מתי שיינברג
עולם המחקר האפידמיולוגי בישראל ובעולם מכיר היטב את הקשר ההדוק והבעייתי בין השירות הצבאי לבין תרבות העישון. מחקרים קודמים רבים, שנערכו לאורך השנים בקרב חיילי חובה בצה"ל, הציגו תמונה עקבית ומדאיגה: שיעור העישון של חיילים ברגע השחרור שלהם מהצבא גבוה באופן ניכר משיעור העישון שלהם ביום הגיוס. השירות הסדיר, כך על פי הסטטיסטיקות הרשמיות, הוא חממה וכר פורה לכניסה למעגל המעשנים. הנתונים ההיסטוריים הראו ש־37-35 אחוז מהחיילים המשתחררים מוגדרים כמעשנים פעילים.
הגורמים המנבאים עישון במסגרת הצבאית בשנות שגרה נחקרו לעומק. המנבא החזק ביותר הוא, כצפוי, היסטוריה קודמת – צעירים שנכנסו למערכת הצבאית כשהם כבר עם הרגל עישון קיים או נטייה אליו. מעבר לכך, נמצא קשר הדוק למצב חברתי־כלכלי, כאשר חיילים מרקע מוחלש נוטים לעשן יותר, וכן למצב נפשי, ללחצים אישיים ולסוג הפרופיל או התפקיד הצבאי. תפקידים מסוימים, בייחוד כאלה הכרוכים בשחיקה גבוהה, שעות שינה מועטות או שהות ממושכת בשטח, התחברו מאז ומתמיד לשיעורי עישון גבוהים יותר.
תופעה זו אינה ייחודית לישראל או לצה"ל. מדובר בדפוס עולמי המאפיין צבאות רבים ברחבי הגלובוס. בארצות הברית, בסרילנקה, בהודו ובמדינות רבות נוספות, שיעורי העישון בקרב המשרתים בכוחות הביטחון גבוהים תמיד באופן מובהק מאשר באוכלוסייה האזרחית המקבילה להם בגיל. זאת ועוד, החוקרים תמיד מביאים בחשבון את העובדה שהדיווח העצמי על עישון לוקה בחסר – אנשים נוטים לדווח על עצמם כמעשנים פחות ממה שהם מעשנים בפועל, בשל רצון להצטייר באופן חיובי או בגלל חוסר נעימות, מה שאומר שהמצב בשטח בשנות שגרה ככל הנראה חמור אף יותר מהמספרים היבשים.
אולי יעניין אתכם
באוכלוסייה האזרחית הכללית בישראל, הנתונים מציגים תמונה שונה ומפולחת מאוד. ניתוח של הסקרים החברתיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה כי בקרב צעירים בגילי 20 עד 39, שיעור המעשנים מדי יום עומד על כ־23 אחוזים, ועוד כשמונה אחוזים מגדירים את עצמם כמי שמעשנים מדי פעם. ואולם פילוח הנתונים מגלה "גורמי הגנה" חברתיים ותרבותיים מובהקים. כך, למשל, ידוע כי הציבור החרדי והדתי מעשן פחות מהציבור החילוני. קיים קשר ישר והפוך בין מידת הדתיות לבין עישון – ככל שרמת הדתיות עולה, כך יורדת שכיחות העישון.
בנוסף לכך, קיים קשר מוכח בין השכלה לעישון: אנשים בעלי השכלה גבוהה מעשנים פחות באופן ניכר. גם המצב המשפחתי משחק תפקיד מפתח: אנשים בעלי משפחה, נשואים ואבות לילדים, נוטים לשמור על בריאותם ומעשנים פחות בהשוואה לרווקים או לאנשים ללא ילדים. הדבר נכון גם באשר להרגלי בריאות אחרים כמו ביצוע פעילות גופנית, שמשתנה מאוד לפי משתנים דמוגרפיים אלו. הנתונים הללו היו יציבים ומוכרים בעולם המדע – עד שהגיעה המלחמה הנוכחית וטרפה את כל הקלפים עם חשיפת הנתונים החדשים.
המלחמה משנה את הכללים
גולת הכותרת המטלטלת של המציאות הנוכחית נחשפה השבוע במסגרת ועידת לב השלישית למדע, טכנולוגיה וביטחון, שנערכה השבוע (שלישי) בקמפוס המרכז האקדמי לב בירושלים. הוועידה, המפגישה דרך קבע בכירים לשעבר במערכת הביטחון, נציגי התעשיות הביטחוניות וחוקרים מהאקדמיה לדיון באתגרי השעה, שימשה במה להצגת פיתוחים טכנולוגיים ופתרונות חדשניים של חוקרי המרכז. במסגרת האירוע אף הוענק אות 'לב הביטחון' לראש מנת"ק (מינהלת תוכנית המרכבה והרק"ם) תת־אלוף שי עמיאל, בוגר החוג להנדסת אלקטרוניקה במוסד, בגין תרומתו הרבה לביטחון המדינה, והוצגו פרויקטים טכנולוגיים של סטודנטים ממרכז היזמות 'שרייבר לב־טק'.
לצד העיסוק בפלדה ובאלקטרוניקה הפנתה ד"ר רונית פנחס מזרחי, חוקרת ומרצה מוערכת בחוג לסיעוד במרכז האקדמי לב, את הזרקור אל החוסן הגופני והנפשי של הלוחמים. היא חשפה מחקר חדש ומדאיג על הרגלי הבריאות של חיילי המילואים, המבוסס על נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבוצע במחצית השנייה של שנת 2024. בסקר השתתפו בין היתר גברים ששירתו לפחות 90 ימים במילואים במהלך השנה האחרונה. גילם הממוצע של המשיבים עמד על 30 שנה וחודשיים.
כאשר נותחו התוצאות, התברר גודל השבר. שיעור העישון בקרב המשיבים הגיע לנתון בלתי נתפס של 68.5 אחוז. כמעט שבעה מתוך כל עשרה לוחמי מילואים מעשנים. מתוך אותם מעשנים, רק 28 אחוז דיווחו כי נהגו לעשן גם לפני שבעה באוקטובר, מה שמעיד כי עוד 40 אחוז מכלל המשיבים נכנסו למעגל העישון לראשונה בחייהם או חזרו אליו בעקבות המלחמה. בנוסף לכך, בקרב 28 האחוזים שעישנו עוד לפני המלחמה, 16 אחוז דיווחו כי כיום הם מעשנים הרבה יותר מבעבר – כלומר כמות הסיגריות היומית שלהם עלתה בצורה חדה.
הממצא המרעיש ביותר במחקר נוגע לקריסתם המוחלטת של "גורמי ההגנה" המוכרים. בניגוד לכל סקר בריאות רגיל שבו דתיים, נשואים, אבות לילדים ובעלי השכלה גבוהה מעשנים פחות, במחקר הנוכחי לא נמצא שום קשר בין המשתנים הדמוגרפיים הללו לבין העישון. בתוך שטחי הכינוס והמוצבים הקדמיים, המלחמה יצרה שוויון מוחלט: שיעור המעשנים היה זהה לחלוטין בין חיילים חרדים ודתיים לבין חיילים חילונים, ורמת ההשכלה או המצב המשפחתי לא השפיעו כהוא זה על ההחלטה להצית סיגריה.
קריסת גורמי ההגנה
כשאנו מבקשים להבין מה גרם לחוקרת באקדמיה להפנות את המבט דווקא אל אוכלוסיית משרתי המילואים בעיצומה של המערכה, ד"ר פנחס מזרחי מפתיעה ומספרת שהטריגר הראשוני הגיע ממש מתוך המעגל המשפחתי הקרוב שלה, כאשר בנה וחתנה שבו מהחזית. "כשהילדים חזרו וסיפרו על היקפי העישון סביבם, הרגשתי שמשהו חריג קורה בשטח. העדויות שלהם עוררו אותי לבדוק באופן מדעי מה קורה עכשיו עם חיילי המילואים".
שיעור העישון, 68.5 אחוזים בקרב חיילי מילואים, היה צפוי?
"האמת היא שההיקף הפתיע אותי לחלוטין, ממש לא ציפיתי לקבל נתון שמתקרב ל־70 אחוזי עישון", היא מודה. "החשש כבד עוד יותר משום שדיווח עצמי על עישון לוקה בדרך כלל בחסר, ואנשים נוטים להמעיט בערך ההרגל, כך שלא אתפלא אם בפועל החבר'ה מעשנים אף יותר ממה שדיווחו".
כדי לחדד את עומק השבר, היא מפרטת כיצד התפלגו הנתונים בין מעשנים ותיקים למצטרפים החדשים. "מתוך אותם 68 אחוזים, רק 28 אחוזים עישנו גם לפני שבעה באוקטובר. המשמעות היא ש־40 אחוזים נוספו למעגל העישון רק בגלל המלחמה. כמו כן בקרב אלו שעישנו עוד קודם, 16 אחוזים דיווחו כי כיום כמות הסיגריות שלהם עלתה בצורה חדה. מה שמעניין ומטריד כאן הוא שבניגוד לכל מה שידוע לנו ממחקרי עבר, שבהם אורח חיים דתי, השכלה גבוהה ומצב משפחתי כמו נישואין וילדים היו גורמי הגנה מובהקים מפני עישון – בסקר הזה לא נמצא שום קשר בין המשתנים הללו לבין התופעה. כולם מעשנים באותו שיעור, ואין שום הבדל בין הקבוצות בשטח".
בניסיון לעמוד על המניע העמוק של הלוחמים בשטח, אנו מעלים בפניה את שאלת השפעת ה'ביחד' הצבאי, ותוהים אם הסיגריה הפכה לכלי חברתי. ד"ר פנחס מזרחי מאשרת את הדברים ומסבירה כיצד הדבר בא לידי ביטוי במדדי התמיכה החברתית. "חיפשתי קשר בין העישון לתמיכה חברתית. אומנם לא מצאתי הבדל כללי בין מעשנים ללא־מעשנים, אך כשמסתכלים על כמות הסיגריות, רואים שככל שאנשים מעשנים יותר, הם מקוטלגים כבעלי תמיכה חברתית גבוהה יותר. יש כאן עניין מובהק של חברותיות, אנשים יוצרים ומחזקים את הקשרים החברתיים שלהם סביב העישון, והפן החברתי פה הוא חזק מאוד".
למעשה, תנאי המלחמה מעצימים את הצורך באותה תמיכה חברתית ומובילים לעלייה בעישון?
"בצבא לפחות זה כנראה המצב, אך צריך לזכור שמדובר בסקר אינטרנטי קטן וללא קבוצת ביקורת של אזרחים שלא גויסו, וכן חסרים לי נתונים על התפקיד המדויק של החייל בשטח. למרות החסרונות הללו, התוצאות חייבות להדליק נורה אדומה. ההיקפים הללו מצריכים מחקרים נוספים והעלאת מודעות דחופה. הביחד והחברות הם חשובים, אבל המערכת חייבת למצוא ערוצים אחרים לחברתיות, ולא דרך הסיגריות והעשן".
אולי הזינוק בצריכה נובע מהיעדר כלים להתמודדות עם הסטרס הקיצוני וחשיפה למראות קרב?
"ממחקרי עבר ידוע היטב שסטרס, לחצים סביבתיים וחשיפה לקרב הם גורמי סיכון קריטיים שפוגעים בבריאות הנפש ודוחפים לעישון. השבוע בכנס ניגש אליי אחד הבחורים ששמע את ההרצאה שלי, ואמר לי מילים שזעזעו אותי. הוא אמר: 'הרגשתי שאני מעשן את הסיגריות פשוט כדי להצליח לנשום. הייתי בלחץ כל כך כבד, שהסיגריה הייתה הדבר היחיד שנתן לי אוויר'. זה פשוט נורא שחומר שחונק את הריאות הופך בעיני החייל למנגנון הנשימה היחיד שלו".
בנקודה זו אנו מזכירים לחוקרת את הכינוי הציני השגור בפי החיילים, המכנים את הסיגריות "מקלות חמצן", ותוהים כיצד ניתן לספק חלופה לחייל שנמצא בעמדה מבודדת, חווה מתח מבצעי ומרגיש "מסונדל" בלי יכולת לתרגל ספורט או נשימות, פרט להדלקת סיגריה, שגם מעבירה את שעות ההמתנה הארוכות בהפסקות. במענה לכך, היא מציעה תובנה מערכתית: "יכול להיות שחלק מהזמן העישון משמש פשוט כדי להעביר את הזמן הארוך בחלונות ההמתנה שבהם אין מה לעשות. מאחר שלא שירתי בצבא בעצמי קשה לי להשיב על כך מידע אישי, אבל המסקנה היא שבאותם הפסקות וחלונות זמן מורכבים, המערכת חייבת להשכיל ולהציע לחיילים פעילויות חלופיות שיעלו את התמיכה החברתית ויפחיתו את הסטרס בדרכים בריאות".
המעבר לאזרחות
החשש הגדול ביותר של אנשי בריאות הציבור נוגע ליום שאחרי פשיטת המדים, ואנו מבקשים לדעת אם הנגע הזה מלווה את הלוחמים גם בחזרתם הביתה. ד"ר פנחס מזרחי מציגה ממצא מדאיג מתוך מעקב השאלונים: "ניסיתי לענות במחקר על השאלה הזאת, והכיוון המסתמן מראה כי אומנם עם החזרה לאזרחות חלה ירידה מסוימת בהיקף הצריכה, אך הלוחמים נשארו מעשנים אקטיביים גם בשגרת החיים בבית. ההרגל הזה לא נשאר על מדים, הוא חוזר איתם לאזרחות".
כיצד יכולים הצבא והחברה להשפיע על המצב ולהציע פתרונות חלופיים?
"קודם כול צריך להעלות את המודעות לסיכון המפחיד של התופעה הזאת. במחקרים קודמים שערכתי בדקתי את נתוני התמותה מסרטן הריאה, שהוא גורם תמותה מוביל וגבוה מאוד בקרב גברים. חבל שבגלל המלחמה נגדיל בעתיד את היקפי התחלואה והמוות מהמחלה הזאת בקרב החבר'ה הצעירים הללו, וזה נושא שחובה לטפל בו בדחיפות".
היא ממשיכה ומנתחת את הדילמה הסיבתית שבין עישון לחברות, ומביעה עניין רב בהרחבת המבט אל האוכלוסייה כולה. "הקשר שמצאנו בין כמות הסיגריות לתמיכה החברתית דורש מאיתנו למצוא פיצוי אחר במקומו של העישון כדי למעט את עליית הסיכון למחלות קשות. הנושא הזה מעורר בי סקרנות רבה לבדוק מה קורה כעת באוכלוסייה הכללית במדינה; האם במהלך המלחמה והסטרס המשותף שכולנו נמצאים בו, החברה הישראלית כולה מגבירה התנהגויות מסכנות בריאות, כולל פגיעה בשינה ועלייה בשיעורי העישון הארציים".
אילו מענים מעשיים ובריאים בכל זאת ניתן לספק לחיילים בשטח כדי להחליף את הסיגריה?
"נתון חיובי מאוד שבדקתי הוא משתנה הפעילות הגופנית, ושם מצאנו שיעורי ביצוע מרשימים של יותר מ־75 אחוזים בקרב כלל הקבוצות והמגזרים בסקר. ספורט ותרפיות נשימתיות מוכחים מדעית ככלים מצוינים להפחתת לחץ וסטרס, וברגע שאנחנו מזהים את הבעיה ומבינים את המניע שלה, המערכת חייבת להישען על המודעות לבריאות הקיימת אצל החיילים ולמסד מנגנונים נגישים להפחתת לחץ, שיסייעו להוריד את היקפי העישון".
דבריה הנוקבים של ד"ר פנחס מזרחי, שנחשפו מעל בימת המרכז האקדמי לב, הם תמרור אזהרה חריף ומזכירים למקבלי ההחלטות כי החוסן הלאומי אינו נמדד רק באיכות המיגון הטכנולוגי, אלא בראש ובראשונה בשמירה על בריאותם הפיזית והנפשית של אלו המוכנים למסור את נפשם למען המולדת.