"כשמצרים תחליט לתקוף, היעד המרכזי שלה יהיה אזור אילת"

"השבעה באוקטובר הבא עשוי להיות בעיר אילת" – אזהרה זו, שהשמיע לאחרונה ראש השב"כ דוד זיני בדיונים סגורים, עוררה דיון ציבורי נרחב בנוגע לחוסנה הביטחוני של העיר הדרומית. במערכת הביטחון מיהרו להבהיר כי אין מדובר בהתרעה מודיעינית קונקרטית, אלא בלמידת איומים ובתכנון מבצעי מניעתי. עם זאת, הדברים הציפו מחדש את אתגריה האסטרטגיים של אילת, ובראשם בידודה הגאוגרפי והגבולות המורכבים במרחב הימי והיבשתי.

המתח המבצעי תורגם במהירות גם לפעילות בשטח. זמן קצר לאחר פרסום הדברים, נערך במרחב מפרץ אילת תרגיל צבאי מתוכנן, שכלל תנועה של כוחות ביטחון וכלי שיט. אף שבמערכת הביטחון הדגישו כי מדובר באימון שגרתי שנקבע מראש, סמיכות האירועים עוררה מחדש את השאלה המרכזית: האם אילת ערוכה וממוגנת כראוי מפני תרחישי פלישה עתידיים?

בתוך כך, לפני כשבועיים סוכל ניסיון חדירה של אופנוע ים מכיוון ירדן לעבר אזור המלונות בעיר. כלי השיט זוהה בעודו מנסה לחצות את הגבול הימי, ומפקדת ספינה של חיל הים שזיהתה את האיום פגעה בו ואילצה אותו לסגת בחזרה לחוף הירדני. במערכת הביטחון מעריכים כי ייתכן שאופנוע הים לא היה מאויש אלא נשלט מרחוק, וכי הפעלתו נועדה לבחון את הערנות ואת זמני התגובה של מערכות ההגנה הישראליות במרחב.

שילובם של אזהרת ראש השב"כ, ניסיון החדירה הימי והתרגיל הצבאי שנערך בעקבותיהם, מחייבים בחינה מעמיקה של מתווי האיום האפשריים במרחב ושל אופן ההיערכות אליהם. מי שנאלץ להתמודד עם גלי ההדף של הפרסומים הללו ולהרגיע את תושבי העיר הוא ראש עיריית אילת אלי לנקרי. בשיחה עם 'בשבע' מספר לנקרי כי הדיווחים תפסו אותו לחלוטין לא מוכן: "לא קיבלתי שום עדכון על אמירה כזאת של ראש השב"כ, והופתעתי כמו כולם. מיד אחר כך יצאה הבהרה שאין שום איום חדש או התרעה מיידית על העיר. ההנחה היא שהדברים לא נאמרו כפי שצוטטו מפיו".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד "לרכס עלי טאהר יש לא רק משמעות תפקודית, אלא גם סמלית"

עוד מאת יוסף ארנפלד "מי שלא פועל נגד עלילת דם, דומה לצבא שלא מגיב לירי"

לדבריו, הרקע לשיח המבצעי נעוץ בביקור עבודה שערך ראש השב"כ זיני בעיר כמה חודשים קודם לכן. "הוא הגיע עם הצוות הבכיר שלו ללמוד את הנעשה באילת, כחלק מכניסתו לתפקיד", אומר לנקרי, "שמחתי לשמוע שהם רואים באילת נכס אסטרטגי חשוב ומפנים אליה קשב מודיעיני ומבצעי. גם אם מדובר בצעד מניעתי, זה חשוב מאין כמוהו. אחרי שבעה באוקטובר אסור להקל ראש בשום איום, ואני נוהג כך מאז פרוץ המלחמה. אני מקיים דיונים ביטחוניים שוטפים, ומתריע על נושאים שדורשים טיפול כמו הגבול המזרחי וכניסת העובדים הירדנים בתקופות מתוחות".

על השאלה אם הפרסומים עוררו בהלה בעיר, משיב לנקרי בכנות: "להגיד שזה לא יצר פאניקה או היסטריה? זה כן יצר. אנשים היו מודאגים, ותושבי אילת נדרכו למשמע מסר כזה. לכן המסר המרגיע היה חשוב כל כך". בנוגע לסמיכות הזמנים לתרגיל הצבאי במפרץ אילת, ראש העיר מבהיר כי אין קשר בין הדברים. "התרגילים לחלוטין אינם קשורים לאמירות. אימונים כאלה מתוכננים זמן רב מראש, והעיתוי שבו התרגיל נערך – יום לאחר הפרסום – הוא מקרי לחלוטין".

גם את הדיווחים סביב אופנוע הים החשוד מבקש לנקרי לצנן. "התחקיר בעניין אופנוע הים הסתיים, וזה לא כפי שציירו את זה בתקשורת. אני מנוע מלהרחיב על התוצאות, אך דובר צה"ל יוציא הבהרה בעניין. אני יכול לומר שזה לא מה שחשבו. תושבי אילת ועשרות אלפי הנופשים שנמצאים כאן בהחלט יכולים לישון בשקט וליהנות מהעיר. ועדיין, טוב להיות דואג. לא היינו צריכים את הפרסום הזה כדי להיכנס לדריכות, אבל זה תמיד טוב ומחדד את החושים. המעטפת ההגנתית סביב אילת מצוינת, הן מפני איומי ירי והן מפני חדירות. בשנתיים האחרונות חל תגבור רציני מאוד של כוחות ומערכות הגנה במרחב. הכוחות ערוכים היטב, ואני סמוך ובטוח שהם יעשו את העבודה אם יידרשו לכך".

להיות דרוכים בלי להלחיץ

המסר המרגיע של ראש העיר, שמפריד בין דריכות מבצעית נחוצה לבין פאניקה ציבורית, מקבל משנה תוקף גם ממי שמכיר את המערכת מבפנים. עדי כרמי, לשעבר בכיר בשב"כ, קורא לנקוט משנה זהירות מול הפרסומים האחרונים. "חשוב להדגיש שאני לא מתייחס להדלפות ממקורות בלתי מזוהים כמובנים מאליהם", הוא מבקש לסייג את הדיווחים, "ראש השירות אכן סייר באילת לפני כמה חודשים ועשה הערכת מצב, כפי שהוא עושה בכל רחבי הארץ. הערכות מצב כאלו נשענות גם על אירועי עבר, כמו הפיגוע המשולב והקשה שהיה בעבר בכביש 12. הוא בוחן את הגבולות והאיומים, ויכול להיות שהוא הנחה להיערך גם לבלתי נודע, אך אין כאן שום התרעה קונקרטית או מידע מוצק שאילת מאוימת באירוע בסגנון שבעה באוקטובר. דבר כזה פשוט לא קיים כרגע במערכת".

כרמי מסביר כי במיקומה הגאוגרפי של אילת יש מורכבות קבועה, אך מפריד בינה לבין איום מיידי. "אילת יושבת על סוג של משולש גבולות בין ירדן למצרים, וכביש הגבול הארוך ביותר של ישראל הוא עם ירדן. כשראש השירות עושה הערכת מצב הוא שואל שאלות קשות, וייתכן שהשימוש במונח 'שבעה באוקטובר' נועד פשוט לדרוך את הכוחות הפועלים בגזרה ולחדד מוכנות. אנחנו תמיד צריכים להיות ערוכים לאירועי פח"ע, והנה, היה אופנוע ים שטופל, אבל אין כרגע שום אינדיקציה שמצביעה על איום אסטרטגי בהיקף רחב".

הסכמי השלום עם ירדן ומצרים מאפשרים לתושבים להיות רגועים?

"זה סוג של שלום, אבל תפקידם של השב"כ, אמ"ן והמוסד הוא אף פעם לא להיות רגועים, אלא תמיד להיות במוכנות. הכשל של שבעה באוקטובר מחייב אותנו שבעתיים לדריכות, ואסור להקל ראש בשום דבר. מצד שני, תפקיד ארגוני הביון הוא לוודא שכל סימן מעיד ידרוך את המערכת, בלי לחולל דרמות מיותרות שמכניסות ללחץ אזרחים שאמורים לחיות את חייהם בבטחה".

כרמי מבקש להזכיר כי מאמצי הסיכול נמשכים באינטנסיביות בכל הגזרות, גם הרחק מאילת. "אזרחי ישראל צריכים לדעת שארגוני הביון שלהם לא ישנים בשקט", הוא אומר, "מתחילת השנה השב"כ סיכל מאות פיגועים ביהודה ושומרון וחשף עשרות פרשיות ריגול. יש פעילות סביב השעון לאורך כל השנה כדי להעניק ביטחון. מערכת הביטחון מלווה את צה"ל בלחימה בכל הגזרות, ורק לאחרונה פורסם על סיכולים ממוקדים של פעילי חמאס שהשתתפו בטבח, כולל בכוח הימי שלהם. יש כל הזמן פעילות מבצעית וסיכולית".

זה אומר שאפשר להיות רגועים בידיעה שהכול בטיפול?

"לא תשמע מאדם שהיה קרוב ל־30 שנה במערכת שאפשר להיות רגועים", הוא מחייך, "אני אף פעם לא רגוע, אבל המערכת עובדת".

חיל הים מאוים מסיני

הגישה העניינית הזאת, שמפרידה בין דריכות מבצעית נחוצה לבין פאניקה ציבורית, מקבלת זווית שונה לחלוטין – ומפתיעה במיוחד – אצל סגן־אלוף במיל' אלי דקל, מומחה למודיעין שטח ולצבא מצרים. בעוד במערכת הביטחון עסוקים באיומי פח"ע ובחדירות מחבלים, דקל מציע להסתכל על המפה הגאוגרפית של הדרום דרך פריזמה רחבה והיסטורית בהרבה. "אני אישית לא עוקב אחרי התנהלות המחבלים, ואין לי מה לתרום לאמירה של ראש השב"כ, שהיא בעיניי אמירה סתומה ולא מפורטת", קובע דקל, "מעצם ההשוואה לשמחת תורה אני מניח שהוא מכוון למתקפה של מחבלים ולא של צבא סדיר. אבל לדעתי, האיום המשמעותי על אילת מגיע ממקום אחר לגמרי: צבא מצרים".

לדבריו, מדובר בתהליך אסטרטגי ארוך טווח שהחל לצבור תאוצה בעשור הנוכחי. "להערכתי, כבר בשנת 2020 התקבלה בצבא המצרי החלטה לקחת נתחים משטחה של מדינת ישראל בקווי 67'. הצבא המצרי מעולם לא ראה בהסכם השלום משהו לדורות, אלא הסדר זמני בלבד. אם וכאשר מצרים תחליט לתקוף בתוך שטח ישראל, היעד העיקרי שלה יהיה אזור אילת. מבחינה צבאית זה נוח מאוד: אילת מרוחקת ומבודדת, השטח קטן יחסית, וקל לכתר אותה בלי להיגרר ללוחמה מורכבת בשטח בנוי. הוא פשוט יזיז את התושבים צפונה".

מעבר לשיקול הטקטי, דקל מסמן מניע גאופוליטי עמוק הקשור ישירות לכלכלה העולמית. "לממשלת מצרים יש עניין אקוטי לשבש את החלום האמריקני של יצירת ציר סחר בין־לאומי מהודו, דרך האמירויות וסעודיה, שיסתיים בנמל אשדוד. עבור המצרים, הקמת ציר עוקף לתעלת סואץ היא חלום בלהות כלכלי. כיבוש אילת יקטע את הרעיון הזה לחלוטין".

בהקשר המקומי, דקל מותח ביקורת חריפה על אובדן היכולת המבצעית של ישראל בזירה הימית הדרומית. "מאז הסכם השלום והחזרת סיני ושארם א־שייח', צה"ל איבד למעשה את היכולת להפעיל חיל ים משמעותי בדרום, משום שכל ספינה באילת חשופה לפגיעה ישירה מתותח שנמצא קילומטרים ספורים בתוך השטח המצרי. מנגד, לצבא המצרי יש חיל ים ענק ביחס לצה"ל, ולנו אין כמעט כלום מולו בדרום למעט סירות משמר".

דקל מבהיר כי הביקורת שלו אינה מופנית כלפי תרגיל כזה או אחר, אלא כלפי קונספציה רחבה וארוכת שנים של מדינת ישראל. "אני לא יודע מה היה מתאר התרגיל האחרון באילת, אבל באופן בסיסי, מדינת ישראל לא ערוכה כראוי למלחמה נגד מדינות שאנחנו נמצאים איתן פורמלית בשלום, כמו מצרים או ירדן. ככל הידוע לי, המדינה לא עוסקת באיסוף מודיעיני ובאימון הגייסות שלה לאפשרות של עימות מולן, וגם לא מול סעודיה. פשוט לא מתעסקים בזה".

כהוכחה לדבריו הוא מציג שורה של עובדות מדאיגות שניכרות בשטח סיני בשנים האחרונות. "עיקר מעשיו, התחמשותו ואימוניו של הצבא המצרי מכוונים למלחמה עם ישראל. סיני מלאה כיום בצבא מצרי ללא שום הצדקה, למרות שמצרים הכריזה רשמית שהכריעה את ארגוני הטרור שם. הם הקימו בסיני, בניגוד להסכם השלום, שלושה מוצבי מכ"ם עוד לפני 2007 – דבר שאין לו שום היגיון מול מחבלים שאין להם חיל אוויר, אלא רק מול צה"ל. בנוסף לכך, הם בנו בסיני שלושה שדות תעופה צבאיים שהסכם השלום אוסר אותם מפורשות".

את נורת האזהרה הבולטת ביותר הוא מוצא בדבריו של נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי עצמו. "רק לאחרונה נחנך הגשר ה־61 על תעלת סואץ. אין שום סיבה בעולם לכמות כזו של גשרים. בנאומו אמר הנשיא המצרי בפירוש שהגשרים הללו נועדו לאפשר לצבא מצרים להיערך בסיני בתוך שש שעות בלבד.

"נורות אזהרה לבד לא יעזרו כאן, מדובר בהפקרות", קובע דקל, "כדי לנצח צריך להשקיע משאבים אדירים באימונים ובאיסוף מודיעיני דקדקני במשך שנים, בדיוק כמו המערכת שבנינו מול איראן, שהוכיחה את עצמה. הניתוח שלי לגבי כיבוש אילת הוא השערה המבוססת על ניתוח שטח, אבל הצבא המצרי יכול להתפרץ גם לכיוון באר שבע, דימונה או תל אביב. יש להם צבא ענק. לא להיערך אליו זה כמו לסרב לבטח את הבית שלך, רק בגלל שפוליסת הביטוח עולה המון כסף".