לחץ בדלני, בחירות אמצע ואכזבה מישראל – לטראמפ קפץ הפיוז

לאחר חודשים ארוכים של דיונים, ארצות הברית ואיראן הגיעו להסכם על סיום המערכה במזרח התיכון. אלא שבניגוד למה שניתן היה לצפות, מסתמן כי מי שנכנעה היא לא איראן, שספגה מכות צבאיות קשות לאורך חודשי המלחמה, אלא דווקא ארצות הברית. מסמך ההבנות לא פורסם פומבית, נכון לכתיבת שורות אלה, אך מהמידע שפורסם ברחבי העולם עולה כי הנשיא טראמפ, סגנו ואנס והמתווכים קושנר וויטקוף ויתרו על כל אחד מהעקרונות שהם עצמם הציבו לאורך כל הדרך.

לפי הפרסומים, מסמך ההבנות כולל את הנקודות הבאות: הפסקת המלחמה בכל החזיתות, כולל לבנון; התחייבות אמריקנית ואיראנית לשמירה על ריבונותה של האחרת; התחייבות לנהל משא ומתן במשך 60 יום על הסכם קבע, כשניתן להאריך את המועד בהסכמה הדדית; הסרת המצור הימי מעל איראן באופן מיידי והסגת הכוחות האמריקניים תוך 30 יום; התחייבות איראנית להחזיר תוך 30 יום את התנועה במצרי הורמוז, תוך התחשבות בצורך להסיר מכשולים טכניים כדוגמת מוקשים ימיים; התחייבות אמריקנית לתוכנית שיקום לאיראן בגובה של 300 מיליארד דולר, כשמנגנון השיקום ייקבע תוך 60 יום; הסרת כל הסנקציות מעל איראן והצהרה איראנית שהיא לעולם לא תפתח נשק גרעיני, אך שלל הנושאים המעשיים בתוכנית הגרעין יידונו במהלך המשא ומתן המורחב. עד להסכם, אם יגיע, יישמר סטטוס קוו בסוגיית הגרעין האיראני, כשאיראן לא מוציאה את החומר הגרעיני מרשותה אבל האמריקנים לא יכולים להטיל סנקציות חדשות. הסעיפים הנוספים קשורים בהפשרת נכסים איראניים, והתחייבות שההסכם הסופי יקבל תוקף במועצת הביטחון של האו"ם.

התגובות ברחבי העולם, ובמיוחד בארצות הברית ובישראל לתוכן ההסכם, נעות בין תמיכה חלקית לזעזוע נרחב. ההסכם עצמו שנוי במחלוקת חריפה בממשל האמריקני, והמחלוקות הללו זולגות החוצה בימים האחרונים. בוושינגטון התגבשו שני מחנות ברורים: הראשון של הנשיא טראמפ, סגנו ואנס והמתווכים קושנר וויטקוף, שדוחפים להסכם בכל הכוח ומנסים להסביר מדוע מדובר בהסכם מוצלח. מהעבר השני נמצאים מזכיר המדינה רוביו, מזכיר המלחמה הגסת', ראש המטות המשולבים קיין וראש ה־CIA רטקליף, שהגדירו אותו כלא פחות מאסון.

דוגמה מובהקת לכך התרחשה ביום שלישי השבוע, כאשר סגן הנשיא ואנס, במסגרת הקמפיין להכשיר את דעת הקהל במפלגתו להסכם, התראיין לכמה גופי ותקשורת ואמר כי מדובר בהסכם טוב שגם ישראל תהיה מרוצה ממנו. אלא שלאחר אחד הראיונות הללו התראיין גם יושב ראש המטות המשולבים הגנרל דן קיין, ותקף פומבית את ההסכם.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה

עוד מאת אסף משניות משרד התפוצות נגד מזכ"ל האו"ם: "הפך את האו"ם לאנטישמי"

בכירים רפובליקנים אחרים תקפו גם הם את ההסכם, ואף הציגו אותו כהסכם כניעה של טראמפ. הסיבה היא שההסכם המדובר הוא גרסה גרועה עוד יותר מההסכם שעליו חתם אובמה לפני 11 שנה, הסכם שטראמפ הגדיר אותו כ"הסכם הגרוע ביותר שהוא ראה בימיו". זאת למרות שגם טראמפ עצמו מנסה לשווק את ההסכם בהצהרות לתקשורת כ"הסכם חזק מאוד, שרוב האנשים מרוצים ממנו".

חלק מהשמות של המתנגדים להסכם אומנם רחוקים מאוד מהנשיא האמריקני כיום, אך הם יודעים להצביע על הנקודות שעלולות לפגוע בו בבייס הפוליטי שלו, רקע לפני בחירות האמצע. אחת הדמויות הללו היא סגן הנשיא לשעבר מייק פנס, שאמר: "לפי הדיווח בנוגע למזכר ההבנות עם איראן, אין אזכור של פירוק תוכנית הגרעין או תוכנית הטילים הבליסטיים, ואין התחייבות להפסקת התמיכה בחמאס, חיזבאללה או ארגוני טרור אחרים. אבל באופן מפתיע, מזכר ההבנות עם איראן כולל, על פי הדיווחים, הקלה מיידית בסנקציות מרגע חתימת מזכר ההבנות. משמעות הדבר היא שלושה מיליארד דולר לחודש לקופת איראן; התחייבות לשחרור של 100 מיליארד דולר בנכסים איראניים מוקפאים רק על סמך 'התקדמות' במשא ומתן, ובנוסף, ארצות הברית ואחרות ידאגו לקרן שיקום של 300 מיליארד דולר לאיראן. מזכר ההבנות המדווח עם איראן מריח כמו הפיוס שראינו בשנות אובמה, סוג הפיוס שג'ו ביידן ניסה להשיג וזכה להתעלמות מהאיראנים, וסוג הפיוס שדחינו באופן מוחלט בתקופת ממשל טראמפ הראשון", כתב פנס.

ופנס איננו היחיד. גם מעצבי דעת קהל בכירים באגף השמרני בארצות הברית תקפו את ההסכם המתגבש. "זה יותר גרוע מביידן ויותר גרוע מאובמה. אם המלחמה תסתיים כפי שנדמה שהיא הולכת להסתיים, מצבנו האסטרטגי, הטקטי והצבאי יהיה גרוע יותר מהמצב תחת ביידן ולפני חזרתו של טראמפ לבית הלבן. טראמפ השתפן והתקפל. מי שמתקפל באמצע התהליך שהוא רואה כחיוני לביטחון המדינה, למעשה הוא רק מזיק לה", אמר ג'ון פודהורץ, כותב הנאומים של רייגן ועורך המגזין השמרני החשוב 'קומנטרי'. גם פרשנים נוספים בכירים מסביבתו של טראמפ תוקפים את ההסכם המתגבש.

טראמפ חושב שהמשטר השתנה

בניגוד לדברי ואנס על כך שבישראל יאהבו את ההסכם, האווירה בישראל היא זעזוע רבתי מהסעיפים ובעיקר מההתנהלות של טראמפ לאורך המשא ומתן, ומה שנדמה כמו זריקתה של ישראל מתחת לגלגלים על מנת לרצות את איראן. המחלוקות העיקריות בין ישראל לארצות הברית עוסקות בסוגיה הלבנונית, כשאיראן מנסה לכרוך את הזירות ולמעשה לכפות על ישראל לעצור את הפעילות הצבאית במדינה ואף לסגת ממנה, ובישראל מבהירים שהדבר לא יקרה.

בדרג המדיני אומרים מילים קשות מאוד על הממשל האמריקני, כולל על הנשיא טראמפ עצמו. "זה הסכם איום ונורא. אי אפשר להגיד עליו מילה אחת טובה", אומרים גורמים מדיניים בכירים ל'בשבע', "התחושה היא שטראמפ כל כך נואש להסכם, שהוא מוכן לוותר על הכול. עכשיו המשימה של ישראל היא להציב את הקווים האדומים, ולהסביר לאמריקנים ולאיראנים שאין לנו כוונה ליישר קו בנושאים שמסכנים אותנו".

הגורמים המדיניים שאיתם שוחחנו מסבירים מהם הנזקים העיקריים בהסכם, כאשר השיח המרכזי הוא החזית הלבנונית, ולא איראן. "כבר הבנו שבאיראן, לטראמפ אין כוונה לעמוד במשימה שהוגדרה. אבל בלבנון זה אירוע אחר. תקיפות ישראליות באיראן הן פעולות התקפיות רחוקות. בלבנון מדובר בפעולות הגנתיות. בכל יום כוחות צה"ל פועלים בדרום לבנון, ובכל יום מוצאים עוד ועוד תשתיות טרור", אומרים הגורמים.

ולצד זאת יש הגבלה על הפעילות הישראלית. לא עושה רושם שישראל פועלת כמו שהיא מוצאת לנכון.

"יש לנו בעיה. למעשה היינו צריכים לפעול גם בעומק לבנון, כולל בביירות, בבקעא וכמובן בדאחייה. אבל בגלל שלא רוצים לקרוע את החבל מול האמריקנים, הפעילות של צה"ל כרגע מוגבלת לדרום לבנון. גם שם יש הרבה מה לעשות, אבל ברור שזה מאוד מגביל אותנו ואת האפקטיביות שלנו בפירוקו של חיזבאללה".

באילו נושאים ההסכם המתגבש פוגע בצורה החמורה ביותר?

"הוא פוגע מאוד בהסכם רוביו, שזה ההסכם בין ישראל ללבנון שכרגע השגרירים בוושינגטון עוסקים בו. כל המהות של ההסכם הזה היא איך להתנהל בתוך הפסקת האש, איך לפרק את חיזבאללה מנשקו ואיך לתת ללבנונים אפשרות להוכיח שהם יכולים לשלוט במדינה שלהם. טראמפ עצמו הגדיר את השיחות האלה כהיסטוריות רק לפני חודש, ובצעד הנואש שלו אחרי איראן הוא זורק את ההתקדמות הזאת לפח".

הסכם רוביו הוא אכן אירוע היסטורי, שבו ישראל ולבנון מנהלות משא ומתן ישיר לראשונה מאז מלחמת לבנון הראשונה. במסגרת ההסכם, ההבנות הן שישראל נשארת בכל מרחב הקו הצהוב בלבנון ופועלת שם בחופשיות. אם חיזבאללה לא יסיג את כוחותיו, ישראל עשויה לפעול גם צפונית למרחב הזה. במקרה שחיזבאללה יסכים לכך, צבא לבנון צריך להיכנס לשטח, להראות שהוא יודע לשלוט ולמנוע ממחבלי חיזבאללה לחזור לשטח. אם ארגון הטרור יסרב, על פי ההסכם ישראל אמורה להמשיך ולהתקדם בתוך שטח לבנון. לצד זאת, ישראל אמורה לתקוף במוקדים אסטרטגיים, כדוגמת רובע הדאחייה, בתגובה לתקיפות חיזבאללה. סעיפי ההסכם, אלה שכופים את עצירת המלחמה בלבנון ואף דורשים את נסיגתה של ישראל מהמדינה, מבטלים למעשה את ההבנות שהוסכמו בין ירושלים לביירות, ושתי המדינות מעוניינות בהן.

אך טראמפ לא הסתפק בכך. במהלך פסגת הכלכלות הגדולות, ה־G7, דיבר טראמפ ותקף את ישראל על פעילותה בלבנון. "הצעתי לישראל שסוריה תטפל בחיזבאללה, אני חושב שהם יעשו עבודה טובה יותר. נתניהו צריך להיות אחראי יותר בלבנון, ולכבד אותה יותר. הם לא מצליחים לפרק את חיזבאללה, וזה נמשך נצח. לא צריך להוריד בניין על כל פעיל חיזבאללה, כי הרבה אנשים שאינם אנשי חיזבאללה גרים שם. מעולם לא היה אכפת לי משינוי משטר באיראן, אבל אני מניח שקיבלתם שינוי משטר. אנחנו מדברים עם אנשים מאוד רציונליים", אמר הנשיא האמריקני.

בישראל זעמו על הדברים. בחדרים הסגורים אמרו כי אחת הסיבות שלוקח הרבה זמן לפרק את חיזבאללה, במיוחד לאחר תחילת השיחות בין ישראל ללבנון, היא המגבלות שטראמפ עצמו מציב למערכה. כמו כן, בישראל ובלבנון הזדעזעו מהרעיון לשלוח את אחמד א־שרע, נשיא סוריה, לטפל בחיזבאללה. עם זאת, בישראל לא הופתעו מההצעה. "טראמפ באמת מאמין בשטות הזאת. הוא כבר חודשים מנסה ללחוץ לכיוון הזה. הוא רציני לגמרי", אומרים בדרג המדיני.

מחלוקת שקורעת את הבית הלבן

לא רק ההצהרה ביום שלישי הרתיחה את הדרג המדיני. ההתנהלות כולה סביב להסכם, וההדרה המוחלטת של ישראל מהנושא, מטרידים מאוד את לשכת ראש הממשלה. בישראל יודעים כבר זמן רב על הפרטים המתגבשים, אך לא דרך האמריקנים. את הפרטים השיגה ישראל באמצעות מודיעין אפקטיבי. הדבר מעיד, כך אומרים בירושלים, על משבר חריף מול טראמפ.

בישראל סבורים כי הנשיא טראמפ מנסה לזכות בקולות של האגף הבדלני במדינתו על חשבון ישראל. אחת האשמות הכבדות נגד טראמפ מהמחנה הבדלני ודובריו האנטישמיים טאקר קרלסון, ניק פואנטס וחבריהם, היא שמי שמקבלים את ההחלטות בעבור האמריקנים הם חברי ממשלת ישראל. טראמפ מנסה להבהיר שהמצב רחוק מאוד מהטענות, ובימים האחרונים העלה רף ואמר כי "בלי ארצות הברית, בלעדיי, ישראל לא הייתה קיימת היום".

הדברים הללו העלו את זעמם של גורמים רבים בממשל, בין היתר משום שבמלחמה באיראן מי שדווקא רשמה את ההצלחות הצבאיות לא הייתה ארצות הברית, אלא ישראל. בדרג הביטחוני מעריכים כי אחת הסיבות להתקפלות האמריקנית היא הכישלון של הצבא האמריקני בשדה הקרב.

אך גם בעלי ברית בולטים תקפו את האמירות של טראמפ, כולל נציגים רשמיים של הממשל האמריקני, ובראשם שגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי, שדרש להעמיד דברים על דיוקם: "בלי ישראל והיסוד היהודי לא הייתה אמריקה". את הדברים אמר האקבי בכנס הבין־לאומי למורשת ישראל שיזם שר המורשת עמיחי אליהו, והתקיים ביום שלישי השבוע בהרודיון.

בדבריו המלאים של האקבי הוא מדגיש כי למרות שתפקידו לייצג את הממשל האמריקני בישראל, הוא גם חש צורך לייצג את ישראל בפני ארצות הברית: "העבודה שלי היא לייצג את ארצות הברית אל מול הישראלים, אבל זאת גם העבודה שלי לייצג את המשמעות של ישראל אל מול ארצות הברית – המורשת שלכם היא גם המורשת שלנו, בלי המורשת שלכם אין מורשת לארצות הברית. הדרך היחידה לבטל את המורשת של ישראל היא לעצום עיניים ולאטום אוזניים, כי ההיסטוריה חקוקה פה על כל סלע". דבריו של האקבי נאמרו לאחר התבטאויותיו של טראמפ, ולאחר שהאקבי עצמו אמר כי ישראל לא צריכה את אישורה של איראן כדי להגן על עצמה, ומזכיר המדינה רוביו הבהיר כי אין חיבור זירות בעסקה. יש לציין שטראמפ מציג תמונה אחרת, מה שמעיד על המחלוקת שקורעת את הבית הלבן.

"ישראל לא יודעת לסיים מלחמות"

"צריך להסתכל על האירוע מהעיניים של טראמפ. מבחינתו, הוא נתן לישראל חופש פעולה מלא, חודשים על גבי חודשים של גיבוי וכלי נשק, ובישראל עדיין לא סיימו את המלחמה. מבחינתו, מה שנתניהו מנהל זאת 'מלחמת נצח', וזה משהו שהוא לא היה מוכן אליו מהרגע הראשון", אומר גדעון ישראל, נשיא מרכז ירושלים־וושינגטון.

אז זאת אשמת ישראל שטראמפ החליט להתקפל בפני האיראנים?

"זה לא עניין של אשמה. בישראל היו צריכים להבין שטראמפ לא יכול ולא רוצה מלחמות ארוכות במיוחד. בירושלים היו צריכים להבין כי לטראמפ עוד רגע יש בחירות אמצע, וזה כרגע הדבר החשוב לו ביותר. אם הוא יפסיד אותן, הנשיאות שלו הסתיימה בפועל".

גם בקדנציה הראשונה שלו הוא הפסיד בבחירות האמצע, ועדיין אחריה הוא הביא הישגים רבים.

"נכון, אבל אנחנו לא באותה סיטואציה. איבוד של הבית יוביל לכך שכל יוזמת חקיקה תיבלם. אבל מעבר לזה, אם הבית יעבור לשליטה דמוקרטית, טראמפ יודע שתהליך הדחה נוסף ייפתח נגדו. לכן הוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד את הבחירות הללו, ובמשקפיים האלה צריך לראות את כל ההסכם הזה".

אבל אנחנו מדברים על הסכם שטראמפ עצמו הגדיר, כשאובמה הביא אותו, כהסכם הגרוע ביותר שהוא ראה בימיו. הסכם כזה לא יפגע בו בקהל הבית שלו?

"קהל הבית שלו, כמו בחלקים רחבים בארצות הברית, אף פעם לא אהב את המלחמה. טראמפ יצא אליה ללא תמיכה ציבורית, וזה היה צעד אמיץ כשלעצמו. אבל עכשיו צריך להתכונן לבחירות, ולכן יש בהילות לסיים את המלחמה. כל אדם עם הבנה במציאות הפוליטית האמריקנית היה אמור לדעת שעד סוף מאי המלחמה צריכה להיעצר, לא בגלל המונדיאל שמתקיים כרגע בארצות הברית, אלא בגלל שזה השלב שבו מתחילה הישורת האחרונה של מערכת הבחירות, וטראמפ לא יכול להגיע אליה במצב כלכלי בעייתי".

מלבד הפערים בין האילוצים הביטחוניים בירושלים לאילוצים הפוליטיים בארצות הברית, ישראל סבור כי מראש היו מחלוקות בין טראמפ לנתניהו. "בפגישה בבית הלבן לפני המלחמה נתניהו דיבר על ארבע מטרות. אבל בעוד נתניהו הציב ארבעה יעדים – פירוק תוכנית הגרעין, פירוק תוכנית הטילים, פירוק הפרוקסי של איראן והפלת המשטר, טראמפ אמר שרק שתי המטרות הראשונות ריאליות. כלומר, מראש היו ביניהם פערים" הוא אומר.

פערים זה לגיטימי, אבל איך משם מגיעים למתקפות שאנחנו רואים על ישראל?

"קודם כול, ברור שפערים הם דבר לגיטימי. גם גדולי התומכים של ישראל בממשל, כמו רוביו, אמרו שהמטרות שהציבה ישראל יומרניות מדי ואי אפשר להפיל שם את המשטר. אבל מעבר לזה צריך להבין נקודה נוספת על אישיותו של טראמפ. כולנו זוכרים את הריאיון שנתן טראמפ לספר של ברק רביד, ושם הוא קילל את נתניהו. גם בסוף עם כלביא, כשישראל רצתה להגיב ולתקוף באיראן על הפגיעה בסורוקה, טראמפ על מדשאות הבית הלבן קילל את ישראל ופומבית עצר אותנו. ואז יצאו הכותרות בעיתונים ובמהדורות על הנתק והשבר הגדול בין נתניהו לטראמפ ובין ישראל לממשל. בפועל ראינו לאחר מכן שיתוף פעולה כל כך הדוק, כזה שלא זכור מאז מלחמת העולם השנייה. לכן לא צריך להתרגש מההתבטאויות של טראמפ. זה אופיו".

ובכל זאת, למילים של טראמפ יש משמעות והשפעה, ואלה לא רק מילים, אלא גם הסכם שהולך ונחתם.

"נכון, אבל החלק שבאמת חשוב בהסכם זה מה יקרה איתו לאחר בחירות האמצע. שם זה שלב המבחן של כל הצדדים. בשלב ההוא טראמפ יהיה הרבה יותר משוחרר, ואז גם נראה אותו יכול לתמרן טוב יותר אל מול איראן. הרי אנחנו יודעים שטראמפ מגיע להסכמים ואחרי שבוע משנה את דעתו. וצריך לזכור שמבחינת טראמפ איראן היא רק חלק מהאירוע. מה שמעניין אותו זה סין, ואיך עוצרים אותה".

וההסכם הזה, שמוציא את איראן חזקה יותר, לא פוגע בו בדיוק בנקודה הזאת?

"לא בדיוק. צבאית לא מדובר באותו צבא. הרי הצבא האמריקני מחולק למספר צבאות משנה שמחולקים על בסיס גאוגרפי. ומבחינה מדינית, מה שמעניין את טראמפ זה שלא יהיה לאיראן נשק גרעיני. בזה הוא מאמין ולשם הוא חותר בכל הכוח, גם אם בישראל לא תמיד יאהבו את הדרך. בסוף צריך לומר משהו שאולי יישמע קשה: בדרג המדיני ובדרג הצבאי בישראל לא יודעים לסיים מלחמות, ולטראמפ אין רצון לגרור את המלחמות ללא הגבלת זמן".

"לא לוותר על מילימטר בלבנון"

לצד הזווית של טראמפ באירוע ישנה הזווית הישראלית, שכאמור רואה בהסכם המתגבש הסכם רע ביותר. בישראל מבינים שאין דרך ממשית למנוע אותו, אלא צריך להתמודד איתו באמצעות הצבת קווים אדומים שישראל לא מוכנה לעבור עליהם. "בסוף, זאת הדרך היחידה שטראמפ יעריך את ישראל. טראמפ מעריך את מי שעומד על שלו, ולישראל אין ברירה אלא לעמוד על שלה", אומר תת־אלוף במיל' אורן סולומון, לשעבר בכיר במשרד ראש הממשלה ומומחה לביטחון לאומי.

בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, כשישראל מודרת מכל הדיונים, איך אפשר לעשות זאת?

"קודם כול, העובדה שישראל לא קיבלה את המסמך ולא הייתה שותפה לדיונים היא אירוע חמור. אחרי שיתוף הפעולה העמוק כל כך במערכות מול איראן היינו מצפים שזה לא יהיה ככה. היינו מצפים לשותפות בניהול במשא ומתן, גם כשלכל צד ישנם האינטרסים שלו. בסוף טראמפ הוא נשיא ארצות הברית, והאינטרסים שלו הם אינטרסים אמריקניים. אבל נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל, ומה שצריך להניע אותו הם האינטרסים הישראליים, ובראשם לעמוד כמו חומה על תפיסת הביטחון שלנו".

גם כשמדובר בהתנגשות מול הממשל האמריקני?

"כן. כמובן, צריך לעשות זאת בשיקול דעת, כי גם היחסים המיוחדים של ישראל וארצות הברית הם חלק מתפיסת הביטחון של ישראל. אבל גם להגיב בחומרה על תקיפה בשטחה הריבוני של ישראל זה חלק מתפיסת הביטחון שלנו. אחת הבעיות החמורות שהובילו אותנו לנקודה שבה אנחנו נמצאים במשא ומתן היא העובדה שאפשרנו לאיראן לירות על מרכזי אוכלוסייה ואתרים אסטרטגיים כדוגמת תחנות הכוח, מבלי שהגבנו בנושא".

התקיפות בתגובה של ישראל לא היו אפקטיביות?

"ודאי שלא. הרי תקפנו מתקני הגנה אווירית ומתקנים צבאיים. זה לא מה שמעניין את המשטר. זה הבסיס שהיינו צריכים לעשות כדי שנוכל לפגוע בהם במקום שכואב. והמקום שכואב הוא בתי הזיקוק, תחנות כוח האיראניות ומתקנים אסטרטגיים. זה מה שהיה מאיים באמת על שרידותו של השלטון, ואנחנו לא עשינו את זה".

ומה התוצאה של הצעד הזה?

"התוצאה היא שבאופן אבסורדי, ולמרות שצבאית איראן הובסה, היא מגיעה למשא ומתן הזה עם המון ביטחון עצמי, תעוזה והבנה שידם היא על העליונה. בסוף הם שרדו את המלחמה, ומי שנואש להגיע להסכם הם האמריקנים ולא הם. זאת הסיבה שאנחנו מקבלים הסכם שאומנם עדיין אין לנו מושג מה כתוב בו, אבל אם זה נראה רע ונשמע רע, זה כנראה איום ונורא".

מה בעיניך הדברים שחסרים במיוחד בהסכם, ממה שאנחנו יודעים?

"הכול. אין שום התייחסות לפרויקט הטילים. אין שום התייחסות לפרוקסי, וכל הדיבורים על ההתפרקות מגרעין הם לעתיד. אנחנו יודעים שאין מי שיודעים ללהטט במגעים ולרמות את המערב טוב יותר מהאיראנים. הרי תוך כדי שהם דנו מול ממשל אובמה על ההסכם ב־2015, הם קידמו בחשאי ובאינטנסיביות את תוכנית הגרעין. זאת דרך הפעולה שלהם, ואין שום סיבה שהם לא ינסו אותה גם כעת. אם בהסכם הסופי כל הנקודות הללו יופיעו, אז מדובר בהישג, אבל כאמור, לא עושה רושם שזה המצב".

מה ישראל צריכה לעשות כעת?

"הדבר החשוב ביותר הוא לא לוותר על מילימטר בכל הקשור ללבנון. סוגיית לבנון היא סוגיה שבמידת הצורך שווה אפילו לשבור את הכלים מול האמריקנים בשבילה. אין מצב שאנחנו מפסיקים את הלחימה בלבנון, ואין מצב שאנחנו נסוגים מלבנון. אם נוותר כאן אנחנו בעצם נחזור לשיטת הפשיטות, כמו שהייתה בעזה והתפוצצה לנו בפנים. את כל ההישגים שהשגנו בדמם של טובי בנינו נבזבז. כושר ההרתעה של ישראל ייפגע אנושות. זאת לא סוגיה שאנחנו יכולים בכלל לחשוב על לוותר בה".