"הרשות הפלשתינית תשלם מחיר מלא על הנזקים שהיא מייצרת"

בשנת 2018 נכנס לתוקפו החוק להקפאת כספי טרור, שקיבע לראשונה חובת דיווח וקיזוז תקציבי נגד מדיניות מימון משכורות המחבלים של הרשות הפלשתינית. המנגנון פועל באופן מובנה: המדינה מחשבת את הסכומים שהרשות מקצה לטובת מחבלים שיושבים בכלא הישראלי וכן מחבלים משוחררים ובני משפחותיהם, ומקפיאה סכום זהה מתוך כספי המסלקה המועברים אליה. יתרונו העיקרי של החוק טמון ביצירת זיקה ישירה ואוטומטית בין היקף התמיכה הפלשתינית בטרור ובין הגירעון התקציבי של הרשות.

אלא שעל גבי תשתית חיונית זו, שהותירה עד כה את מיליארדי השקלים המקוזזים בחשבונות חסומים באוצר, מונחת כעת קומה חקיקתית חדשה. חוק נזקי הטרור של חבר הכנסת אביחי בוארון (הליכוד) לוקח את הכספים הללו צעד אחד קדימה. מליאת הכנסת אישרה לאחרונה בקריאה שנייה ושלישית, ברוב של 29 תומכים מול חמישה מתנגדים, את התיקון לחוק להקפאת כספי הרשות הפלשתינית (ניכוי כספים בשל נזקי טרור) התשפ"ו-2026.

על פי המנגנון החדש, מתוך כספי המיסים המועברים לרשות הפלשתינית ינוכה מדי שנה סכום ייעודי שיקבע הקבינט המדיני־ביטחוני. בסיס הניכוי יישען על דוח שנתי של שר האוצר, שיפרט את היקף תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו בשנה החולפת לנפגעי פעולות איבה, לצד הפיצויים שהוענקו מקרן מס רכוש בגין נזקי מלחמה – וזאת בעקבות פיגועים שביצעו מחבלים שזכו הם או משפחותיהם למימון ולמשכורות מהרשות הפלשתינית. בנוסף לכך יכלול הדוח את סכומי הפיצויים שנפסקו לטובת נפגעי טרור וחובות פיצויים לנפגעי עבירה שטרם שולמו בפועל.

בהתאם לחוק, הכספים שינוכו בדרך זו יועברו ישירות לאוצר המדינה כשיפוי על הוצאותיה. עם זאת, נקבע בסעיף החרגה כי במידה וקיימים חובות פתוחים של פיצויים לנפגעי עבירות טרור, או שהסכומים המוקפאים תחת ההסדרים הישנים אינם מספיקים כדי לכסות את תביעות הנזיקין של המשפחות נגד הרשות, ישמשו הכספים הללו בראש ובראשונה לכיסוי חובות אלו ולתשלום למשפחות. רק היתרה שתישאר לאחר מכן תועבר לקופת המדינה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

עוד מאת יוסף ארנפלד חשד: כבאי תושב כפר קאסם תכנן פיגועי ענק

הנפגעים בראש סדר העדיפויות

כדי להבין את המשמעות של החוק החדש, מסביר חבר הכנסת אביחי בוארון (הליכוד) בשיחה עם 'בשבע' כי המערכת הכלכלית מול הרשות הפלשתינית בנויה למעשה משלוש שכבות חקיקתיות שנבנו לאורך השנים, כאשר המהלך הנוכחי הוא קומת הגג שלהן. "יש כאן מבנה רב־שכבתי", הוא אומר, "השכבה הראשונה, שנכנסה לתוקף כבר לפני כמה שנים, קובעת כי הסכום שהרשות הפלשתינית מקצה לטובת משכורות למחבלים יוקפא ויקוזז על ידי מדינת ישראל מכספי המיסים שהיא גובה בעבורה. בעבר הסכום הזה עמד על כ־600 מיליון שקלים בשנה, ולהערכתי הוא זינק כיום לכמיליארד שקלים. ההיגיון שעמד בבסיס הצעד הזה פשוט בתכלית: לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל תעביר סכומי עתק לרשות הפלשתינית, בזמן שזו מתרגמת אותם ישירות למימון טרור. את הכספים הללו אנחנו מקזזים ומפקידים בחשבונות חסומים באוצר".

השכבה השנייה במערכת התפתחה בהמשך, בעקבות פסיקות בתי המשפט שהכירו באחריות השילוחית של הרשות הפלשתינית לנזקי הטרור. "מכיוון שהרשות משלמת משכורות קבועות למחבלים, מערכת המשפט קבעה כי היא נושאת באחריות ישירה למעשי הטרור היוצאים משטחה, ולפיכך חבה בנזקים שהם גרמו", מפרט בוארון, "ההכרה הזאת פתחה בפני משפחות הנפגעים את האפשרות להגיש תביעות נזיקין אזרחיות נגד הרשות. בשלב זה נדרש תיקון חקיקה נוסף, שאִפשר לנפגעים הללו לגבות את פסקי הדין שזכו בהם ישירות מתוך אותה קופת כספים מוקפאת".

כעת, החוק החדש של בוארון מניח את השכבה השלישית, שמבקשת לעשות צדק לא רק עם הנפגע הפרטי אלא עם קופת המדינה כולה ועם כל האזרחים הנושאים בנטל התקציבי הציבורי. "הנזקים של הטרור אינם נעצרים רק אצל הפצועים, ההרוגים ובני משפחותיהם", הוא מבהיר, "הם נגרמים בראש ובראשונה למדינת ישראל. המדינה משלמת מדי שנה סכומי עתק, המוערכים בכמיליארד שקלים, לפצועים ולמשפחות השכולות באמצעות קצבאות המוסד לביטוח לאומי. במקביל, קרן מס רכוש מפצה אזרחים על נזקי רכוש כבדים. בפועל, כל אזרחי ישראל הם אלו שמממנים מכיסם את תוצאות הפיגועים האלה, ואני שואל: מדוע שהמדינה לא תקבל פיצוי? החוק שלי קובע שקודם כול מדינת ישראל תקבל שיפוי מלא מהרשות הפלשתינית על ההוצאות שנכפו עליה".

במישור הפרקטי, הגבייה תתבצע ישירות מתוך כספי הסליקה שישראל מעבירה לרשות הפלשתינית על פי הסכמי אוסלו, המגיעים לכתשעה מיליארד שקלים בשנה. "על פי המנגנון החדש, עד סוף חודש פברואר בכל שנה יציג שר האוצר לקבינט המדיני־ביטחוני דוח מפורט שישקף את סך ההוצאות שהוציאה המדינה על נפגעי הטרור בשנה החולפת. על בסיס הנתונים הללו יקזז הקבינט את הסכום המקביל, ויעביר אותו ישירות למס רכוש ולביטוח הלאומי. עם זאת, החוק מגדיר כוכבית ברורה: חובות פתוחים של פיצויים לנפגעים עצמם יישארו תמיד בראש סדרי העדיפויות ויקבלו קדימות בקופה".

מטרת החוק היא שיפוי של המדינה או ענישה של הרשות?

"היעד העיקרי הוא כלכלי, אך יש לו תוצאת לוואי הרתעתית מובהקת שמטרתה לחנוק את התמריץ הכלכלי לטרור. אם הרשות הפלשתינית תיאלץ להפסיק את מימון המחבלים, בהכרח היקף הפיגועים ירד. אנשים יוצאים לבצע פיגועים גם מתוך ידיעה שהמשפחות שלהם יהיו מסודרות כלכלית לכל החיים. מחבל שרצח יהודי ומקבל מהרשות 12 אלף שקלים בחודש ויותר, לא שומר את הכסף מתחת לבלטות בכלא. הוא מעביר אותו למשפחה שלו, ומזה הם חיים. אלפי משפחות ביהודה ושומרון מתפרנסות מהמנגנון הזה, וככל שהפיגוע חמור יותר – התשלום גבוה יותר".

מהפכה ביחסים עם הרש"פ

בוארון דוחה את הטענות המושמעות לעיתים במערכת הביטחון, שלפיהן הלחץ הכלכלי עלול להביא לקריסת הרשות. "אני לא עוסק בחישובים האם הצעד הזה יקריס את הרשות או לא. השיקול היחיד שצריך להנחות אותנו הוא מה שמגיע כדין לאזרחי ישראל". הוא מוסיף ביקורת על גישת השב"כ בעידן הקודם: "בעבר, המערכת עמדה על הרגליים האחוריות והזהירה מפני קריסה כלכלית ביו"ש. מכוח החוק החדש, הקבינט כבר לא דן בשאלה האם לקזז, אלא רק מהו הסכום המדויק שיקוזז על פי נתוני האוצר".

מבחינתו, המערכה התקציבית מחוברת היטב לתפיסה המדינית שלו, והוא רואה בחוק שלב נוסף בדרך ליעד נחרץ בהרבה. "למעשה, זאת מהפכה ביחסים שלנו עם הרשות הפלשתינית", הוא מצהיר, "הדבר הנכון שהיה צריך לעשות כבר מזמן הוא לפרק את הרשות הפלשתינית, שהיא רשות אויב לכל דבר. היא בונה כיום ביהודה ושומרון צבא אדיר של 60 אלף חיילים חמושים ומאומנים, ואם לא נתעשת ונעצור אותם – הם הולכים לייצר לנו את 7 באוקטובר הבא, שיהיה כואב בהרבה מכיוון שהוא יכוון ישירות אל ערי מרכז הארץ. פגיעה קשה במקורות המימון שלהם היא אחת הדרכים לפגוע ביכולת הלחימה הזאת".

"חשוב להבין: זה לא שהרשות רק משלמת בדיעבד למי שהלך לפגע באופן עצמאי. בית המשפט כבר הכיר בכך שהיא שולחת את האנשים באופן אקטיבי, מתמרצת אותם ומעניקה להם בונוסים ככל שהפגיעה ביהודים קשה יותר. זה מנגנון מטורף, ואנחנו עוצרים אותו גם באמצעות הפעילות הצבאית וגם דרך חניקת מקורות הכסף", הוא מחדד, "ישנה החלטה אומללה מהעבר שלפיה מדינת ישראל תפעל למנוע את קריסת הרשות הפלשתינית, ועל זה נסמכים פקידים שונים. המציאות שלאחר 7 באוקטובר דורשת בדיוק את ההפך – לפעול להקרסתה. במקביל, את המחיר המלא על הנזקים שהם יוצרים – הם חייבים לשלם".