דבורה הלברשתם השתתפה בכנס ירושלים של קבוצת “בשבע” בניו יורק ושיתפה את סיפורו של בנה, ארי הלברשתם, שנרצח בשנת 1994, ואת פעילותה ארוכת השנים בתחום החינוך והמאבק בפשעי שנאה.
בפתח השיחה התבקשה לספר על בנה. “הוא הבכור מחמשת ילדיי. כל הורה בחדר הזה יכול להעריך את הילד הבכור, הוא הפך אותי לאמא לראשונה”. הלברשתם תיארה את ארי ואמרה: “לארי היו הרבה חלקים. הוא היה גבוה, היו לו עיניים כחולות כמו האוקיינוס, הוא אהב כדורסל ופיצה, הוא היה חסיד, היה לו קשר מאד אישי לרבי מלובביץ. אני תמיד אומרת שהוא היה הטוב משני העולמות. הוא היה פופולרי מאד, הוא הוביל את הבית שלי והוא היה ילד מיוחד מאד”.
בהמשך התייחסה לרציחתו של ארי. “אחי התקשר אליי ואמר לי מה קרה, שארי נורה על הגשר. אני עדיין לא יכולה לתפוס את זה עד היום הזה”. לדבריה, באותה תקופה “טרור היה חדש” ו”רק לדבר על טרור לא היה על הרדאר של אף אחד, גם לא של רשויות האכיפה”.
הלברשתם סיפרה כי בעקבות הרצח פעלה בשני מסלולים. “הבטחתי לבני על ערש דווי שהעולם לא ישכח למה הוא נרצח. הוא נרצח כי הוא היה יהודי שחבש כיפה וציצית”. היא סיפרה כי הקימה יחד עם חב”ד מוזיאון לזכרו, שבו ביקרו לדבריה כארבעה מיליון מבקרים. “זיהיתי שחינוך הוא הדבר החשוב ביותר. ללמד ילדים כשהם צעירים מאד. זה מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לעזור להם לראות את העולם בצורה מכבדת ושוויונית”.
במקביל פעלה במשך שנים רבות מול רשויות אכיפת החוק. “ביליתי עשורים מחיי בעבודה עם רשויות אכיפת החוק בכל דרגי הממשל, הייתי בכל בית משפט במדינה הזו, קידמתי חוקים רבים”. בהמשך התייחסה לנושא פשעי השנאה. “מה שהחל כטרור התפתח לפשעי שנאה, אבל זה די אותו הדבר”. לדבריה, היא יצרה את הפאנל לפשעי שנאה יחד עם אחד ממפקדי המשטרה, והוסיפה כי: “יחידת פשעי השנאה של ניו יורק היא בטח הטובה ביותר במדינה”.
בהתייחסה לעלייה בפשעי השנאה מאז 7 באוקטובר אמרה: “אני לא מופתעת. ברגע שהג’יני יצא, מישהו התחיל לחישה שהפכה לרועשת יותר ויותר”. הלברשתם ציינה כי הייתה מעורבת בכתיבת חוקי פשעי השנאה בניו יורק עוד לפני פיגועי 11 בספטמבר. “אני כתבתי את החוקים בניו יורק לפני ה־11 בספטמבר. החוקים האלה שומשו פעמים רבות ואתם צריכים לדעת שיותר מאדם אחד בתרחישים שונים. תחשבו כמה חיים ניצלו בזכות החוקים האלה. הם כלואים לשנים רבות קדימה. תחשבו על כמה חיים ניצלים”.
