"אני מפציר בקהילות היהודיות לבוא לצעוד איתנו בניו יורק"

נראה כי מעולם לא היה הקשר המדיני והביטחוני בין ירושלים לוושינגטון הדוק יותר, אך לצד הברית האיתנה בין הממשלים, ניצבים אתגרים מורכבים וחסרי תקדים בפני יהדות ארצות הברית וההסברה הישראלית. השחיקה ההדרגתית באהדת דעת הקהל לאורך השנים, לצד בחירתו של זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק והזינוק המדאיג בתופעות האנטישמיות, מייצרים מציאות מורכבת במטרופולין הגדול בעולם. על רקע הזעזועים הללו, וערב כנס ירושלים החמישי של קבוצת 'בשבע' בניו יורק, שיתקיים ביום ראשון הקרוב מיד לאחר הצעדה המסורתית למען ישראל ברחובות מנהטן, שוחחנו עם קונסול ישראל בניו יורק, אופיר אקוניס.

"הקשר בין ישראל לבין ארצות הברית הוא ההדוק, החזק והקרוב ביותר מאז שהנשיא הארי טרומן הכיר במדינת ישראל 11 דקות לאחר הכרזת המדינה", קובע אקוניס בשיחה עם 'בשבע', "לא היה כדבר הזה בתולדות שתי המדינות, וגם בתולדות המנהיגים, ראש הממשלה נתניהו ונשיא ארצות הברית טראמפ, שמובילים את הקשר הזה".

לדבריו, לעוצמת הברית המדינית הנוכחית יש השלכה ישירה על הקהילות היהודיות המקומיות, בוודאי כאשר בוחנים את המצב מול תקופות קודמות. "אנחנו זוכרים מקרים הפוכים לגמרי, שבהם הייתה מתיחות כבירה בין שני הממשלים לאורך 78 השנים האחרונות. היחסים ידעו עליות ומורדות, וזה תמיד השליך על חלק מהקהילות היהודיות. הן מצאו את עצמן לעיתים בין הפטיש לסדן — בין הממשל האמריקני, שהוא הממשל שלהם, לבין מדינת ישראל, שהיא מדינת העם היהודי שהם חלק ממנו. המציאות העכשווית, שבה יש יחס חיובי ושיתוף פעולה הדוק בין הממשלים ובין הצבאות, מקילה עליהן מאוד, ובאה לידי ביטוי מובהק גם במבצעים האחרונים באיראן, ביוני 2025 ובמרץ 2026".

באשר למידת התמיכה בתוך הקהילות עצמן והשפעות המלחמה, אקוניס מסרב להתרגש מקולות של אי הסכמה ומבקש לשמור על פרופורציות. "יש ויש, כמו בכל מקום, כמו בכל אוכלוסייה יהודית או שאינה יהודית בעולם. אין  מאה אחוז דעות של הסכמה, זה הטבע האנושי וצריך להכיר בכך. אבל רוב הקהילות היהודיות מוצאות את עצמן תומכות בנשיא טראמפ, והמצב כיום הרבה יותר קל בעבורן, משום שתמיכה בנשיא פירושה תמיכה בכל החלטותיו ובכל מדיניותו. ברוב הקהילות היהודיות, הביקורת היא מינורית מאוד. רובן הגדול ראה את הצורך החיוני בפגיעה ביכולות הגרעין של האייתוללות וביכולת שלהם לשגר טילים בין־יבשתיים. כמובן, יש גם כאלה בקרב הקהילות היהודיות והכלליות שחושבים שהמלחמה איננה מוצדקת, אך בסך הכול המחלוקת איננה גדולה."

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות

עוד מאת יוסף ארנפלד פרק נוסף בקרב על זית רענן: הריסה ופיצוי או מאבק על הבית?

ברקע הדברים ניצבים נתוני סקרים שונים, בהם אלו של מכון המחקר 'פיו' (Pew), המצביעים על שחיקה עמוקה בדעת הקהל האמריקנית ומראים כי כ־60 אחוז מהאמריקנים מחזיקים בעמדה שלילית כלשהי כלפי ישראל. אקוניס מציע לקחת את הנתונים הללו בעירבון מוגבל. "אני מציע להתייחס בזהירות לכל סקר: לשאול מי הזמין אותו, מדוע הוא הוזמן, באיזו נקודת זמן ומי היו הנשאלים. הסקרים, שבעבר היו מדע כמעט מדויק, כבר לא קיימים כיום לצערי הרב. השינוי האמיתי בדעת הקהל האמריקנית נובע בעיקרו משינוי דמוגרפי עמוק בתוך ארצות הברית, וזה הדבר שגם הציבור בישראל צריך להבין. אין כאן שינוי מהותי במדיניותה של מדינת ישראל להגן על עצמה מפני ארגוני טרור, כפי שבעבר היא הגנה על עצמה מפני ערפאת וכנופיותיו, ובשנים האחרונות מפני חמאס בעזה וחיזבאללה בדרום לבנון. אנחנו מגינים על עצמנו, זו זכותה הבסיסית ביותר של מדינה, ולא עשינו פה דבר שחורג מכללי ההגנה העצמית. גם הפעולה באיראן היא הגנה עצמית מובהקת.

"מה שבכל זאת קורה בארצות הברית", מסביר אקוניס, "הוא שהתהליך החברתי שחל באירופה ממחצית שנות ה־90 ועד ימינו — כניסתם של מיליוני מהגרים ופועלים מוסלמים ממדינות ערב לגרמניה, צרפת, בלגיה, הולנד ובריטניה — חצה כעת את האוקיינוס האטלנטי ומתקיים עכשיו במלוא עוזו בארצות הברית. יש לכך השפעה ישירה, קודם כול על הפוליטיקאים האמריקנים, שמבינים שיש פה אוכלוסייה מוסלמית הולכת וגדלה. הם מרגישים צורך לפנות אליה, ולדבר פחות אל האוכלוסייה היהודית שאליה הם פנו במשך כ־120 שנה, משלהי המאה ה־19 ועד ימינו".

לדמוגרפיה מצטרף גם גורם כלכלי בולט שמטה את הכף. "הכסף הקטארי משחק גורם מכריע בעידוד האנטישמיות", הוא מאשים, "קטאר היא כיום המדינה מספר אחת שמממנת ומעודדת את התופעות הללו. היא עשתה זאת עוד לפני שבעה באוקטובר, וביתר שאת אחריו. היא קונה קמפוסים שלמים, וקונה משפיענים שבעבר תמכו בישראל או לפחות החזיקו בעמדה אובייקטיבית. הממשלה הקטארית קונה בכספה בניינים, בתי מלון, קניונים, קבוצות ספורט ומשפיעי רשת, ובכך היא מעודדת באופן ישיר את השינוי בדעת הקהל".

מאורעות שמזכירים פוגרומים

בזירה המקומית של ניו יורק, האתגרים הפכו מוחשיים עוד יותר עם חילופי השלטון בעירייה ושינוי המדיניות הרשמית. "תנועת ה־BDS מנסה להרים את ראשה כאן", מציין אקוניס, "בניו יורק המצב מאתגר במיוחד לאחר שראש העיר הנוכחי הסיר, עם כניסתו לתפקיד, את המגבלות שהיו קיימות בעבר, כאשר פעולות ה־BDS נחשבו ללא לגיטימיות ואסורות בעיר. השינוי הגדול הזה ניכר היטב בפוליטיקה האמריקנית, כרגע בעיקר במפלגה הדמוקרטית. זהו אינו ניתוח פוליטי, אלא ניתוח עובדתי לחלוטין של המציאות בשטח".

כיצד צריכה מדינת ישראל לפעול בתוך המציאות הזאת?

"אשרינו שהנשיא טראמפ יהיה בבית הלבן עד ינואר 2029. אמרתי את זה מיד עם כניסתו: בחירתו הייתה בגדר נס תנ"כי. כשנבחן את הדברים לאורך ההיסטוריה הארוכה, כשרובנו כבר לא נהיה כאן — המהפך המוחלט שהתחולל כאן בימים האחרונים הוא בהחלט בבחינת 'נהפוך הוא' ונס תנ"כי. במישור המעשי, הקונסוליה משקיעה את מרב מאמציה בשימור ובביצור השורות. קודם כול, בחיזוק התומכים הקיימים שלנו ככל האפשר. אני מקיים פגישות ושיחות תכופות עם ידידי ישראל, הן בפגישות עבודה בוושינגטון והן כאן בעיר ניו יורק, כדי לוודא שתמיכתם לא תישחק ושגורמים עוינים לא יצליחו לשנות את עמדותיהם. המצב אינו חסר סיכוי, ולא כלו כל הקיצין; יש לנו תומכים איתנים מאוד גם בסנאט, גם בקונגרס וגם בתוך עיריית ניו יורק. רק לדוגמה, סגנית יושב ראש מועצת העיר והאישה מספר שתיים בעירייה, ג'ולי מנין, היא תומכת מובהקת שלנו, והיא אף אמורה להגיע בקרוב לביקור רשמי בישראל".

אילו שינויים מתרחשים בעיר ניו יורק עצמה?

"ישנה עלייה חדה בתקריות האנטישמיות וגם באווירה האנטישמית בעיר ניו יורק. גורמים פוליטיים מנצלים תחכום מסוים כדי לומר: 'אנחנו לא נגד יהודים, אנחנו רק נגד מדינת היהודים, אם בכלל אנחנו מכירים בה'. זה בעצם לבוא ולומר 'אנחנו נגד היהודים' בלי להשתמש במילים המפורשות, כי לא נעים להם להצטייר כאנטישמיים. הם מנסים לרחוץ בניקיון כפיהם ולטעון שהם אינם אנטישמיים, אלא רק אנטי־ישראליים, אבל זו אנטישמיות מודרנית וביטוי מובהק של שנאת ישראל. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ומי שחושב שהוא יכול להפריד ביניהן טועה לחלוטין. הפעילות הזאת, הפראות של המפגינים, הופכת לנגד עינינו לפרעות של ממש".

אקוניס מתייחס לאירועים אלימים שהתרחשו לאחרונה ומציב להם השוואה היסטורית מצמררת. "המאורעות בברוקלין לפני שבועיים הזכירו לרבים פה את תחילת הפוגרומים בתקופת הצאר הרוסי. המראה של יהודים העומדים וצופים מחלונות ביתם בשכונה היהודית על מתפרעים עטויי כאפיות, עם סרטים של חמאס לראשם, המניפים את דגלי אש"ף ודגלי חיזבאללה — שהוא ארגון טרור לכל דבר — הוא מראה חסר תקדים. לראות דגל חיזבאללה מונף בשדרה השלישית, לא רחוק מבית הכנסת 'פארק איסט', זה דבר חמור ומסוכן מאוד. יש כאן עלייה ברורה שלצערנו, כפי שהתרענו עם כניסתו של ראש העיר לתפקיד, עלולה להביא בסופו של דבר לפגיעה פיזית ביהודים".

למרות האווירה המתוחה, אקוניס מדגיש כי בכל הנוגע לאבטחת הקהילה היהודית והאירועים הציבוריים, רמת המוכנות היא הגבוהה ביותר. "אנחנו מקיימים קשרים הדוקים מאוד עם משטרת ניו יורק (NYPD) וסומכים על המקצועיות שלהם. הצעדה המסורתית למען ישראל ברחובות מנהטן תהיה מאובטחת כהוגן", הוא מבטיח.

בשל כך, הקונסול אקוניס רואה באירוע הקרוב הזדמנות היסטורית להפגנת כוח וקורא לציבור הרחב להתגייס. "אני מפציר בכל הקהילות היהודיות – בניו יורק סיטי, בסטטן איילנד, באפסטייט ניו יורק, וכן במדינות השכנות: ניו ג'רזי, פנסילבניה, קונטיקט, בוסטון, ואפילו מוושינגטון וממרילנד – לבוא ולצעוד איתנו ביום ראשון. הנוכחות הזאת תהיה אמירה חזקה מאוד, הן לפוליטיקאים האמריקנים התומכים בנו, כדי שיראו שיש פה כוח איתן ולא יחשבו שכוחה של ישראל ירד, והן, להבדיל, לשונאי ישראל במערכת הפוליטית".

לא להתרגש מהמשא ומתן עם איראן

כשמפנים אליו את הטענה כי הפרגון הבלתי מסויג שלו לנשיא טראמפ עלול להיתפס כהימור על המפלגה הרפובליקנית בלבד, תוך הזנחת הקשרים עם הדמוקרטים, אקוניס מבהיר את גבולות הגזרה הדיפלומטיים. "בתור נציגים רשמיים של מדינת ישראל, אסור לנו להיכנס לחלוקה הפנימית בארצות הברית, והתפקיד שלי, כמו של השגריר בוושינגטון והקונסולים ברחבי היבשת, הוא להניח את האמת על השולחן בתקופה שבה היא נשטפת בגלים של שקרים אנטישמיים.

"הקשר ההדוק עם הנשיא טראמפ הוא פשוט השתקפות של המציאות בשטח", הוא מסביר, "ההיסטוריה של יחסי שתי המדינות מלמדת שלא מדובר בשיוך מפלגתי, אלא במדיניות של האדם העומד בראש. היו לנו בעבר נשיאים דמוקרטים שהיו אוהבי ישראל גדולים ותמכו בנו באופן מופלא, ומנגד היו נשיאים רפובליקנים שהיה לנו קשה מאוד איתם. ג'ורג' בוש האב ושר החוץ שלו ג'יימס בייקר, למשל, דרשו הקפאת התיישבות ביהודה ושומרון, עצרו את כספי הערבויות לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, ופעלו ביודעין להביא לחילופי ממשל בישראל ב־1992. לכן זה לא סיפור של מפלגות, אלא של העמדות הפוליטיות שמביא לידי ביטוי העומד בראש. וכאשר המפקד העליון של הצבא האמריקני מוביל מדיניות אוהדת, התוצאה היא שיתוף פעולה ביטחוני שלא היה כדוגמתו בתולדות שתי המדינות".

מה לגבי בחירות החצי המתקרבות בארצות הברית? האם לאזרחי ארצות הברית החיים בישראל ישנה יכולת להשפיע על המפה הפוליטית בשלב זה?

"אנחנו לא נכנסים לעניין הזה, ואין לנו פה שום מעורבות או עניין להתערב", הוא מבהיר, "יש כמובן עניין גדול בתוצאות, כדי לראות מי איתנו ומי נגדנו — זה ברור כשמש — אבל כמדינה אנחנו לא נוקטים עמדה. הישראלים שכאן, שהם בעלי זכות הצבעה, בוודאי יצביעו על פי שיקול דעתם, אך יש גם רבים שאינם בעלי זכות הצבעה במערכת הזאת".

נושא בוער לא פחות המעסיק את הדרג המדיני הוא המשא ומתן המתגבש בין וושינגטון לטהרן. בתחילת השבוע הציפו את כלי התקשורת דיווחים על ויתורים אמריקניים משמעותיים, אך אקוניס קורא לציבור הישראלי שלא להתרגש מהכותרות ומבהיר כי מאחורי הקלעים מתנהל תיאום הדוק. "קמנו לשטף של דיווחים שקריים על הסכמות אמריקניות כביכול לוותר על הוצאת הגרעין, לוותר על השמדת הטילים הבין־יבשתיים – שאגב, מאיימים על אירופה ולימים יאיימו גם על ארצות הברית – ולוותר על הטיפול בפרוקסיז, ארגוני הטרור שהם בעצם יחידות קדמיות של הצבא האיראני. חיזבאללה, למשל, הוא פשוט שם כינוי ליחידה איראנית קדמית שיושבת על גבולנו הצפוני, מראש הנקרה ועד הר דב".

אקוניס מציע להביט בהבהרות הרשמיות שיצאו מירושלים ומעבר לים, ומדגיש את ערוצי התקשורת הישירים שנבנו מול הממשל האמריקני. "כדאי לשים לב להבהרות של נשיא ארצות הברית ושל ראש ממשלת ישראל, ביתר שאת אחרי השיחה בין השניים. במיוחד לניואנסים – למילים שנבחרות בקפידה, בוודאי על ידי ראש הממשלה – ולא להסתמך על דיווחי סרק של רשתות ערביות. המשא ומתן הזה מתקיים, ישראל יודעת על קיומו ויודעת את התכנים שלו. מתקיים קשר בתדירות שלא הייתה מעולם בעבר בין נשיא ארצות הברית לבין ראש ממשלת ישראל, וגם ברמת שרי החוץ. אנחנו מקיימים כאן את הקשר הזה מקרוב. בוא נראה לאן הדברים יובילו, ולא נקפוץ למסקנות שקריות על בסיס הדלפות חסרות אחריות של כתבים. הנה, עובדה שלא נחתם הסכם ביום ראשון, והיום כבר אמצע השבוע. זה אומר שמישהו מתעקש על סעיפים אחרים — אם ההסכם בכלל ייחתם".

לשיטתו, עוצמת העמדה הישראלית תלויה במערכת היחסים יוצאת הדופן שנבנתה מול הבית הלבן בשנה האחרונה, ומציין כי התדירות הדיפלומטית הגיעה לשיא חסר תקדים. "תכיפות הפגישות של ראש הממשלה עם נשיא ארצות הברית היא בשיא של כל הזמנים מאז כניסתו המחודשת של טראמפ לתפקיד בינואר 2025. זה כולל פגישות בוושינגטון, פגישה בישראל ושתי פגישות במאר־א־לאגו. המפגשים התכופים הללו אינם בכדי. ראש הממשלה נתניהו הקדיש את חייו למאבק בסרטן הזה שנקרא שלטון הטרור האיראני. השלטון הזה החריב את איראן, גרם לרציחתם של מאות חיילים אמריקנים באמצעות חיזבאללה בלבנון ובמקומות אחרים, ומפעיל פרוקסיז שרוגמים את ישראל בטילים: מתימן ומלבנון – מדינות שאין לנו שום סכסוך טריטוריאלי איתן – לצד הפעלת המפלצות של חמאס שחונכו, אומנו ומומנו על ידם. את מפעל חייו מביא ראש הממשלה לידי ביטוי בשנה האחרונה, כאשר הממשל האמריקני העניק גיבוי מלא לתקיפות הישראליות, החל ממבצע 'פטיש חצות' ועד המבצעים האחרונים, ונראה לאן זה ילך ככל שהמשא ומתן יתקדם במקומות שבהם הוא מתקיים".

אמונה יוקדת בצדקת הדרך

השילוב בין המערכה המדינית למציאות המורכבת ברחובות מביא את אקוניס להגדיר את הימים הללו כנקודת מפנה היסטורית הדורשת עמידה איתנה. "אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית, הן ביחסים של ארצות הברית וישראל מול שלטון האייתוללות, והן בהתמודדות עם האנטישמיות, שנמצאת בשיא של כל הזמנים בארצות הברית. מאז גלי ההגירה היהודיים הגדולים של סוף המאה ה־19, הדבר הזה לא היה כאן. אנחנו מחויבים לטפל בזה, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים".

אקוניס רואה במצעד הקרוב מנוף הסברתי חיוני מאין כמוהו, ומפציר בציבור הרחב לקחת בו חלק פעיל. "זו הזדמנות גדולה להפגנת כוח. המפגן ביום ראשון הקרוב יהיה הפגנת כוח אדירה של הקהילות היהודיות והישראלים שנמצאים כאן. זו הדרך שלנו לומר לעולם כולו, וגם לפוליטיקאים שחושבים שהם לא צריכים אותנו יותר ומעדיפים את הקול המוסלמי: הנה, אנחנו צועדים, ובתקופה הקשה הזאת אנחנו לא מורידים את הדגל אלא מניפים אותו בגאווה. בעוד אויבינו הפראים מפגינים במנהטן עם דגלי חיזבאללה וחמאס, אנחנו נניף בגאון גם את הדגל האמריקני לצד דגל ישראל, בניגוד מוחלט לחבורה שמתפרעת פה מדי שבוע".

לסיום, ביקשנו מאקוניס לעשות סדר במבנה הדיפלומטי המורכב של הנציגויות הישראליות בניו יורק ובוושינגטון, שלעיתים נראה לצופה מן הצד כחופף. הוא מבהיר כי לכל נציגות יש הגדרת תפקיד מדויקת וייחודית משלה. "החלוקה ברורה מאוד. המשלחת הישראלית לאו"ם פועלת אך ורק מול האומות המאוחדות ומוסדותיהן. השגרירות בוושינגטון מופקדת על ניהול הקשר הישיר מול הממשל האמריקני. את שני התחומים הללו הקונסוליה בניו יורק אינה מנהלת, זה תפקידן. המשימה שלנו היא ניהול הקשר עם הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם מחוץ למדינת ישראל, החיה במדינות שעל האזור שלהן אני מופקד: ניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילבניה ואוהיו".

לצד העבודה הסיזיפית מול הקהילות, הקונסוליה משמשת כחזית ההסברה המרכזית והמשפיעה ביותר בארצות הברית, תוך פתיחת דלתות למעגלים חדשים לחלוטין. "מרכז התקשורת האמריקני והבין־לאומי נמצא כאן, בניו יורק, ואנו מרבים בראיונות ובתדרוכים איתם. בגזרת הקהילות, הצלחנו לקרב את כל הגוונים לעבודה משותפת עם הקונסוליה. קהילות שבעבר הקשר שלהן איתנו היה רופף, נמצאות איתנו כיום בקשר הדוק; אנחנו משתתפים באירועים שלהן והן משתלבות בשלנו. הדבר נכון גם לגבי הדרגים הפוליטיים, הסנאטורים וחברי הקונגרס של המדינות הללו".

אקוניס גאה במיוחד ביוזמה בין־לאומית חדשה ופורצת דרך שהוביל, הממנפת את מעמדה של ניו יורק לטובת הידוק קשרים עם מדינות נוספות בעולם. "לראשונה צירפתי את ישראל למועדון הקונסולים הכלליים הבין־לאומי שמרכזו בניו יורק. בעוד עשרה ימים תצא לישראל משלחת שנייה מסוגה של קונסולים כלליים, שאותה יזמתי. בשנה שעברה הבאנו את הקונסולים של בולגריה, ארגנטינה וסרביה, ובשבוע הבא יגיעו איתנו הקונסולים הכלליים של יוון, רומניה וצ'כיה. אין ספק שזה מחזק דרמטית את הקשר המדיני שלנו עם המדינות הללו. אני עושה את תפקידי באמונה שלמה ויוקדת בצדקת הדרך של מדינת ישראל ומדינת העם היהודי. במסע הארוך וחסר התקדים הזה של העם שלנו, נמשיך להגן בעוצמה על כוחותינו ועל חיילינו כאן בפורומים בין־לאומיים, ונהדוף בכל הכוח את השקרים ואת עלילות הדם שנרקמות נגדנו".