"מי שלא פועל נגד עלילת דם, דומה לצבא שלא מגיב לירי"

המלחמה ברצועת עזה נמשכת כבר קרוב לשלוש שנים במחיר ישראלי כבד, אך יש מי שבחר להפנות עורף לעמו ולמולדתו ולהוציא דיבתם רעה. זכייתו של הסרט 'נז"א' (נזק אגבי) בפרס השופטים המיוחד בפסטיבל הסרטים ה־84 בוונציה, עוררה סערה רבתי בארץ ובעולם. הסרט, המתבסס על עדויות וראיונות עם כ־24 חיילים וקציני מודיעין ישראלים ששירתו במהלך הלחימה, לצד חומרים מצולמים והקלטות, מתיימר לתעד כיצד המערכת מחשבת, מתמחרת ומאשרת מראש פגיעה באזרחים בלתי מעורבים (ילדים, נשים, שכנים) כתופעת לוואי של חיסול יעד צבאי, ולמעשה קובע כי הייתה מדיניות של 'הרג מכוון' בפעילות צה"ל ברצועת עזה.

בניגוד לעלילות דם תוצרת חוץ, הפעם למרבה הצער מדובר בתוצרת כחול־לבן. מאחורי הסרט עומדים יובל אברהם ורחל שור (יוצרי הסרט 'אין ארץ אחרת'), בשיתוף הפקה בריטית. יובל אברהם הוא עיתונאי חוקר המרבה לכתוב למגזינים שונים ובהם 'שיחה מקומית' – מגזין שמאל רדיקלי ישראלי, מגזין '972+', בעל אופי שמאל רדיקלי אף הוא, והעיתון הבריטי 'The Guardian'. לרחל שור יש פחות רקע עיתונאי, אך השניים היו שותפים ביצירת קולקטיב קולנועי עם פעילים פלשתינים – כמו באסל עדרא וחמדאן בלאל, המוגדרים 'פעילי זכויות אדם פלשתינים', ושנעצרו לפני כשנה בגין תקיפת כוחות צה"ל.

שר התרבות והספורט מיקי זוהר תקף בחריפות את זכיית הסרט 'נז"א' בפסטיבל ונציה, כינה אותו "סרט נבזי" וטען כי "השנאה העצמית היוקדת של היוצרים, שמוכנים לפגוע במולדתם כדי לקבל מחיאות כפיים מהאנטישמים בעולם, בלתי נתפסת ומהווה בגידה במדינה". זוהר אף הצהיר כי "אפעל מיידית לשלול את האזרחות הישראלית של היוצרים השפלים הללו בגין בגידה במדינה", אף שלא קידם רפורמה כזו בכהונתו, ואף ששלילת האזרחות אינה נמצאת תחת תחום אחריותו כשר התרבות. סמכות זו שמורה חוקית לשר הפנים בלבד, וטעונה אישור של היועץ המשפטי לממשלה ושל בית המשפט.

בעוד הסרט 'נז"א' מציג טענות קשות נגד פעילות צה"ל בעזה, ברשימת 'הדמוקרטים' הפנו חלק ניכר מהביקורת דווקא אל השיח הישראלי שהתעורר נגדו: גבי לסקי קראה להגן על האפשרות להעלות שאלות מוסריות בשעת מלחמה וכתבה כי "השיח האלים נגד היוצרים חייב להיפסק", תוך שהיא מדגישה שמהות הדמוקרטיה היא הצבת גבולות, שכן "הכי קל להצדיק פגיעה בזכויות אדם בזמן מלחמה".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד "לרכס עלי טאהר יש לא רק משמעות תפקודית, אלא גם סמלית"

עוד מאת יוסף ארנפלד חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות

בד בבד, משה רדמן טען כי "האווירה הציבורית, התקשורת המתקרנפת, היעדר החינוך לזכויות אדם, המנהיגות הבזויה, האופוזיציה החלשה, כל אלו הם נסיבות קלאסיות לבלבול ואובדן דרך", והוסיף כי "טוב שיש שיח, טוב שיש ביקורת" מול "הפופוליסטים הפשיסטים". עם זאת הודה: "לא יודע אם הסרט באמת הוגן ונאמן למקור". בהמשך מחקה לסקי את הפוסט, ככל הנראה בלחץ הנהלת קמפיין מפלגת העבודה, אך מטעמה נמסר כי לא הופעל עליה לחץ והפוסט יעלה בקרוב שוב לאוויר.

"זה מה שיש לי לומר לכם על עלילת הדם נגד החיילים הגיבורים שלנו", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו, "זה מתחיל ביאיר גולן שאומר שאנחנו רוצחים תינוקות, זה ממשיך בפצ"רית שמדליפה סרטונים ערוכים משדה תימן, וזה מגיע ליוצרי קולנוע ישראלים שמפיצים שקרים בוונציה נגד לוחמי צה"ל. כשזה בא מתוכנו – זה בלתי נסבל. גדי איזנקוט, תעיף את הבחור הזה מהרשימה שלך, תבטל את הסכם העודפים איתו", הוא הוסיף. בדבריו כיוון נתניהו לאלירן אליה ממפלגת 'ישר!' של גדי איזנקוט, ששימש בעבר יושב ראש איגוד הבמאיות והבמאים בישראל שיצא במכתב תמיכה ביוצרי הסרט, וכן ליאיר גולן שחתום עם המפלגה על הסכם עודפים.

"נרטיבים של שונאי ישראל"

בעקבות הסערה ערך השבוע (שני) הרמטכ"ל, רב־אלוף אייל זמיר, התייעצות בנושא הסרט 'נז"א', בהשתתפות סגן הרמטכ״ל האלוף תמיר ידעי, ראש אגף המבצעים האלוף איציק כהן, הפרקליט הצבאי הראשי האלוף איתי אופיר, מפקד חיל האוויר האלוף עומר טישלר, מפקד 8200 תת־אלוף א', דובר צה"ל תת־אלוף אפי דפרין ומפקדים נוספים. הרמטכ״ל עמד על כך שמדובר בניסיון מכוון לפגוע ישירות בלגיטימיות של צה״ל ושל מדינת ישראל.

עוד הוסיף זמיר שצה"ל פועל בהתאם לדין הבין־לאומי, לרוח צה"ל ולערכיו, ומוביל במאמץ לצמצום הפגיעה בבלתי מעורבים, תוך יחס נמוך מאוד של פגיעה בבלתי מעורבים לעומת פגיעה במחבלים, בהשוואה לצבאות העולם. "על פי הפרסומים העולים עד כה, זהו אינו סרט ביקורת על צה״ל ואינו ניסיון לברר את האמת. הוא מבוסס על עלילות דם, עיוות מכוון של המציאות והאשמות שקריות וחמורות נגד חיילי צה"ל ומפקדיו. זהו מהלך נגד מדינת ישראל, לא רק נגד צה"ל. הוא מאמץ נרטיבים של שונאי ישראל, מכפיש את חיילינו ומפקדינו ומבקש להציג את צה"ל כמי שפועל במכוון שלא כדין", אמר זמיר.

"זהו ניסיון מסוכן לשלול מאיתנו את הלגיטימציה להגן על עצמנו מול הגרועים שבאויבינו – ובתוך כך לסכן באופן ממשי את חיילי צה"ל ומפקדיו. אנחנו לא נאפשר להפוך את חיילי צה״ל למטרה באמצעות שקרים ועלילות דם", הוסיף זמיר, "מול ניסיון כזה צריך לפעול בנחישות, בכל הכלים העומדים לרשותנו – משפטיים, פיקודיים והסברתיים".

בסיום הדיון הנחה הרמטכ"ל לנקוט שורת צעדים: הקמת צוות רב־ארגוני ורב־תחומי, בהובלת ראש אגף התכנון, לגיבוש דרכי פעולה וכלים להתמודדות עם טענות שקריות כלפי צה"ל וחייליו, בשיתוף מומחים מישראל ומהעולם. ⁠הרמטכ״ל הנחה את הפצ"ר לבחון ולקדם את הפעולות המשפטיות האפשריות ביחס לסרט ולמעורבים בו, בין היתר בשל הפצת טענות שקריות נגד חיילי צה"ל, ובשל השלכותיהן האפשריות על ביטחונם האישי ועל ביטחון המדינה.

למעשה, במתן עדויות של חיילי מודיעין וחיל האוויר על פקודות ושיטות עבודה מסווגות ללא אישור הצנזורה הצבאית יש משום עבירה על פקודות הצבא ועל חוקי אבטחת מידע. ואולם מכיוון שכל המרואיינים בסרט הופיעו באופן אנונימי – בפנים מטושטשות ובקול מעוות – צה"ל וגורמי האכיפה עדיין לא הצליחו לאמת את זהותם או לפתוח נגדם בהליכים פליליים פרטניים.

לפי דיווחו של העיתונאי יוסי יהושע, צה"ל פתח בחקירה בשיתוף השב"כ בנוגע להדלפת חומרים מסווגים ולזהות המרואיינים, בעקבות חשש שנחשף מידע שאסור בפרסום וכי חלק מהמעורבים הם משרתים פעילים או אנשי מילואים. החקירה מתמקדת ביחידה 8200 ובוחנת צעדים נגד משרתים שנחשפו, והיא החלה לאחר שנציגת התרבות בשגרירות ברומא צפתה בסרט בפסטיבל ונציה והעבירה דוח. זאת בעוד שבישראל לא הצליחו להשיג עותק מלא, ניסיונות למנוע את ההקרנה נכשלו, ודובר צה"ל פנה ליוצרים בבקשה לקבל עותק כדי להתייחס לטענות.

פגיעה בביטחון המדינה

"אין לי שום כוונה לצפות בסרט", מבהיר רועי קונקול, מועמד לכנסת מטעם מפלגת 'כחול לבן' ומשרת מילואים פעיל. בשיחה עם 'בשבע' הוא יוצא בהתקפה חזיתית נגד הטענות המועלות ב'נז"א', ומבקש לקעקע את עצם אמינות הסרט עוד לפני הדיון הערכי. "הדבר הראשון שצריך להבין זה שמדובר בערמה של שקרים. כל הרעיון שהסרט מציג – תהליך אישור המטרות וההפצצות בצה"ל – פשוט לא עובד ככה".

קונקול מייחד חלק ניכר מביקורתו לשיטת הפעולה של היוצרים, שהתבססו על עדויות של חיילי מודיעין לשעבר המופיעים בפנים מטושטשות ובקול מוסווה. מבחינתו, האנונימיות והמרחק משדה הקרב האמיתי שומטים את הקרקע תחת העדויות. "המחשבה שאתה יכול להופיע בטלוויזיה או בסרט תחת טשטוש ובעילום שם, ולספר דברים שאתה חושב שאתה מבין במלחמה מזה שצפית באיזה מסך תחת פלורסנט, זאת הזיה", הוא קובע, "לחבר'ה האלה אין שום מושג מה באמת קורה במלחמה, ובטח אין להם מושג מה קורה בעזה, שדה הקרב המורכב והקשה בעולם. ועוד לעשות את זה כשאתה תחת מעטה חשאיות בשיא הפחדנות – זה בוודאי מוסיף מאוד לחוסר האמינות של העניין".

כמילואימניק, קונקול מדגיש בדבריו את חשיבות ההגנה על שמו של צה"ל מול נרטיב פשעי המלחמה המופץ בעולם, ומזכיר כי היותו של הצבא מוסרי היא עובדה שנבדקה גם על ידי גורמים בין־לאומיים. "במלחמה הזאת, ובכלל, צה"ל עושה מאמצים אדירים כדי לא לפגוע בחפים מפשע, יותר מכל צבא אחר בעולם, וגם מצליח לעשות את זה. בדקו את זה צבאות ומחקרים מכל העולם, והגיעו למסקנות שההישגים והביצועים של הצבא הישראלי הם הכי טובים בעולם, בפער אדיר. אז להגיד שאנחנו מבצעים רצח עם או פשעי מלחמה בעזה בכוונה? הדבר היחיד שצריך לעשות עכשיו זה שהצבא והמשטרה יזמנו את האנשים האלה לחקירה על פגיעה בביטחון השדה ובביטחון המדינה, לא פחות".

חיצי הביקורת של קונקול אינם מופנים רק ליוצרים בחו"ל, אלא גם פנימה, אל עבר שותפים פוליטיים בגוש האופוזיציה – כמו גורמים ב'דמוקרטים' שבחרו להתמקד בזכות להעלות שאלות מוסריות במקום להוקיע את הסרט. "אני לא אחראי לבלבול הערכי העמוק שיש לאנשים אחרים", הוא מדגיש, ומצטרף לקו התקיף שהוביל יושב ראש מפלגתו בני גנץ, "עמדת 'כחול לבן' ברורה: מדובר בערמה של שקרים, הצבא שלנו הוא הצבא הכי מוסרי בעולם. אף אחד לא יטיף לנו מוסר – בטח לא שני יוצרי סרט שברור מה האג'נדה שלהם. אם יש מישהו במערכת הפוליטית שמזדהה עם המסר של הסרט הזה, או מסכים ותומך בו, אני מאוד אשמח אם הוא לא יהיה נבחר ציבור במדינת ישראל".

כיצד נלחמים במגמה ומונעים נזק הסברתי דומה בעתיד?

"התשובה האמיתית היא שאי אפשר למנוע את זה", הוא מודה, "בסוף אנחנו מדינה דמוקרטית, ויש לנו חופש ביטוי, וכל אחד יכול להגיד ולעשות מה שהוא רוצה. אני מאוד לא בעד למנוע מאנשים לדבר ולהגיד את אשר על ליבם – זאת המהות של מדינה דמוקרטית. אבל מי שבוחר לעשות את זה, צריך להיות מוכן לשלם את המחיר. אחרי שאמרת את מה שיש על ליבך, תתכונן לתגובה המתאימה".

כספי ציבור שמחולקים למקורבים

זווית נוספת מציג חבר הכנסת עמית הלוי (הליכוד), לשעבר ראש מטה שרת התרבות. הלוי מזהה ביצירה לא רק פגיעה הסברתית או דיבה נגד חיילי צה"ל, אלא עיוות ערכי עמוק שהשתלט על המערכת. "הסרט, לא רק שהוא מוציא את דיבת חיילי צה"ל – הוא מייצג היפוך ערכים והיפוך מושגים, וקורא לרשע צדק ולצדק רשע", הוא אומר.

לדבריו, עולם המושגים המתואר בסרט בצדקנות ובטהרנות בדיוק הפוך מהמציאות המבצעית בשטח, והמגבלות המשפטיות הן שגבו מחיר כבד מלוחמי צה"ל. "כל הליך ההפללה והדין הבין־לאומי גרם לעיוותים הפוכים", מסביר הלוי, "צורת הקרב היחידה שהייתה רלוונטית במערכה הזאת היא כזו שלא תסכן חיילים בתוך התופת העזתית. בסוף כ־800 חיילים נהרגו, מתוכם מאות לוחמים מאז התמרון – וכל זה בגלל מגבלות משפטיות. הנהלים המשפטיים לגרימת נזק אגבי התעלמו מאופי האויב שמולנו: הם עיכבו תקיפות, אפשרו למחבלים להתחמק, ובסופו של דבר סירסו את היכולת המבצעית והביאו לפגיעה בלוחמינו. היפוך המושגים הזה שירת ברוב המקרים אי־הבנה ביטחונית, אי־הבנה משפטית ואי־הבנה מוסרית".

איך המדינה מאפשרת שוב ושוב ליצור ולממן סרטים שמכפישים את חיילי צה"ל?

"עוד בתקופתי במשרד התרבות ב־2018-2017 קידמתי שני תהליכים חשובים, שלצערי לא הושלמו. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לפרק את השליטה של מנהלי קרנות הקולנוע. רוב תקציב הקולנוע מחולק על ידי קרנות גדולות, שם יש שליטה מוחלטת למנהלי הקרנות והמנהלים האומנותיים – אנחנו מדברים על שניים או שלושה אנשים בלבד שמנהלים עשרות מיליוני שקלים בכל קרן, כמו קרן הקולנוע הישראלית או קרן רבינוביץ'. בתחקיר שערכנו בזמנו התברר שהכספים חולקו לחברים הכי קרובים בתוך מיליה ששירת נרטיבים אנטי־ישראליים. חייבים להעביר את השליטה לידי לקטורים שמתחרים בצורה ציבורית רחבה, או לאמץ מודל שבו התמיכה בסרט היא נגזרת ישירה מתוך כמות הצפיות של הציבור הישראלי".

המרכיב השני שמציב הלוי כמשימה דחופה הוא התניית המימון הציבורי באי־תמיכה בטרור ובשלילת עמדות אנטישמיות ואנטי־ישראליות חריפות. הלוי מצביא על החוק שחוקק בקדנציה הזאת בתחום החינוך, המאפשר לשר החינוך לשלול תקציבים בהחלטה מינהלית מיידית ממוסדות שתומכים בטרור. "הסעיפים הקיימים היום בחוק יסודות התקציב, כמו חוק הנכבה, הם לא יעילים, מלווים בחוות דעת מעכבות ולא קרו מעולם – מעולם לא נשלל תקציב בפועל מסרטים שפגעו בחיילי צה"ל. זה מחייב שינוי פרדיגמטי וחוקי בצורה מהירה, בדומה לחוק שהעברתי בחינוך".

בתגובה לביקורת על העובדה שהדברים לא תוקנו בארבע השנים האחרונות למרות ממשלת ימין ושר תרבות מכהן, משיב הלוי כי בקדנציה הזאת עסק בעיקר בנושאי חוץ, ביטחון וחינוך. "זאת בהחלט משימה לקדנציה הבאה. כשהליכוד בשלטון, המאבק הוא תמיד פנים ואחור – גם באויבים מבחוץ וגם בגורמים בלתי נבחרים מבית. מניסיון אישי, על כל ניסיון שנעשה בוועדות, תמיד פקידים, מפקדים ויועצים משפטיים מתנגדים ומפעילים את כל הכלים נגד זה. המטרה שלנו היא לשנות את הליך המימון שנתון כיום למרותם של אנשים מעטים שרק הוכיחו את פעילותם האנטי־ישראלית, ולחוקק חוק שיקבע בצורה ברורה שמי שפועל נגד המדינה לא יקבל מימון מהמדינה. זו משימה שאנחנו חייבים להשלים".

"לנצח בשדה התודעה"

מי שכבר ניהל מאבק ממושך ומוצלח נגד סרט המכפיש את חיילי צה"ל הוא פרופ' דוד צנגן, מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיה ילדים וסוכרת נעורים בהדסה. פרופ' צנגן שירת כרופא חטיבת המילואים שלחמה במחנה הפליטים ג'נין במבצע 'חומת מגן', והוביל את המאבק הציבורי והמשפטי נגד הסרט 'ג'נין ג'נין' של מוחמד בכרי. מתוך ניסיונו, צנגן רואה בסרט 'נז"א' התקפה ביטחונית לכל דבר ועניין.

"סרט כזה הוא ירייה, הפגזה וטילים בליסטיים של עשרה טון על מדינת ישראל", מזהיר פרופ' צנגן בשיחה עם 'בשבע', "ברגע שעושים דבר כזה, צריך להבין שזאת מלחמה כמו התקפת טילים, וחייבים להגיב. אם אתה לא נלחם נגד זה, זה כמו שמדינת ישראל הייתה נותנת לאיראן לשלוח מאה טילים בליסטיים, להרוס בניינים ולא לעשות שום דבר. זו מלחמה על הקיום שלנו – כי המטרה שלה היא לגרום לנידוי, לפגיעה במדינה ואף להסתה שמביאה לפיגועים. לאורך כל הדורות, כשלא הייתה לנו מדינה, נרצחנו בגלל עלילות דם ולא יכולנו להגן על עצמנו. מי שלא פועל נגד סרט כזה כיום, דומה לצבא שלא מגיב לירי טילים. התגובה חייבת להיות מיידית וחדה".

כשניגשים לשאלת אופן התגובה, פרופ' צנגן מציע מודל מבצעי שנבחן בהצלחה במאבק שניהל נגד 'ג'נין ג'נין' – הזמת השקרים באמצעות עובדות מוצקות וחד־משמעיות. "המאבק בג'נין הוא אחד היחידים שבהם ניצחנו את עלילת הדם בהרבה מאוד מישורים וכלי תקשורת במערב, והסרט התקבל שם כשקר", הוא משחזר. "זה קרה בזכות התמקדות בעובדות: פרסמתי אז את המאמר 'שבעה שקרים על ג'נין', שבו התעסקנו בהזמת העובדות שהופיעו בסרט שחור על גבי לבן. אם בסרט טענו שהרסנו את בית החולים בג'נין, הראינו שכל המבנים שלו עומדים שלמים. זה לא נרטיב או שאלת השקפה – בית החולים פשוט לא הרוס. כשבכרי הציג זקן שטען שירו לו ביד וברגל, הוצאנו את סיכום המחלה שלו והוכחנו שלא היה שם שום פצע ירי".

לדבריו, זו הנוסחה המנצחת שחייבים ליישם גם מול הסרט 'נז"א'. "ברגע שאתה מציג עובדות חותכות מול חמישה או שישה שקרים מרכזיים, אתה פורם את האמינות של הסרט כולו. כך צריך לעשות גם כאן: לקחת את המרואיינים או המדליפים שהופיעו בסרט, להביא את הנתונים ולהראות, למשל, שהם בכלל לא היו בלחימה או שהטענות שלהם שקריות. מול עלילת דם מנצחים רק בעובדות".

בשונה מאירועים פיזיים כמו מבנים שנותרו על תילם, קשה יותר להזים עדויות של מרואיינים אנונימיים הפועלים בתוך מערכות מודיעין.

"גם בסרט 'ג'נין ג'נין' היו אמירות כלליות מחרידות, ומה שבחרתי לעשות הוא לא להתעסק בהן – אלא דווקא בעובדות", הוא מסביר, "ברגע שאתה מערער על עובדות, אתה גומר את הלגיטימיות של הנרטיב כולו, כי הרסת את הבסיס העובדתי. זה כבר לא סרט דוקומנטרי – זה שקר שנבנה כדי ליצור נרטיב. רק אחרי שיש בידיך הזמה עובדתית, אתה יכול לפנות לפסטיבלים ולשאול: 'איך אתם נותנים פרס לסרט שבונה נרטיב על בסיס שקר?'".

פרופ' צנגן מבהיר כי גם העובדה שהיוצרים והמרואיינים הם ישראלים אינה צריכה לרפות את ידי המערכת, ומציע לנקוט צעדים אקטיביים של קעקוע האמינות לצד חשיפת זהותם. "חייל ישראלי שאמר משהו שקרי – אפשר לקעקע אותו בצורה הכי ברורה. אתה מראה שהאדם הזה בכלל לא היה בלחימה, או שבכלל לא שירת ביחידה מסווגת. צריך לחשוף את השם שלו, למען יראו וייראו. עצם החשיפה שלו, כמי שאמר דברים שלא היו ולא נבראו במסווה של עדויות מודיעין, מראה לכל העולם את הבלוף. לא צריך לעשות את זה לכולם – די לקחת שלוש או ארבע דוגמאות בולטות. דוגמאות כאלה חשובות פי אלף מהאמירות הכלליות של דובר צה"ל. במאבק נגד עלילת הדם אנחנו חייבים לחפש את הבסיס העובדתי לכאורה שמנסים להציג, ולהוכיח שהוא פשוט לא קיים".

נקודה מרכזית נוספת שמציג פרופ' צנגן נוגעת לזהות הדוברים במאבק ההסברתי. לדבריו, הסתמכות בלעדית על הודעות רשמיות של דובר צה"ל מחוללת נזק תודעתי מול העולם. "כשדובר צה"ל כסמכות רשמית מגיב לאנשים פרטיים, הצבא נתפס בתור האריה שדורך על הנמלה המסכנה המבטאת את רגשותיה. זו טעות. כל מג"ד, מח"ט ומ"פ חייב להבין שחלק מהקרב שלו הוא לא רק לנצח בשדה הקרב, אלא לנצח בשדה התודעה. אם קצין או חייל ראה בשטח דברים שהיו לפי כל אמות המידה המוסריות, הוא צריך להתגייס ולהזים את השקר בקולו. דובר צה"ל יכול להיות כלי עזר, אבל מי שצריכים להציג את האמת הם האנשים שהיו שם בגופם ומדברים מתוך השטח".

ישנו חשש לא מבוטל כי חשיפת מפקדים ולוחמים בשמם תחשוף אותם לתביעות בבית הדין הבין־לאומי בהאג.

"האמירה של אנשים שהיו במקום הייתה הכוח שלנו גם במאבק בסרט 'ג'נין ג'נין'. החיילים שהיו בלחימה התייצבו מול השקרים, אמרו את האמת שלהם ונתנו אלטרנטיבה למתרחש. חייבים להציב חיילים ומפקדים שהיו בחפ"ק, שיגידו בקולם: 'אני נתתי את הפקודה כך וכך, כי בתאריך זה וזה קרה אירוע מסוים'. ברגע שדובר צה"ל הוא שמנתח את דברי החיילים, הוא נתפס כפחות אמין מאשר האיש ששהה בשטח. מפקדים צריכים לדבר מגרונם".

כמו כן מזהיר פרופ' צנגן מפני גישת הוויתור והאדישות הגורסת כי "ממילא יחשבו עלינו את הרע ביותר", וממפה את מפת התודעה העולמית במאבק ההסברתי. "יש עשרה עד 20 אחוזים בעולם ששבויים בנרטיב אנטישמי ושונא ישראל, ושום דבר שנגיד לא ישנה את דעתם. מנגד, יש אולי עשרה אחוזים שתומכים בנו ומבינים שמדובר בתעמולה. אבל באמצע נמצאים יותר מ־50 אחוזים מהציבור העולמי ששומעים כרגע רק נרטיב אחד. אם לא נבנה מולם את הנרטיב האמיתי שלנו, אנחנו פשוט נאבד אותם ונפסיד במערכה".