יש רגעים שבהם מספיק להכניס את הראש מתחת לפני המים כדי לגלות עולם אחר. כך קרה בימים האחרונים לפקחי היחידה הימית של רשות הטבע והגנים, שי קבסה וזיו נדר, במהלך שנירקול במסגרת פעילות ניטור שגרתית מול חוף שבי ציון. בין להקות הדגיגים ובמים הרדודים נחשף לעיניהם מחזה מרשים: עשרות אגפיות משוישות, שוחות סמוך לקרקעית. במשך זמן ממושך תיעדו השניים את הבטאים כשהם נעים זה לצד זה, מחליפים מיקום ולעיתים מתקבצים בצפיפות. בין הפרטים בלטה אגפית בעלת סימנים לבנים, שנעה בין יתר האגפיות. ייתכן שההתקבצות קשורה לחיזור ולרבייה, אך בשלב זה לא ניתן לקבוע זאת בוודאות.
שי קבסה, פקח היחידה הימית של רשות הטבע והגנים: "יש רגעים שבהם הטבע גורם לך לשכוח מכל העולם. הכנסתי את הראש למים, ובהתחלה ראיתי בעיקר להקות של דגיגים קטנים. המשכתי עוד קצת, ופתאום, כאילו מישהו הרים מסך, נחשפה הקרקעית ועשרות אגפיות היו ממש מתחתיי. צפתי בשקט ולא רציתי לצאת מהמים. הקרקעית כולה נראתה כאילו היא מתעוררת לחיים. לפעמים אנחנו חושבים שכדי לראות פלאי טבע צריך לטוס רחוק, אבל הם נמצאים ממש כאן, בים התיכון שלנו".
ברשות הטבע והגנים מציינים כי האגפית המשוישת היא בטאי בעל גוף שטוח ורחב וסנפירי חזה המזכירים כנפיים בתנועתם. היא ניזונה מבעלי חיים המצויים בקרקעית הים, בחול ובמצע הימי. ד"ר רותי יהל, מנהלת תחום אקולוגיה ימית בחטיבת המדע של רשות הטבע והגנים, מוסיפה כי האגפיות שייכות לדגי הסחוס, קבוצה הכוללת גם את הכרישים, וכל דגי הסחוס בישראל מוגנים. "על פי הרשימה האדומה של האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע, IUCN, האגפית המשוישת מצויה בסכנת הכחדה בעולם, וספציפית בים התיכון – בסכנת הכחדה חמורה. אף על פי שהאגפיות אינן משתייכות ליונקים, הן משריצות ולדות חיים לאחר היריון שנמשך כחצי שנה.
הן מעמידות מספר קטן של צאצאים בכל מחזור רבייה, ולכן אוכלוסיותיהן רגישות במיוחד לפגיעה ומתקשות להתאושש ממנה. בהחלט סביר שההתקבצות שתועדה קשורה לרבייה, אם כי נדרשות תצפיות נוספות כדי לקבוע זאת. המפגש עם עשרות פרטים במקום אחד ממחיש את חשיבות השמירה על בתי הגידול הימיים ואת הצורך לאפשר לבעלי החיים להתקיים ולהתרבות ללא הפרעה", היא מוסיפה.
ברשות מדגישים כי לצד ההתרגשות מהמפגש, חשוב לשמור מרחק ולהימנע מכל פעולה שעלולה להפריע לבטאים. זיו נדר, פקח היחידה הימית של רשות הטבע והגנים: "מי שמגיע לצפות באגפיות מתבקש לא לרדוף אחריהן, לא לגעת בהן ולא לנסות להתקרב אליהן בכוח. שמרו מרחק ותנו להן לבחור אם להתקרב או להתרחק. אם אכן מדובר בהתקבצות הקשורה לחיזור ולרבייה, חשוב במיוחד לא להפריע. הטבע לא צריך שניגע בו כדי להרגיש אותו, לפעמים מספיק לצוף בשקט ולהתבונן".
