ביום 9 ביוני 2026 קיימה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, בראשות חברת הכנסת מיכל וולדיגר, דיון בנושא היעדר שירותי רווחה עבור גברים המתמודדים עם משברי חיים, ובהם אלימות בזוגיות, גירושין בעצימות גבוהה, דיכאון ואובדנות. לאורך הדיון עלתה תמונה מטרידה של מצוקה אנושית עמוקה שאינה זוכה להכרה ולמענה מספק מצד המערכות הציבוריות.
חלק מרכזי בדיון הוקדש לעדויותיהם האישיות של גברים שהגיעו לוועדה כדי להשמיע את קולם. הם תיארו אלימות שחוו במסגרת הזוגית, התרחקות מילדיהם, בדידות, קריסה כלכלית, אובדן תקווה ותחושה קשה שאין להם כתובת לאן לפנות על מנת לקבל סיוע. עדויותיהם המחישו את המחיר הנפשי הכבד הנלווה למצבי משבר ואת תחושת השקיפות שהם חווים מול גורמי הסיוע.
דותן ניומן, מנכ"ל 'עמותת לצידכם', תיאר מציאות של גברים הפונים לעמותה בעקבות גירושין בעצימות גבוהה, תלונות שווא, ניתוק מילדיהם, אלימות זוגית ועוד. לדבריו, גברים רבים המתמודדים עם משברי חיים חריפים מתקשים למצוא מענה מתאים במסגרת השירותים הקיימים. הוא תיאר תחושות של ייאוש, אובדן זהות וחוסר אמון במערכות שאמורות לסייע להם, וקרא לגיבוש מדיניות שתבטיח כי גברים המצויים במצבי פגיעה ומשבר לא ייוותרו ללא כתובת טיפולית ורווחתית.
ד"ר בני ביילי, יו"ר עמותת 'לצידכם' הציג את דרישות העמותה, ובהן הקמת רצף שירותים ייעודיים לגברים במשבר; פתיחת מסגרות חירום ומקומות לינה בטוחים לגברים נפגעי אלימות; הרחבת מרכזי טיפול ותמיכה; פיתוח תוכניות ליווי לאבות המצויים בהליכי גירושין מורכבים; הכשרת עובדים סוציאליים ואנשי טיפול לזיהוי מצוקתם של גברים; הקמת קבוצות תמיכה ייעודיות; איסוף נתונים שיטתי על היקף התופעה; גיבוש מדיניות ממשלתית באמצעות צוות בין־משרדי; והבטחת נגישות שוויונית לשירותי הרווחה והבריאות הנפשית.
אולי יעניין אתכם
בדבריי בפני הוועדה ביקשתי להזכיר כי מאחורי המושגים המקצועיים והנתונים הסטטיסטיים ניצבים בני אדם הנושאים פצעים של ממש. דמם של גברים שנפגעו אינו שונה, נפשם אינה כואבת פחות, והטראומות שהם נושאים אינן קלות יותר מאשר אצל נשים. כשם שאיננו מטילים ספק בזכותן של נשים, ילדים וקשישים לקבל הגנה ומענה מותאם, כך עלינו להבטיח שגם גברים שנפגעו יזכו לסיוע הדרוש להם. אין זו פריבילגיה או בקשה חריגה, אלא זכות אנושית בסיסית.
הביקורת המרכזית שעלתה בדיון הייתה כי השירותים הקיימים נבנו בעיקר סביב צורכיהן של נשים נפגעות אלימות, בעוד שלגברים אין רצף שירותים מקביל. המשתתפים הצביעו על מחסור במקלטי חירום ייעודיים לגברים, במרכזי טיפול מותאמים, בהכשרה מקצועית לעובדי רווחה לזיהוי גברים נפגעים, במענים ייעודיים לגברים בהליכי גירושין ובתוכניות מניעה לאובדנות בקרב גברים. הדרישה לשוויון שעלתה בדיון לא התייחסה לאיזה עיקרון מופשט, אלא לפער ממשי בין נשים לגברים בהיקף השירותים, בזמינות המענים ובהכרה הממסדית הניתנת למצוקותיהם. בעוד שבמהלך השנים פותחו עבור נשים נפגעות מסגרות סיוע מגוונות וייעודיות, גברים רבים נותרים ללא מענה מותאם לצורכיהם הייחודיים בעת משבר.
נציגי משרד הרווחה ציינו כי השירותים הקיימים פתוחים גם לגברים, אך הודו בכך שאין כיום מערך רחב ומובחן המותאם לצורכיהם הייחודיים. הדיון הסתיים בקריאה ברורה לשירותי הרווחה ולגורמי הממשלה הרלוונטיים לפעול לקידום שוויון בין גברים לנשים בנגישות לשירותי סיוע, דהיינו להרחבת המענים הקיימים ולפיתוח שירותים ייעודיים עבור גברים במשבר. לצד זאת, הופנתה קריאה גם ליושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר, להמשיך ולקדם את הנושא במישור הפרלמנטרי והמדיני, מתוך הבנה שמערכת רווחה ראויה נמדדת ביכולתה לראות כל אדם במצוקתו ולהעניק לו סיוע הולם, בכבוד, ברגישות – בין אם מדובר באישה בין אם מדובר בגבר.
הכותבת היא מרצה בכירה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל ומנהלת תחום המחקר בעמותת לצדכם
