"ברוך ה' שיהודה נמצא, זאת השמחה שבתוך האבל"

44 שנים חלפו מאז הקרב העקוב מדם בסולטן יעקב. הקרב הקשה הפך ברבות השנים לאחת הטראומות הישראליות הגדולות ביותר, לאחר שבמהלכו נפלו 22 לוחמים, נפצעו 30, ושישה הוגדרו כנעדרים. מאוחר יותר התברר כי שניים מתוכם נלקחו בשבי. אחד, זוהר ליפשיץ, נפל בקרב וגופתו הוחזקה בשבי, ושלושה נוספים – זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ – הוגדרו כנעדרים.

שני השבויים החיים, חזי שי ואריאל ליברמן, הוחזרו במסגרת חילופי שבויים. שי הוחזר במסגרת עסקת ג'יבריל, ליברמן הוחזר יחד עם גופתו של ליפשיץ במסגרת חילופי שבויים עם סוריה. מאז, מדינת ישראל עשתה ככל יכולתה כדי להשיב את הנעדרים הביתה. השבוע, ביום שלישי, נחתמה הפרשה הכואבת, כאשר עצמותיו של אחרון הנעדרים, יהודה כץ, הובאו לישראל במסגרת מבצע מורכב של המוסד וצה"ל.

"במבצע בהובלת אמ"ן ובמאמץ קהילייתי משותף עם המוסד, אותרו עצמותיו של יהודה ז"ל והובאו לישראל", נכתב בהודעת דובר צה"ל, "לאחר הבאתם ארצה, נערך הליך זיהוי במרכז לזיהוי חללים של הרבנות הצבאית, בשיתוף חיל הרפואה ומשטרת ישראל. משפחתו של יהודה כץ ז"ל עודכנה לאורך השנים בדבר המאמצים המתמשכים לאיתורו והשבתו לישראל. עם השלמת המשימה נמסרה למשפחה ההודעה על השבת יקירם. לצערנו, הוריו של יהודה ז"ל, שרה ויוסף כץ, לא זכו לקבל את הבשורה. השבתו לישראל התאפשרה במסגרת מאמצים שהתבססו על מודיעין מדויק, במסגרת שורת פעילויות מודיעיניות ומבצעיות שנמשכו יותר מארבעה עשורים, מאז נפילתו בקרב. לאורך השנים פעלו כתף אל כתף מתאמי השו"ן (שבויים ונעדרים, א"מ) במשרד ראש הממשלה, והיחידות המבצעיות במוסד ובאמ"ן, לצד השב"כ ואגף כוח האדם בצה"ל. מדובר בסגירת מעגל, המצטרפת למבצעים קודמים שבהם הושבו לישראל רס"ל זכריה באומל ז"ל בשנת 2019 ורס"ל צביקה פלדמן ז"ל בשנת 2025, ובכך הושלמה משימת החזרת כלל נעדרי קרב סולטן יעקב".

מאחורי הקלעים אפשר לומר כי מאמצי הזיהוי של כץ נמשכו שנים ארוכות. במהלך השנים האחרונות, המרכז הגנומי של הרבנות הצבאית עבד במשותף עם המוסד ויחידות אמ"ן שונות על ממצאים שונים שהגיעו. טובי המומחים של המרכז, בסדיר ובמילואים, שקדו על מאמץ הזיהוי. פריצת הדרך, כאמור, התרחשה במהלך השבוע האחרון כשהגיעו ממצאים נוספים, שחלקם איפשרו לסיים את תהליך הזיהוי. במשותף עם חיל הרפואה והמשטרה, זוהו הממצאים באופן ודאי כשייכים ליהודה כץ. היכולת המקצועית של אנשי המרכז הגנומי, גורמי רפואה ומשטרה, יחד עם המאמץ המודיעיני, הביאו לזיהויו המוחלט של יהודה כץ.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שר הביטחון: "נישאר בקו הצהוב בעזה כל עוד חמאס לא יסולק"

עוד מאת אסף משניות סערת הפרת פקודות הדת בגבעתי: הלוחמים הוחזרו ללחימה

כשכולם נחו, הוא המשיך ללמוד

ההודעה על זיהויו והבאתו לקבר ישראל תפסה את המשפחה ואת חבריו לאורך השנים בהפתעה גמורה. המשפחה, שבמשך שנים ארוכות המשיכה להאמין ולקוות כי אחיהם יחזור חי, מעדיפה נכון לשלב זה לא להתראיין לתקשורת. חבריו ומכריו של כץ, לעומת זאת, מספרים בהרחבה על דמותו של בחור צעיר שהפך לתלמיד חכם ושקדן בזמן לימודו בישיבת כרם ביבנה, ממנה יצא לקרב שממנו לא שב.

"יהודה היה דמות מיוחדת כל כך. קשה למצוא אנשים רציניים כמו שהוא היה", מתאר הרב מרדכי גרינברג, נשיא ישיבת כרם ביבנה. הרב גרינברג למד בחברותא קבועה עם יהודה כץ, הפעם האחרונה שלמדו הייתה שעות ספורות לפני שגויס למלחמה בלבנון.

"בשנים ההן אני הייתי ראש הכולל בישיבה, ויהודה היה תלמיד שיעור ה'", מספר הרב גרינברג, "בזמן הפסקת הצהריים, כשכל שאר הבחורים היו הולכים לנוח, הוא רצה להמשיך ללמוד. הייתה לנו חברותא קבועה בדף היומי בשעות האלה. בתקופה האחרונה שלו בישיבה למדנו את מסכת ערכין, לפי הסדר של הדף היומי. כשהודיעו לבחורים שהולכים לקחת אותם למלחמה יום אחר כך, בראשון בחצות, נותרו לנו שני דפים אחרונים למסכת. באותו יום ראשון התקיימה בישיבה סעודת שבע ברכות, ואנחנו עוד לא סיימנו את המסכת. יהודה רצה לסיים את המסכת לפני שהוא הולך להילחם, אז סיכמנו שלאחר סעודת השבע ברכות נחזור לבית המדרש ונסיים את המסכת. השעה הייתה אחת עשרה בלילה. כשסיימנו את המסכת הייתה התרגשות מאוד גדולה. ליוויתי אותו לאוטובוס, ואפילו עליתי איתו כדי להיפרד ממנו, וזאת הייתה הפעם האחרונה שזכיתי לראות את יהודה".

כשהתקבלה ההודעה ביום שלישי בבוקר, מה היו התחושות של הרב?

"התחושות שלנו, של אלה שחיינו את האירוע, היו מאוד מרגשות. הרבה תלמידים שלמדו איתו התקשרו אליי ביום שלישי בבוקר, ואמרו שברוך ה' שסוף סוף יהודה נמצא. ויש הרבה צדק בדבריהם. את ט"ו באב קבעו כיום של שמחה בין היתר כי הרוגי ביתר הובאו בו לקבורה ותם הביזיון. אותו הדבר קרה עכשיו עם יהודה. זאת השמחה שבתוך האבל".

כמה הזיכרון של יהודה היה מוטבע בכם לאורך כל השנים הללו?

"אנחנו חיינו כל השנים את הציפייה שיהודה ישוב. כל השנים ניסינו לסייע למאמצים ככל יכולתנו. כמובן, באופן טבעי יכולותינו היו מוגבלות מטבע הדברים. אבל הקדשנו לזכרו שיעורים שניתנו בבית המשפחה, שלחנו מכתבים לבכירים ולמקבלי החלטות כדי להשאיר את הנושא בתודעה".

משפחתו של יהודה, הוריו ואחיו, המשיכה להחזיק באמונה כי יהודה ישוב הביתה חי. "המשפחה מאוד החזיקה באמונה בכך. אבא של יהודה המשיך לשלם שכר לימוד לישיבה כדי לשמור על החדר שלו עם כל הדברים שלו שם, כי היה לו ברור שברגע שהבן שלו חוזר הביתה, הוא חוזר לכרם ביבנה. הוא גם עזב חלקית את עבודתו בכור כדי לנסוע ברחבי העולם כדי להשאיר את יהודה בתודעה הבין־לאומית. זה הדביק את כולנו ברצון לעשות כדי לסייע ככל יכולתנו להשאיר אותו בתודעה", אומר הרב גרינברג.

תלמיד חכם מופלג – ולוחם

"כשאנחנו הגענו לישיבת כרם ביבנה, התחנכנו על ההבנה העמוקה של המשמעות של ספרא וסייפא. ובשביל יהודה זה היה כל עולמו. הוא היה תלמיד חכם מופלג, האחד שעליו סמכו כדי לסכם את כל השיעורים. הבחור שדווקא איתו ראש הישיבה הרב גולדוויכט זצ"ל הכין את השיעור הכללי. ובמקביל לכך היה ליהודה ברור שאין שום פשרות בתרומה שלו להגנת המדינה ועם ישראל. ואת כל זה הוא עשה מתוך תפיסתו התורנית, שהוא עצמו העיד שהיא נבנתה בישיבה. הוא היה נער הפוסטר של תלמיד ישיבת הסדר, במובן הכי טוב ונקי של המונח", מתאר חברו הקרוב משה רוט.

סיכומיו של כץ, במחברות שבהן כתב, נמצאים עד היום בישיבת כרם ביבנה ליד ארון הספרים שהוקדש לו בספרייה. "המשפחה בנתה עם השנים ארכיון עם דברים שהוא כתב, ועם דברים שנכתבו על המאבק והמאמצים לאתר אותו. לאחר שההורים של יהודה נפטרו, אחיו ואחותו החליטו להחזיר לישיבה את המחברות הללו, עם כל סיכומי השיעורים וגם עם חידושים שלו, כי זה היה המקום שלהם. האמת, זה גם היה המקום של יהודה עצמו", מתאר רוט.

כשהודיעו על הבאתו ארצה, מה היו התחושות שלך?

"תחושות מעורבות. תמיד קיווינו שהוא יחזור על הרגליים, אבל אנחנו שמחים שלפחות יהיה קבר לעלות אליו. אבל יש גם הרבה גאווה. גאווה במדינה ובצה"ל שעשו משהו שהוא כמו מדע בדיוני בהבאתו ארצה".

למה הכוונה?

"אבא של יהודה סיפר לי באחת השיחות הרבות שהיו לנו, שהוא הגיע לארצות הברית ופגש שם איזו דמות בכירה. הוא תיאר לי את המפגש ואת התגובה של אותו בכיר לכך שהוא אמר לו שיש לנו בצבא הישראלי נעדר אחד שאין לנו שום מידע על גורלו ומקום הימצאו. אותו בכיר ביטל את אבא של יהודה ואמר לו שנעדר אחד זה כלום ושום דבר. לארצות הברית, כך הוא הסביר לו, יש בזירת יפן יותר מ־30 אלף נעדרים שלעולם לא ימצאו אותם. כתבו מסמך שהכריז עליהם כחללים, חתמו ובכך נגמר האירוע".

רוט מתאר את הליווי ארוך השנים שחבריו של יהודה, והוא בתוכם, העניקו למשפחה. "היינו מגיעים לבקר אותם פעמיים־שלוש בשנה. היינו מקיימים שם שיחות ושיעורים, תוך כדי שירת ניגונים חסידיים. לאורך השנים המשפחה עצמה התקרבה לברסלב, הרבה בזכות האישיות של יהודה עצמו. כשהוא הגיע לכרם ביבנה הוא היה עוד תלמיד תיכון שעושה את המעבר לישיבת הסדר, אבל בישיבה האישיות שלו נבנתה. הקשר העמוק שלו לתורה, וגם לעולם החסידות, ובמיוחד באופי החסידי, נוצר שם. וזה בתורו השפיע ועיצב את כל המשפחה", מספר רוט.

מה היו התחושות במפגשים הללו לאורך השנים?

"בהתחלה חשבנו שאנחנו באים כדי לחזק את המשפחה, כי קרה לה אסון גדול. בפועל, אנחנו אלה שיצאנו משם מחוזקים בכל פעם מחדש. זאת המיוחדות של המשפחה הזאת, ושל יהודה עצמו".

"באחת המגירות של יהודה מצאו פתק", מסכם הרב גרינברג, "מדובר ברשימה של כללי יסוד שיהודה הכין לעצמו, והם מלמדים על הפשטות שלו, הענווה שהייתה לו, ואיך הוא הרגיש שבחור ישיבה צריך להיות. היו כתובים שם כמה כללים: לומר תהילים בכל יום פלוס התיקון הכללי; להשתדל לא לדבר דברים בטלים בבית המדרש; לאכול במתינות; להרבות בתפילות ובתחנונים לקדוש ברוך הוא; לקום מוקדם יותר בבוקר לפני התפילה, וללכת לפחות פעם אחת בשבוע לפני השבת למקווה. זאת הייתה אישיותו של יהודה".