לרגל 103 שנים להקמת תחנת הכוח הראשונה בתל אביב, חברת החשמל חושפת לראשונה מברקים דרמטיים מארכיון החברה, המתעדים את המאבק הפוליטי הבינלאומי שהתנהל מאחורי הקלעים של הדלקת האורות בעיר העברית הראשונה.
המסמכים, שנשלחו בקיץ 1923 בין מייסד החברה פנחס רוטנברג ששהה בלונדון לבין ההנהלה בארץ ישראל, מציגים כיצד פרויקט תשתיתי הפך לקלף מדיני גורלי מול מתנגדי הציונות בבריטניה.
הרקע לחילופי המברקים היה סדרת דיונים סוערים בפרלמנט הבריטי, שבהם ניסו חברי פרלמנט אנטי-ציוניים שהתנגדו להצהרת בלפור, לבטל את הזיכיונות שניתנו לרוטנברג בטענה שהפרויקט נכשל ומתקדם לאט מדי. רוטנברג, שהבין כי גורל המפעל הציוני כולו מונח על הכף, שלח מלונדון מברק בהול לחברה בתל אביב שבו דרש להתחיל באופן מיידי את אספקת החשמל כדי לייצר עובדות בשטח ובמיוחד לבניין המושל הבריטי: "חיוני להכריז ביום שני בפרלמנט שאספקת האנרגיה החלה. החלו באופן מיידי באספקה סדירה לרחובות תל אביב… אשרו פקודת ביצוע".
יממה בלבד לפני הדיון המכריע, השיבה הנהלת התחנה בארץ כי האספקה החלה ומאות תושבים כבר מחוברים לרשת. הנתונים הטריים על תחילת הזרמת החשמל לתל אביב שימשו את תומכי הציונות בבריטניה, ובמיוחד את שר המושבות, סיר ויליאם אורמסבי-גור (שנחשב לאחד מאוהדי הציונות בממשלת בריטניה ואף היה שותף לניסוח הצהרת בלפור), כדי להדוף את הביקורת ולשמור על הזיכיון שניתן לרוטנברג.
חשיפת המסמכים מראה כיצד תחנת הכוח בתל אביב לא הייתה רק מתקן לאספקת חשמל, אלא אחד המפעלים החשובים והאסטרטגיים ביותר של היישוב היהודי באותה תקופה. הזרמת זרם החשמל הראשון לרחובות לא הייתה רק מהפכה טכנולוגית, אלא גם מנוע אנרגטי רב-עוצמה שהזין את המאבק המדיני כולו. החשמול שימש כהוכחה מוארת בשטח לכך שליישוב היהודי יש את הכוח והיכולת להקים רשת תשתיות לאומית עצמאית, שתוביל לפיתוח הארץ כולה.
