ההסכם עם לבנון: לא ניצחון מוחלט, כן הישג חשוב מול איראן

"זו סטירת לחי. זה אגרוף בפרצוף של הציר האיראני וזה לא בהכרח יעבור בשקט", התייחס ראש הממשלה נתניהו להסכם לבנון-ישראל השבוע (שלישי), בביקורו ברצועת הביטחון בדרום לבנון. "ההתעקשות שלנו היא שאנחנו לא יוצאים מדרום לבנון עד שהאיום לא בטל. וכל עוד חיזבאללה חמוש, נמצא פה ומאיים עלינו – אנחנו פה", פסק נתניהו.

הסכם המסגרת ההיסטורי, שעליו מדבר נתניהו בסיפוק, נחתם בין ישראל ללבנון בסוף השבוע שעבר בוושינגטון. בטקס החתימה ניצב מזכיר המדינה מרקו רוביו, שהוביל את המגעים בין הצדדים, ולצידו שגרירי שתי המדינות, יחיאל לייטר ונדא חמאדה מעווד. רוביו בירך את הצדדים על הצעד ההיסטורי החשוב וציין כי עדיין מלאכה רבה לפניהם.

ההסכם, הכולל 14 סעיפים, מהווה הסכם מסגרת להפסקת אש בין ישראל ללבנון. על פי ההסכם צה"ל יבצע נסיגה הדרגתית מדרום לבנון על פי אזורי פיילוט שעליהם ייקח צבא לבנון אחריות. ההסכם, בניגוד לדרישה במזכר ההבנות עם איראן, יוצר ניתוק של הזירה הלבנונית מהזירה האיראנית ומתעלם מדרישת מטהרן לנסיגה ישראלית מלאה לקו הגבול.

היעד הסופי בהסכם לבנון-ישראל הוגדר כהסכם שלום עתידי בין המדינות: "ממשלת ישראל וממשלת לבנון, בתמיכתה המלאה של ארצות הברית תחת הנשיא טראמפ, מאשרות את מטרתן המשותפת להשגת שלום וביטחון בני קיימא. שתי המדינות מצהירות על שאיפתן לסיים את הסכסוך ביניהן, להבטיח ריבונות וביטחון של שתי המדינות, ולבסס יחסי שכנות של שלום", לשון ההסכם.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

ההסכם קובע כי נסיגת ישראל מדרום לבנון תלויה בפירוק חיזבאללה מנשקו ותתבצע באופן מדורג בהתאם להתפתחויות בשטח. בשלב הראשון הוחלט על שני אזורי פיילוט שמהם ייסוג צה"ל, וצבא לבנון יקבל בהדרגה את האחריות עליהם. זאת לאחר אימות מלא ש"קבוצות חמושות שאינן מדינתיות" פורקו מנשקן, כך נכתב. רק לאחר השלמת התהליך כולו יחל במרחב תהליך שיקום בתמיכה בין־לאומית, ותושבים לבנונים יוכלו לשוב אליו. הפעולות יבוצעו תחת פיקוח אמריקני על ביצוע השלבים בהתאם להסכם.

עוד מובהר בהסכם כי למדינת ישראל אין שאיפה טריטוריאלית בלבנון, והיא פועלת צבאית אך ורק לצורך הסרת האיום הביטחוני. "פעולותיה הצבאיות של ישראל בלבנון הן אך ורק תוצאה של התקפות, איומים והכוונה עוינת של קבוצות חמושות שאינן מדינתיות, ובמיוחד חיזבאללה", נכתב בסעיפי ההסכם. ובכך לראשונה הוכרה תוקפנותו של חיזבאללה נגד ישראל, גם מצד גורמים רשמיים שאינם ישראל. הובהר כי רק לאחר הסרת האיום – על ידי פירוק חיזבאללה מנשקו, השמדת תשתיות הטרור וביסוס הסדרי ביטחון נוספים בין המדינות – לא יהיה צורך בנוכחותה של ישראל בשטח לבנון.

בסעיף נוסף הודגש כי הסכם זה אינו מונע מישראל או מלבנון להמשיך ולממש את זכותן להגן על עצמן. עוד הוסכם כי בטווח הארוך "שתי המדינות מכירות בכך שהשבת הביטחון בדרום לבנון באמצעות פריסת צבא לבנון, השיבה הבטוחה של אוכלוסייתה האזרחית, וביטחונן של הקהילות הצפוניות של ישראל, חיוניים ליציבות ולשלום ארוכי טווח". על פי ההסכם נאסר כל מימון ותקצוב של ארגוני הטרור בלבנון.

בישראל רואים בהסכם הזדמנות היסטורית לשינוי המציאות הביטחונית והמדינית בין ישראל ללבנון, ומבהירים כי ההסכם אינו מחייב נסיגה מיידית של ישראל מלבנון ומאפשר אחיזה ישראלית ברצועת ביטחון ככל שיידרש, וזאת באישורה של לבנון הריבונית.

אבל, וזהו אבל גדול, הדרך למימוש ההסכם רצופה קשיים. גורמים ביטחוניים מצביעים על יכולותיו המוגבלות של צבא לבנון לבצע את המצופה ממנו ולפרק את חיזבאללה מנשקו, כאשר כמעט מחצית מחייליו הם שיעים. גם ממשלת לבנון הריבונית חלשה ומתמודדת עם אתגרים פנימיים עצומים, וספק רב אם תצליח לעמוד מול לחצים מבית. מאז ההכרזה על ההסכם, פעילי חיזבאללה מאיימים מעל כל במה במלחמת אזרחים. מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, כינה את ההסכם "צעד משפיל של כניעה לתכתיב ישראלי־אמריקני". כך שגם ההתנגדות הנחרצת של חיזבאללה לאמץ את המשוואה שהוגדרה בהסכם, וקובעת כי רק פירוקו מנשק יוביל לנסיגה ישראלית מאדמת לבנון, מהווה אתגר משמעותי שעלול להצית את האש מחדש.

"אשליה כמו הרשות הפלשתינית"

מי שמתנגד בתוקף להסכם עם לבנון הוא השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שטוען כי במזרח התיכון לא חותמים על הסכמים אלא מכריעים בכוח. "אנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית. ארגון הטרור חיזבאללה נמצא ברגעי השפל הגדולים ביותר שלו מאז הקמתו. הוא מוכה, חבול, מפורק משרשרת הפיקוד שלו ומדמם. במקום להמשיך ללחוץ על הדוושה, להעמיק את המכה ולהשיג הכרעה מוחלטת שתסיר את האיום על תושבי הצפון לשנים קדימה, מה אנחנו עושים? מעניקים לו בדיוק את חבל ההצלה שהוא התחנן לקבל בדמות הפסקת אש. נותנים לו אוויר לנשימה כדי להשתקם, להתחמש מחדש ולבנות את המפלצת הבאה", תוקף בן גביר.

לפי ההסכם, על צבא לבנון תהיה מוטלת האחריות לפרק את חיזבאללה, אחרת ישראל לא תיסוג.

"הטיעון שצבא לבנון יפרק את החיזבאללה הוא גרסה מדויקת לסיפור 'בגדי המלך החדשים'. כולם יודעים שהמלך עירום, אבל ממשיכים להריע לחליפה הזאת. האשליה כאילו צבא לבנון ישמור על הביטחון ויאכוף את ריבונותו בדרום לבנון היא אשליה מסוכנת במקרה הטוב, והונאה עצמית במקרה הרע", פוסק בן גביר, "צריך להגיד את האמת: צבא לבנון לא יילחם בחיזבאללה. הוא מעולם לא עשה זאת בעבר, והוא לא יעשה זאת בעתיד. אגב, זו אשליה דומה שהייתה ועודה קיימת לצערי גם ביחס לרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון. כאילו הם אלו שיילחמו בחמאס וישמרו שם על הביטחון. בסופו של דבר, אף אחד לא יתנדב לעשות בשבילנו את העבודה. את חיזבאללה, שהוא ארגון טרור אסלאמי קיצוני, אפשר יהיה לפרק רק עם המון כוח. זו השפה שמדברים במזרח התיכון, וזו השפה היחידה שארגוני טרור הבינו מאז ומעולם".

האם לניתוק הזיקה בין לבנון לאיראן אין בעיניך משמעות?

"בוודאי שיש לו חשיבות, אבל במבחן התוצאה אנחנו מקבלים מציאות הפוכה: אחרי שהאמריקנים חתמו על ההסכם המחפיר עם איראן, אנחנו מקבלים הפסקת אש גם בלבנון. כלומר הזירות התאחדו, אבל לרעה, גם אם נייר הצלופן שעוטף את ההסכם בלבנון נוצץ יותר. הפעולה הנדרשת כעת הייתה דווקא להעמיק את פעילות צה"ל בלבנון ולכתוש את חיזבאללה עד דק, ודווקא בנקודה שבה הוא כבר מוכה וחבול. מכיוון שכאמור אנחנו יודעים שממשלת לבנון לא תוכל לטפל בחיזבאללה, החזרה ללחימה נגדו היא רק עניין של זמן, אלא שהוא יחזור ללחימה הזאת חזק יותר, בגלל הזמן שהוא מקבל להשתקם", הוא מתריע.

"אני יודע שיש כאלו שיתקפו אותי על כך שאני תוקף את מדיניות ממשלת הימין שאני חלק ממנה, אבל אני מעולם לא התאמתי את עמדותיי כדי למצוא חן ולהיות בסדר. גם לפני 7 באוקטובר תקפתי את מדיניות הממשלה בעזה. שבוע לפני 7 באוקטובר מודרתי מדיון ביטחוני הנוגע לעזה, ובסביבת ראש הממשלה הסבירו זאת בתקשורת בנימוק ש'הוא כל הזמן מציע סיכולים ממוקדים וסגרים שונים ומשונים'. את מה שקרה שבוע לאחר מכן כולנו יודעים וכואבים עד היום. בשורה התחתונה, תושבי הצפון זכאים לחזור לבתיהם בביטחון אמיתי, ולא בביטחון מדומה של ניירות והבטחות בין־לאומיות ריקות. אני אמשיך להילחם בקבינט ובממשלה נגד ההסכם הרע הזה, ובעד הכרעה צבאית מוחלטת", מדגיש בן גביר.

אצבע בעין לאיראנים

תת־אלוף במילואים פרופ' יעקב נגל, לשעבר היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל בפועל, ועמית בכיר ב־FDD, מאמין כי ההסכם עם ממשלת לבנון הוא בהחלט הישג מדיני חשוב לישראל, אך לא כזה שיפרק את חיזבאללה מנשקו: "צריך להסתכל על ההסכם עם לבנון בחבילה אחת עם מזכר ההבנות שנחתם בין ארצות הברית לאיראן. בהסכם עם לבנון יש הרבה דברים טובים וחשובים לישראל, בעיקר מבחינת מסרים לחיזבאללה ולאיראן בתמיכת ארצות הברית, אבל אם מישהו חושב שהוא יביא לפירוק חיזבאללה מנשקו הוא טועה, למרות שהדבר כתוב בהסכם במפורש", מבהיר נגל, "פירוק חיזבאללה מנשקו יוכל להתבצע רק אם המשטר הרצחני של האייתוללות באיראן ייפול באמצעות העם האיראני ותיפסק התמיכה בו. כל זמן שיש להם תמיכה איראנית הם לא יוותרו על הנשק".

פרופ' נגל מצביע על ההישג העיקרי שנובע לדעתו מההסכם עם לבנון: "השורה הראשונה במזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן קושרת בין לבנון לאיראן וקוראת לסיום הלחימה בלבנון ונסיגה ישראלית. פרט לכך, הוחלט באופן חד־צדדי על בניית מנגנון לפתרון סכסוכים בהובלת קטאר ופקיסטן ובהשתתפות איראן וארצות הברית. ישראל אפילו לא חלק ממנו. לכן כל כך חשוב המסר", הוא אומר, "במקביל הוביל מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו, החלק היותר חיובי כרגע בממשל האמריקני, ביחד עם השגריר הישראלי בוושינגטון יחיאל לייטר והשגרירה הלבנונית, להסכם בין ישראל לממשלת לבנון הריבונית. זה הסכם שגם אם לא יפתור בפועל את בעיית פירוק חיזבאללה מנשקו, הוא לפחות עושה דבר אחד מאוד ברור וחשוב: מעביר מסר חד לאיראנים – הסירו ידיכם מלבנון, ומה שכתוב במזכר ההבנות ביניכם ובין ארצות הברית בנושא אינו רלוונטי, אלא אם חיזבאללה יפורק מנשקו, כשהם כמובן מתנגדים לכך. לכן חשיבותו המרכזית של ההסכם היא בעצם קיומו, ובעובדה שהוא מנתק את הקשר בין הזירה הלבנונית ובין איראן וקובע יעד ברור של פירוק חיזבאללה בפועל, כתנאי לנסיגה הישראלית. וכשזוהי ליבת ההסכם, ברור למה איראן וחיזבאללה רותחים ומתוסכלים ממנו, וזה אחרי שהם ראו במזכר ההבנות עם ארצות הברית ניצחון גדול שלהם, ובצדק.

"ההסכם הזה הוא בעצם אצבע בעין לאיראנים. ישראל עובדת בפועל מול ממשלת לבנון הסוברנית ושתיהן קובעות את הכללים. בפעם הראשונה אחרי כמעט ארבעים שנה יש הסכם, שהוא סוג של הפסקת אש או מסמך הבנות לקראת הסכם שלום קר בין ישראל ללבנון, החלשה אך הרשמית. האם צבא לבנון יכול לפרק בפועל את חיזבאללה? נראה שלא, אבל כרגע יש הסכם בין ישראל ולבנון שעל פיו ישראל נשארת בלבנון בהסכמת ממשלת לבנון, כל עוד חיזבאללה לא מפורק מנשקו. כך שהעולם לא יכול לבוא בטענות לישראל, כי ממשלת לבנון הריבונית אמרה: ממשלת ישראל, את צודקת, את צריכה לשמור על היישובים בצפון, ולכן אנחנו כממשלת לבנון הריבונית לא מבקשים מישראל לסגת מדרום לבנון ומעניקים לך לגיטימציה להישארות בשטח בגבולות ביטחון, כפי שנקבע בהסכם".

אבל בנוסח ההסכם לבנון מצהירה שהמטרה הסופית היא נסיגה מלאה של ישראל משטחה.

"זה נכון, אבל המטרה הסופית הזאת תקרה רק לאחר מילוי כמה תנאים, ובעיקר פירוק החיזבאללה מנשקו ופירוק כל התשתיות שלו. בסיטואציה שאין חיזבאללה חמוש בלבנון, אני אשמח להצטרף לאלו שימליצו על יציאת הכוחות מלבנון. האם זה יקרה? לדעתי לא. זה יקרה רק כשהמשטר הנוכחי באיראן ייפול".

זה אומר שאנחנו צפויים כנראה להישאר שם לזמן לא מבוטל.

"כרגע חיזבאללה חלש. דחקנו אותו לצפון לבנון, הרסנו לו 80-70 אחוזים מכוח הטילים שלו, אבל זה עדיין משאיר לו עשרות אלפי טילים שמאיימים על ישראל. הרסנו לו הרבה מהמנהרות ומתשתיות הטרור שהקים, אבל עדיין נשארו לו מנהרות ותשתיות. מצבו של חיזבאללה היום נחות לאין ערוך ממה שהיה לפני 7 באוקטובר. הוא עדיין קיים ובועט, אבל הוא חלש בהרבה".

אולי דווקא בגלל שהוא כל כך מוכה וחבול זה הזמן להכות בו חזק יותר, ולא לעשות הסכמים שמעניקים לו אוויר?

"הטיעון הגיוני, אבל חשוב להבין שאנחנו לא חיים בוואקום. העולם, כולל ידידינו, לא אומר לישראל 'תעשו מה שאתם רוצים' אלא דוחק בה לעצור ולסגת, ובכל זאת ישראל נמצאת היום ברצועת ביטחון בדרום לבנון. אם היית אומרת לי לפני שנתיים שנחזיק ככה בשטח בדרום לבנון, הייתי אומר שאת הוזה. והנה אנחנו ברצועת ביטחון של עשרה קילומטרים לכל אורך גבול לבנון, ניקינו שם כמעט הכול, אין שם כמעט כפרים, הכול כמעט שטוח. נכון, יש להם יכולת לשגר טילים ורחפנים מרחוק ולפגע בכוחותינו, אבל בהתחשב בסיטואציה, מצבנו בשלב הזה הוא טוב בהרבה ממה שהיה", פוסק פרופ' נגל.

"שני אזורי הפיילוט שצה"ל הסכים לצאת מהם בדרום לבנון הם על הגבול הצהוב וצפונה. שני מקומות יחסית קטנים. בואו נבחן את הפיילוט, נראה שהשטח אכן נקי מחיזבאללה ואמל"ח, נחזיר לשם תושבים וניתן לצבא לבנון עוד אזור פיילוט. כך מחיר הטעות לא יהיה גדול. כדי שישראל תצא מדרום לבנון – חיזבאללה צריך להתפרק מנשקו, וכעת חובת ההוכחה מוטלת על צבא לבנון וממשלת לבנון הריבונית".

"הישג מצוין שמעביר מסר"

היתרון הגדול של ההסכם, מתאר פרופ' נגל, הוא המסר שטמון בו. "בהסכם יש אמירה ברורה לחיזבאללה. בזמנו, בהסכם הגז עם לבנון שדחפו לפיד ובנט, הועבר מסר בעייתי ללבנון, ובעיקר לחיזבאללה, שישראל מורתעת. חיזבאללה קבע מתי בדיוק נפיק נפט, הוא קבע מתי יפרקו את האוהלים, הוא קבע הכול. היום אנחנו אלה שקובעים את הכללים".

למרות שעדיין אנחנו לא מפרקים אותו מנשקו.

"אי אפשר לפרק לבד את חיזבאללה מנשקו בלי מלחמה ארוכה עמוקה וכבדה בתוך לבנון, ואני לא הייתי ממליץ עכשיו על כזאת מלחמה עם שש או שבע אוגדות בתוך לבנון. ולכן, עמדתי המקצועית היא שמצבנו בלבנון טוב בהרבה ממה שהיה, אבל הוא ממש לא מושלם. חיזבאללה עדיין קיים ויש לו נשק. כרגע התחייבה ממשלת לבנון לפרק אותו מנשקו. הסיכוי לכך אינו גבוה, אבל יחד עם זאת יש כאן אמירה ברורה שמי שכרגע קובע את הכללים בלבנון הן ישראל, לבנון וארצות הברית, ולא חיזבאללה ואיראן. ושלא נטעה, הם מתוסכלים מכך עד עמקי נשמתם".

חיזבאללה בוודאי לא יסכים להנחת העבודה שבבסיס ההסכם, שהוא צריך להתפרק מנשקו.

"הוא לא יתפרק מיוזמתו, הוא צפוי להמשיך לתקוף את חיילינו ואנחנו נתקוף אותו בחזרה. כל זה יקרה. אני לא אוהב להשתמש במושג 'מלחמת התשה', כי הוא לא מתיש אותנו אלא אנחנו מתישים אותו, אבל עד שלא יהיה שינוי מהותי באיראן – אין פתרון בלבנון. אני לא מנסה לייפות את המצב", הוא מודה, "האם נראה שישראל תישאר ברצועת הביטחון לזמן ארוך? כנראה כן, ונצטרך לעשות את זה ככל שיידרש. אדרבה, אם צבא לבנון יוכיח את עצמו, יפתיע אותנו ויראה בפיילוט שהוא יודע להשתלט על האזורים ולנקות אותם מחיזבאללה, הוא יקבל עוד אזורי פיילוט. הייתי שמח להעביר את כל דרום לבנון לידי צבא לבנון, אם היה מסוגל להשלים את המשימה".

מה שאתה אומר מעניין מאוד, כי אחד מלקחי 7 באוקטובר היה העניין של רצועות ביטחון ושהצבא עומד לפני היישובים.

"בלקחים של ועדת נגל לתקציב הביטחון, הלקח הזה של רצועות ביטחון אינו מופיע בנוסח הזה. אין שום לקח רשמי על קיום רצועת ביטחון. כרגע עושים אותו בפועל בעזה, סוריה ולבנון, וזה טוב שיש את הדבר הזה. אילו הייתה יכולת לספק ביטחון לתושבים בצפון בלי רצועות ביטחון הייתי מעדיף. אבל כל זמן שחיזבאללה חמוש – ישראל תהיה שם, וחשוב לשמור על ההקשר הזה. לכן הדגשתי שחשיבותו הגדולה של ההסכם היא במסר שהוא שולח לאיראן ולעולם: חיזבאללה חייב להיות מפורק מנשקו, ועד אז ישראל אוחזת ברצועת הביטחון. ישראל עשתה הסכם עם לבנון הרשמית ונשארת בלבנון בהסכמה. זהו הישג אדיר. האם זה הישג היסטורי? אני אוהב לשים דברים בפרופורציה. מדובר בהישג מצוין שמעביר מסרים חשובים למי שצריך, וזאת גם אם הוא לא יפרק את חיזבאללה מנשקו", מסכם פרופ' נגל.

ואנס ומאג"א מול רוביו והאקבי

שגיב אסולין, לשעבר בכיר במוסד וכיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, רואה בהסכם עם לבנון הישג אסטרטגי המשנה את המשוואה האזורית מול איראן וחיזבאללה: "ההסכם עם לבנון, בוודאי בנקודת הזמן הזאת, חשוב וטוב לישראל. בכל קונסטלציה, כשיש הסכם עם מדינת אויב בלי שיש מחיר טריטוריאלי ישראלי ובלי שיש ויתורים, וכזה ששובר את המשוואה הישנה והרעה של 'שטחים תמורת שלום' – אז הוא בוודאי טוב", הוא מסביר.

"סוגיית לבנון היא המלכודת שטמנו האיראנים לארצות הברית, וכשארצות הברית נפלה במלכודת הזאת גם אנחנו נפלנו בה במסגרת מזכר ההבנות שנחתם עם איראן. ההסכם הנוכחי עם לבנון הוא למעשה התיקון לאירוע הזה. זאת אומרת, כפו עלינו משוואה קשה שמחברת בין הנושא האיראני לנושא הלבנוני כשהכניסו את זה מפורשות בהסכם 14 הנקודות של איראן וארצות הברית. ההסכם עם לבנון מנפץ את המשוואה הזאת. הוא גם שובר את החזית השיעית ואת החזית הפנים־לבנונית בין חיזבאללה ליתר הכוחות. למעשה, ההסכם הזה שם בצד אחד את ישראל, ארצות הברית ומדינת לבנון, ואת איראן וחיזבאללה בצד השני", הוא מתאר את השלכות ההסכם.

"ברור שיש עוד דרך ארוכה, וצה"ל וכוחות הביטחון יצטרכו לפרק איומים ומכשולים לא קלים בלבנון, ובוודאי ארצות הברית עשתה הרבה מאוד טעויות אסטרטגיות מול איראן במשא ומתן. אבל אם היינו אומרים למישהו לפני כמה שבועות שאחרי הכול נצא עם ההסכם הזה – הוא לא היה מאמין. זה לא היה נראה בכלל שאנחנו הולכים למקום שישראל שולטת על רצועת ביטחון, ויש הסכמה של ארצות הברית ולבנון שישראל לא נסוגה מהשטחים האלה עד שימוגר האיום מחיזבאללה. כמה זמן זה ייקח? זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן, אבל זו ההסכמה שיש כרגע בעניין. יש כאן הסכמה של הממשלה הלבנונית הרשמית לדבר הזה".

אולי זה סוג של אחיזת עיניים, ובעצם צבא לבנון החלש – שחצי מחייליו הם בכלל שיעים – לא יצליח באמת לפרק את חיזבאללה?

"אין לישראל פנטזיות. אנחנו עם הרגליים על הקרקע, אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילנו. אבל באמצעות ההסכם הזה אנחנו יוצרים את הבריתות האלה, ובוודאי בעת הזאת יש פה הישג מדיני יוצא דופן נוכח הכישלונות המדיניים של ארצות הברית מול איראן".

אסולין מבקש להפנות את הזרקור לתפיסות השונות בתוך הממשל האמריקני, שבאות לידי ביטוי בפער שבין מזכר ההבנות עם איראן לעומת ההסכם עם לבנון: "אנחנו רואים פה שתי גישות אמריקניות. גישה אחת שמייצג ג'יי־די ואנס, של MAGA, שבאה לידי ביטוי במזכר ההבנות עם איראן. הגישה שלו אומרת לוותר, לשים את האינטרס הכלכלי בראש, להיתמך בקטאר ופקיסטן ולא להבין את העולם הערבי, או במקרה הזה האיראני. זו גישה שאנחנו רואים את התוצרים שלה לנגד עינינו. התוצרים הם לא טובים מבחינה מדינית וביטחונית, והם בהכרח יביאו לעימות נוסף בסופו של יום", הוא מדגיש.

"הגישה השנייה היא הגישה של המחנה המוסרי האוונגליסטי־אמוני, שהמייצגים שלו הם מייק האקבי ומרקו רוביו בראש המחנה, גישה שאומרת בדיוק את ההפך. זו גישה שמדברת על ערכים, על מאבק בציר הרשע ועל ברית איתנה בין ישראל לארצות הברית, שהיא קודם כול ברית ערכית. גישה שמדברת על שלום ועל קידום אינטרסים מתוך כוח, ולא מוויתורים והפגנת חולשה. אנחנו רואים את התוצרים שלה בלבנון. צריך להבין שההסכם הזה של ישראל ולבנון הוא הרבה יותר מאירוע אזורי מצומצם. הוא מסמן את הפער בין שתי תפיסות העולם שארצות הברית צועדת לאורן".

להערכתך, איראן תשלים עם ניתוק הזירות והפרת הסעיף במזכר ההבנות, לשיטתה?

"איראן הפסידה בעימות הצבאי בכל פרמטר, אבל היא הכניסה לתמונה קלף 'אס' של מצר הורמוז, שכופה מחיר כלכלי שאמריקה והמערב לא מוכנים לשלם. לכן והיא ממשיכה לשחק בקלף הזה בכל עניין. ואם יש מישהו שחושב שהיא תפסיק לשחק בקלף הזה בתמורה למשהו – בעיניי הוא טועה טעות מרה. השאלה כמה זמן יכילו האמריקנים את הטעות הזאת, כי בסוף כשאתה נותן לבריון השכונתי להשתולל ולהתנהל כמו שהוא רוצה – הסיטואציה רק תלך ותדרדר".

אין תחליף לפעילות התקפית

אתה רואה סיטואציה שכמחאה על ההסכם איראן תשגר טילים לעבר ישראל ותשבור את הכלים? שר הביטחון וראש הממשלה דיברו השבוע על אופציה כזאת.

"האופציה הזאת בהחלט קיימת, אבל אז התגובה הישראלית היא קריטית. כרגע, הקו שראש הממשלה מאמץ בצורה מפורשת היא שלכל ירי מאיראן תהיה תגובה ישראלית באיראן, והיא תהיה תגובה לא פרופורציונלית. ואגב, כדאי לשים לב לתגובות של חיזבאללה ומשמרות המהפכה להסכמים. לפי התגובות בלבד אפשר להבין האם ההסכם הזה טוב לישראל או לא. אם האויבים שלנו בלבנון ובאיראן מגיבים להסכם הזה בזעם ובתסכול כמו שהם מגיבים – כנראה ההסכם מצוין לישראל, גם אם הוא לא סופי ויש בו קשיים".

חיזבאללה בשום אופן לא יסכים לדרישה ממנו להתפרק מנשק. אז מה צפוי להיות מולו?

"גם חיזבאללה וכך גם המשטר האיראני לא יסכימו לכך. ואני אגלה סוד, האיראנים גם לא יוציאו את האורניום מגבולות איראן בשום תסריט. בוודאי גם חיזבאללה לא יסכימו להניח את הנשק. זו חזית שיעית אחת. שלא נתבלבל, איראן וחיזבאללה הם אותו דבר. יש ביניהם תיאום מלא, וזו אותה אידאולוגיה רצחנית. ולכן אני מאמין שבסוף זה יגיע לעימות עם הציר השיעי. זה בלתי נמנע. ישראל תצטרך לשלב בין פעילות בכוח הזרוע לפעילות מתוחכמת, ולאורך זמן לערעור המשטר האיראני ולהביא להפלתו".

בינתיים, עד להפלת המשטר, מה משמעות ההסכם עם לבנון?

"ההסכם הזה היה כמעט דמיוני לפני חודש. מדובר בהסכם שמשפר את עמדתה של ישראל בקהילייה הבין־לאומית ויוצר עוד בעלי ברית מול חיזבאללה ואיראן. זה לא גיים צ'יינג'ר במאבק מול חיזבאללה ובטח שלא מול איראן. זה אירוע שהוא טוב לישראל גם ברמה התודעתית של מיצוב הטובים מול הרעים ושל האור נגד החושך. בא ההסכם ומעביר מסר: חיזבאללה ואיראן, אתם פוגעים בלבנון, ולא רק ישראל אומרת את זה. זה גם יוצר חיץ בין חיזבאללה ובין תושבי לבנון. ההסכם נעשה עם נוכחות חזקה של כוחות צה"ל שאוחזים בשטח. זה תיקון היסטורי לנסיגה האומללה ההיא מדרום לבנון".

"היום אנחנו מבינים שגם מעזה, מלבנון ומסוריה אנחנו לא יכולים לצאת בעד שום הבטחה שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילנו. תפיסת הביטחון של ישראל השתנתה אחרי 7 באוקטובר בצורה מוחלטת", אומר אסולין, "במבחן התוצאה, ישראל שולטת כמעט ב־65 אחוזים משטח רצועת עזה, מחזיקה בשטחים שולטים בסוריה ובכתר החרמון וברצועת ביטחון בלבנון, על אף לחץ מדיני – באמת חסר תקדים – שהיה לנסיגה מלאה. ויחד עם זאת, אנחנו צריכים להיות עם הרגליים על הקרקע ולהבין שאין תחליף לתגובה צבאית חזקה לכל אירוע, ואין תחליף לפעילות התקפית".