אבנים ובתים בירושלים

רחביה

אנו מתחילים באחת השכונות הוותיקות בעיר. השכונה הוקמה על אדמות שהיו בבעלות הכנסייה היוונית־אורתודוקסית אשר כונו בשם ג'ינזריה. אדמות אלו נמכרו בשנת תרפ"ב לחברת הכשרת היישוב, וזו מסרה את תכנון השכונה החדשה לידיו של הארכיטקט היהודי ריכרד קאופמן.

סיור בשכונה הוא סיור עם ניחוחות ירושלמיים אמיתיים. בתים מוקפים גינות וריאות ירוקות, כולם בנויים מאבן ירושלמית ולכל אחד מהם סיפור הקשור בעברה. תחילת הסיור בקרן הרחובות המלך ג'ורג' וקרן קיימת. בפינת הרחובות הללו ניצב לו בית הקרן הקיימת. את סיפורו תוכלו לקרוא על גבי השילוט המוצב במקום ועל כן נדלג במהירות לנקודה האמיתית הראשונה. זו מצויה ברחוב קרן קיימת 8, בבית המכונה "ראש רחביה".

זה גם המקום להסביר את מקור השם רחביה. שניים אוחזים בטלית זו. השופט גד פרומקין טוען שהייתה זו הצעתו לפי המקור התנ"כי "כי ירחיב ה' גבולך". מנגד טוען אליעזר לוין שהייתה זו הצעת אביו דוד, על פי פסוק אחר: "ויהיו בני אליעזר רחביה הראש ולא היה לאליעזר בנים". כך או אחרת, הבניין הראשון בסיורנו, בית ראש רחביה, קשור בפסוק השני.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת קובי פינקלר בית חנן פורת

עוד מאת קובי פינקלר תצפית חדשה ושביל נגיש: תל יזרעאל

בית זה, שאליו ניכנס מתוך הרחוב הראשי, תוכנן כבר בשנת תרצ"ו (1936) והוא מאפיין את סגנון הבנייה באותה תקופה. הבית מזכיר מאוד סגנון ספרדי ים־תיכוני והוא חריג בשכונה. ייחודו של המקום במזרקת הזכוכית הניצבת בחצר שבין הבתים.

את המשך הדרך נעשה במעלה הרחוב לעבר הגימנסיה העברית. חזיתו של הבניין כיום אינה זו שהייתה באותם ימים. אז, כיאה לבית ספר יוקרתי שלמדו בו בניהם של גדולי התקופה, היה המבנה חד־קומתי.

עוד כמה עשרות מטרים, ואנו בפינת הרחובות אוסישקין ואבן עזרא. מיד אנו מבחינים בבית בעל חזית מעוגלת. כאן עמד ביתו של איש העסקים שמחה אמב"ש (אני מאמין באמונה שלמה). בחלקו התחתון של הבית מרכז מסחרי קטן, שכן היה זה בית שעמד בקצה השכונה.

מכאן נרד ברחוב אוסישקין, נחלוף על פני בית הכנסת הנשיא, שבו התפלל הנשיא בן צבי, עד שנגיע לבית מספר 13. אבל גם אם נחפש היטב לא נמצא את הבית הזה. יש מספר 15, יש 11, ואין 13. ומעשה שהיה כך היה. מנחם אוסישקין, שהיה ממנהלי הקרן הקיימת ואף רצה שהרחוב ייקרא על שמו, מצא בכתובים כי המספר 13 מספר בלי מזל הוא. על כן בהוראתו לא הוסב אף בית ברחוב תחת המספר 13.

מכאן נפנה לבית יד בן צבי ברחוב אלחריזי. הכניסה אליו פתוחה בשעות היום, ואת סיפורו של הבית וצריפיו השבדיים המפורסמים תשמעו במקום. ממול, בבית מספר 22, התגוררה דמות מעניינת בחיי המדינה בשנותיה הראשונות: דב יוסף, שכיהן כשר האספקה והקיצוב.

מכאן שתי אפשרויות בפנינו. האחת לפנות לכיוון רחוב רמב"ן, לחלקו המערבי, עד לשכונת מעונות עובדים, והאחרת לפנות לרחוב רמב"ן בחלקו הראשון, לבית הראשון שהוקם עוד בשנת תרצ"ה (1935) – בית ילין ברחוב רמב"ן 14. בסמוך גם עומדת עד היום טחנת הרוח של רחביה, אשר נבנתה באמצע המאה הי"ט. גם היא, כמו הטחנה במשכנות שאננים, חדלה לפעול בשלב מסוים, ואולם עד היום היא אחד מסמלי התקופה והשכונה.

לא הרחק משם נמצא דגם בית שני, שהפך במרוצת השנים לסמל תיירותי בירושלים, בצמוד להיכל הספר במוזיאון ישראל. אבנים קטנות, ובית אחד גדול שהיה פעם. תהליך העברת הדגם, שהיה בזמנו לפני עשרות שנים במלון הולילנד בעיר, והצבתו מחדש ארך כמה חודשים. היה זה מבצע מורכב בראשותו של צוות אנשי מקצוע מיומנים, אשר הוכשרו לביצוע העבודה ומסיימים אותה בימים אלה. הדגם הועבר לאחר שפורק בעזרת מכשור משוכלל ומסורים זעירים לאלף חלקים. אלה הועברו בזה אחר זה למתחם החדש, הוצבו ברחבת בטון שהוכשרה במתחם והורכבו במקום בשיטת הלגו. כבמעשה פסיפס שולבו החלקים אחד לאחד, כשהאחרון שהוצב במקומו היה מבנה בית המקדש והעזרות שמסביבו.

הדגם משתרע על פני 2000 מטרים מרובעים והוא משחזר בקנה מידה של 1:50 את מראה ירושלים בשנת 66 לספירה, אז הגיעה העיר לשיא גודלה והתפתחותה והשתרעה על שטח של כ־1,800 דונם. באותה שנה פרץ המרד הגדול ברומאים, אשר בסיומו חרבו המקדש והעיר.

הדגם מוצב במרכזו של המתחם במוזיאון ישראל, שביחד עם היכל הספר משלימים את לימוד ההיסטוריה של ימי בית שני. מאז 1965 היכל הספר הוא משכנן של המגילות הגנוזות בנות 2000 השנים – מגילות שנתגלו באזור מדבר יהודה, ובכללן כתבי היד העתיקים ביותר של התנ"ך. בהיכל הספר מוצגים כתבי יד נדירים מאוחרים יותר של ספר הספרים, כדוגמת כתר ארם צובא, ולצידם מוצגים ממצאים ארכאולוגיים מחורבת קומראן.

מנהרה תת־קרקעית יוצאת מרחבת היכל הספר אל גבעה סמוכה שעליה מוצב הדגם. בביקור במקום נחשפים בפנינו סיפור צמיחתה של כת קומראן וסיפור המגילות, כל אלה בעזרת סרט עלילתי דוקומנטרי, מדריך קולי אינפורמטיבי ומדריך קולי מומחז, ותצוגה של פריטים ארכאולוגיים על רקע ירושלים והמקדש בשלהי הבית השני. לקראת בין הזמנים, תקופת העלייה לירושלים, עוד נדבך חשוב לבקר בו.

גבעת התחמושת

אחרי עבודה מרובה הושלם בגבעת התחמושת גן ירושלים ושביל "מחומה לתקומה" בחזית האתר.

הגן הוא עוגן ומאמץ בן שנים, שעיקרו שדרוג של אמצעי הצגת והטמעת חוויית התוכן והמורשת באתר המורשת הלאומי של גבעת התחמושת. וכך, חזית גבעת התחמושת נעטפה בגן מוריק עצום ממדים ומגודר הכולל לאורכו סדרת לוחות מידע ותמונות מרהיבות. הלוחות, הכתובים בשלוש שפות (עברית, ערבית ואנגלית), מספרים את סיפורה של ירושלים בעת החדשה, מהיציאה מהחומות לפני כ־200 שנה ועד חזרתם של משחררי העיר אל החומות במלחמת ששת הימים. הלוחות יוצרים הקשר ופתיח היסטורי ותרבותי חשוב מעין כמוהו לביקור באתר גבעת התחמושת ולהבנת חשיבות המערכה ותוצאותיה.

זהו למעשה סיפורה של שרשרת דורות רציפה, אמיצה ונחושה, שאינה מתנתקת או מוותרת על ירושלים. סיפורה של מסכת התיישבות לאורך דורות, המגיעה לשיאה ההיסטורי ב־19 השנים של ניסיון לשוב אליה, פרק חשוב בימיה של המדינה, מהקמתה ועד איחודה של העיר במלחמת ששת הימים.