המשכן מתחדש

המשכן לאמנות עין חרוד חונך את חידושו של האגף הראשון במוזיאון אשר נבנה ב-1948 כולל אלמנטים אדריכליים מקוריים של המוזיאון שנחשפים מחדש מזה עשרות שנים עם פתיחת האגף המחודש, אשר יוקדש לאמנות יהודית, תיפתח גם תערוכה מאוסף המשכן "על פניו, יהודי" באוצרותה של דבורה ליס. התערוכה חוקרת מה מגדיר זהות יהודית, והאם אנחנו באמת זקוקים להעניק לה ביטוי חיצוני, שיאפשר לנו להגדיר את עצמנו ולהיות מזוהים באמצעותה – בעיני עצמנו ובעיני אחרים.

בתערוכה עולה השאלה – כיצד הזהות היהודית באה לידי ביטוי בפרקטיקות יומיומיות, בחפצים ובסמלים חזותיים המסמלים את היהדות, ומופיעים על הגוף, בבית ובמרחב הציבורי.

המשכן לאמנות עין חרוד החל את דרכו ב־7 בינואר 1938 כפינת אמנות בצריף עץ קטן ששימש כאטלייה של הצייר חיים אתר (אפתקר; 1902–1953), חבר קיבוץ עין חרוד וממייסדי המוזיאון. בשנת 1948 נחנך האגף הראשון של מבנה הקבע, בתכנונו של שמואל (מילק) ביקלס (1909–1975).  הכניסה אליו הייתה מן החזית הדרומית, הצופה לגלבוע.

בניית המשכן נמשכה בהדרגה במשך כעשור. בשנת 1957, עם השלמת עיקר אולמות התצוגה, אולם העמודים, חצר הפסלים והגלריות הצפוניות, הועברה הכניסה אל החזית המערבית, שבה היא נמצאת עד היום. אף שאין לכך תיעוד מפורש, אפשר לשער כי שינוי זה היה קשור גם לפילוג שהתרחש בעין חרוד באותן שנים. באופן חריג, המשיך המוזיאון להתקיים כמוסד משותף של עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת קובי פינקלר בית חנן פורת

עוד מאת קובי פינקלר תצפית חדשה ושביל נגיש: תל יזרעאל

בימים אלה – משלים המשכן לאמנות עין חרוד את שיפוצו המקיף של האגף הראשון של המוזיאון, שנפתח עוד ב-1948 ברוח החזון המקורי והערכים הארכיטקטוניים פורצי הדרך של ביקלס.

במסגרת השיפוץ, שבוצע בידי אדריכל השימור רפאל כהן בשיתוף עם רעות עירון, נחשפה ונפתחה דלת הכניסה המקורית למוזיאון – מהחזית הדרומית שלו, מול הגלבוע – ונחשפו גרמי מדרגות שהיו מכוסים לאורך עשורים, ונגלה לעין מחדש ציר מדרגות אשר חוצה את המשכן מהחזית הדרומית ועד האולמות העליונים-הצפוניים. נבנו גם ויטרינות חדשות והוסרו תוספות שנבנו לאורך השנים. פתיחתם המחודשת של חללים אלה מאפשרת למבקרים לחוות מקרוב את תפיסת התכנון של ביקלס, את הסימטריה הגיאומטרית הייחודית של המבנה ואת הקשר שבין אדריכלות, אור ותנועה במרחב המוזיאלי.

אורית לב-שגב, מנכ"לית המשכן: "חידוש האגף הראשון של המוזיאון לאמנות הראשון שנבנה בישראל, היה מהלך מורכב בהיבטיו המבניים-שימוריים והכספיים. בעת הזו, תיעדוף שכזה, אינו מובן מאליו. אני נרגשת מהתוצאה שעושה חסד נפלא עם הארכיטקטורה המקורית של ביקלס ועם אוספי המשכן המפעימים ביופיים ובחשיבותם. תערוכות האמנות שיוצגו באגף, ידגישו שאלות אקטואליות בנושאי רוח וחברה דרך פריזמת היהדות כתרבות, ויבקשו להציע מרחב פרשני עכשווי הרואה ביצירה היהודית ובאמנות הטקסית חלק ממסורת תרבותית ואמנותית מתמשכת ורלוונטית."

במקביל לפתיחתו מחדש של האגף, תיפתח גם התערוכה "על פניו, יהודי" באוצרותה של דבורה ליס, המציגה עבודות אמנות ופריטים מאוסף המוזיאון, ובוחנת באמצעותם את האופן שבו חפצים, דימויים וסימנים מתפקדים כביטוי חזותי לזהות יהודית – דתית וחילונית כאחד.

התערוכה משלבת בין אמנות יהודית שנוצרה בתפוצות, לבין יצירות ציור ופיסול של אמנים ישראלים, בני כמה דורות, אשר זוכים לקריאה מחודשת דרך שאלות של זהות יהודית.

בעוד שאמנות ישראלית נתפסת בדרך כלל דרך עדשה חילונית, התערוכה חושפת שבאוספי המשכן קיים חוט חזותי שלא תמיד זכה לתשומת לב: סימנים המזהים אדם כיהודי. לעיתים צמחו סימנים אלה מתוך החיים והמסורת היהודית, ולעיתים עוצבו מבחוץ, כחלק ממנגנונים של הבחנה והבדלה. התערוכה נעה על מנעד רחב של סימבולים ממטפחת לראש, כיפה או תפילין ועד מספר שצרוב על היד.

ביו האמנים שעבודתיהם מוצגות בתערוכה נמנים: זויה צ'רקסקי, נפתלי בזם, מלה מוטה, אורי ריזמן, שמואל הירשנברג, אליהו אריק בוקובזה, טל שוחט, איזידור קאופמן

לצד האמנות היהודית והאמנות הישראלית העכשוויות, מוצגים גם חפצי יודאיקה מאוסף המוזיאון. ראשיתו של האוסף בחפצים שהביאו עמם חברי הקיבוצים מבתי הוריהם באירופה. אלה היו חפצים אישיים, לעיתים יומיומיים ופשוטים, שנשאו איתם זיכרונות של בית, משפחה ומסורת. עם השנים הצטרפו תרומות, רכישות ואיסוף שיטתי, והחפצים עברו מן המרחב הפרטי אל המוזיאון. במעבר הזה הם קיבלו משמעות חדשה: מפריטים ששימשו אנשים בחיי היומיום לסיפור תרבותי רחב יותר – ולניסיון לשמר זיכרון יהודי בתוך חברה שביקשה להגדיר את עצמה מחדש.

בהצבת חפצי היודאיקה לצד ציור ופיסול המרמזים על זהות יהודית חיה, התערוכה מזמינה אותנו להתבונן ברבדים שונים של השתייכות וזהות. האם להיות יהודי מחייב סימן נראה לעין? מה גורם לאדם להיתפס כיהודי, בעיני אחרים או בעיני עצמו? בתנועה שבין חפצי פולחן לדיוקנאות מצוירים, בין זיכרון אישי לתרבות קולקטיבית, התערוכה בוחנת כיצד זהות יהודית נישאת, מזוהה ונשמרת לאורך דורות.