בשבוע שעבר סערה המערכת הפוליטית בעקבות החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות השופט נועם סולברג לקנוס שורה של שרים על כך שהם צילמו סרטונים, כביכול פוליטיים, מתוך הלשכות שלהם. הטיעון של סולברג היה שמדובר בהפרה של חוק הבחירות (דרכי תעמולה), וכי הדבר פוגע באמון הציבורי במשרדי הממשלה.
"אין פסול בכך ששר או שרה מבטאים ברבים את עמדתם ואת הישגיהם. אדרבה, חשוב שיעשו זאת. על זאת יעמדו למשפט הציבור – אך לא תוך שימוש בנכסי הציבור", כתב יו"ר ועדת הבחירות בהחלטתו. סולברג לא הסתפק בדברים היפים, כביכול, שבהחלטתו על קניסת השרים המדוברים. בהחלטה מקבילה, על סרטון של נתניהו בבית בן גוריון בקריה, הוסיף סולברג את הדברים הבאים: "לאיסור תכליות האחדות. להבטיח שוויון בין המועמדים בחירות, כך שבעל תפקיד מכהן לא ייהנה מיתרון בגישה למשאבי ציבור; לשמור את נכסי הציבור למטרתם, לטובת הציבור כולו…".
אלא שרצון המחוקק, בעיני מערכת המשפט, הוא עניין מיותר לגמרי. וכך הגענו למצב שגם אם החוק מפורש ביותר, וסותר לחלוטין את רצונם של השופטים, התוצאה היא שהשופטים עושים כרצונם. כולל החלטה ביזארית שאוסרת על שרים לצלם סרטוני בחירות בלשכותיהם. אבל שופטי העליון אינם טיפשים. הם גם מכירים את לשון החוק, במיוחד כשמדובר על אותו הסעיף בדיוק שבגללו החליט סולברג את ההחלטה לקנוס את השרים. אז מה עושים כדי להתמודד עם לשון החוק? אל דאגה, ממציאים הגדרות תלושות מהמציאות או מכל היגיון אחר, כדי לעוות את החוק.
כבר במערכת הבחירות הקודמת, כאשר יו"ר ועדת הבחירות היה נשיא העליון יצחק עמית, הוגשה עתירה דומה בנושא. ההחלטה של עמית מאותה עתירה היא זאת שעל בסיסה התקבלה החלטתו של סולברג בשבוע שעבר. ומדובר בהחלטה כל כך בלתי נתפסת, כל כך מנוגדת לכל היגיון בסיסי, שאי אפשר לדמיין ששופט כלשהו אכן כתב אותה.
שפטו בעצמכם: "לפי לשון הסעיף אינני בטוח כלל כי 'העמדה לרשותו של שר' כוללת העמדה לצורך מילוי תפקידו בתוך השירות הממשלתי. הלשכה לא הועמדה לרשות השר-אדם, לצרכיו האישיים, כי אם לרשות השר הממלא תפקיד, לצורך מילוי תפקידו".
קשה לתאר עד כמה מדובר בהחלטה הזויה ומנותקת מכל היגיון בסיסי. ראשית, ברור שלשכתו של השר הועמדה לו לצרכיו האישיים. זה המשרד שלו. משם הוא עובד. שם הוא מעביר את רוב שעות היממה שלו. והכי חשוב, משם הוא מקדם את המהלכים, התוכניות והרעיונות שעל בסיסם הוא רוצה להיבחר בשנית.
אך מעבר לכך, מדובר בדיון לא רלוונטי בעליל. החוק שהחריג את הלשכות של נבחרי הציבור לטובת ניהול קמפיין פוליטי הוא חוק שמסדיר את תעמולת הבחירות. את המחוקק לא עניינו התפלפלויות הגדרתיות שיצר עמית יותר משישים שנה אחרי שהם יצרו את החוק. הם קבעו כלל פשוט, והגיוני ביותר: ברור ששר או חבר כנסת יכולים לנהל ולצלם סרטוני בחירות מהלשכות שלהם. בדיוק בשביל זה הלשכות קיימות.
יתרה מזאת, כציבור, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לרצות שיקרה. הרי אנו שואפים לחברי כנסת ונבחרי ציבור שעובדים למען הציבור ומקדמים רעיונות ומהלכים שהציבור ששלח אותם לכנסת לשם כך. האינטרס הציבורי המובהק הוא שהשרים וחברי הכנסת יצלמו סרטונים שיסבירו לציבור כיצד הם עבדו עבורו וקידמו את דרישותיו, או יסבירו למה נכשלו בכך. המחשבה ההזויה כאילו ניתן לנתק בין השר למשרד שבו הוא מכהן, או בין חבר הכנסת ללשכה שממנה הוא מייצר את החוקים שהוא מעלה להצבעות במליאה – היא חוסר הבנה מוחלט של מהות הפוליטיקה, ובמובן עמוק יותר, מהותה של הדמוקרטיה.
הטענות על כך שמערכת הבחירות צריכה להיות סטרילית כדי להבטיח שוויוניות, כלומר שאנחנו צריכים למחוק או להעלים את עשייתם או חוסר עשייתם של נבחרי הציבור, היא תפיסה אנטי דמוקרטית. הרי אנו חפצים בכך שנבחרי הציבור ידעו שייבחרו על פי מעשיהם. יש אינטרס ברור לתגמל נבחרי ציבור שסיפקו את "הסחורה", ולסלק מהמערכת את אלה שאכזבו. לפי ההיגיון של סולברג ועמית, האינטרס הציבורי הזה מנוגד לערכים שהם החליטו שהם עליונים יותר.
אבל גם ערכים אלה לא עליונים כמובן. הרי אם ערך השוויון בבחירות גובר על כל אינטרס ציבורי אחר, מדוע לעצור בצילום של סרטוני בחירות? למה, בשם השוויון, לא לאסור על נבחרי ציבור להתמודד שנית, למשל? הרי, יש פה חוסר שוויון מובנה ברגע שאדם מכהן, עם כל ההכרה הציבורית, מתמודד מול מועמד חדש. ברור לכל אדם עם יושרה בסיסית כי מדובר בטיעון הזוי. אבל לפי החלטת סולברג בועדת הבחירות, על בסיס החלטתו של עמית מלפני ארבע שנים, המצב בדיוק כזה.
מאחורי ההתנהלות הזאת ניצבת תפיסת השורש שהיא זאת שמייצרת פגיעה בלתי נגמרת ברעיון הדמורקטי. מדובר על קרימינליזציה של הפוליטיקה. המחשבה שכל צעד פוליטי הוא עבירה על החוק. שפוליטיקאי אשם עד שתוכח זכאותו.
כשזאת תפיסת העולם, התוצאה שאנחנו רואים היא פסקי דין והחלטות קריטיות שמנסות לסרס את המערכת הפוליטית, וכפועל יוצא, למנוע מהציבור לבחור בצורה חופשית, הוגנת ושוויונית. ודבר זה הוא שפוגע באמון הציבור במערכות המדינה. ולא סרטון שצולם בלשכתו של שר.
