר איזושהי רצועה של שטח השמדה, שמתבטאת היום בקו הצהוב, אבל זה לא מספיק. כל עוד חמאס יהיה שם, הוא ימשיך לזנב בנו, והוא ימשיך וינצל את הזמן ואת השקט על מנת לבנות את עצמו מחדש, כי הם לא החליפו את האידאולוגיה. האידאולוגיה שלהם זה לרצוח את אזרחי מדינת ישראל ולמחוק את מדינת ישראל. אנחנו צריכים להכות בהם, לא להפסיק. לא רק להגן על הקו הצהוב, אלא לתקוף ולהרוג כל איש חמאס, כי זה טוב לנו, זה טוב לעולם, ובסוף זה יהיה טוב גם לעזה".

באשר למחויבות הדרג המדיני, דוידי מבהיר כי הדרישה להכרעה היא חובה בסיסית של כל הנהגה כלפי אזרחיה. "אני לא נתתי אשראי לממשלה. אני אומר שזו חובתה של הממשלה, ולא משנה איזו ממשלה. כל ממשלה, וודאי הממשלה הזאת, ואנחנו מכירים את תפיסותיה הימניות – מחויבת לזה. כל מי שאפילו רואה את עצמו בהנהגה של מדינת ישראל, צריך להבטיח את זה לעצמו ולכל אזרח – הן בצפון, הן ביהודה ושומרון, וודאי בעוטף עזה, והן לכל תושב ישראלי".

מתוך ראיית המציאות הזאת, הוא מסמן את המשאים ומתנים כגורמים שעלולים רק לדחות את הבעיה העמוקה. "לכן אני מתנגד נחרצות לכל המשאים ומתנים האלה. חמאס, חיזבאללה, החות'ים, איראן. יש להם שלטון אידאולוגי שדוגל חד־משמעית בהשמדת מדינת ישראל, ולכן כל משא ומתן והסכמות רק יובילו להתמשכות הבעיה. למעשה נפגוש את הדבר הזה עוד פעם בזמן מאוחר יותר. לכן אני בעד להמשיך לתקוף ולפגוע בהם".

את חזונו לסיום המלחמה הוא מסכם בדרישה לפתרון יסודי שימנע איומים עתידיים. "הפתרון הכי טוב זה שהם לא יהיו שם בכלל. לפתוח את השערים של עזה, ולאפשר בצורה דמוקרטית לכל מי שרוצה לצאת משם, ותוך כדי זה להשמיד את חמאס. אם יש היום אנשי חמאס, שאנחנו יודעים שהם אנשי חמאס, הם לא צריכים להיות על פני האדמה. כך גם בחיזבאללה וכמובן במה שקורה באיראן. אם מישהו מדמיין שהגרעין או הטילים הבליסטיים או כל איום על ישראל יתבטלו בגלל חוזה או עסקה כל שהם, הוא צריך לעשות חשבון נפש".

למרות חוסר היציבות הביטחונית שעדיין מרחף מעל האזור, דוידי רואה בשינוי המציאות בשטח פתח לתקווה גדולה בעבור העיר. מבחינתו, המצב כיום שונה מהותית מזה ששרר ערב שבעה באוקטובר: "המצב כיום טוב בהרבה ממה שהיה ערב האסון, שכן האיום השתנה. אם בעבר האויב היה צריך רק לחתוך או לפוצץ את הגדר כדי לשחוט אותנו, הרי שכיום צה"ל שוהה בתוך עזה, חולש על שטחים נרחבים מאוד ויוצר חיץ משמעותי ביותר. התפיסה הביטחונית ההגנתית השתנתה מקו הגנה בודד שצמוד ליישובים ולשדרות, למערך הכולל כמה רצועות וקווי הגנה – הן על 'הקו הצהוב', הן על הגדר והן בשטח התווך שביניהם. זוהי מציאות שונה לחלוטין. ודאי שהייתי שמח, ואני סבור שזה היה הדבר הנכון, אילו היינו מודיעים כבר מזמן שהשטח הזה לעולם לא יחזור לידיים זרות, אך ייתכן שאילוצים מדיניים אינם מאפשרים זאת כעת. אני סמוך ובטוח שאם הדבר תלוי בנתניהו, הוא יחזיק בשטח הזה ככל שניתן, כי זהו המעשה הנכון. לדעתי אין כמעט איש במדינת ישראל שחושב אחרת, ומי שסבור כך פשוט פועל נגד האינטרסים שלו עצמו".

הנוסחה הסודית של הנגב המערבי

סיפור ההתפתחות של שדרות תחת הנהגתו של דוידי הוא כמעט בלתי נתפס. דוידי, שקיבל לידיו עיר של כ־20 אלף תושבים לפני 13 שנה, ראה אותה מכפילה את גודלה למרות הקסאמים והסבבים החוזרים. בעבורו מדובר בשליחות שהחלה הרבה לפני הכניסה ללשכת ראש העיר: "אני תושב שדרות כבר 28 שנים, מאז שהגעתי לכאן עם הגרעין התורני. אשתי ואני התאהבנו בתושבים מהרגע הראשון. התחלנו את דרכנו בחינוך – תחום שאשתי עוסקת בו עד היום כמנהלת אולפנה בבאר שבע. שדרות היא עיר של אנשים מיוחדים במינם, חמימים וציונים, וברוך השם זכיתי לקבל את המנדט וההשראה מהתושבים הללו לפני 13 שנה".

כבר בתחילת דרכו כראש עיר, נזרק דוידי למים העמוקים של מבצע צוק איתן, מה שעיצב את תפיסת עולמו הניהולית. "אז הבנתי שעלינו לעבוד בשני צירים מקבילים: פנימה והחוצה. 'החוצה' פירושו להילחם ללא פשרות על הביטחון שלנו ולשתף פעולה עם כל גורם שחפץ להפוך את שדרות לעיר חזקה, לא רק ביטחונית אלא גם בסגירת הפערים הקיימים בין הפריפריה למרכז. קיבלתי החלטה שהעיר הזאת תגדל ותצמח למרות הכול, ואני שמח לראות שבנושא הזה שדרות מדהימה את מדינת ישראל, את העולם וגם אותנו. צמחנו ביותר מ־20 אלף תושבים חדשים, ורק מאז שבעה באוקטובר התווספו לעיר כ־4,000 איש. העיר מתחזקת בכל המדדים – בחינוך, בתעסוקה ובחוסן הקהילתי".

החוסן הזה מתבטא גם בסיפוריהם של הלוחמים בני העיר, שדוידי רואה בהם את חוד החנית של החברה הישראלית. "אני חוזר כעת מביקור אצל פצוע צה"ל בן העיר, אביב מקונן, קצין בסיירת גולני שנפצע בלבנון. ביקרתי אותו בתל השומר ואני מאחל לו בריאות שלמה. לצערי, איבדנו לפני פסח גיבור ישראל נוסף, סרן נועם מדמוני הי"ד, שנפל בקרב בלבנון. מדהים לראות את הקצינים והחיילים האלה שגדלו בצל הקסאמים והטרור, דווקא מתוך המציאות הזאת הם מבינים את גודל השליחות. אביב אמר לי עכשיו שהוא רק מחכה להתגבר על הפציעה ולחזור לפקד על חייליו בלחימה".

למרות המלחמה, דוידי ממשיך לתכנן את עתיד העיר בעוצמה, כשהוא עובר מדיונים ביטחוניים למפגשים עם יזמי נדל"ן. "ממש עכשיו הייתי במפגש עם יזמים כדי לעניין עוד ועוד אנשים בעיר. למעשה, סיימנו את הסכם הגג הנוכחי שבו הכפלנו את שדרות, וכעת אנו נערכים להכפלתה פעם נוספת. אנו יוצאים לשיווק של יותר מעשרת אלפים יחידות דיור חדשות במסגרת הסכמי הגג, בשכונות חדשות וגם דרך התחדשות עירונית. בעזרת השם נעשה ונצליח".

על אף סימני השאלה הביטחוניים שטרם נמוגו לחלוטין, שדרות נהנית מנהירה חסרת תקדים של תושבים חדשים לעיר. כשמנסים להבין מה מושך אלפי אנשים לעיר שחוותה את אירועי שבעה באוקטובר מקרוב, דוידי מצביע על נוסחה המורכבת מכמה גורמים, כשהעיקרי שבהם הוא החוסן הקהילתי. "אני מאמין שזהו שילוב של כמה מרכיבים", הוא מסביר. "ראשית, שדרות היא העיר הקהילתית ביותר במדינת ישראל. זהו חזון שהצבתי לעירייה והוא מתממש בשטח – אנחנו פועלים להיות הרשות הכי קהילתית שיש. העירייה יוזמת ומפעילה פרויקטים קהילתיים ענפים, החל מרמת הבניין הבודד – כדי ששכנים בבנייני מגורים יכירו זה את זה ויפעלו יחד – ועד להפיכת בתי הכנסת למרכזי קהילה חיים. לצד זאת, קיימת השקעה אדירה בפעילויות התנדבות ובשירותים איכותיים שהעירייה מעניקה לתושב בכל תחומי החיים".

לצד הקהילתיות, דוידי מונה את היתרונות הכלכליים והתשתיתיים שמהווים מוקד משיכה חשוב: "אנחנו מציעים רמת חינוך גבוהה ומצוינת שנמצאת במגמת שיפור מתמדת, ואסור לשכוח שאיננו רחוקים מאזור המרכז. לכך מתווספת השקעה ממשלתית אדירה וגיוס פילנתרופי נרחב שאני והצוות שלי מבצעים. תושב בשדרות מקבל שירות איכותי בהרבה, הן בכמות והן באיכות, בתחומי הספורט, התרבות והחינוך ביחס לערים אחרות. כשמוסיפים לכך את הטבת המס המקסימלית ומחירי דיור שפויים, מקבלים צירוף מנצח".

דוידי מבקש להודות גם לשותפים בדרג הממשלתי שמסייעים לפריחת האזור: "החיבוק החם של ממשלת ישראל, החל מראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' ועד לשר התקומה זאב אלקין וצוותו, שמפגינים רצון עז לראות את האזור פורח, הוא קריטי. אנשים אהבו את העיר הזאת ובאו אליה בהמוניהם גם בתקופות הקשות ביותר. לכן ברור שאם המצב הביטחוני ישתפר והשקט יישמר בזכות השמדת האיומים העתידיים, המוטיבציה לעבור לעיר רק תלך ותגדל".

שוברים את תקרת הזכוכית

אחד מנושאי הדגל של שדרות בשנים האחרונות הוא ללא ספק מערכת החינוך, שזוכה להדים חיוביים ברמה הארצית. בשביל דוידי, המדדים היבשים של הדירוג הסוציו־אקונומי הם רק נקודת מוצא, ולא תקרת זכוכית. "החזון שלנו במערכת החינוך הוא לפרוץ קדימה", הוא מצהיר בנחישות. "אף על פי שאנחנו מדורגים באשכול סוציו־אקונומי 5, הצבנו לעצמנו יעדים וסטנדרטים של ערים באשכול 9 – הערים החזקות ביותר במרכז הארץ. אנחנו מאמינים מאוד בצוותי ההוראה שלנו ובהנהגה החינוכית, ופועלים לפי עיקרון שבו אף תלמיד לא נשאר מאחור".

ההשקעה בחינוך בשדרות מתחילה כבר מגיל הגן ומתפרסת על פני כל שעות היממה. "בכל מצב שבו התלמיד נמצא – גם אם הוא מצטיין לימודית וגם אם הוא זקוק לעזרה – אנחנו איתו בכל הכוח, בשעות הפורמליות והבלתי פורמליות כאחד. אנחנו בונים מצוינות בכל השדות: דרך החווה החקלאית שאליה מגיעים תלמידי הגנים והיסודי, ועד למרכז המדעים ומרכז המחוננים האזורי השוכן בשדרות ומעניק ליווי צמוד לתלמידים המצטיינים. אנחנו שותפים גם בפרויקטים אזוריים לחיזוק המקצועות הטכנולוגיים, ומעניקים דגש מיוחד כבר מגיל הגן עם גננת מלווה באנגלית לאורך כל השבוע".

לדבריו, העבודה החינוכית אינה עוצרת בצלצול האחרון של שנת הלימודים. "אנחנו לא מפסיקים לעבוד בחופשות. מחנות הקיץ שלנו פועלים הן בתיכונים והן בבתי הספר היסודיים עם השקעה עצומה בתנועות הנוער ובפעילות ערכית. לצד זאת, אנחנו מציבים יעדים מאתגרים במקצועות הליבה כמו מתמטיקה, אנגלית ושפה. העבודה הזאת נעשית בשותפות מלאה עם ההורים, עם משרד החינוך ועם רשת אמית הפועלת בעיר, וברוך השם אנחנו קוצרים את הפירות ורואים תוצאות מצוינות בשטח".

חזונו של דוידי לשדרות אינו עוצר בשערי בתי הספר. הוא רואה בחינוך רצף אחד ארוך שמתחיל בגן הילדים ומסתיים בתעסוקה יציבה ומתקדמת. "למרות המציאות הביטחונית המאתגרת שחווינו לאורך שנים, השקענו משאבים אדירים בפרויקטים של הכנה לצה"ל", הוא מספר בגאווה. "אנחנו מעודדים את הבוגרים שלנו לשירות משמעותי ביחידות מובחרות, הן במסלולי פיקוד וקצונה והן בתפקידי לחימה וטכנולוגיה. ברוך השם, אנחנו רואים כיום הישגים מרשימים מאוד בזירות הללו".

השלב הבא בתוכנית העירונית הוא הבטחת העתיד האקדמי של הצעירים. עיריית שדרות היא מהרשויות הבודדות שחרטו על דגלן כי שום סטודנט לא יישאר מאחור בשל מצוקה כלכלית. "אין אצלנו דבר כזה שתלמיד לא ירכוש מקצוע או לא ילך לאוניברסיטה בגלל קושי כלכלי. אנחנו תומכים באלפי סטודנטים תושבי העיר. ברגע שהם משתחררים מצה"ל, אנחנו מעניקים להם חיבוק חם ומלווים אותם בייעוץ, בתמיכה כלכלית ובהכוונת תעסוקה".

גולת הכותרת של המהלך הזה קורמת עור וגידים בימים אלו ממש בשטח. "אנחנו בונים כעת את הקמפוס הטכנולוגי של מכללת ספיר בתוך העיר, לצד מרכז מו"פ (מחקר ופיתוח) אזורי, מרכז קונגרסים ומוסד תרבות אזורי. שדרות תופסת מיום ליום את מקומה הטבעי כעיר המרכזית והדומיננטית בנגב המערבי".

אחד הפרויקטים המרגשים שצמחו דווקא מתוך השברים של שבעה באוקטובר הוא הגעתו של בית הספר למוזיקה 'רימון' לעיר. בעבור דוידי מדובר בסגירת מעגל מתבקשת בעיר שגידלה דורות של מוזיקאים. "בשבעה באוקטובר קרה משהו – החיץ התודעתי בין המרכז לדרום פשוט התרסק. החלטנו לקחת את המותג 'עיר המוזיקה' צעד קדימה וליצור עוגן קהילתי־מקצועי. בסיוע פדרציית טורונטו ותקציבים מהשר אלקין ומינהלת תקומה, הסבנו מבנה של בית ספר ישן לקמפוס מודרני ביותר. העירייה רכשה את כל הציוד המקצועי לטובת השלוחה הדרומית של 'רימון', והתוצאות מדברות בעד עצמן: 50 סטודנטים מדי שנה וסיפור הצלחה אדיר".

תעסוקה ללא גבולות

כשמדברים על צמיחה של עיר, שאלת התעסוקה היא קריטית. דוידי מבין ששדרות, למרות צמיחתה, צריכה להציע פתרונות רחבים. "אנחנו מסתכלים על מפת התעסוקה ברדיוס של 40 קילומטרים לכל כיוון מהעיר. המטרה הראשונה היא הכשרת הדור הצעיר למצוינות כבר מהמעונות והגנים. שיעורי האקדמאים והסטודנטים למקצועות העילית אצלנו נמצאים בעלייה מתמדת, והמטרה היא שכל אחד יוכל לממש את כישרונו לפי נטיית ליבו".

בד בבד עם הכשרת ההון האנושי, דוידי מפתח את התשתיות הפיזיות. "אנחנו מפתחים כיום יותר מ־2,000 דונם של אזורי תעשייה ב'ספירים' וב'איבים', ומקימים מרכז תעסוקה אזורי סמוך לרכבת. המטרה היא למשוך מאות חברות מתחומי ההייטק והמידטק.

דוידי מדגיש כי הוא מאמין בשילוב בין תעשייה מסורתית לטכנולוגיה מתקדמת: "עיר צריכה לעסוק בכל הזירות", הוא מזכיר. "אנחנו משקיעים המון בהכשרות מקצועיות שבקצה שלהן מחכה עבודה בטוחה. כך למשל, מאות תושבי שדרות עברו הסבה מקצועית מסובסדת לבדיקות תוכנה והשתלבו בתעשייה. לצד האתגר הגדול שבצמצום הפער מול המרכז, אנחנו נהנים מנוכחות של חברות ענק כמו אלביט ואמדוקס, לצד מפעלי תעשייה מפוארים כמו הולנדיה, אוסם ואחרים. אנחנו פועלים בכל הזירות כדי להבטיח שתושב שדרות יוכל למצוא פרנסה איכותית ומכובדת קרוב לבית".

כאשר מביטים קדימה, אל העשור הבא, אלון דוידי רואה לנגד עיניו עיר שאינה רק גדולה יותר מבחינה דמוגרפית, אלא חזקה ומשגשגת יותר בכל פרמטר. "החזון שלי הוא שבעזרת השם, בשבע-שמונה השנים הקרובות, שדרות תכפיל את עצמה ותגיע ל־80 אלף תושבים", הוא משתף. "אבל המטרה היא לא רק המספרים, השאיפה היא שאיכות החיים וההזדמנויות של כל מי שבחר להיות חלק מאיתנו יהיו ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו בעיריית שדרות נעניק לכל תושב ותושבת את המנוף ואת היכולת להצליח ולהגשים את עצמם".

ואולם לצד האופטימיות והתוכניות הגרנדיוזיות, דוידי מבקש להציב תמרור אזהרה ברור בפני מקבלי ההחלטות. "כדי שזה יקרה, עיריית שדרות תמשיך לעשות הכול, אבל ממשלת ישראל חייבת להבין שהיא לא יכולה להירדם שוב. כל מי שמנהיג או שואף להנהיג את המדינה בהיבט הפוליטי והמדיני, חייב לפעול יום יום ושעה שעה מתוך קו מחשבה אחד: לחשוב כיצד מאפשרים לאלה שחיים בגבולות לחיות בצורה הבטוחה, הטובה והאיכותית ביותר. זו חובתם העליונה".

לסיום מבקש ראש העיר להעביר מסר של אחדות ותקווה, כשהוא מחבר בין חוסנה של שדרות למצבם של תושבי הצפון. "בראש ובראשונה, אני רוצה להודות לכל מי שגר בשדרות ובעוטף – אנחנו אוהבים אתכם ומעריכים את העמידה שלכם. אני שולח מכאן איחולי ביטחון ושקט לאחינו בצפון, בתקווה שגם למחוזותיהם יגיע השקט במהרה. בעזרת השם, עם ישראל ימשיך לנצח ולגדול יחד".