דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
תוכן שיווקי

אני כבר לא אומר את זה בשקט

בצלאל סמוטריץ'. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בצלאל סמוטריץ'. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יש משהו במילואים שמנקה רעשים. אתה יושב עם אנשים שלא תמיד חושבים כמוך, אוכל איתם מאותו סיר, מחכה איתם לאותו תדרוך, עןבר איתם שמנים של עייפות, לילות וימים ארוכים, ושומע מה באמת עובר עליהם. בסוף כולם רוצים לחזור הביתה בשלום, אבל גם לדעת שלא שלחו אותנו לעוד סבב שייגמר באותה נקודה שבה התחיל.

אני מודה שבמשך תקופה ארוכה גם אני לא מיהרתי להגיד בקול "סמוטריץ'". לא כי לא הסכמתי עם הרבה מהעמדות שלו. להפך. אבל השם הזה נהיה טעון. שנים של כותרות, פאנלים וקריקטורות עשו את שלהן. איכשהו נוצר מצב שבו להגיד שאתה שוקל להצביע לו דורש הסבר, כאילו אתה צריך קודם להתנצל ורק אחר כך לדבר.

אחרי שנתיים וחצי של מלחמה ומילואים, זה נראה לי פחות ופחות רציני. בסוף השאלה שלי אינה מי נשמע הכי נוח בארוחת שבת, אלא מי החזיק בעמדות שחשובות לי כשהמציאות נהייתה קשה. מי דיבר על הכרעה כשעוד מכרו לנו מילים כמו "ניהול", "הכלה" ו"שקט". מי הבין שמלחמה לא מנצחים רק מהאוויר, ושאם שולחים אנשים שוב ושוב לשטח – צריך גם להגיד בבירור מה היעד.

זה לא אומר שאני מסכים עם כל דבר. ממש לא. יש לי ביקורת על הממשלה, על ניהול המלחמה, על הביורוקרטיה, ועל הרבה דברים שהיו צריכים לקרות מהר יותר וטוב יותר. אבל ביקורת אינה סיבה לאבד את היכולת להבחין בין מי שמדבר יפה לבין מי שבפועל דוחף את הכיוון הנכון ואת הערכים הנכונים.

אולי יעניין אתכם

כמילואימניק, אני מסתכל גם על מה שקרה בעורף. המשפחות שלנו שילמו מחיר, העבודות נפגעו, עצמאים ספגו, ילדים התרגלו להיעדרות ממושכת של אבא שלהם, והחיים האזרחיים לא עצרו לרגע. בתוך המציאות הזאת, צריך לומר ביושר: המעטפת שהוביל שר האוצר בצלאל סמוטריץ' – מענקים, סיוע, הטבות ונקודות זיכוי ללוחמי מילואים – היא לא עניין סמלי. היא עוזרת. מאוד. היא מאפשרת למשפחות לנשום, לעצמאים להחזיק את הראש מעל המים, ולמילואימניקים לצאת לעוד סבב בידיעה שמישהו שם את הבית שנשאר מאחור בתוך סדר העדיפויות.

מבחינתי, זה בדיוק ההבדל בין פוליטיקה של דיבורים לפוליטיקה של אחריות ומעשים. אני לא מחפש מנהיג מושלם, כי אין כזה. אני גם לא מחפש מישהו שכל החברים בעבודה ובמילואים יאהבו לשמוע שהצבעתי לו. אני מחפש מי שמקדם את הדברים שאני באמת מאמין בהם: ביטחון, הכרעה, התיישבות, זהות יהודית, כלכלה שמחזיקה מלחמה וגב למי שנושאים בנטל.

אז כן, אני מבין למה יש אנשים שעדיין נעים באי-נוחות. גם אני הייתי שם. אבל בשלב מסוים צריך להפסיק להצביע לפי המבוכה שהכניסו לנו לראש, ולהתחיל להצביע לפי המציאות.

ולפי המציאות שאני ראיתי, אין לי סיבה לומר את זה בשקט: כן, סמוטריץ'.

רב סרן (במיל') תמיר פורשר, חטיבת כרמלי

 

 

רב סרן (במיל') תמיר פורשר, חטיבת כרמלי. ללא קרדיט צילום

 

 

 

מה לקרוא עכשיו