יחסינו לאן?

אלא אם יהיה אירוע בלתי צפוי, ביום רביעי השבוע צפויה הכנסת להתחיל את תהליך הפיזור שלה, לקראת הבחירות הקרובות. בעיקרון, לא מדובר על הקדמת בחירות דרמטית, כמה שבועות לכל היותר ממועד הבחירות המקורי. גם הנושא שבגללו הכנסת הקרובה תתפזר, אחרי שעשתה את הבלתי ייאמן והצליחה להעביר תקציב בשנת בחירות, איננו הפתעה גדולה במיוחד. בעשרים השנים האחרונות שורה של כנסות התפזרו על חוק הגיוס, ובחודשים האחרונים היה ברור כי גם הפעם חוק הגיוס מהווה את האתגר הגדול ביותר של הקואליציה.

אפשר להרחיב בדיבור על ההשלכות הפוליטיות של חוק הגיוס, אך האמת היא שזה לא כל כך משנה. כי כשבאים לדבר על חוק הגיוס הגיע הזמן לדבר על המהות, ולא על הקומבינות הפוליטיות. במאמר מוסגר אומר שיכול להיות שאם סוף סוף נדבר על המהות, ולא על סידורי קואליציות, אולי נמצא גם פתרון לבעיה החמורה הזאת.

שום חוק לא יגייס חרדים

במהלך השנה החולפת במחוזות הקואליציה נשמעה שוב ושוב האמירה כי חוק הגיוס עליו עובדים בועדת החוץ והביטחון מול החרדים הוא לא פחות מהיסטורי. אם היינו מאמינים להצהרות הבומבסטיות שיצאו משלל חברי הכנסת, החוק אמור היה להביא המוני חרדים לבקו"ם. הבעיה היחידה בכל ההצהרות הללו היא שבינן לבין המציאות לא היה דבר וחצי דבר.

למרות ההצהרות הגדולות, חוק הגיוס לא היה מגייס חרדי אחד שלא היה מתגייס גם בלעדיו. מספיק לראות את כל התנאים שיש בחוק כדי להבין שמדובר היה בישראבלוף אחד גדול. בתוך ההגדרות של מי מוגדר חרדי לצרכי גיוס נספרו גם יוצאים בשאלה. כמו כן, וכפי שחשפנו בזמנו באתר בשבע אונליין, גם דתיים לאומיים נספרו על מכסת הציבור החרדי. הבעיה זועקת מאליה: בעקבות ההגדרות הללו, גם אם היו עומדים ביעדים, לא היה מדובר בחרדים, אלא בצעירים שגם ככה מתגייסים, וליחידות קרביות. ישראבלוף מושלם.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל

עוד מאת אסף משניות הפר הבטחה: איגוד השחמט העולמי כפה הפסד טכני ביום כיפור

אך כמובן שלא רק החלק הזה הסגיר את העובדה ששום חרדי לא היה מתגייס לו החוק היה עובר. כמעט כל סעיף וסעיך בחוק נועד להבטיח שלא יהיה שום אינטרס לצעיר החרדי להתגייס לצה"ל. כך למשל הסנקציות האישיות שהוטלו, הן בדיוק הסנקציות שההנהגה החרדית התפללה לקבל, מתוך ידיעה שאלה בדיוק הדברים שינעלו את אותם צעירים שחושבים לעזוב את עולם הישיבות החרדי עמוק בתוכו. הסנקציות המוסדיות היו אמורות להתחיל להגיע רק שנה וחצי לאחר כניסת החוק, ועד אז כל התקציבים שהוקפאו לציבור החרדי היו שבים אליו כאילו כלום לא קרה.

אפשר להמשיך ככה עוד ועוד, אבל המסר ברור. ראשי הקואליציה ומקדמי חוק הגיוס הצהירו על חוק היסטורי שיביא "אלפי חיילים חדשים לצה"ל" כדברי ראש הממשלה נתניהו על בימת הכנסת. תומכיהם בתקשורת ניהלו קמפיין נגד כל מי שזעק שהמלך עירום. אבל את העובדות אי אפשר באמת להסתיר. החוק לא היה מגייס חרדי אחד. אבל צריך להיות הוגנים ולומר אמת נוספת אחת: שום חוק גיוס, ולא משנה מה יהיה כתוב בו, לא יגייס חרדים.

אף חרדי לא יוותר על משפחתו

זה נשמע אמנם מתסכל, אך צריך לומר זאת בצורה הברורה ביותר: לא משנה איזה חוק גיוס יהיה, הוא לא יגייס חרדים. אפילו אם הרעיונות ההזויים והמסוכנים שנשמעים ממחוזותיו של יועז הנדל יתקבלו, על כך שמי שלא מתגייס לא יוכל להצביע בבחירות, עדיין חרדים לא ינהרו לשערי לשכות הגיוס. בשביל להבין למה, צריך להבין את הפערים העצומים שיש בין הציבור החילוני והציבור הדתי לבין הציבור החרדי בישראל.

עבור הצעיר החילוני או הדתי גיוס לצה"ל הוא חלק בלתי נפרד מאורחות החיים שלנו. השאלה האם להתגייס ולשרת את מדינת ישראל כמעט ולא עולה, למעט בשוליים. אצלנו, צעירי שני הציבורים הללו, מי שלא מתגייס הוא החריג. הוא זה שהחברה מסתכלת עליו בצורה עקומה. הוא זה שצריך לספק הסברים מדוע הוא נמנע מלעשות את מה שכל צעיר אחר בגילו עושה. עבור הצעיר החילוני והדתי, חוק גיוס הוא בהחלט אפקטיבי, פשוט כי החברה שבה אנחנו חיים דורשת זאת בעצמה, גם ללא חוק.

לעומת זאת, אצל הצעיר החרדי, הדרישה שיתגייס לצה"ל היא לא רק דרישה לבחור במסלול שהוא לא מכיר בטבעיות. ברוב חלקי המגזר החרדי, הצעיר שיתגייס יצטרך להתמודד עם ציר האפשרויות הבא: במקרה הטוב, משפחתו תקבל אותו, אבל היא תאלץ לשלם מחיר כבד. האחים והאחיות שלו יפגעו בצורה קשה. האחים שלו לא יוכלו להתקבל לישיבות הטובות, האחיות שלו לא יקבלו הצעות שידוכין מוצלחות. הם לא יהפכו לסוג ב' בחברה החרדית, אלא למנודים. ההורים שלהם עלולים להיאלץ לעזוב את קהילתם. וזה, כאמור, התרחיש הטוב למשפחות חרדיות שגרות במעוזים חרדיים.

התרחיש הרע, והוא נפוץ יותר מדי לצערנו, הוא שהצעיר שמתגייס צריך לוותר על המשפחה שלו. ההורים זורקים אותו מהבית, בין מכעס על הדרך שבחר ובין מחשש שהבחירה של בנם תפגע בשאר הילדים שבבית. הוא נאלץ לעבור לגור בבתי חייל, מנוכר לחלוטין ממשפחתו. יכולים לעבור שבועות ואף חודשים עד שיוכל להיפגש שוב עם מישהו מבני משפחתו, הוריו או אחיו ואחיותיו. הוא הופך להיות חייל בודד, למרות שמשפחתו גרה במרחק שעתיים נסיעה באוטובוס. מי שמעולם לא ביקר אצל גדוד של לוחמי נצח יהודה לעולם לא יוכל להבין זאת. אבל בשביל להבין מה המחיר שהצעיר החרדי צריך לשלם, צריך פשוט לשבת ולדבר עם אותם צעירים ששילמו את המחיר הזה.

בגלל זה שום חוק לא יעזור לגייס חרדים. הצעיר החרדי בהחלט יעדיף לשבת בכלא מאשר לוותר על המשפחה שלו. האמת, אם אלה היו האופציות שניצבות בפני כל אחד מאיתנו, כמה היו בוחרים לאבד את משפחתם? נראה לי שכולם יודעים שהתשובה היא מעטים בלבד. שלא יהיה ספק לרגע אחד, זאת מציאות פסולה, שמעידה על אחת הבעיות המוסריות החמורות בחברה החרדית, אבל זאת המציאות, ולהתעלם ממנה לא יעזור.

הדרך היחידה לגייס חרדים היא תהליכים איטיים מאוד, מתסכלים מאוד, שיגיעו מלמטה. תהליכים כמו אלה שמוביל הרב לייבל, שישנו מבפנים את החברה החרדית, או לפחות חלקים ממנה, אלה שנמצאים יותר בפריפריה של המגזר. התהליכים הללו לא יפתרו את המחסור שיש לצה"ל בלוחמים. צה"ל יצטרך למצוא לזה פתרון אחר, אבל זאת הדרך היחידה להצליח לגייס חרדים. כדאי גם לנו, כחברה, להבין שמילוי השורות לא יגיע מהציבור החרדי. ויחד עם זה, אין זה אומר שלא צריך חוק.

הבחירה שניצבת בפני הציבור החרדי

הסיבה שצריך חוק גיוס היא לא בגלל שבזכותו הצעירים החרדים יתגייסו. הסיבה שצריך חוק גיוס היא כי אחת המסקנות המרכזיות שמדינת ישראל חייבת להפנים לאחר ה-7 באוקטובר היא שהמדינה לא יכולה יותר להרשות לעצמה לאפשר לאוטונומיות להתקיים, מבלי שהן לוקחות חלק בחיים המדינתיים. אם ישראל חפצת חיים, היא חייבת להסדיר מחדש את מערכת היחסים עם שני המגזרים שהחליטו שהם לא חלק מלא ממדינת ישראל, אלא נעים על התפר שבין אוטונומיה לשחקן פעיל.

מדובר כמובן בציבור הערבי ובציבור החרדי. במשך שנים היה לישראל נוח לאפשר למגזרים הללו להתנהל בתוך עצמם. אבל זה לא עובד יותר. במגזר הערבי אנחנו רואים את התוצאות בפשיעה העצומה שם. במגזר החרדי אנחנו רואים את התוצאות בהשלכות על צה"ל ועל המשק הישראלי. בשביל שנוכל לשקם את המדינה מהמקום אליו הגענו, אי אפשר להמשיך באותה הדרך בה התנהלנו עד היום אל מול האוטונומיות החברתיות שנוצרו כאן.

וזאת מטרתו של חוק הגיוס. הוא לא נועד לגייס חרדים, אלא להסדיר את מערכת היחסים בין הציבור המשרת, רובו של הציבור הישראלי, לבין הציבור שבוחר שלא לשרת. הכלל שאיתו צריך לנסח את החוק מאוד פשוט: מי שבוחר לקחת חלק מלא במדינת ישראל יזכה לכל הטוב שהיא יודעת ויכולה לתת. לעומת זאת, מי שבוחר לחיות באוטונומיה, לא יזכה לכל האקסטרות שמדינת ישראל הצליחה לייצר לאורך השנים. זה אומר ששלל הטבות, הנחות ותוכניות שהיום זמינות לשני המגזרים הללו, לפעמים אפילו יותר מאשר לציבור המשרת עצמו, פשוט לא יהיו נגישים לו.

הכנסת הבאה תצטרך גם היא לנסח חוק גיוס. אם היא תתחיל לעבוד עליו מתוך התפיסה שהוא לא נועד לגייס חרדים, אלא לבנות מחדש את מערכת היחסים שבין החברות במדינת ישראל סביב סוגיית השירות למדינת ישראל, יש סיכוי שאולי סוף סוף נוכל לפתור את האירוע שהפיל הכי הרבה ממשלות במילניום הנוכחי.